ננוצ'קה שוּ?

יצא לי לשמוע את השם הזה כמה פעמים באוזני, אבל אף פעם לא יחסתי לו חשיבות. קשה לי עם הרכבים חדשים או להקות צעירות, עם יוצרים לא מוכרים, באמת שקשה לי. אני אוהבת להגיע להופעות מוכנה כבר עם הפלייליסט והמילים בראש, שהכל מסודר, שאני יודעת כמעט בדיוק מה הולך להיות ואיך כל העסק מתנהל. תגידו שאני מרובעת, שאני מקובעת, אבל כזאת אני. כשהזמנתי את החברים שלי להופעה של ננוצ'קה שנערכה אתמול באברקסס תל אביב, זכיתי לתהיות כמו: "מי? מה זה, להקת מטאל רוסית?" או "ננוצ'קה? אני מכיר באר שקוראים לו ככה". אז בסדר, אף אחד לא שמע, זה לא מפתיע אותי בהתחשב בעובדה שלא כל החברים שלי יודעים כמוני על כמעט כל דבר שנעשה כאן, או כל הופעה, או כל מקום. וזה בסדר, אני כבר רגילה שקוראים לי מודיעין 144. איך שלא, הגעתי בסופו של דבר לאברקסס, בליל חורף קריר, הזמנתי לי וודקה תפוזים ונעמדתי לא מקדימה מידי וגם לא מאחורה מידי. בדיוק באמצע, אל מול הסולנית – יולה, בסיסטית סולנית יפיפיה שפשוט כבשה את ליבי. בתור בסיסטית מתחילה בעצמי (ופסנתרנית כבר למעלה מ 12 שנים) אני יכולה רק לאחל לעצמי לנגן כמוה. ואולי גם לשיר כמוה. ואולי גם להיות יפה כמוה. ואולי ואולי ואולי.. אבל אני לא, וזה גם בסדר, זה לא שאני לא בסדר עם עצמי, זה פשוט שמוסיקה כזאת, שחודרת לי עמוק עמוק בפנים, תמיד גורמת לי איכשהו לקנא במי שעומד מאחוריה. אנשים שיוצרים מוסיקה ומצליחים להחדיר אותה ללבבות של אחרים, פשוט עושים עבודת קודש, עושים מצווה, או מה שלא תקראו לזה, וגורמים לי תמיד להשתאות והערצה מסוג כזה שלפעמים כבר מגיע לגרופיזם (למרות שנראה לי שכבר עברתי את הגיל). על הגיטרה, משמאלה עמד ומחץ רועי גורל, שהתחיל עם יולה בסולו נגינה שלו וסולו שירה של יולה, מין שיר פתיחה נעים שכזה, שבסופו זכינו לעליתו של המתופף כרובי, הלא הוא שלומי לביא היקר, שמה לעשות.. כרובי יש רק אחד. אם זה עם ברי, אם זה עם המג'יקל, אם זה בכל הרכב שהוא לא ינגן, הוא תמיד ידפוק על מיתרי ליבי, עם הבייס דראם שלו, או כל סוג של תוף או מצילה מהמערכת תופים הנוצצת שלו. ההרכב הזה בכלל מופיע בניו יורק, יולה ורועי שניהם גרים בניו יורק ויש להם שם מתופף מקומי, וכשהם באים לביקור מולדת הם מאמצים את כרובי לחיקם, ונראה שהם יודעים בדיוק במי לבחור ולמה. רוק ללא פשרות באנגלית, ובעיקר יופי וחן, וקול יפה, קיבלתי אתמול באברקסס מההרכב הזה שאני מקווה שיחזור מהר לארץ ומי יתן ואני אזכה לראות עוד הרבה מהופעתיו, כי אני מאז הגילוי (והסיפור שכתבתי מאחורי הגילוי) של ישראלים פעולה סקס עדיין לא הצלחתי להכבש על ידי מוסיקה אחרת שהיא לא כמו... והאמת היא, שאולי כמו כל אחד אחר, אני בחורה שמצליחה להשתעמם מהר גם מדברים טובים, אני זקוקה לחידושים ולשינויים, לקצת ריענון, ואתמול קיבלתי את זה ובגדול.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית