אני,שוב.

אינטילגנציה תמיד קיימת

לא טענתי שלידידנו אין אינטלגנציה קוגניטיבית,רק שב וטוען שהיא רחוקה מלהיות גבוהה.

כתב יד מיוחד

למרות ששהכתב הזה לא מכיל את המרכיבים המוכרים לנו של האינטלגנציה הקוגניטיבית והאינטלגנציה הרגשית - לא ניתן להתעלם מהיחודיות של הכתב. מה שלא הבנתי, דורית, זה איך את רואה מבחינה גרפולוגית רגשי נחיתות?

xn--6dbagcazs6d9a.net


גרפולוגיה אהובתי.


אילנה כהן


 

מפוברק?כלל לא אמיתי לחלוטין.

השקר הגדול ביותר ברגע שמאמינים בו באמונה שלמה הופך לאמת גמורה,כך שאתה לא מפוברק. לגבי שחקן נשמה,אתה חד גוני אומנם מנסה ליצור עומק אבל חוזר על עצמך באותה רוטינה. מתחיל בשופרות ותרועות כארמילוס לא פחות ולא יותר,מסיים בקול ענות חלושה כשחקן נשמה?

אני בהחלט רוטינה.

אני שיטתי בשטחיות שלי. אין בי עומק, הנפש שלי שטוחה כמו דף A4. אתה יכול לומר שאני שקר שהפך לאמת, אתה יכול גם לנסות לשבת על ספת הפסיכיאטר ולומר שזו הדרך שלי להתמודד. אתה יכול להתנער ממני בכל צורה, כי זו הדרך שלך להתמודד עם מצויינות. להתמודד עם שוני. לבטל אותו, לצייר אותו כשקר. תאמר מה שתאמר, מה שעושה לך טוב. אבל העיקר הוא שאני נהנה.

מתערבת :)

מבינה את תגובותיהם של שני הצדדים אך מבינה גם את הקושי שלך, ארמילוס, להתחבר לתשובות של "אחיך המסטול". דווקא העובדה כי כתב ידך גם גדל וגם "התייפה" מלמדת על הגברת החשיבות שאתה מקנה, כנראה באופן לחלוטין לא מודע, ליחסה של החברה והסביבה אליך. זו התלות עליה מדבר, בין היתר, אחיך המסטול. הצורך שלך להגדיל את נוכחותך על הדף, האינטנסיביות בכתיבה שאינה מותירה מרחב לאחר אך גם לא מותירה מרחב המאפשר לך להתבונן פנימה אל תוך עצמך, מגבירים את הצורך שכמעט רודף אותך להיות "נוכח", לקבל תשומת לב, להיות במרכז העניינים, באופן ילדי משהו אך גם מתוך החשש שאם לא תהיה "שם", לא יראו אותך, לא ישמעו אותך ולא יגיבו אליך - מי מבטיח שאתה קיים? שלקיומך יש משמעות? שלך יש משמעות? אין ספק שיש בך יחס אמביוולנטי לחלוטין למי ולמה שאתה. מחד יש ביטחון עצמי מופרז המוביל לתפיסת מציאות מעוותת משהו. זה הפן הילדי שבך. מאידך קיימים רגשי נחיתות מסוימים הדוחפים אותך ללא הרף להוכיח שאתה טוב יותר מכפי שאחרים רואים אותך ומכפי שאתה תופס את עצמך. המאמץ המוגבר, הקושי להרפות, הצורך ללחוץ ולהלחיץ את עצמך עוד ועוד הם התלות. התלות בתדמית החיצונית שהפכה כמעט לעור וטבע שני שלך. אני ממליצה בחום לפנות לייעוץ ממוקד ורציני. לטובתך עומדים האינטליגנציה הגבוהה שלך, הרצון לשיפור עצמי וכוח הרצון שנכון להיום פשוט מתועל באופנים לא אפקטיביים. יום טוב, דורית וואלך

נתחיל

נתחיל מהעובדה שהחשיבות שאני מקנה לערך האסתטי של כתב ידי היא פועל יוצא מהחשיבות שאני מקנה לאסתטיקה . לא אכחיש, אין אני זוכה ליחס הראוי לדעותי ולכישורי, אינני מצאתי וביססתי את מקומי. אני יצירת אמנות שמעלה אבק במחסנים של המוזיאון. אבל,יש כשל גודל בטיעונים שלכם שניכם. בהנחה שאני זונה של תשומת לב, בהנחה שאני תלוי רגשית בחברה- לא הייתי אני. אם המטרה שלי הייתה להיות נאהב, נערץ!, וודאי לא הייתי עצמי. מעולם לא הייתי פוליטיקלי קורקט, מעולם לא שחיתי עם הזרם. מספיק שהאדם הממוצע יראה אותי וכבר יתעורר בו איזשהו אנטגוניזם. כל הדעות שלי וההשקפות שלי עומדות בניגוד מוחלט למקובל ואינני מהסס לפעול בהתאם להן. להיות מקובל ע"י החברה יכול להיות הדבר הפשוט ביותר עבורי, עניין של מצמוץ. " אני רוצה שהרבה אנשים יבואו להוצאה שלי להורג" זו השאיפה היחידה שלי לקהל. מה גם שאשמח לדעת, כי וודאי תוכלו לומר לי אתם- מדוע רגשי נחיתות מקננים בי? אולי אתם תוכלו להצביע עליהם. מסקנה רווחת וקישור שכיח הוא של אהבה עצמית לרגשי נחיתות, ולכן אינני מופתע. אני עובד קשה מאוד בשביל התדמית החיצונית שלי, אתם יודעים כמה קשה להשניא את עצמך על מגוון רחב כל כך של אנשים? אחי המסטול, אולי אין בי שמץ של אינטלגנציה על שלל סוגיה, אולי אני שוטה. אבל אני שוטה שלבוש בתלבושת ימי ביניימית רקומה, נועל נעליים צהובות ומרקד על צוקים.

אני בהחלט רוטינה.

אני שיטתי בשטחיות שלי. אין בי עומק, הנפש שלי שטוחה כמו דף A4. אתה יכול לומר שאני שקר שהפך לאמת, אתה יכול גם לנסות לשבת על ספת הפסיכיאטר ולומר שזו הדרך שלי להתמודד. אתה יכול להתנער ממני בכל צורה, כי זו הדרך שלך להתמודד עם מצויינות. להתמודד עם שוני. לבטל אותו, לצייר אותו כשקר. תאמר מה שתאמר, מה שעושה לך טוב. אבל העיקר הוא שאני נהנה.

השקר שלך,האמת שלי.

לדוש שוב ושוב במובן מאליו ולנסות להופכו לנשגב ונסתר הופך ידידי להיות פתאטי. לגבי הנאתך מן הסיטואציה אין ספק כלל וכאן נתונה הסכמתי המלאה עימך,זוהי התלותיות שבך הגובלת באובססיביות,לא משנה מה אומרים עליך חיובי שלילי העיקר שאומרים. ההתעלמות ממך היא סוג של מוות עבורך.

אתה מוזמן לנסות את מה שאתה אומר,

הכינוי שלך בהחלט מכער את שורת הכינויים.

כתב יד מיוחד

למרות ששהכתב הזה לא מכיל את המרכיבים המוכרים לנו של האינטלגנציה הקוגניטיבית והאינטלגנציה הרגשית - לא ניתן להתעלם מהיחודיות של הכתב. מה שלא הבנתי, דורית, זה איך את רואה מבחינה גרפולוגית רגשי נחיתות?

אחד החוקים היחידים בגרפולוגיה:

כל הגזמה היא פיצוי על חסך. בכתב זה קיימות הגזמות רבות: גודל, צורה, פלישות, נוכחות.... על מה הם מפצים? לצורך מה נוצרו? תחושות נחיתות בכתב יד יכולות להופיע בהרבה מאוד סימנים ואופנים שונים. חשוב לזכור שתחושות נחיתות יכולות להניע אדם לקדם עצמו כדי שלא לחזור לתחושת הנחיתות שאפיינה את כולנו כתינוקות (אדלר) ולכן אין ברגשי נחיתות דבר רע או שלילי, כל עוד אינם הופכים להיות התירוץ שלנו לאי עשייה או מתפתחים לכדי תסביך נחיתות. יום טוב, דורית

