אשכול מחוק....

יפה מאוד. :) בקשר לציפי שביט- קראתי את המאמר שדורית כתבה. היי! (לדורית).. בגלל שבגיל ההתבגרות היה לי ציפומאניה וראיתי אלפי, טוב אולי לא אלפי, אבל הרבה הופעות שלה במדיה וממש השתגעתי אחריה היה לי מעניין לראות את הניתוח כמו גם את הכתב, שבאמת די ברור ובהיר מבחינת השיקוף האישי לה.. בכל אופן יש לי שאלה- את כתבת שיש בה רגישות ורגשנות. אולי סתם יש לי בעיה במושג הרגישות, רגשיות, רגשנות, וכד' אבל בקשר לציפי, כמובן הייתי אומרת רגשנות- אבל רגישות פחות נראה לי.. מה אומרת? וואי קר לי.

בקשר לדיסלקציה- אח שלי (שהוא דיסלקט), לא הדיסגרף, הוא השני.. (ממש משפחה של טומטומים אנחנו. רק אני יצאתי נורמלית :) ) כשהוא כותב מעבר לזה שנורא קשה להבין מה הוא כותב ומעבר לטעויות כתיב כל הזמן, יש תחושה של חוסר מהימנות, תקיעות, ובקיצור כל מה שמעצבן אותי בו... האם זה קשור לדיסלקציה או שהאופי שלו פשוט אדיוטי? אוי אחים אחים... סתם הוא בסדר. אבל עדיין- הדיסלקציה יכולה להשפיע (ברמה הכללית, וכאן נעזוב את אח שלי בשקט..) על מחשבה יותר איטית, וכו', כי אמא שלי אומרת למשל שיש קושי בשליפה של מלים... ואז זה למשל יכול להשפיע על קושי עם אנשים והבנת רמזים לא מילוליים... נכון?? וברמה הפרקטית- יש מה לעשות עם זה?

לגבי ציפי שביט - גם רגישות. לא רק רגשנות. לגבי אחיך... נראה לי שנתת את התשובה בעצמך - זה קשור אליך ולא אליו. כשאת מתעצבנת על אדם בגלל שהוא "תקוע" או כל סיבה אחרת את כאילו אומרת: "אני יודעת שאח שלי הוא מקרר - הוא כזה! אני יודעת שהוא כזה... אבל - אני רוצה שהוא יאפה לי פיצה!" יש לאחיך קשיים משלו ומן הסתם גם יתרונות וכישורים נפלאים משלו ואופי משלו. הוא כזה. על כל המכלול שלו. כשאת מתעצבנת על כל אלו, אין בזה כדי להעיד על אדיוטיזם. בטח לא שלו... דיסלקציה אכן משפיעה ברמות שהזכרת ויש בהחלט מה לעשות עם זה. אם אפשר ללמוד ללכת רק עם רגל אחת אפשר להתגבר גם על המגבלה הזו. פשוט צריך כלים נכונים, מנחה מיומן ואימון. וגם - סבלנות וסובלנות מצד הסביבה... יום טוב, דורית

תודה על התשובה... זה חשוב. ידעתי אותה בעצמי, אבל באותו רגע זה לא היה ברור... אמת דיברת יום טוב ושמח

עדיף למחוק הודעות של מתחזים למינהם, מציקנים.