שריון תאריך לאר "מורדביה: צילו של אבוזל"

שריון תאריך לאר "מורדביה: צילו של אבוזל" מחבר: מתן קובץ' תאריך: 0:39 2/9/04 כתבה מפורום משחקי תפקידים חיים באיגור לינק לכתבה המקורית ולתגובות: http://roleplay.org.il/phorum/read.php?f=5&i=24753&t=24753&v=t ראשית, נתחיל בטיזר קצר. --- ההמולה החלה בין רגע. האנשים, שעד לפני רגע חשבו כי מדובר בעוד מטורף עם חרב חדה או כשף אחד יותר מדי, החלו בורחים לבתיהם, שם ודאי ימהרו לעטוף את עצמם בשיני שום בשפע ולענוד כל פיסת כסף שיש ברשותם. אדם רגיל היה אפשר לעצור - באמצעים אלו או אחרים - אך לא כך היה עם ערפד. הערפדים, שאנשי העיירה הכירו יותר כ"נוספראטו", המתים החיים, היו חזקים יותר מכל מפלצת, לוחם או קוסם. דימיטרי איבאנוב הביט באנשים הנסים על חייהם, ותהה אם באמת היה עליו לספר להם על זהותו של הרוצח. אך אירילין, קוסמת לבנה ומגנת החלשים, התעקשה שעליו לספר זאת לאנשי העיירה, או שהערפד יהיה חזק הרבה יותר. הוא נאנח, ופנה ללכת חזרה לטירת בורגוב. "ובכן, פטר" פנה דימיטרי לשומר שהלך עימו. "היה יכול להיות יותר גרוע". אך לא באה תשובה. "פטר" אמר דימיטרי והסתובב - לא היה לידו דבר. הוא היה יכול להישבע שלפני שני רגעים פטר היה לידו. הוא שלף את חרבו, שזהרה בחושך. היתה זו חרבו של סבו פיוטיר, שהושארה לו כמתנה מידיד ותיק לפני שזה נאלץ לעזוב. לפתע בא קול מן החשכה. "חרב פלאדין היא נשק חזק מאוד". הקול היה עמוק וקר. "מי אתה?" דרש דימיטרי מן החשכה. "זה לא משנה. גלה לי איפה הוא החביא את זה, ואתן לך ללכת" ענה הקול. "מי החביא מה? על מה אתה מדבר?" אמר דימיטרי, מנסה לקנות זמן. היה לו ברור על מה מדבר הקול. "אל תהיה טיפש. אני שואל פעם אחרונה. איפה הוא החביא את זה?" ענה הקול, תקיף עתה. "הראה את עצמך, ואולי אענה לך" אמר דימיטרי, תקיף גם. "אני לא נוהג לדבר עם החשכה, אתה מבין" "כמובן. אחרי הכל, אתה הבויאר" אמר הקול. "תרשה לי להאיר קצת את הסביבה?" "מה?" אמר דימיטרי. "על מה אתה מד..." "אש דרקון!" ציווה הקול הגבוה, וברגעיו האחרונים ראה דימיטרי להבה המסתחררת ישר אליו. את הצרחות רק הדמות בשחור שמעה. "ובכן!" אמר הערפד לעצמו "איש מהם לא ידבר. לא נורא. אמצא את הריטואלים האבודים בעצמי". גופתו החרוכה של הבויאר המורדאבי נמצאה מרחק לא רב מגופתו המרוטשת של פטר, שומרו. עוד באותו יום נקבר בטקס רשמי, ורגעים אחרים לאחר הטקס נשלחו השליחים הראשונים לכל קצוות ממלכת גלוריאנה הגדולה להביא הרפתקנים שיצילו את מורדביה מאימת הערפד. --- אר "מורדביה: צילו של אבוזל" עתיד להתקיים, אם ירצה השם, בתאריך 29.10.2004. אני מבין שזה רחוק משהו כמו שלושה שבועות מאייקון, אבל אם יש כל פעילות שהוכרזה לפני האר הזה אשמח אם המארגנים או כל אדם יודיעו לי על כך, כדי שאוכל להזיז את התאריך. האר יהיה מיועד לגילאים 16 ומעלה, ויתקיים בגני יהושע. מי ששיחק במשחק המחשב for Glory 4 - Shadows of Darkness Quest - מה טוב. אולם, גם מי שעוד לא הניח ידיו על הפלא הנוסטלגי לא יישאר מאחור, שכן יחד עם החוקים יעלה גם רקע רב על הארץ, הסטוריה, מפלצות, חוקי כלכלה וכיו"ב. הודעות נוספות בהמשך. יום נעים, מתן

תיקון טעות מצערת.