"קווים מנחים - דורית וואלך, גרפולוגיה משפטית, עסקית ואישית"


dwgraphology@012.net.il

נתחיל

נתחיל מהעובדה שהחשיבות שאני מקנה לערך האסתטי של כתב ידי היא פועל יוצא מהחשיבות שאני מקנה לאסתטיקה . לא אכחיש, אין אני זוכה ליחס הראוי לדעותי ולכישורי, אינני מצאתי וביססתי את מקומי. אני יצירת אמנות שמעלה אבק במחסנים של המוזיאון. אבל,יש כשל גודל בטיעונים שלכם שניכם. בהנחה שאני זונה של תשומת לב, בהנחה שאני תלוי רגשית בחברה- לא הייתי אני. אם המטרה שלי הייתה להיות נאהב, נערץ!, וודאי לא הייתי עצמי. מעולם לא הייתי פוליטיקלי קורקט, מעולם לא שחיתי עם הזרם. מספיק שהאדם הממוצע יראה אותי וכבר יתעורר בו איזשהו אנטגוניזם. כל הדעות שלי וההשקפות שלי עומדות בניגוד מוחלט למקובל ואינני מהסס לפעול בהתאם להן. להיות מקובל ע"י החברה יכול להיות הדבר הפשוט ביותר עבורי, עניין של מצמוץ. " אני רוצה שהרבה אנשים יבואו להוצאה שלי להורג" זו השאיפה היחידה שלי לקהל. מה גם שאשמח לדעת, כי וודאי תוכלו לומר לי אתם- מדוע רגשי נחיתות מקננים בי? אולי אתם תוכלו להצביע עליהם. מסקנה רווחת וקישור שכיח הוא של אהבה עצמית לרגשי נחיתות, ולכן אינני מופתע. אני עובד קשה מאוד בשביל התדמית החיצונית שלי, אתם יודעים כמה קשה להשניא את עצמך על מגוון רחב כל כך של אנשים? אחי המסטול, אולי אין בי שמץ של אינטלגנציה על שלל סוגיה, אולי אני שוטה. אבל אני שוטה שלבוש בתלבושת ימי ביניימית רקומה, נועל נעליים צהובות ומרקד על צוקים.

איש יקר

"זונה של תשומת לב" הוא ביטוי שלא הייתי נוקטת בו. אבל דבריך רק מאשרים את הנאמר - הנטייה והצורך להשקיע כל כך הרבה מאמצים כדי להיות "אנטי חברתי", לעבוד כל כך קשה כדי "להשניא עצמך על מגוון רחב כל כך של אנשים" - רק בזה יש כדי להסגיר את הצורך והתלות בדעת החברה, בכל מחיר ובכל דרך. אני אכן משוכנעת כי אתה מרגיש כיצירת אומנות במחסן. מרגיש מיוחד ושונה, לא מספיק מוערך ומקובל. רוצה להשתייך אך בז ל"אפור והשטוח" שברוב בני האדם, רוצה וזקוק לאהבה אך מרגיש זיוף קל שבקלים, נקרע בין הצורך להיות "אחר ומיוחד" לבין הרצון "להיות כמו כולם" - אם כי לאחרון, שוב, אתה בז. להיות כמו כולם זה כמו להיות כלום. כשאנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה כדי להתרחק ממשהו קיים אנחנו למעשה מתייחסים לבסיס חיצוני ולא לעצמינו. הגדרתינו נובעת מתוך אותו הבסיס ולא מתוכינו ומכאן התלות שלך בבסיס החברתי הקיים. יום טוב, דורית

"קווים מנחים - דורית וואלך, גרפולוגיה משפטית, עסקית ואישית"


dwgraphology@012.net.il

ברור

ברור היה לי כשמש שתכתבי דברים אלה. אני לא יודע למה, אבל כולכם נופלים בפח של הפסיכולוגיה בשקל,אפילו לא- חצי שקל אולי... "הא! אוהב עצמו? פיצוי על רגשי נחיתות" "הא! בז לנו? רוצה להיות כמונו!" מה, את חושבת שאני מתדיין כאן במטרה לשדר אותות מצוקה? לא, זה פשוט מהנה למדי להשחיז את הכתיבה שלי. אני בהחלט מקבל את מה שאת אומרת. הפרובוקציה היא למען החברה ומכוונת אליה. אין בפרובוקציה שום דבר שלוו ובוגר, אבל אני בהחלט מוצא אותה מהנה למדי. זה נכון, אני פרובוקטור. למה? כי אני יכול. אבל לבוא ולומר שאני זקוק לחותמת גומי או לאישורים, לא בהכרח נכון. כשאני ממשיך וכותב כאן, כאילו מנסה לשכנע אותך או את הנרקומן, אני רק יוצר רושם של מבקש הבנה. אבל לא, אני פשוט אוהב לכתוב,יותר מזה-אוהב להתנצח. יותר מזה! אוהב להתנצח כשאני הוא הנושא. הנאמר יכול להיות אמת עבור אחד או סיפור מופרך עבור האחר. מה שחשוב הוא להכיר את עצמך , את הטוב וגם את השריטות שהם מעיין חריטות שהפכו לתהומות עמוקים.להכיר את כולן. אני את היבשת שלי מכיר. ובכל מקרה, אני מאוד מודה לך על התגובות הלבביות והחמימות.

היי דורית.

חיפשתי,וחיפשתי בכתב סימנים לאינטילגנציה גבוהה מצטער לא מוצא. מה שכן אין ספק שהכתב נדיר ומכיל בתוכו מאפינים אנדרוגונוסים המסבירים את הלך המחשבה והכעסים הפנימים על עצמו.

הו,בזכותך קמתי לתחייה.

אינך יכול להחזיק עצמך מלהגיב על הכתב שלי? תראה, אני יכול לכתוב ולומר שוב ושוב שאין לי סיבה לכעוס על עצמי, אני נער מקסים. אבל זה כמו לבקש ממך אישור על כך,לא? אולי התכוונת לומר "אנדרוגניים" ?

מה גם שממש אהבתי את ה

"היי דורית" בסגנון ה-אני לא פונה אליך אני פונה לדורית. נפל לך המוצץ.

ברור

ברור היה לי כשמש שתכתבי דברים אלה. אני לא יודע למה, אבל כולכם נופלים בפח של הפסיכולוגיה בשקל,אפילו לא- חצי שקל אולי... "הא! אוהב עצמו? פיצוי על רגשי נחיתות" "הא! בז לנו? רוצה להיות כמונו!" מה, את חושבת שאני מתדיין כאן במטרה לשדר אותות מצוקה? לא, זה פשוט מהנה למדי להשחיז את הכתיבה שלי. אני בהחלט מקבל את מה שאת אומרת. הפרובוקציה היא למען החברה ומכוונת אליה. אין בפרובוקציה שום דבר שלוו ובוגר, אבל אני בהחלט מוצא אותה מהנה למדי. זה נכון, אני פרובוקטור. למה? כי אני יכול. אבל לבוא ולומר שאני זקוק לחותמת גומי או לאישורים, לא בהכרח נכון. כשאני ממשיך וכותב כאן, כאילו מנסה לשכנע אותך או את הנרקומן, אני רק יוצר רושם של מבקש הבנה. אבל לא, אני פשוט אוהב לכתוב,יותר מזה-אוהב להתנצח. יותר מזה! אוהב להתנצח כשאני הוא הנושא. הנאמר יכול להיות אמת עבור אחד או סיפור מופרך עבור האחר. מה שחשוב הוא להכיר את עצמך , את הטוב וגם את השריטות שהם מעיין חריטות שהפכו לתהומות עמוקים.להכיר את כולן. אני את היבשת שלי מכיר. ובכל מקרה, אני מאוד מודה לך על התגובות הלבביות והחמימות.

זה יכול להיות שיר

אם תלחין את זה אני פשוט אוהב לכתוב,יותר מזה-אוהב להתנצח. יותר מזה! אוהב להתנצח כשאני הוא הנושא. רציתי לשאול אותך לפני מספר ימים מה אתה רוצה באמת. לא שאלתי כי לפעמים עדיף לא להתערב. נראה לי שענית קצת גם בלי השאלה שלא נשאלה. אולי ענית גם לעצמך. כשאדם מגלה מה הוא אוהב, זה דבר חשוב שיכול להראות לו את הדרך להמשך. תודה.

אני מאוד אוהבת

את התגובות שלך יעל. וגם את השם :)) תמיד ידעתי שיעליות הן בחורות מיוחדות במינן.. עוד מעט ט"ו בשבט, אז אני מאחלה לצמיחתו המהירה של הכרמל ולחידוש ופריחה מעשית ורוחנית של כל חלקי הארץ. שבוע טוב ובשורות טובות

זו יכולה הייתה להיות

שאלה נכונה ומדוייקת. אני בהחלט לא מחרחר מלחמות או מחפש ריבים, טוב אולי קצת. אני מקווה שלא עוררתי עלי את זעמך, ושלא הצפתי את הפורום . אני אוהב לכתוב, אני יודע שאוהב לכתוב שירה. אבל, אני יודע גם שלא אוהב לכתוב שירה רעב. ולא רק ללחם, אלא לכל אותם דברים שמשוררים לא יכולים להרשות לעצמם. חבל שהמילה הכתובה, כזו שהיא לא פופוליסטית והמונית, לא מתגמלת את האוחז בעט.
עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
גרפולוגיה
בחר
בחר