מוניקה סקס בבארבי תל אביב

לא יכולתי לוותר על ההופעה הזאת, עד שמוניקה סקס מופיעים, זה פעם ב... וכמה אפשר לראות את יהלי לחוד, את פיטר לחוד, או את שחר שהיה מופיע ועכשיו הוא כנראה בשלבים סופיים לקראת הוצאת אלבום חדש (וידוע כי בימים אלה הוא סיים לצלם קליפ לסינגל חדש שלו שיצא בקרוב "רוקנרול"). אז סוף סוף קצת מוניקה סקס, התגעגעתי לשירים האלה שמזכירים לי כל כך את תקופת התיכון שהסתיימה כבר לפני שנתיים כמעט! את כיתה י"א, יום שישי אחד לקראת האביב, שרצתי לקניון אחרי הלימודים וקניתי את אחד מהעותקים הראשונים של "חיות מחמד" שהגיעו לחנות. וכמה ריפיטים על "בעיר הזאת", ואת "שנים חסומות" שכל כך אהבתי.. התור בכניסה לבארבי היה די צפוי, כמויות של ילדים, שהייתי פעם בגילם ואולי אפילו קטנים יותר, באו לצפות במי שהיו פעם אלילי. אומנם לא הייתי גרופית של מוניקה, אבל אני מודה שהייתי מגיעה כמעט לכל הופעה שלהם. אני רואה את חברי הלהקה עומדים על הבמה ורואים כבר קמט פה וקמט שם, הם כבר בני למעלה מ 30 וזה כבר חתיכת גיל. ולמרות כל זה, המוסיקה שלהם לא השתנתה, וההופעה שלהם כרגיל וכידוע לי, היא המופע הכי טוב שהיה אתמול בעיר. בארבי מלא עד אפס מקום, צרחות לפיטר ויהלי שיעשו להם ילד, כולם באקסטזה שלהם, ילדים נמחצים מבקשים מאלדד קצת מים, ואני עומדת מהצד ומביטה בכולם וכל כך מחייכת, למראה הראשים הקטנים קופצים במדויק יחדיו כשמגיע השיר "מכה אפורה" או "על הרצפה" בהדרן. קיוויתי שכל אחד מהחברים גם יתן איזה שיר מקריירת הסולו שלו, אך לא כך היה הפעם. היה חסר לי "רקוויאם לבלונדינית" מאוד מאוד חסר. אני אוהבת את השיר הזה... אבל כפיצוי קיבלתי את "אני יודע" מאותו תקליט ראשון שלהם, שעשה אותי ממש בעננים. ההופעה שהייתה אתמול הייתה כמעט כמו כל אותה הופעה אחרת שראיתי שלהם, הגיחות שלהם בפעם ב... (חצי שנה-שנה?) לבארבי, עושות להם טוב, הם גורמים לנו להתגעגע ואז מגיחים לסיבוב קצר (אם בכלל זה יהיה סיבוב הפעם) ואז שוב נעלמים. אולי זאת השיטה שמחזיקה איתם כל כך הרבה קהל שגדל, וחלקו נעלם אבל יחד איתו גם צצים להם ילדים חדשים שעכשיו הם כמו שאני הייתי פעם...

החוק היבש לא נרטב אף פעם

[ מוניקה סקס - "בארבי", תל-אביב: 3 במרץ, 2006 ] לאורך השנים, טענות רבות היו לי כלפי ההוא שם למעלה במרומים, וכלפי ההורים כמובן, בנוגע לדפקטים קטנים במבנה ובגנים שלי; אך מעולם לא הפריעה לי כל-כך העובדה שאני מתנשאת לגובה המרשים של 160 ס"מ עד אתמול בלילה. למרות שצויידתי בעקבים, פריט חיוני וחשוב לכל הופעה שבה הולכים לבלות שעות בעמידה, בקפיצה ובריקוד ואחר-כך לבכות שעות על מותן בטרם עת של כפות הרגליים, הרגשתי אתמול שהעולם התהפך ולא הצלחתי להיזכר איפה לעזאזל הייתי כשכל זה קרה. לאיזה גובה, אלוהים ישמור, מתנשאים הילדים של היום?! אני וחבריי, ממרומי גילנו המופלג של 20 שנה, הגענו ל"בארבי" בהרגשה שנבלה את הערב בתפקיד הבייביסיטרים שכן אם היו מגבילים את הכניסה לבני 15 פלוס, המקום היה מתרוקן פלאים. זה לא שיש לנו משהו נגד בני הגיל הרך, חס וחלילה, אחרת לא הייתם מוצאים אותי נוכחת בכל כך הרבה הופעות של יוני בלוך. החששות שאולי נרגיש קצת לא במקום ולא כל-כך שייכים הציפו אותנו, אך כשהגענו וראינו את התור (ה-א-ר-ו-ך-!) בכניסה אחז בנו בלבול עצבני: או שאנחנו התכווצנו, או שכולם גדלו מעלינו. טוב, תמיד אמרו לי שהתזונה שלי לא טובה ושאני לא אגדל. כנראה שכולם צדקו, כמו תמיד. אז אחרי עמידה בתור במשך חצי שעה, נכנסנו וראינו את גודל האימה. חבריי, נכחתי בהופעות רבות בחיי, אך מעולם לא ראיתי את ה"בארבי" עמוס כמו אתמול. הזכיר לי נשכחות משנה שעברה, כשרוקפור הופיעו ב"אברקסס" ומרוב הצפיפות כבר יכולתי לדמיין את כותרות העיתון למחרת - "פסטיבל ערד בלילינבלום", כשהקהל, קרי הקורבן, נמחץ ונרמס ומתחיל להעריך פתאום את הדבר המדהים הזה שנקרא 'חמצן'. נשכתי את שפתיי בעצב; אולי בכל זאת לא הייתי צריכה לוותר על הפליינג בייבי שהופיעו באותו הזמן ב"הייניקן הבימה"? צריכים להכיר אותי כדי להבין באמת עד כמה כאבה לי הבחירה במוניקה סקס. שם בטוח לא היו צועקים לי באוזן, דוחפים אותי מפינה לפינה, או צורחים "גבע, תעשה לי ילד!!!!" כמו שצעקו ליהלי סובול. אה, וגם שם בטח לא היה את הדביל שעמד לידי ובהה בי במשך כל ההופעה, וממש התחנן שאני אתן לו איזה בוקס עסיסי לפנים ואכוון את עיניו לכיוון הבמה, או שאעשה שימוש כואב בעקבים שלי. מזלו שאני בן-אדם מאופק. "אההההההה!!!!" שמעתי שאגות מכיוון הקהל וישר הבטתי קדימה, הייתכן שההופעה מתחילה? אבל לא, סתם מישהו עלה לכוון את הגיטרה. כנראה כל פיסת אקשן קטנה על הבמה ריגשה את הקהל. וכל ריגוש קטן גרם לדיבורים רועמים של הסובבים אותנו, קפיצות וריקודים אידיוטיים לתפארת. טוב, די, באמת שניסיתי לרסן את העצבים שלי על החבורה שעמדה לפנינו, אבל ככה זה כשמנסים לעמוד על קצות האצבעות (ועל עקבים, גאד דאמיט, עקבים!!) כדי לראות, אולי במקרה, איזו פיסת מיקרופון קטנה מבין התלתלים של הבחור ההיפראקטיבי שמלפניי. והנה זה בא שוב... "אהההההההההההה!!!!!!!!!" מה, על מה המהומה?! אה, אביב מארק עלה על הבמה ובדק את המיקרופון. סיבה למסיבה! "אההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!" אור אדום! איזה יופי, הבמה מוארת עכשיו! ואפילו אם זו לא הייתה אטרקציה מספיק טובה, גם נוסף אור לבן בוהק שסינוור אותי בעיניים. אבל יאללה, שמח פה הערב! לצעוק בכל הכוח בכל הזדמנות כשיש זה הכי, אחותי. לא, לא את עם הסיגריה מאחורי שהסרחת לי את כל הבגדים. מותר בכלל לעשן בגיל 12? "אההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!" טוב, די. אני נכנעת. המשכתי לפטפט עם חבריי והתעלמתי מהעדר, אולי הפעם לא כל-כך רציתי להיות קונפורמיסטית לתפארת. אבל כשהצרחות רק גברו ועלו לטונים בלתי-אנושיים הבנתי שמשהו שונה, משהו באמת קורה פה... פיטררררררררר רוטטטטטטטטטט!! באותו הרגע חזרתי כמה שנים אחורה וחיוך דבילי נמרח על שפתיי - הו, כמה שהבן-אדם הזה יפה. אני מודה באשמה, יש לי קראש עצום על מר רוט, ושום דבר לא יעזור. אהההההההההההההה!!!! והנה, יחד איתו, עולים שחר אבן-צור, אלדד גואטה ויהלי סובול (כשבכל פעם שאני רואה אותו, המנון "סרט של סקס" האינפקציטיבי עולה לי לראש), מברכים ב"ערב טוב!", שמים עליהם את הגיטרות (או מתיישבים מאחורי התופים, בהתאמה) ופותחים מיד ב"בעיר הזאת". לא עברו יותר מ-10 שניות עד שהחלטתי שעשיתי בשכל כשבאתי - מוניקה סקס, במלוא הדרם, הולכים לעשות שמח. יה בייבי! אחרי שבועיים נוראיים שעברו עליי, שכללו הרבה לחץ, דמעות, בתי-חולים ומספר מועט מאוד של שעות-שינה, כל מה שרציתי זו הופעה של כיף טהור, ומוניקה סקס בהחלט תואמים את התיאור הזה. הייתה זו ההופעה הראשונה שלהם שנכחתי בה, עוד אחרי שבסילבסטר האחרון מצאתי את עצמי חסרת תוכניות כאשר ההופעה שלהם שתוכננה לאותו הלילה בוטלה. ציפיתי להופעה שתקפיץ את כולם, תגרום לי לשכוח את כל העניינים שרצים לי בראש לאחרונה ותעשה לי חשק לזייף בקולי קולות יחד עם יהלי, ולמזלי לא התאכזבתי. בכלל. את יהלי סובול ופיטר רוט יצא לי לראות כמה פעמים בנפרד, אך ללא ספק השלם שווה הרבה יותר מסכום חלקיו. גם השירים ה"נדושים", כדוגמת "מכה אפורה", "גשם חזק" ו"על הרצפה" - השיר שסגר את ההופעה, זכו ליחס חם ולביצועים טובים. במשך כל ההופעה ניסיתי להציץ לכיוונו של פיטר הענוג, שנראה כאילו היה נחבא אל הכלים - תרתי משמע, הגיטרה עשתה עבודה טובה בלהסתיר את הבחור, כל ה"מטר וסיגריה" כדבריו. באט דן אגיין, תמיד הייתה לי חולשה לבחורים נמוכים. וכאן מגיע רגע האמת ואני חייבת להתוודות: אבי, סלח לי כי חטאתי. להפתעתי הרבה, פיטר לא היה מרכז תשומת-הלב עבורי. לא, וגם לא יהלי סובול. היה זה לא אחר מאשר מר אבן-צור - שחר אבן-צור - שפשוט היה כלי לא נורמלי. מה זה "מסמר הערב"? קטן עליו! לא רק ששחר הפתיע בשיער פלטינה/אפור (שאין לי ספק שאני במיעוט, אבל לדעתי זה נראה מדהים), הוא אף הפתיע בביצועים מהפנטים אי-שם מאחורי התופים, ריקודים ועינטוזים, הנפת מקלות התופים מצד לצד כדי לדרבן את הקהל למחוא כפיים, ובסט שרירי חזה לא רעים בכ-לל. הו, יאמי. אני לא יודעת למה, אבל מעולם לא התלהבתי משחר ותמיד החשבתי אותו כחלק הכי פחות מעניין במוניקה... טוב, חוץ מאלדד שלצערי הרב די "מנודה" מבחינת הקהל והוא דווקא אחלה באסיסט. תמיד הוא הצטייר בעיניי כמתופף עם יותר פוזה מכישרון וכישורי שירה בינוניים, למרות שמעולם לא היה לי כל בסיס לטענות האלה. אך הפעם שחר הוכיח לי אחת ולתמיד שמה לעשות, לפעמים אין לי מושג על מה לעזאזל אני מדברת או חושבת. הסובבים אותי יסכימו שזה קורה יותר מדי פעמים... אבל הבן-אדם פשוט תותח! בלי מטאפורות, בלי דימויים. איזה תיפוף, איזה שיער, איזה מותק הוא! שחר אבן-צור, תעשה לי ילד. הצ'ופר האמיתי היה כשההדרן נפתח ב"מוצ"ש בקניון" והלהקה החליטה לבלבל אותנו קצת; שפיטר הקטן תפס את עמדת התופים שנראתה גדולה עליו (אך כיאה לפיטר, גם את זה הוא עבר בהצלחה יתרה) ושחר תפס את מרכז הבמה, את הגיטרה של יהלי ואת תפקיד הסולן. למה מה קרההההההה? לא שהשירה של שחר כל כך חדשה - ע"ע "גשם חזק" או "180" - אך עדיין הייתי מופתעת לראותו במרכז לשם שינוי. בקיצור, אחרי שעה וחצי ואחרי 20 שירים משלושת אלבומיהם, יצאתי מרוצה, מאושרת, ועם סטייה או שתיים. אה, ועם כאבי רגליים כמובן. כשיצאתי לרחוב, לשאוף סוף-כל-סוף את אותו החמצן המיוחל, צפיתי לי בתור המסתרך לו בהמתנה להופעה של יוזלס איידי, שהיה אפילו ארוך יותר מהתור למוניקה סקס. "אתם לא יודעים מה הפסדתם, חבר'ה!" אני אומרת להם, אבל לא באמת, רק בלב. מצד שני, אחר-כך לקבל שיחה מחברה שמספרת על כמה שהיה מדהים בהופעה של הפליינג בייבי טיפה הכאיב בלב, יורדות דמעות, ולי ירד קצת דם. שוב, לא באמת. אבל העיקר שהלכנו קצת לאיבוד עם האוטו בדרך חזרה והתחפרנו לנו באלנבי. איזה קונפורמיסטים.

מאיה, תעשי לי ביקורת

מוניקה סקס בבארבי תל אביב

לא יכולתי לוותר על ההופעה הזאת, עד שמוניקה סקס מופיעים, זה פעם ב... וכמה אפשר לראות את יהלי לחוד, את פיטר לחוד, או את שחר שהיה מופיע ועכשיו הוא כנראה בשלבים סופיים לקראת הוצאת אלבום חדש (וידוע כי בימים אלה הוא סיים לצלם קליפ לסינגל חדש שלו שיצא בקרוב "רוקנרול"). אז סוף סוף קצת מוניקה סקס, התגעגעתי לשירים האלה שמזכירים לי כל כך את תקופת התיכון שהסתיימה כבר לפני שנתיים כמעט! את כיתה י"א, יום שישי אחד לקראת האביב, שרצתי לקניון אחרי הלימודים וקניתי את אחד מהעותקים הראשונים של "חיות מחמד" שהגיעו לחנות. וכמה ריפיטים על "בעיר הזאת", ואת "שנים חסומות" שכל כך אהבתי.. התור בכניסה לבארבי היה די צפוי, כמויות של ילדים, שהייתי פעם בגילם ואולי אפילו קטנים יותר, באו לצפות במי שהיו פעם אלילי. אומנם לא הייתי גרופית של מוניקה, אבל אני מודה שהייתי מגיעה כמעט לכל הופעה שלהם. אני רואה את חברי הלהקה עומדים על הבמה ורואים כבר קמט פה וקמט שם, הם כבר בני למעלה מ 30 וזה כבר חתיכת גיל. ולמרות כל זה, המוסיקה שלהם לא השתנתה, וההופעה שלהם כרגיל וכידוע לי, היא המופע הכי טוב שהיה אתמול בעיר. בארבי מלא עד אפס מקום, צרחות לפיטר ויהלי שיעשו להם ילד, כולם באקסטזה שלהם, ילדים נמחצים מבקשים מאלדד קצת מים, ואני עומדת מהצד ומביטה בכולם וכל כך מחייכת, למראה הראשים הקטנים קופצים במדויק יחדיו כשמגיע השיר "מכה אפורה" או "על הרצפה" בהדרן. קיוויתי שכל אחד מהחברים גם יתן איזה שיר מקריירת הסולו שלו, אך לא כך היה הפעם. היה חסר לי "רקוויאם לבלונדינית" מאוד מאוד חסר. אני אוהבת את השיר הזה... אבל כפיצוי קיבלתי את "אני יודע" מאותו תקליט ראשון שלהם, שעשה אותי ממש בעננים. ההופעה שהייתה אתמול הייתה כמעט כמו כל אותה הופעה אחרת שראיתי שלהם, הגיחות שלהם בפעם ב... (חצי שנה-שנה?) לבארבי, עושות להם טוב, הם גורמים לנו להתגעגע ואז מגיחים לסיבוב קצר (אם בכלל זה יהיה סיבוב הפעם) ואז שוב נעלמים. אולי זאת השיטה שמחזיקה איתם כל כך הרבה קהל שגדל, וחלקו נעלם אבל יחד איתו גם צצים להם ילדים חדשים שעכשיו הם כמו שאני הייתי פעם...

ביקורת אגואיסטית

האמת התאכזבתי. ציפיתי ליותר אבל אני לא יודעת בדיוק ממה. היו השירים שאני הכי אוהבת, הייתה התפרעות על הבמה, היו סולואים מעולים, רקדתי, נהנתי והכל היה כמו שצריך. עם כל זה בסוף ההופעה הרגשתי פספוס וזה אוכל אותי שאני לא יודעת להצביע בדיוק מה גרם לזה. דבר אחד שכן אני יודעת בוודאות שקצת ביאס אותי (ואני יודת שזה מאוד אגואיסטי) זה שהיה הרבה קהל. הדבר הכי נורא שאפשר לאחל לאמן שאוהבים זה שיבוא מעט קהל, אבל אני לא מבקשת מעט קהל, אני מבקשת טיפה פחות. ההופעה הייתה דחוקה מידי. אי אפשר היה לראות את הבמה כמעט משום מקום, היה קשה לנוע באמת ולרקוד בכיף. אולי אם מוניקה ימשיכו להופיע הקהל מעט ידלדל (דגש על המעט), כי במצב הקיים יש הופעה של מוניקה יש פעם ב... אז כולם קופצים על ההזדמנות. עכשיו בלי קשר אליי הם באמת נתנו הופעה. שחר דפק תספורת וצבע, יהלי סיפר על כ גינוני הכוכבות שהם אימצו לעצמם )מלבישה, מאפרת וכו'). ומעבר לכל הדברים מסביב הם שרו את השירים של מוניקה שתמיד כיף לשמוע ולקפץ (כמה שאפשר).היה לי כיף ששמו את כל השירים של שחר שאני אוהבת במהלך ההופעה והיה לי קצת חסר כמה שירים אבל לא משהו מיוחד. סך הכל היה אמור להיות נפלא ואני עדיין מנסה לפענח חוץ מכמות האנשים מה גרם להופעה שאמורה להיות פיצוץ להופעה בסדר, רגילה. נתראה בבארבי כ"ס בסוף החודש אם אני לא וטועה... שבוע טוב בר
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית
בחר
בחר