ארונית מגירות - בבניה

ההייתי צריך סיבה להתאמן על זנב סנונית. לעשות אותם סתם כך זה משעמם, ומבזבז עץ. מעבר לכך האישה דורשת תשומת לב, וניסור בד"כ לא נופל בקטגוריה הזו. אז שכנעתי אותה שהיא צריכה ארונית מגירות בשביל לשמור בה ניירות ושמונצעס. לי יש מטרה, וזמן העבודה נחשב במסגרת תשומת לב. יש שילוב יותר טוב מזה? זמן הוא משאב מוגבל, אפילו אם הוא נחשב לתשומת לב. אי לכך, לא יוצא לי לעבוד יותר מכ-5 שעות בשבוע, והעבודה מתקדמת בעצלתיים. התמונות בשירשור מראות כמה שלבים בדרך, ובכוונתי להמשיך את השירשור עד שאגמור את הארונית. התמונה הראשונה מציגה את מה שבכוונתי לבנות. המטרה של המודל היא רק לתת לי מושג איך זה הולך להראות, ולכן הוא לא כולל פירוט של המחברים. העץ הוא מלוחות רצפה שלא עברו את בקרת האיכות של המנסרה. כפי שרואים בתמונה השניה, העץ מגיע בפרופיל tongue and groove, עם שני חריצים בתחתית. המשימה הראשונה היא להפטר מהחריצים הללו. הערות, עיצות וביקורות יתקבלו בברכה. בפרט אני צריך עזרה בתחום של מונחים מקצועיים בעברית. למדתי נגרות מהאינטרנט, והמידע בעברית מוגבל למדי.
mg_0089.jpg
odel.jpg

ניקוי

להורדת החריצים השתמשתי ב-scrub plane של וריטס (לי-ואלי). הלהב הקמור מאפשר להוריד כמות גדולה של עץ בכל מעבר. בשביל להמנע מקריעה של העץ, וגם בשביל לשמור על משטח ישר, יש צורך להקציע באלכסון. לאחר דקה עבודה, ושלושה מעברים על המשטח מקבלים את המראה שבתמונה הראשונה. החריצים המקוריים אמנם נעלמו, אבל עכשיו יש סימנים אחרים שצריכים לרדת. את הסימנים האלו אני מוריד עם Fore plane. המקצועה הספציפית הזו היא של יצרן אוסטרלי - Falcon Pope שייצר חיקויים של סטנלי בחצי הראשון של המאה שעברה. החיקויים הללו יותר טובים ממה שסטנלי יצרו לאחר מלחמת העולם השניה, ומחיר השוק שלהם (לפחות באוסטרליה) הוא כמחצית מזה של סטנלי. בכל אופן, כמה מעברים, והלוח ישר, וחלק מספיק להמשך העבודה. למי שמתעניין, זוויות האלומיניום שאתם רואים בתמונה הם ה-winding sticks שלי. הם משמשים לבדוק שהלוח אינו עקום. לא צילמתי אותם בעבודה, אבל מי שמתעניין יוכל למצא הסברים ברשת.

פאנלים

לוחות הרצפה הם ברוחב 14 ס"מ. בחלק מהם לא כל הרוחב ניתן לשימוש. (יש סיבה שהם לא עברו בקרת איכות.) הארונית בעומק 29 ס"מ - לכן צריך להדביק כמה לוחות בכדי לקבל את הדפנות של הארונית. לצורך ההדבקה השתמשתי במלחצי הפאנלים שבניתי. (אם איני טועה הם כבר הופיעו כאן בעבר.) הצדדים של הפאנל ישרים. הקצוות עדיים לא. קיצור הפאנל מצריך סימון ניסור והקצעה. סימון כאן, השאר בהמשך.

