נתקלתי ב"טיפוס המרצה" כמעט האב טיפוס.
האדם הזה הקדיש את חייו למשפחתו וכמעט שכח שגם הוא קיים... על גבול ה"קורבן" ועם זאת, שמח ומאושר לפחות כלפי חוץ...
הוא מבין 4 אחים ואחיות הוא היחיד שמטפל במסירות אין קץ בהורים, בילדים ובנכדים כמו גם בבית ובגינה, בקניות ובבישולים. בנוסף גם בעבודה עומד לרשות כולם ולעולם לא מסרב לשום בקשה של הסביבה. הוא עצמו לעולם לא מבקש מאף אחד.
מזמן לא פגשתי בעבודתי כגרפולוגית אדם שכל כך משקף טיפוס כמעט לגמרי מובהק מבחינה גרפולוגית ובמציאות...
הוא צריך להיות אהוב ומקובל על כולם וכל הזמן. צריך שאנשים יזדקקו לו. מאוד קשוב לצורכי אחרים, הרבה פעמים על חשבון הצרכים שלו עצמו.
קל לטיפוס המרצה לעזור, (לא עושה בעיה משום דבר) אך קשה להם לבקש עזרה. נקודת התורפה העיקרית שלהם היא הצורך באהבה. פחד מפני דחיה או נטישה. יעשו הכל כדי לשמור על עולמם "שלם" ולמרות שחוויים ריקנות פנימית לעיתים קרובות, ימנעו משינוי.
אצלם, כלפי חוץ "החיים דבש". לא יתלוננו ולא יבקשו מהסביבה להשתנות. הם מתאימים את עצמם ללא הרף ועל חשבון ה"אני".
חוסר מודעות ל"מי אני?" ו"מה אני רוצה באמת?!". לכן עם הזמן מתפתחת אישיות "מזויפת " כלפי חוץ (כי הם כל הזמן עסוקים בלרצות אנשים אחרים סביבו). דימוי עצמי לא לגמרי מוגדר, פגיע ומטושטש. הם טובים בלייעץ לאחרים, לעודד, לגלות אמפטיה, להתאים את עצמם לאחרים אבל הם "בורחים" מעצמם.
הם מאוד משתדלים שלא לפגוע באחרים, להתרחק מתחרות , מעימותים או ויכוחים. יוצרים קשר עם אנשים על-ידי פתרון בעיותיהם ואם לא מצליחים, מרגישים רגשי אשם. עלולים להגיע לאפיסת כוחות רק בגלל שלא יודעים להגיד "לא".
הם בעלי קסם אישי ושפע של נכונות ונתינה. הם אף פעם לא כועסים, לא נפגעים (לפחות כלפי חוץ) לא מאשימים אחרים אך חווים אשמה בקלות בעצמם.
הם "משרתים" את סביבתם הקרובה. ללא שום דרישות עבור עצמם. לרוב לא מודעים לעובדה שהפכו את עצמם לסוג של קורבן.
עם כל זאת, "המרצה" איננו חברותי, מתקשה ביצירת קשרים אישיים (מלבד משפחתו) נמנע ממגע ומעימותים, הוא סוג של מתפייס שעושה הכול כדי להיות מקובל.
הם נמענים גם מקשירת קשרים חברתיים וחיים בתוך העולם הפנימי שלהם. סגנון אינטרוורטי. בחברה הם חייכנים, לא מביע את דעתו ובוודאי שלא יכנס לויכוח עם הסביבה.
הם פוחדים ויעשו הכל כדי להמנע מקונפליקטים ועימותים, ממאבקי כוח. מחפשים את ההרמוניה, השלווה והשקט. מתפשרים ולמעשה לא מגיעים למיצוי הפוטנציאל האישי כי לצורך כך יש גם להיאבק, לכן חיים את חייהם בפשרה ובבינוניות.
ה"מרצים" מקדישים יותר זמן לאחרים ולצרכי האחר מאשר לעצמם. הם טובים בלעזור להגשים את ציפיות האדם האחר ולא את שלהם.
משתדלים להתמזג, לא להבליט את עצמם, להיות מותאמים לסביבה, ולא "לעשות גלים". הם נוטים להדחיק כעסים, מה שיכול לגרום להם לתופעות פסיכוסומטיות, מחלות, והם בורחים לעשייה פשוטה ולא משמעותית אשר לא דורשת התמודדות או אסרטיביות.
ברמה גבוהה הם מסתגלים לסביבתם מהר. בעלי פרספקטיבה רחבה וגמישה, בעלי מזג נוח, יודעים להקשיב, מעודדים, אופטימיים וסבלניים, הם בעלי יכולת ייעוץ מצויינת.
חשוב להדריך אותם ללמוד להכיר בכעס המודחק ולתת לו ביטוי בדרך אסרטיבית. ללמוד להגיד "לא". להכיר ביכולות שלהם בזכות הקיום שלהם בזכות עצמם ולא כ"שלוחה" של אחרים, ובעזרת משמעת עצמית למקד את האנרגיה לכלל עשייה משמעותית.
מאפייני הכתב מבחינה גרפולוגית: עריכה ספונטנית, גמישה וזורמת. איזור מרכזי מלא ותנועי, קערות וקערות שנוצרות גם במקום שנדרשת זוית או קו ישר. רוחב משני, כתב מחובר ושטפי, איזון בין תנועה, אירגון וצורה. חתימה קטנה מהטקסט. ידוע כי עבדים בתקופת העבדות בארה"ב אופיינו בחתימה שהיא קטנה מהטקסט...
