הפעם אני מעלה רק ציור...

או שהוא לא שפוי או שהוא אומן מהסוג של האמנים המודרנים. הציור לא הגיוני! דג מעופף ומכונית בשמים.. וזה בלי ללמוד ניתוח ציורים.

אני לא ממש יכולה להיות אובייקטיבית.. בכל אופן, לי בולטים החיילים בכל פינה.. החיות.. למשל החיה עם השיניים למעלה.. הייתי רוצה לקרוא את היומנים שלו דווקא. בציור אני רואה איזשהי נוקשות ותוהו ובוהו. יש מבנים, דמויות וחיות שכאילו סתם תקועות שם , יש שם דמויות חייליות בפוזיציית ההצדעה המפורסמת.. (מעניין מתי הוא צייר את הציור) יכול להיות שההתרשמות שלי מושפעת ממה שאני יודעת עליו. את החיות אני ממש יכולה לדמיין נובחות בגרמנית (או שאת הגרמנים אני פשוט שומעת נובחים בכלבית. חה חה. סתם)

גם אם את יודעת במי מדובר - ראית את הצורות החשובות. יש שם גם יהודים (כיפה על הראש) מיסדרים, והמון עומס... יותר מאוחר אעלה את כתב היד ועוד ציורים.

כמה דברים מטרידים את מנוחתי הגרפולוגית. 1- הדמות החיה המוזרה עם שיני הכריש. 2- הדמות בצד שמאל עם צחוק שטני 3- הדמות שנראית כמו בובה על חוט (במפרקים) וחובשת כיפה כתב היד המועט נראה דוקא ברור, והתבוננות במילים נראה אדם אינטיליגנטי וסקרן. חנה, את צודקת אין לנתח גרפולוגית ציור ללא כתב יד. אשמח לשמוע עוד על האיש מעניין-מורכב הזה.

בקורס לגרפולוגיה, נדמה לי שבסטאז נגענו קלות בהפרעות נפש. ראינו שם כתב יד עם המון תת קוים, לחץ חזק נורא וגדמים מוזזים לעומק השורה שמתחת. ראינו גם שירבוטים שלו והיו לו הרבה מפלצות עם שיני כריש כמו בציור הזה. מענין אם קיימת פארנויה. ומתי תפרסמי את כתב ידו?

משהו לא מתחבר שם.

שבוע טוב רציתי להוסיף שרואים בציור המון עומס, תחושת מחנק כאילו אין אוויר, מי שצייר את הציור כלוא בתוך עולם ללא מוצא מבחינתו (לא רואים את השמים כלל ואין להם שום התייחסות בציור למרות הפרטים הרבים המופיעים בו). מעין שילוב של חוסר מוצא חיצוני ופנימי גם יחד. שבוע טוב לכולם

זה האיש. מנגלה. במאמר גם התיחסות לכתב היד שלו ולקשר הגרפולוגי בין כתב היד והציור.. וכל הכבוד לכולכם על ההערות וההארות. ממש מרתק מה שכתבתם עליו.

לעניות דעתי, אין בין פיענוח ציורים לבין גרפולוגיה, דבר וחצי דבר. אמנם גם הגרפולוגיה יכולה לקבל כותרת של אבחון פסיכולוגי השלכתי, ממש כמו הגרפולוגיה, אבל בבואנו למבחון ציורים, איננו עושים שימוש בכלים הסטטיסטיים הגרפולוגיים. הציור מגיש לנו סמלים פיגורטיביים מן המציאות ומן הדמיון אשר אינם מצויים בכתב היד.לכן הם אינם חייבים לומר דבר למי שלא למד לחבחון אותם במיוחד, כפי שאנו באים מן הגרפולוגיה.מובן שיבורך כל מי שאמונו בגרפולוגיה חלש והוא רוצה לרכוש עוד כלי אבחון. במקרה כזה, טוב שייעזר בעוד כלי אבחון.לעניות דעתי, בדף כתוב אחד, יש יותר סימנים ונתונים גרפולוגיים,מאשר כל הסימנים והנתונים בכל המבחנים ההשלכתיים והפסיכומטריים גם יחד.אין לנו אפוא כל סבה לרעות בשדות זרים. אליהו

דעתך לא עניה. גם אם אינני מסכימה. נכון שאין בציורים את הכלים הסטטיסטיים וגם נכון שהגישה אל הציורים שונה מאשר הגישה של הגרפולוג או הגרפולוגית לאיבחון. ועם זאת, ציורים נותנים מבט נוסף על אותו קשר מוח עין יד בדיוק כמו בכתב יד. אם נשווה לפסיכולוגיה. זה כמו להשתמש במבחן רוארשך וגם לנתח חלומות. אין סתירה. ואין כלום בין אי אמון בגרפולוגיה לשימוש בכלים נוספים. כתב היד נותן את התמונה של האדם, הציורים מוסיפים מעט ומאמתים את הממצאים לעיתים קרובות. חבל שלא לגלות פתיחות לכלים נוספים. זה רק מוסיף. שיהיה יום נפלא.

ה W שמשורטטות בתוך פיו של 'הצייר' ולהשוותן לכתב שבציור כדי להבין עד כמה קירבה יש בין התחומים. אף אני לא משתמש ומבין בציורים אבל בהחלט חושב שיש בהם כדי להוסיף נדבך נוסף, אפילו כזה שאין בכתב ותמיד טוב לגלות פתיחות אודי

התעקשותו לחדד ולהקציע כל שן ושן באופן החד ביותר יכולה, כמשל, לשקף את התעקשותו לעשות את הדברים חד ופוצע גם במקומות שניתן היה להגמיש את המעבר והשפיץ ולהקל כאב וסבל. משמע הוא ממצה את חווייתו במלואה רק וכאשר הוא עושה זאת הכי חד ופוצע ובמלים אחרות, 'נשמה טהורה'.

לא צריך להתמחות בציורים כדי לקבל מימד נוסף לאישיות ורק אם משתלב עם כתב היד. ומעניין לחשוב מה היה קורה לאותו אדם קר ורע ככל שיהיה אילו לא היתה השואה בתקופתו. הוא היה רוצח אנשים? לא נראה לי...

מאפיין בולט מאנשי תקופתו זה היעדר תחושת אשמה ולא בסדר, חשש, הסתרה והתגוננות שמאפיינים מבצעי דברים שאינם בנורמה החברתית. המסקנה ברורה, הוא כחבריו חוו תחושת שליחות וביטחון בדרך, האמצעים, גם אלה שנתפסים בעינינו כמעוותים היו במשקפיהם הכרחיים, והם מילאו חובתם ומשימתם במסירות ודבקות יוצאת דופן ובנסיבות אחרות ראויה להערכה ופרס. מאפייני הסילוף בכתב ידו נחשפים במצולעים הסימטריים תחת הכוון רציונלי, ייעוד, תכלית, יש היגיון בדברים משמע הוא בחווייתו איננו רוצח או סוטה ומן הסתם גם לו חי עמנו לא היה כזה אלא תר אחר בתפקיד שהיה נותן לגיטימציה למימוש ייצריות מעוותת. בתוכנו מסתובבים אין סוף סאדיסטיים עירוניים, כפקידי רשויות, בשיפוט, כרופאים ואחיות, מורים ומנהלים שהכרעתם העניינית מקצועית מוכרעת ונעה להקצנה בגין עיוותיהם המודחקים. לבטח היה עולה לביקורת בשל הפעלה חריפה וחד צדדית של שיקול דעתו ומסקנותיו, כעוזר בכיר לכתיבת דו"ח גולדסטון, או כתומך מקצועי בסירוס של אנסים.