חוות דעת גרפולוגית על ארז טל..

מרתק ביותר.

לדעתי הפרשנויות שניתנו בהתייחס לאזור העליון אינן נכונות ויש לקחת את זה לגמרי למקום אחר. לא אקח זאת כאן, רק אציין שבתפיחות שמזכירה 'בלון' התפוצצות אפשרית בעתיד של אותו 'בלון' עלולה להעמיד במבוכה את מי שניפח אותו לממדים שכאלה ולחשוף תוכן סודי שעומד בסתירה להתיימרות מודגשת. כמובן, רק דעתי.

הבלונים באזור העליון מעידים על יצר מציצנות של כותבם.

מהיכן אתם לוקחים את האינטרפטציות האלה. אפשר מראי מקום? או מידע אישי? אנא תגובתכם.

מעלי יותר כאמירה מבודחת מאשר התייחסות גרפולוגית. ניתן גם לשאול אחרת, מנין הפרשנות על נרקסיסטיות סביב עולם הידע ועל מה היא נשענת ? מיודעינו חריף ומוכשר ולא נזקק לאישוש והאדרות במישור זה. כידוע הביטוי המוגזם הצעקני משהו מחפה תכופות על היפוכו ונחיתות סמויה. 'הבלון' זה לא הנושא, זה פן פיקנטרי, יש די מושגים ועקרונות מעולם הגרפולוגיה לתיאור התופעות. באופן אקראי יצא שיש מתאם בין סגולות 'הבלון', (האמיתי)לבין התופעות והפרשנויות שלהם בכתב.

הגזמה כלשהיא, בכל אזור שבכתב ובכל אופן שהוא, מלמדת אכן על פיצוי ועל תחושת נחיתות באזור האמור או על הדגשת אזור מסוים בו הכותב מרגיש בנוח, בין אם יש לו "קבלות" אובייקטיביות ובין אם הן סובייקטיביות, מתוך צורך לבלוט באזור הספציפי בו הוא מאדיר ומגזים נוכחות על מנת לחפות על חולשה באותו האזור או באזור אחר או על מנת להימנע מהתמודדות אמיתית ואפקטיבית עם אזור בעייתי אחר או עם אלמנטים קשים אחרים באזור בו ביצע את ההגזמה. בדברייך ציינת : "מיודעינו חריף ומוכשר ולא נזקק לאישוש והאדרות במישור זה". ומתוך מחשבה זו פנית, כנראה (הערכה אישית), למקום של פיצוי על נחיתות - היסק לוגי מתבקש. אם כך, משום מה ועל למה הבלונים (שאגב אינם לגמרי בלונים צעקניים. אינם סגורים, אינם מאוד נפוחים וקו המסגרת שלהם אינו מאוד מוצק ומכיל הצהרה בומבסטית)? ושאלה נוספת: האומנם כל מי שהוא מוכשר, מוצלח, חריף ובעל קבלות אכן אינו זקוק לאישורים במישור זה? נפיחות של אזור מסוים מעידה, בין היתר, על התעסקות נרקיסיטית סביב התחום הנפוח. נרקיסיטיות אינה בהכרח מתבססת על "הישגים מוצקים" אם כי פעמים רבות היא אכן כזו. בכתב ידו של ארז טל קיימים סימנים רבים המדגישים את הצורך שלו להדגיש את האזור העליון ולפעול מתוכו. רבות הן אל הנמיכות בכתב ידו וכן רבות הפלישות אליו. הצורך להימנע מבחינה רגשית אמיתית כפי שניכר באזור האמצע התנודי, רזה ולעיתים מקופח בשילוב עם הצורך להשתמש בכלים הזמינים לו יותר מלמדים כי הוא חש בנוח יותר בכלים האלו. הוסף לכך את הנפיחות של האזור וקבל את הנינוחות, המיקוד וההנאה מתוך המקום הזה. אין ספק שגם אנשים המצליחים בתחום מסוים, ולעיתים דווקא האנשים המצליחים בתחום מסוים, מרגישים פעמים רבות לחץ להמשיך ולהוכיח את עצמם דווקא מתוך אותו האזור והתחום שכן זהו ה"מותג" שלהם. תסמונת ה"i'm fake" המוכרת מופיעה אצל אנשים מצליחים הנהנים מפרי הצלחתם אך חוששים להתפוצצות הבועה. או אז הם מצויים במעגל מעייף הדורש מהם להמשיך ולייצר, לחדש ולשנות כדי להשאר בתודעה ולהצדיק את קיומם וקיום ה"מותג". אין זה סותר את העובדה שבדרכם שלהם הם נהנים מהעיסוק בכך ומאוהבים באיכות הבולטת שלהם שמשיגה להם הערכה, כבוד (שלא לדבר על הרבה כסף במקרה הספציפי שלנו...) להם זקוקים אנשים באשר הם. תנועת ואיכות הקו גם היא יכולה לשפוך אור על הנושא ומאחר ולא קיים בה מתח רב הרי שסביר להניח שמדובר יותר בסוג של נינוחות ואולי אף זלזול כשלהוא מאשר במתח הפיצוי. המשך יום נפלא... דורית

ההבלטה במקרה זה באה לכסות על פגם/חסר כלשהו באמצעות הבלטת כשירות ויתרון. הרישום מאומץ ותפוח ובזווית קהה. הגם שאיננו פוגע משמעותית בהופעה ובחזות נינוחה, גמישה וכד' עדין, הרישום אוגר מתיחות וחשש וסוג של התגוננות שלא כאן המקום להבהירם. בהבלטה מסוג זה יש סוג של הבלטה ויומרה שמתייחסים לערכים של אזור זה. יום נפלא גם לך.

והצלבות בין אין ספור כתבי יד בהם היתה התופעה.

ניכרים תנודיות בזויות הכתיבה,גליות בהלך השורה, מרחקים מופרזים בין האותיות ובין המלים. אפשר לייחס את אלה כשיקול דעת ואפשר גם, ככמסוייגות מפני חשיפה ומפני קשרים בין אישיים מחייבים. אבל בעיקר, יש כאן מצב מתמיד של דריכות ושל מוכנות לשנינה הנחוצה לו להתגוננות.כפי שנאמר כבר שההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר.אי השקט שלו מלווה איפוא בחרדות ובפחדים. אליהו