משהו מהלב לפני החג

מצער ביותר שלצערי לפני כחודש וחצי מעדתי ונפלתי על כתף ימין.עכב כך ניבצר ממני לבצע משמרות .ועל כך ידעו מפעילי במתנ"א.ניקבע תאריך ניתוח וגם זה הועבר למפעילי אך יוק נדה שום ביקור. למעט טלפון אחד מתי אני מסיים את הסגה הזו כי אני נחוץ למשמרות.(פעמיים בשבוע). עכשו לאחר שחרורי הביתה מתרוצצות בי המחשבות האם באמת כדאי להמשיך ולתרום למערכת קרה שכזו שכל כך פירגנתי לה בכל מקום ביחוד מעל דפי האינטרנט השונים?. אם לחזור לפעילות לא לפני יעבור חצי שנה של טיפולי פזיוטרפיה וגם כך נשארת השאלה פתוחה. למען הגילוי הנאות לפחות שוטר בקבע אחד כן יצר איתי קשר רק בשומעו על מצבי ושלח לי מספר מילות ליטוף שהיחס כלפי השוטרים לא שונה ממה שעברתי. כן השוטר מכיר ומוקיר מאוד את עבודתי בכלל ובפרט כשהיה ראש משמרת. זהו חברים יתכן שהפול יפול והמדים והתעודה ושאר הציודים חנ"א/תיק דוחו"ת ותיק שוטר יוחזרו בקרוב. ועד אז מאחל לכל המתנדבים וואלה רק טוב מכל הלב עזרא עדיין בהגדרה מתנדב מתנ"א

ראשית, איחולי לריפוי מהיר ובריאות וטובה...

שנית, אל תיפול רוחך. לא מן הביקורים של עמיתך תצמח לך רפואה למרות, מאמר חז"ל: "כל המבקר חולה נוטל אחת משישים ממחלתו". אני מבין לאכזבתך ולמפח נפשך. כנראה שבתחנה שלך לא מצאת לך רעים וחברים מעבר לקולגות. אם תפרוש רק תרע לעצמך כי תנטוש את מה שאתה אוהב לתרום מן הלב, ותחושה זו תפעפע בתוכך ותגרום לך המון אי נחת. אחרי הכל אכזבתך רק תגדל בראותך שהמערכת ממשיכה לפעול גם בלעדיך. אז מה תרוויח מכך? שב והחלם, ותשוב לאיתנך במהרה, ואז תחזור לפעילות בכוחות מחודשים. בטוחני שתזכה לקבלת פנים צוהלת. רפואה שלמה וחג שמח.

גם כשהתנדבתי במד"א כנהג אמבולנס וגם במשטרה >>>

בשנתיים האחרונות, אני מתנדב אך ורק בשבילי ולעצמי ואני ממש לא מחפש הכרת תודה וכיבודים. כשזה בא זה נחמד ואם לא, אז זה גם בסדר. עזבתי את מד"א לאחר 10 שנים של התנדבות מתמדת במשך פעם בשבוע ולעיתים פעמיים ואפילו תודה לא אמרו לי בצורה זו או אחרת. ממש לא איכפת לי. כעת אני פעיל במשטרה ומוצא עניין בתפקיד וכשאעזוב, אהיה שלם עם עצמי. היתה משטרה לפני ותהיה משטרה אחרי ואין לי שום ציפיות ליחס כזה או אחר. אני את עבודתי עושה נאמנה. לפחות את זה אני יודע וגם הממונים עלי יודעים.

