אהבה בטוחה - על צורי ופיטר בתמונע

אייל אבן צור ופיטר רוט בכרטיס אחד. נשמע טוב, לא? אז ברור שלא הייתה כאן אפילו התלבטות, ואני הייתי חייבת לראות את זה, להיות שם. את אייל אבן צור ראיתי רק פעם אחת בהופעה, לפני שלושה חודשים בערך, גם באותו מקום – תמונע, בהרכב מלא, בהופעה מלאה. המון שירים חדשים, גם המון מ"נעליים". את ההופעה אז, לא שכחתי עד היום, וההופעה שהייתה השבוע חיזקה את האהבה שלי לבחור, ולכן.. בגלל שראיתי שאף אחד לא טרח לספר כאן באמת על ההופעה, החלטתי לקחת את המושכות לידיי, ולכתוב משהו קצרצר עליו ועל ההופעה, וגם קצת על פיטר אותו ראיתי כבר אינספור פעמים. אני לא מבינה באמת איך זה עדיין לא קרה, שאף אחד לא כתב כאן על השירים החדשים, על ההרכב הנפלא.. איך שלא, ביצוע חדש לשיר ישן מתקופת נעליים - "ריח", גרסא קצת פחותה מזו המקורית שלה, אבל סאונד שלא משתווה לשום דבר אחר בכלל. ועוד כמה שירים שריגשו מאוד מאותה תקופה, "מדורות" שגרם לי להזיל דמעה אחת או שתיים, "זה בא ונכנס" ובטח היו עוד כמה שאני כבר לא זוכרת. ושירים חדשים, שהכי בולט מהם נקרא "שמח בתשלומים" שכל כך משווה את המציאות, ואני מניחה שאין אחד בקהל שלא הצליח שלא להזדהות איתו, ולכן כנראה הוא גם האהוב עלי מבין כל שיריו החדשים. אבל שלא תבינו לא נכון, היו עוד שירים חדשים, עם ליריקה אהובה כמו שרק צורי יודע לכתוב, מזכיר מאוד את נעליים, וזה לא ממש מפליא. ביצוע יפיפה ל"הדלת" של רמי פורטיס, מתוך תקליט של פורטיס אותו הפיק אבן צור, שנשמע אפילו טוב יותר מהמקור שלו. אני לא יודעת איך הוא עושה את זה צורי, אבל משהו בו פועל כל כך נכון. אני מניחה גן שזה קשור בשילוב המנצח של ההרכב שלו. שלומי לביא על התופים, שמבחינתי כבר נכנס לקטגורית "המתופפים הכי טובים בארץ", יש בו משהו מאוד ייחודי, שמצלצל ודופק באוזניים במדויק, משהו כמו שעון שוויצרי. אדם בן אמיתי שהוא סוג של "יציאה" לא רעה בכלל, ויונתן גת (ש"דפק קופה" באותו ערב), אותו אני כל כך אוהבת, עושה את העבודה שלו בלי להתבלט יותר מידי, פשוט עושה את העבודה ובשבילי זה מספיק כי פוזות כבר לא ממש עובדות עליי. מבחינתי זה הרכב מנצח בשביל להוציא תקליט עם 2-3 להיטים, ועוד כמה כאלה שלא יצאו כסינגלים אבל שאני אצליח לאהוב ולברור לי משם את הבודדים האהובים עליי, תקליט כזה ששולפים פעם בתקופה, ונזכרים באותה תקופה שהוא יצא, ומעלים חיוך קטנטן כזה של הזכרון המתוק, מהתקופה שהוא יצא, בתקופה ש"חרשנו" עליו אינספור פעמים עד שכבר נחנקנו. ושכחנו. משהו סטייל מה שקרה לי עם האלבום היחידי של "נעליים" (שהלוואי והיה לי את המקור שלו!) אבל שזה יקרה כבר! שיצא התקליט! אני צמאה לשמוע עוד ועוד מהשירים החדשים האלה, ובכלל.. עד שמשהו חדש בעברית מצליח לרגש אותי ולהלהיב אותי כל כך, זה באמת לא קורה יותר מידי פעמים לאחרונה. את סיום ההופעה שלו אנחנו מקנחים עם פיטר רוט ועידו אגמון שעלו לנגן, ומה הם ניגנו? תהרגו אותי, אני כבר לא זוכרת. לפעמים יש לי התחושה שכבר שמעתי הכל, ושאין יותר מה לשמוע. בגלל זה עברתי לאנגלית, אבל צורי מבחינתי מהווה עתיד מתוק ובטוח, רק שיוציא כבר משהו... חיכינו כבר יותר מידי זמן. ולחלק השני של הערב – פיטר רוט עלו לבמה עם ההרכב הפרטי שלו – יונתן גת נשאר באותה עמדה, יובל שפריר על התופים, עוד אחד שכבר מזמן בקטגוריה שהזכרתי לעיל, ועידו אגמון על הגיטרות, שכבר 5 שנים, מאז התחלתי לראות הופעות.. כשעוד הייתי פרגית צעירה ולא חוקית, שרק התחילה לחקור ולהכיר את שורשי המוסיקה הישראלית (ועם הלועזית) מנגן עם המוסיקאים שאני יותר אוהבת, לכן יוצא לי לראות אותו כל כך הרבה שאולי כבר התרגלתי אליו. וזה לאו דווקא משהו רע. שלל להיטיו מתקופת מוניקה סקס ומאלבום הסולו שלו, לא מחדש יותר מידי, ואולי גם להופעות שלו כבר התרגלתי, אבל זה עדיין נשמע טוב, ויש עדיין את השירים הספציפיים שעושים לי את זה, וכל עוד זה שם – אני לא מודאגת. איך שלא, אני מרגישה שלא הצלחתי להעביר בכתב את חלקית המאית של מה שבאמת הרגשתי בהופעה. אולי כי לפעמים צריך פשוט לראות את הדברים בעיניים בעצמכם, ולכן אני באמת מקווה שיהיו עוד הזדמנויות להופעות משותפות שכאלה (זהו רעיון לא רע בכלל לשלב שתי הופעות בכרטיס אחד) ואם לא משותפות, אז לפחות את צורי, שאני כל כך רוצה לשמוע ולראות עוד פעם.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית