מפרארה בדרך הטעמים והיינות לחוף הים

לקחנו את הדרך הנקראת דרך הטעמים והיינות שמובילה לחוף הים. פרארה כאמור יושבת של שפך הדלתא של הפו. הגדול בנהרות איטליה. נסענו לאט בין הכפרים. הפרי הבשיל על העצים ואנחנו נהננו מהשלווה של אח"צ שקט.
840.jpg
838.jpg

אגסים מבשילים על העצים הכורעים תחת העומס

הקטיף זה עתה החל, לצערי עדיים לא של האגס קייזר שאני כה אוהבת.

ועוד אגסים

סגולים ולבנים, ועוד דלעות, והשלט אומר: צפרו בצופר

כדי שנבוא לקראתכם למכור לכם את התוצרת שלנו.

ועוד דלעות ותירס גם

ואז מצאנו מקום קטן וחמוד שבו מכרו את הירקות והפירות ישר מהעץ

והיה פתוח, למרות שהיה יום ראשון. נורא התחשק לנו איזה פרי טעים. אז נכנסנו.

ופלפלים חריפים

נתתי ביס בפלפל. לחרדתו של המוכר. הוא כיסה את פניו בידיו וציפה שהשמיים יפלו על הארץ. לא היה לי חריף. אח"כ, באוטו נתתי ביס העוד פלפל והכוכבים החלו לזרוח. הראשון במקרה היה תמים למראה. קטנים וממזרים הפלפלים האלו. בייחוד הגרעינים שלהם.

ושעועית בורלוטי המנומרת - טריה לחלוטין, נהדרת בפסטה א פאג'יולי

ומלונים כתומים ושום לבן

ואז הגענו לפורטו גריבלדי - עיר הנמל

ים כחול בדיוק כמו בשיר sapore di mare שמשיות צבעוניות. ואווירה של חוף הים האיטלקי. חופשה, בריזה, ושמש נעימה של אחה"צ.

הספינות נכנסות לתעלה בין הלידי (החופים)

כשרק הגעתי לאיטליה, לא היה דיור עבורינו הסטודנטים, בפרארה. אז גרנו בלידו דלי אסטנסה, על החוף. ממש שם. נוסטלגיה.

הלכנו לטייל על הרציף עד השפך לים מתבוננים בספינות החוזרות מהים

ואז ראינו קיוסק קטן שמגיש פידינות piedina

מה היא הפידינה? זוהי מן פיתה שהיא המאכל הלאומי של האיזור הרומניולי (החלק הרומניולי של אמיליה רומניה). מכינים אותה מבצק שמרים שצורבים על משטח לוהט. גם מחבת טובה תצלח. בתוכו שמים כל מה שאוהבים. מתוק ומלוח ומה שרוצים. שאלתי אם הםן מכינים את הבצק. אמרו לי שהסבתא מכינה והבת מוכרת. מיד ביקשתי רשות להיכנס ולצלם. בחיוך רחב נתנו. וגם הסבירו. אין עליהם, האיטלקים!
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אוכל - המלצות
בחר
בחר