משהו מהלב לפני החג

מצער ביותר שלצערי לפני כחודש וחצי מעדתי ונפלתי על כתף ימין.עכב כך ניבצר ממני לבצע משמרות .ועל כך ידעו מפעילי במתנ"א.ניקבע תאריך ניתוח וגם זה הועבר למפעילי אך יוק נדה שום ביקור. למעט טלפון אחד מתי אני מסיים את הסגה הזו כי אני נחוץ למשמרות.(פעמיים בשבוע). עכשו לאחר שחרורי הביתה מתרוצצות בי המחשבות האם באמת כדאי להמשיך ולתרום למערכת קרה שכזו שכל כך פירגנתי לה בכל מקום ביחוד מעל דפי האינטרנט השונים?. אם לחזור לפעילות לא לפני יעבור חצי שנה של טיפולי פזיוטרפיה וגם כך נשארת השאלה פתוחה. למען הגילוי הנאות לפחות שוטר בקבע אחד כן יצר איתי קשר רק בשומעו על מצבי ושלח לי מספר מילות ליטוף שהיחס כלפי השוטרים לא שונה ממה שעברתי. כן השוטר מכיר ומוקיר מאוד את עבודתי בכלל ובפרט כשהיה ראש משמרת. זהו חברים יתכן שהפול יפול והמדים והתעודה ושאר הציודים חנ"א/תיק דוחו"ת ותיק שוטר יוחזרו בקרוב. ועד אז מאחל לכל המתנדבים וואלה רק טוב מכל הלב עזרא עדיין בהגדרה מתנדב מתנ"א

כגודל הציפיות כן גודל האכזבות

לעזרא חג שמח והחלמה מהירה. אנא קבל את עצתי למען עצמך כדאי "להנמיך ציפיות" כי כגודל הציפיות כן גודל האכזבות. אם בזכות התנדבותך ארוכת השנים נמנע ולו אפילו תאונה אחת זהו שכרך, כמו שנאמר ע"י חכמים השכר האמיתי עבור מצוה הוא המצוה עצמה. אני מבין את אכזבתך, אני גמלאי של צה"ל (דומני שגם אתה) יחסי עם חיילי, עמיתי ומפקדי היו מעולים אולם, מיום פרישתי לא קבלתי ולא טלפון אחד לשאול לשלומי למרות שאני הקפדתי בשנים הראשונות לשלוח אגרות ברכה לפני כל חג וכל פגישה אקראית עם מי מהם הייתה מלווה "בחיבוקים ונשיקות". חג שמח ובריאות טובה.

אכן דברי אלוהים חיים

לא,לא שציפיתי מי יודע מה? אך יש בעלי תפקידים שמיועדים למקרים שכאלו שלא מלאו את חובתם המוסרית. לא,לא ציפיתי ששיירת שוטרים ומתנדבים יעלו לרגל אך כאחד שהיה ועדין רגיש לעמיתיו קצת קשה לו העינין של היתעלמות . אולי נעוץ הדבר שילידי מזל אריה הם בעלי רגישות גבוהה בנושא. כן אני גימלאי צה"ל ואומר לך דבר.בתקופת ההכשרה במעבר מקרירה לקרירה שעברתי במסגרת מחלקת פרישה לא אחת דיברו איתנו על הנושא שאך טבעי הוא וכך צריך לקחת אותו. כמובן שנישארנו מספר חברים בפן האזרחי והפרטי שעדיין נימצאים בקשר לא אלמן ישראל. אבל פה במסגרת המשטרתית חשבתי שזה אחרת כי בסך הכל אנו התורמים אולי היחס הוא אחר . עזרא

גם כשהתנדבתי במד"א כנהג אמבולנס וגם במשטרה >>>

בשנתיים האחרונות, אני מתנדב אך ורק בשבילי ולעצמי ואני ממש לא מחפש הכרת תודה וכיבודים. כשזה בא זה נחמד ואם לא, אז זה גם בסדר. עזבתי את מד"א לאחר 10 שנים של התנדבות מתמדת במשך פעם בשבוע ולעיתים פעמיים ואפילו תודה לא אמרו לי בצורה זו או אחרת. ממש לא איכפת לי. כעת אני פעיל במשטרה ומוצא עניין בתפקיד וכשאעזוב, אהיה שלם עם עצמי. היתה משטרה לפני ותהיה משטרה אחרי ואין לי שום ציפיות ליחס כזה או אחר. אני את עבודתי עושה נאמנה. לפחות את זה אני יודע וגם הממונים עלי יודעים.