תיקון טעות מצערת. מחבר: מתן קובץ' תאריך: 0:42 2/9/04 כתבה מפורום משחקי תפקידים חיים באיגור לינק לכתבה המקורית ולתגובות: http://roleplay.org.il/phorum/read.php?f=5&i=24754&t=24753 הטיזר החליט להתחיל מהאמצע, ולכן אני מצרף שוב את הגירסא המלאה. לילה ירד על מורדביה. מול משרד הבורגומייסטר - ראש העיירה - התאגדו כל תושבי העיירה הקטנה, צועקים וזועמים. לאחר שהקימו מספיק רעש ומהומה, יצא אליהם דימיטרי איבאנוב, הבויאר השולט על מורדביה. הוא עולה על בימה קטנה שלפני זמן רב שימשה להצגות, והאנשים השתתקו מיד, מחכים להסבר על גל הרציחות המשונה שתקף את העיירה. "רבותיי" פתח איבאנוב בדבריו. "כל יום נרצחים עוד ועוד אנשים במורדביה. אנו נמצאים תחת התקפה. אין שום קשר בין הנרצחים, וכל נסיון שלנו למצוא אחד נכשל. אך את כל אלו אתם יודעים - ולכן לא אחזור על מה שאמרתי שוב". הקהל נראה מבולבל. תוך שבוע נמצאו כמה מקשישי העיירה המכובדים ביותר מתים. חלק ברחובות, חלק בביתם, אך על פני כולם הייתה הבעת אימה, ועדיין לא נמצא אחראי לפשע. צועני שנתפס קרוב לעיירה הוכנס לכלא, אך זו הייתה ולו פעולת הסחה כדי לשכך מעט את זעמם של האנשים. כשהבויאר כחכח בגרונו, שוב השתתק הקהל. "חזרתי לפני זמן מה מהפגישה עם הקוסמת אירילין. שוחחנו על המצב, והיא אף ראתה את גופתו של איגור הקברן, הנרצח האחרון. אירילין מסרה לי שמעל לכל ספק הרוצח המדובר הוא.." הבויאר השתתק. המילה שעמד להגיד מיד לא נאמרה במורדביה כבר כמעט דור שלם. ואם יגיד אותה עתה, שוב זכרונות אפלים מהעבר יטרידו את מורדביה. אך על אנשי העיירה לדעת. הוא הביט בפניהם המופתעות משתיקתו, ואז פתח את פיו ואמר בשקט "ערפד". ההמולה החלה בין רגע. האנשים, שעד לפני רגע חשבו כי מדובר בעוד מטורף עם חרב חדה או כשף אחד יותר מדי, החלו בורחים לבתיהם, שם ודאי ימהרו לעטוף את עצמם בשיני שום בשפע ולענוד כל פיסת כסף שיש ברשותם. אדם רגיל היה אפשר לעצור - באמצעים אלו או אחרים - אך לא כך היה עם ערפד. הערפדים, שאנשי העיירה הכירו יותר כ"נוספראטו", המתים החיים, היו חזקים יותר מכל מפלצת, לוחם או קוסם. דימיטרי איבאנוב הביט באנשים הנסים על חייהם, ותהה אם באמת היה עליו לספר להם על זהותו של הרוצח. אך אירילין, הקוסמת הטובה ומגינת החלשים, התעקשה שעליו לספר זאת לאנשי העיירה, או שהערפד יהיה חזק הרבה יותר. הוא נאנח, ופנה ללכת חזרה לטירת בורגוב. "ובכן, פטר" פנה דימיטרי לשומר שהלך עימו. "היה יכול להיות יותר גרוע". אך לא באה תשובה. "פטר" אמר דימיטרי והסתובב - לא היה לידו דבר. הוא היה יכול להישבע שלפני שני רגעים פטר היה לידו. הוא שלף את חרבו, שזהרה בחושך. היתה זו חרבו של סבו פיוטיר, שהושארה לו כמתנה מידיד ותיק לפני שזה נאלץ לעזוב. לפתע בא קול מן החשכה. "חרב פלאדין היא נשק חזק מאוד". הקול היה עמוק וקר. "מי אתה?" דרש דימיטרי מן החשכה. "זה לא משנה. גלה לי איפה הוא החביא את זה, ואתן לך ללכת" ענה הקול. "מי החביא מה? על מה אתה מדבר?" אמר דימיטרי, מנסה לקנות זמן. היה לו ברור על מה מדבר הקול. "אל תהיה טיפש. אני שואל פעם אחרונה. איפה הוא החביא את זה?" ענה הקול, תקיף עתה. "הראה את עצמך, ואולי אענה לך" אמר דימיטרי, תקיף גם. "אני לא נוהג לדבר עם החשכה, אתה מבין" "כמובן. אחרי הכל, אתה הבויאר" אמר הקול. "תרשה לי להאיר קצת את הסביבה?" "מה?" אמר דימיטרי. "על מה אתה מד..." "אש דרקון!" ציווה הקול הגבוה, ודימיטרי ראה ברגעיו האחרונים צורה איומה, יורקת אש מתנשאת מעליו. את הצרחות רק הדמות בשחור שמעה. "ובכן!" אמר הערפד לעצמו "איש מהם לא ידבר. לא נורא. אמצא את הריטואלים האבודים בעצמי". גופתו החרוכה של הבויאר המורדאבי נמצאה מרחק לא רב מגופתו המרוטשת של פטר, שומרו. עוד באותו יום נקבר בטקס רשמי, ורגעים אחרים לאחר הטקס נשלחו השליחים הראשונים לכל קצוות ממלכת גלוריאנה הגדולה להביא הרפתקנים שיצילו את מורדביה מאימת הערפד.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה - משחקי תפקידים חיים
בחר
בחר