ניסור

האמת שאין ממש צורך בתמונה של ניסור - מי לא ראה נגר מנסר? אבל בכל זאת החלטתי להציג כאן תמונה - למען כל אלו שלא מכירים מסורים יפניים. המסור המדובר הוא Ryoba. הוא נראה כמו מחבט זבובים ממתכת, עם שיניים בצדדים. צד אחד משמש לחיתוך בניצב לסיבים והצד השני משמש לחיתוך עם הסיבים. בניגוד למסורים מערביים, השיניים מנסרות תוך כדי משיכת המסור. לכן, הלהב יכול להיות הרבה יותר גמיש מזה של מסורים מערביים. הלהב באמת יותר דק, ולכן צריך להוריד פחות חומר בניסור, והניסור אמור להיות קל יותר. קריאה באינטרנט על מסורים יפניים משאירה את ההרגשה שהעולם המערבי מפגר. איף זה שלא חשבו על זה קודם. "כל אחד יכול למשוך חוט ישר דרך חריץ". למה להתאמץ לדחוף מסור? האנגלים האלו ממש טפשים. אז, זהו, שלא. למסור הזה יש גם כמה חסרונות. ראשית, ניסור במשיכה אומר שעיקר השבבים יופיעו בצד אליו מושכים. זה אומר צריך לסמן את הגב של העץ, ולנסר כלפיו - אנחנו לא רואים את הפנים. כל מי שניסר יודע שהניסור יותר מדויק בצד שפונה אל המנסר - אבל זה לא הצד שיהיה חשוף בסוף. שנית, הנסורת לא נופלת למטה. היא מצטברת על הקרש - בדיוק מעל הקו. אפשר, כמובן, לנשוף כדי להעיף אותה, אבל בקצב שהיא מצטברת זה נשמע כמו שיעור הכנה ללידה. מי שרוצה יכול לנסר מתחת לקרש - ניסיתי את זה, ואני יכול להגיד שהנסורת לא טעימה. לסיום, היפנים נוטים לעבוד עם עצים רכים בעלי סיבים ישרים. בעצים קשים עם קצת פיתולים (וכאלו יש באוסטרליה כמה וכמה) הלהב הגמיש של המסור נוטה ללכת לאן שנוח לו. אז החתך אומנם מאוד חלק, אבל ישר הוא לא. יכול להיות שיש אנשים שזה בשבילם. אני חוזר למסורים מערביים. בהקצעה של ה-End grain צריך להזהר שהעץ לא יתפצל. הפיתרון הפשוט הוא להצמיד פיסת עץ לפאנל, כך שהיא תתפצל והפאנל ישאר שלם.

ניקוי

להורדת החריצים השתמשתי ב-scrub plane של וריטס (לי-ואלי). הלהב הקמור מאפשר להוריד כמות גדולה של עץ בכל מעבר. בשביל להמנע מקריעה של העץ, וגם בשביל לשמור על משטח ישר, יש צורך להקציע באלכסון. לאחר דקה עבודה, ושלושה מעברים על המשטח מקבלים את המראה שבתמונה הראשונה. החריצים המקוריים אמנם נעלמו, אבל עכשיו יש סימנים אחרים שצריכים לרדת. את הסימנים האלו אני מוריד עם Fore plane. המקצועה הספציפית הזו היא של יצרן אוסטרלי - Falcon Pope שייצר חיקויים של סטנלי בחצי הראשון של המאה שעברה. החיקויים הללו יותר טובים ממה שסטנלי יצרו לאחר מלחמת העולם השניה, ומחיר השוק שלהם (לפחות באוסטרליה) הוא כמחצית מזה של סטנלי. בכל אופן, כמה מעברים, והלוח ישר, וחלק מספיק להמשך העבודה. למי שמתעניין, זוויות האלומיניום שאתם רואים בתמונה הם ה-winding sticks שלי. הם משמשים לבדוק שהלוח אינו עקום. לא צילמתי אותם בעבודה, אבל מי שמתעניין יוכל למצא הסברים ברשת.

פאנלים

לוחות הרצפה הם ברוחב 14 ס"מ. בחלק מהם לא כל הרוחב ניתן לשימוש. (יש סיבה שהם לא עברו בקרת איכות.) הארונית בעומק 29 ס"מ - לכן צריך להדביק כמה לוחות בכדי לקבל את הדפנות של הארונית. לצורך ההדבקה השתמשתי במלחצי הפאנלים שבניתי. (אם איני טועה הם כבר הופיעו כאן בעבר.) הצדדים של הפאנל ישרים. הקצוות עדיים לא. קיצור הפאנל מצריך סימון ניסור והקצעה. סימון כאן, השאר בהמשך.

ניסור

האמת שאין ממש צורך בתמונה של ניסור - מי לא ראה נגר מנסר? אבל בכל זאת החלטתי להציג כאן תמונה - למען כל אלו שלא מכירים מסורים יפניים. המסור המדובר הוא Ryoba. הוא נראה כמו מחבט זבובים ממתכת, עם שיניים בצדדים. צד אחד משמש לחיתוך בניצב לסיבים והצד השני משמש לחיתוך עם הסיבים. בניגוד למסורים מערביים, השיניים מנסרות תוך כדי משיכת המסור. לכן, הלהב יכול להיות הרבה יותר גמיש מזה של מסורים מערביים. הלהב באמת יותר דק, ולכן צריך להוריד פחות חומר בניסור, והניסור אמור להיות קל יותר. קריאה באינטרנט על מסורים יפניים משאירה את ההרגשה שהעולם המערבי מפגר. איף זה שלא חשבו על זה קודם. "כל אחד יכול למשוך חוט ישר דרך חריץ". למה להתאמץ לדחוף מסור? האנגלים האלו ממש טפשים. אז, זהו, שלא. למסור הזה יש גם כמה חסרונות. ראשית, ניסור במשיכה אומר שעיקר השבבים יופיעו בצד אליו מושכים. זה אומר צריך לסמן את הגב של העץ, ולנסר כלפיו - אנחנו לא רואים את הפנים. כל מי שניסר יודע שהניסור יותר מדויק בצד שפונה אל המנסר - אבל זה לא הצד שיהיה חשוף בסוף. שנית, הנסורת לא נופלת למטה. היא מצטברת על הקרש - בדיוק מעל הקו. אפשר, כמובן, לנשוף כדי להעיף אותה, אבל בקצב שהיא מצטברת זה נשמע כמו שיעור הכנה ללידה. מי שרוצה יכול לנסר מתחת לקרש - ניסיתי את זה, ואני יכול להגיד שהנסורת לא טעימה. לסיום, היפנים נוטים לעבוד עם עצים רכים בעלי סיבים ישרים. בעצים קשים עם קצת פיתולים (וכאלו יש באוסטרליה כמה וכמה) הלהב הגמיש של המסור נוטה ללכת לאן שנוח לו. אז החתך אומנם מאוד חלק, אבל ישר הוא לא. יכול להיות שיש אנשים שזה בשבילם. אני חוזר למסורים מערביים. בהקצעה של ה-End grain צריך להזהר שהעץ לא יתפצל. הפיתרון הפשוט הוא להצמיד פיסת עץ לפאנל, כך שהיא תתפצל והפאנל ישאר שלם.

תשומת לב

גם אנחנו, חברי הפורום זקוקים לתשומת לב שלך ומברכים על כל פרויקט המלווה בתמונות. מעבר ללימוד, זה מעניק השראה ועבור חלקנו כמעט מהווה תחליף לעיסוק עצמו. בהצלחה! אנחנו איתך.

ארונית מגירות - בבניה

ההייתי צריך סיבה להתאמן על זנב סנונית. לעשות אותם סתם כך זה משעמם, ומבזבז עץ. מעבר לכך האישה דורשת תשומת לב, וניסור בד"כ לא נופל בקטגוריה הזו. אז שכנעתי אותה שהיא צריכה ארונית מגירות בשביל לשמור בה ניירות ושמונצעס. לי יש מטרה, וזמן העבודה נחשב במסגרת תשומת לב. יש שילוב יותר טוב מזה? זמן הוא משאב מוגבל, אפילו אם הוא נחשב לתשומת לב. אי לכך, לא יוצא לי לעבוד יותר מכ-5 שעות בשבוע, והעבודה מתקדמת בעצלתיים. התמונות בשירשור מראות כמה שלבים בדרך, ובכוונתי להמשיך את השירשור עד שאגמור את הארונית. התמונה הראשונה מציגה את מה שבכוונתי לבנות. המטרה של המודל היא רק לתת לי מושג איך זה הולך להראות, ולכן הוא לא כולל פירוט של המחברים. העץ הוא מלוחות רצפה שלא עברו את בקרת האיכות של המנסרה. כפי שרואים בתמונה השניה, העץ מגיע בפרופיל tongue and groove, עם שני חריצים בתחתית. המשימה הראשונה היא להפטר מהחריצים הללו. הערות, עיצות וביקורות יתקבלו בברכה. בפרט אני צריך עזרה בתחום של מונחים מקצועיים בעברית. למדתי נגרות מהאינטרנט, והמידע בעברית מוגבל למדי.

אם אתה מתכוון לחריצים ע"פ הלוח אז..

במקום להקציע ולהקטין את העובי אפשר להדביק בתוך החריץ חתיכת עץ (אם זה מפיק רחב) אם זה יהיה עץ מסוג שונה זה יתן לזה מראה לא רע בהצלחה

ניסור

האמת שאין ממש צורך בתמונה של ניסור - מי לא ראה נגר מנסר? אבל בכל זאת החלטתי להציג כאן תמונה - למען כל אלו שלא מכירים מסורים יפניים. המסור המדובר הוא Ryoba. הוא נראה כמו מחבט זבובים ממתכת, עם שיניים בצדדים. צד אחד משמש לחיתוך בניצב לסיבים והצד השני משמש לחיתוך עם הסיבים. בניגוד למסורים מערביים, השיניים מנסרות תוך כדי משיכת המסור. לכן, הלהב יכול להיות הרבה יותר גמיש מזה של מסורים מערביים. הלהב באמת יותר דק, ולכן צריך להוריד פחות חומר בניסור, והניסור אמור להיות קל יותר. קריאה באינטרנט על מסורים יפניים משאירה את ההרגשה שהעולם המערבי מפגר. איף זה שלא חשבו על זה קודם. "כל אחד יכול למשוך חוט ישר דרך חריץ". למה להתאמץ לדחוף מסור? האנגלים האלו ממש טפשים. אז, זהו, שלא. למסור הזה יש גם כמה חסרונות. ראשית, ניסור במשיכה אומר שעיקר השבבים יופיעו בצד אליו מושכים. זה אומר צריך לסמן את הגב של העץ, ולנסר כלפיו - אנחנו לא רואים את הפנים. כל מי שניסר יודע שהניסור יותר מדויק בצד שפונה אל המנסר - אבל זה לא הצד שיהיה חשוף בסוף. שנית, הנסורת לא נופלת למטה. היא מצטברת על הקרש - בדיוק מעל הקו. אפשר, כמובן, לנשוף כדי להעיף אותה, אבל בקצב שהיא מצטברת זה נשמע כמו שיעור הכנה ללידה. מי שרוצה יכול לנסר מתחת לקרש - ניסיתי את זה, ואני יכול להגיד שהנסורת לא טעימה. לסיום, היפנים נוטים לעבוד עם עצים רכים בעלי סיבים ישרים. בעצים קשים עם קצת פיתולים (וכאלו יש באוסטרליה כמה וכמה) הלהב הגמיש של המסור נוטה ללכת לאן שנוח לו. אז החתך אומנם מאוד חלק, אבל ישר הוא לא. יכול להיות שיש אנשים שזה בשבילם. אני חוזר למסורים מערביים. בהקצעה של ה-End grain צריך להזהר שהעץ לא יתפצל. הפיתרון הפשוט הוא להצמיד פיסת עץ לפאנל, כך שהיא תתפצל והפאנל ישאר שלם.

הקצעה

להקצעה של End grain מומלץ להשתמש בזוית כמה שיותר חדה בין הלהב לעץ. המקצועה בה אני משתמש היא ה-Jack plane של וריטס. הלהב במקצועה מונח בזוית של 12 מעלות כך שהשיפוע שלו כלפי מעלה. (הפוך מכל המקצועות שנראו עד כאן בשירשור.) כשהשיפוע כלפי מעלה, הזוית של השיפוע קובעת את זוית החיתוך. שינוי הזוית מאפשר להתאים את פעולת המקצועה לעץ. במקרה הזה, בשביל להשיג זוית חדה, הלהב מושחז ל-25 מעלות, ולכן זוית החיתוך היא 37 מעלות (לעומת הזוית ה"סטנדרטית" של 45 מעלות). התמונה השניה מראה את התוצאה. החיתוך מספיק חלק ואין צורך בשיוף. אם קצת מאמץ אפשר לראות קצת פיצול של הסיבים בפיסת העץ שהוצמדה לפאנל.

פאנל

שתי תמונות של הפאנל המושלם. בראשונה הוכחה שניתן להגיע לזוית של 90 מעלות. השניה רק מראה את הפאנל - עוד שלושה ויש התחלה של קופסא.

תודה

יופי של רעיון. החריצים ברוחב ועומק של כ-3 מ"מ, ואפשר למלא אותם. הבעיה היא לדאוג להמשכיות של הקו על ההיקף בשביל מראה קלאסי, או לדאוג למרווחים לא אחידים בשביל מראה מודרני. לפרוייקט הנוכחי המראה המודרני לא ממש מתאים, והמראה הקלאסי קשה להשגה כי לא היו לי מספיק לוחות ברוחב מלא... אני אשתמש לזה בפרוייקט הבא - קופסא לראוטר. יש לי כבר Silky oak לקופסא. את החריצים אני אמלא ב-Jarrah או Red Gum - יהיה יפה...

אפשר גם להרחיב ולהעמיק את החריץ עם ראוטר..

אם אתה מתכוון לחריצים ע"פ הלוח אז..

במקום להקציע ולהקטין את העובי אפשר להדביק בתוך החריץ חתיכת עץ (אם זה מפיק רחב) אם זה יהיה עץ מסוג שונה זה יתן לזה מראה לא רע בהצלחה

תודה

יופי של רעיון. החריצים ברוחב ועומק של כ-3 מ"מ, ואפשר למלא אותם. הבעיה היא לדאוג להמשכיות של הקו על ההיקף בשביל מראה קלאסי, או לדאוג למרווחים לא אחידים בשביל מראה מודרני. לפרוייקט הנוכחי המראה המודרני לא ממש מתאים, והמראה הקלאסי קשה להשגה כי לא היו לי מספיק לוחות ברוחב מלא... אני אשתמש לזה בפרוייקט הבא - קופסא לראוטר. יש לי כבר Silky oak לקופסא. את החריצים אני אמלא ב-Jarrah או Red Gum - יהיה יפה...

פאנל

שתי תמונות של הפאנל המושלם. בראשונה הוכחה שניתן להגיע לזוית של 90 מעלות. השניה רק מראה את הפאנל - עוד שלושה ויש התחלה של קופסא.

זנבות

כשיש פאנלים אפשר להתחיל לחבר אותם. החיבור הקלאסי, ואחת המטרות של הפרוייקט, זה זנב סנונית. התמונה הראשונה מראה את חיתוך השוליים של הזנבות. קודם כל, שימו לב - מסור מערבי. הסיבה לחיתוך שני הלוחות ביחד היא שהרבה יותר קל לישמור על חיתוך ניצב לפנים כאשר העובי גדול. אם תחפשו דפי הוראות לחיתוך זנב סנונית תראו הרבה פעמים המלצה להחזיק את הלוחות בזוית כך שהניסור יהיה אנכי. זה גללי שוורים. בחיתוך הזנבות אין חשיבות גדולה לדיוק של החיתוך - אם הוא ניצב ופחות או יותר בכיוון זה מספיק. ה-pins (איך קוראים לזה בעברית?) יותאמו לזנבות. בנוסף, ואולי יותר חשוב, מי שיודע לנסר לאורך הקו יודע לנסר לאורך הקו גם אם הוא לא בדיוק אנכי. מי שלא יודע לנסר לאורך הקו לא צריך להתאמן על זנב סנונית אלא על ניסור לאורך קו. (הקרדיט של ג'ים קינגשוט) את עיקר החומר מהמרווחים אני מוציא עם מפסלת גרזים (mortice chisel).

אפשר גם להרחיב ולהעמיק את החריץ עם ראוטר..


ראוטרים

הראוטרים שלי יכולים רק לשטח את התחתית של החריץ. בשביל להרחיב או להעמיק אותו צריך מקצועה.

זנבות

כשיש פאנלים אפשר להתחיל לחבר אותם. החיבור הקלאסי, ואחת המטרות של הפרוייקט, זה זנב סנונית. התמונה הראשונה מראה את חיתוך השוליים של הזנבות. קודם כל, שימו לב - מסור מערבי. הסיבה לחיתוך שני הלוחות ביחד היא שהרבה יותר קל לישמור על חיתוך ניצב לפנים כאשר העובי גדול. אם תחפשו דפי הוראות לחיתוך זנב סנונית תראו הרבה פעמים המלצה להחזיק את הלוחות בזוית כך שהניסור יהיה אנכי. זה גללי שוורים. בחיתוך הזנבות אין חשיבות גדולה לדיוק של החיתוך - אם הוא ניצב ופחות או יותר בכיוון זה מספיק. ה-pins (איך קוראים לזה בעברית?) יותאמו לזנבות. בנוסף, ואולי יותר חשוב, מי שיודע לנסר לאורך הקו יודע לנסר לאורך הקו גם אם הוא לא בדיוק אנכי. מי שלא יודע לנסר לאורך הקו לא צריך להתאמן על זנב סנונית אלא על ניסור לאורך קו. (הקרדיט של ג'ים קינגשוט) את עיקר החומר מהמרווחים אני מוציא עם מפסלת גרזים (mortice chisel).

סיום הזנבות

מפסלת עדינה יותר מנקה את שולי המרווח. (בינתיים נא להתעלם מהחריצים בלוח - נגיע אליהם)

ניקוי

להורדת החריצים השתמשתי ב-scrub plane של וריטס (לי-ואלי). הלהב הקמור מאפשר להוריד כמות גדולה של עץ בכל מעבר. בשביל להמנע מקריעה של העץ, וגם בשביל לשמור על משטח ישר, יש צורך להקציע באלכסון. לאחר דקה עבודה, ושלושה מעברים על המשטח מקבלים את המראה שבתמונה הראשונה. החריצים המקוריים אמנם נעלמו, אבל עכשיו יש סימנים אחרים שצריכים לרדת. את הסימנים האלו אני מוריד עם Fore plane. המקצועה הספציפית הזו היא של יצרן אוסטרלי - Falcon Pope שייצר חיקויים של סטנלי בחצי הראשון של המאה שעברה. החיקויים הללו יותר טובים ממה שסטנלי יצרו לאחר מלחמת העולם השניה, ומחיר השוק שלהם (לפחות באוסטרליה) הוא כמחצית מזה של סטנלי. בכל אופן, כמה מעברים, והלוח ישר, וחלק מספיק להמשך העבודה. למי שמתעניין, זוויות האלומיניום שאתם רואים בתמונה הם ה-winding sticks שלי. הם משמשים לבדוק שהלוח אינו עקום. לא צילמתי אותם בעבודה, אבל מי שמתעניין יוכל למצא הסברים ברשת.

דיוק

כיצד אתה מוודא שכל הלוחות יצאו באותו עובי? אתה מוריד כמות די משמעותית ולא באופן אחיד. כיצד אתה מגיע לתוצאה אחידה בלוחות העומדים להתחבר?

תשובה

אני מטפל קודם כל בצד עם החריצים. ומסדר אותו על כל הלוחות שילכו לאותו פאנל. אז בוחר את הלוח הכי דק, מסמן את העובי שלו על כל הלוחות האחרים ומקציע אותם מהצד השני עד העובי הזה. התוצאה היא שיש הבדל בין העובי של הפאנלים השונים, אבל ההבדל הזה קטן מאוד (פחות ממילימטר), וקשה מאוד לראות את זה בעיין. כל המדידות בתוך התיבה נעשות מהצד הפנימי של הפאנלים, כך שהפרשים בעובי של הפאנלים לא משפיעים על שום דבר.

אני עדיין לא מבין מדוע לא להקציע מההתחלה..?? ו-

מדוע אתה קודם מקציע את הלוחות בהתחלה באופן ידני..?? ורק אחר כך במכונה..?
עבור לעמוד
, , , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
נגרות
בחר
בחר