יוסי אלפנט, "נערתו", והזיות לילה...

היה לי פעם בנזוג, אמן מתחום הרוק הישראלי, שסובב לי קצת הראש ועשה לי הרבה בלאגן. חברה ששמעה על הסיפור אמרה לי שאני חייבת לקרוא בדחיפות את הספר "נערתו"של נילי לנדסמן שהוא ידבר אליי מאוד, יותר מכל אמא, חברה או חבר. אתמול סיימתי לקרוא את הספר. מכל הרחשושים שם בצד, הבנתי שהבנזוג שלה, עליו היא כתבה את כל הספר הוא מי אם לא יוסי אלפנט. אני אוהבת את יוסי אלפנט, אני לא זוכרת מתי זה היה שקניתי את האלבום "אוספ אלפנט" אבל אני כן זוכרת שהוא ליווה אותי בתקופת התיכון. ואז ברי סחרוף הוציא את האלבום שלו מההופעה החיה, אלבום כפול, והייתה שם גרסא מהממת לשיר "באים אותך לקחת" ולרגעים אחדים האמנתי שאני מעדיפה את הגרסא הזאת של ברי על פני הגרסא של אלפנט. עברו כמה שנים טובות מאז. סיימתי לקרוא את הספר. כל אותו הזמן לא העזתי להקשיב לאוסף שלו. רציתי לחכות לסיים לקרוא את הספר, ורק אז.. כשהסוף ברור וידוע וגלוי, וכשכל החיים שלו יפרשו לפני כמו מפה אחת גדולה, רק אז אני אאזין לאלבום הזה ואבין למה הוא שר "כן זה אני זורם לאט בתוך העור, רוצה לצרוח ואולי זה יעזור" (הסמים), או "עכשיו היא איננה עכשיו היא ישנה, אצל מישהו אחר היא אמת" (האהבה שלו). ודווקא אתמול, התחלתי להרגיש לא טוב. ללא יכולת דיבור, הזעות בלי פוסקות, חום גבוה, והזיות בעיקר הזיות. כאילו לאות הזדהות וכאב עם הכאב שלו, עם הצער שלו, עם הצער שלה, או שאולי זה סתם צירוף מקרים. לפני שהלכתי לישון, הסכמתי סוף סוף להאזין לאוסף. שינה לא שינה. המון הזיות בין שיר לשיר, נוטפת מים רועדת כולי, והדיסק ממשיך להתנגן לו, בלופים, כל הלילה, כל הבוקר, ואני כבר ערה, והראש מרגיש קצת יותר טוב, אבל המילים חודרות, נוקבות ומנקבות לי את כל חורי הרגש בגוף. ונהיה לי עצוב, ואני מתחילה להתגעגע למישהו שבכלל לא הכרתי או ראיתי במציאות. הייתי רק בת 5 כשהוא מת. אני מעלעלת בחוברת האלבום, בתמונות שלו, ובוכה. כאילו היה אח, או אבא, או חבר טוב שאיבדתי לא מזמן, כאילו הכל עוד טרי לי. והכל מתערבב, כמו סרטים שרצים במהירות בראש, האהוב שלי-הספר שקראתי-הסמים-המוסיקה- המוות שלו. I am changing direction, Oh can't you see it now, See it now.

נורא ריגש אותי לקרוא מה שכתבת..

מבינה אותך. קרה לי גם אך עם אמן אחר. בהחלט סיפור כואב לאלפנט. יהי זכרו ברוך..

זכיתי לנגן עם חברי להקת רטורית

אחרי 2001 (עשור למותו) איחוד כזה ... היינו נפגשים באמביאנס פעם בשבוע עופר הררי, מוסה נחמיאס, רמי יחזקאל ... מחוזקים באי-אלו כוכבי עבר ... שותים ומנגנים אלפנט, רטורית, מוסא, וסתם ג'מים ... היה פשוט מדהים. תומר אלבז, היום חבר להקת הסוכריות.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית
בחר
בחר