אז מי זה באמת הזיגי הזה?
ארבל ידידי (הוירטואלי),
בתור מי שעוקב אחרי הדברים שאתה כותב בפורום, בדרך כלל מסכים איתם ותמיד מעריך את היושר והכנות, אני מבין את המקום שממנו נמתחת הביקורת שלך אלא שבמקרה זה אינני מסכים עם דעתך.
אני באופן אישי מאד אוהב את החומרים של זיגי ומעריך אותו כאמן. אני מסכים איתך שאפשר היה לצפות ממנו שיהיה יותר קומוניקטיבי אבל תסכים איתי שאיק-א-מאוס, לא מעט הכתירו את הופעתו כהופעת הרגאיי הכי טובה שהייתה השנה בארץ, היה עוד פחות קומוניקטיבי (אפילו ביחס לאלו שחלקו איתו את הבמה) ועדיין נתן הופעה מעולה.
את הטענה כאילו זיגי מתמחה בחיקוי של אביו אני פשוט לא יכול לקבל. אם יש לזיגי קבלות על משהו, החל מתקליטו הראשון, זה על כך שתמיד הוא היה הוא עצמו ולא ניסה להיות מישהו אחר ובוודאי שלא ניסה להיות בוב. אפשר לאהוב את החומרים שלו ואפשר גם לא, על זה אין ויכוח. באופן אישי אני חושב שבדרך כלל היה פער די גדול בין החומרים הטובים שלו ובין הפקות, רובן בינוניות וחלקן ממש אנכרוניסטיות, שרק גרעו מאיכות החומרים האלה. השינוי המשמעותי בקריירה שלו, מרגע שהשכיל להיפטר מהמלודי מייקרס (ואני כולל בכך גם את spirit of music שבו ההרכב היה עדיין נוכח אבל סימן בבירור את השינוי), הופך אותו בשבילי לאמן לא פחות ממרתק. הכיוון המוזיקאלי שלו, החופש לחבר את התבניות המוכרות של רגאיי עם בלוז, רוק וכן, גם פופ (כפי שהכתיר אחד המגיבים את dragonfly, מצד שני כמה דיסטורשן יצא לך לשמוע ברגאיי כפי שהוא עושה באותו אלבום?) הולך ומבסס את המעמד שלו כיוצר ייחודי. יחד עם זה הוא כנראה נאלץ לשלם את המחיר על השינוי הזה. באופן טבעי מתייחסים אליו כאמן רגאיי אלא שהוא לא "מתאים" לא לאלה שמחפשים את טעם הרוטס של פעם ובוודאי שאיננו מספק את אלה שצורכים את המוזיקה הג'מאייקאית העכשווית. זיגי צריך להפסיק להמדד על פי הקטגוריות האלה ורק כך ניתן יהיה לשפוט את העשייה שלו בצורה הוגנת. לדעתי, הדבר הנכון ביותר מבחינתו היום הוא להמעיט ככל האפשר במופעי הצדעה, מחווה, זכרון לבוב ובכלל לצמצם למינימום ביצוע של שיריו, כפי שאכן עשה בהופעה אתמול. המופע שראינו ברעננה הוא חלק מסיבוב הופעות שמטרתו לקדם את האלבום החדש ולכן טבעי ולגיטימי שרובו יתבסס על החומרים האלה. הייתי שמח לבחירה קצת שונה של שאר השירים, הרבה חומרים מעולים מאלבומיו הקודמים לא נכללו בהופעה וזה היה מעט חבל.
שוב, אפשר בוודאי להעלות טענות בעד ונגד הסגנון שמאפיין את זיגי היום, מן הסתם כל דעה בעניין זה היא לגיטימית. מצד שני מי שטוען שלא בא לראות אורח בסדר הגודל של זיגי כי "הוא כבר לא רגאיי" נשמע לי פשוט שקרן גרוע שמנסה לכסות על קמצנות כרונית. טיעון כזה הוא פשוט יריקה בפרצוף של כל אחד מהאנשים הטובים שמתאמצים להפיח רוח חיים בסצנה המקומית. דבר נוסף שלא נראה לי לגיטימי זה הציפייה לשמוע מזיגי עוד ועוד קאברים לאבא שלו (שמעתי לא מעט שהתאכזבו בנקודה הזאת). אנשים תבינו, זיגי הוא לא רק הבן של בוב. זיגי הוא זיגי, תרצו תקחו לא תרצו אל תקחו, מאד פשוט. מי שרוצה עוד ועוד מבוב מארלי (ואני אחד מאלה) יש לא מעט הקלטות שלו כפי שאתם יודעים. איש לא ימלא את מקומו של בוב מארלי ואיש כנראה גם לא יצליח להתעלות לרמת הנוכחות הבימתית והכריזמה שהייתה לו. אלו מכם שבכל זאת מתעקשים למלא את החסך בביצועי לייב לחומרים שלו חפשו את טוני ריי וכח ראסטה, הם מסתובבים בארץ ומחפשים קהל.
כבוד גדול לכל מי שאירגן ולקח חלק בהפקה והעיקר שנחזור מהר לימים בהם אפשר יהיה להתקשקש בנחת על טעם וריח במוזיקה.
אורי