חלומות באספמיא

גם לי קרה שנפצעתי - וזה היה בזמן תפקיד ועקב תפקיד - ואיש לא טרח אפילו לשאול לשלומי. רק טרחו לשאול מתי אני בא לתחקיר. בפרינציפ לא באתי. אמרתי להם שיקראו את הדוחו"ת שכתבתי ואין לי מה להוסיף. אם מישהו רוצה לשאול יותר מזה שירים טלפון או יטריח עצמו אלי (כמובן שאיש לא טרח). לא רק זה אלא שלפני כמה זמן נעדרתי כחודש. כולם זכרו לשאול מתי אני חוזר אך איש לא טרח להזמין אותי למסיבת פורים שהיתה שני מטר מהבית שלי. אבל מה אומר ועל מה אתלונן? כמה וכמה פעמים טענתי שוב ושוב בפני המפקדים (כבר נמאס לי והפסקתי) שאלה מהמתנדבים שהופרשו מחמת גילם וכן קרובי משפחה של כאלה שנפטרו אחרי שהיו איתנו הרבה שנים צריך להזמין אותם לכנסים החשובים (ראש השנה, פסח וערבי יחידה - עד שכבר מתקיימים כאלה שזה נדיר בפני עצמו). לתת להם תעודה או מגן ולכתוב עליהם הקדשה בבחינת "לא שכחנו". אין עם מי לדבר. לרוץ אחרינו עם "מתי אתה בא למשמרת" ולנג'ס - כולם ידעו. אבל מעבר לכך - כלום אחד גדול. בושה וחרפה. לכן הנמכתי פרופיל. אם קודם באתי תוך תיאום משמרות איתם - היום אני קובע מתי המשמרת שלי. רוצים? טוב. לא רוצים? זבשכ"ם. אם קודם פעם בשבוע היה המינימום - היום זה המקסימום. אם פעם בחול המועד (פסח או סוכות) היו עוד שלוש משמרות - היום לא יותר ממשמרת שבועית אחת. נקודה. פעם לא היה אצלי "לא בא לי". התייצבות למשמרת היתה דבר קדוש. היום קורה שלא בא לי ואני לא בא. חד וחלק. שאלו אותי מה קרה לי. עניתי בדיוק את מה שכתבתי כאן. בלי כחל וסרק. אפילו הוספתי - אם מישהו לא מוצא חן בעיניו - שלא ישלם לי משכורת. חבל שזה המצב. בהזדמנו זו אני מאחל לכל באי הפורום ובני משפחותיהם חג שמח ושקט.

משהו מהלב לפני החג

מצער ביותר שלצערי לפני כחודש וחצי מעדתי ונפלתי על כתף ימין.עכב כך ניבצר ממני לבצע משמרות .ועל כך ידעו מפעילי במתנ"א.ניקבע תאריך ניתוח וגם זה הועבר למפעילי אך יוק נדה שום ביקור. למעט טלפון אחד מתי אני מסיים את הסגה הזו כי אני נחוץ למשמרות.(פעמיים בשבוע). עכשו לאחר שחרורי הביתה מתרוצצות בי המחשבות האם באמת כדאי להמשיך ולתרום למערכת קרה שכזו שכל כך פירגנתי לה בכל מקום ביחוד מעל דפי האינטרנט השונים?. אם לחזור לפעילות לא לפני יעבור חצי שנה של טיפולי פזיוטרפיה וגם כך נשארת השאלה פתוחה. למען הגילוי הנאות לפחות שוטר בקבע אחד כן יצר איתי קשר רק בשומעו על מצבי ושלח לי מספר מילות ליטוף שהיחס כלפי השוטרים לא שונה ממה שעברתי. כן השוטר מכיר ומוקיר מאוד את עבודתי בכלל ובפרט כשהיה ראש משמרת. זהו חברים יתכן שהפול יפול והמדים והתעודה ושאר הציודים חנ"א/תיק דוחו"ת ותיק שוטר יוחזרו בקרוב. ועד אז מאחל לכל המתנדבים וואלה רק טוב מכל הלב עזרא עדיין בהגדרה מתנדב מתנ"א

מצטרף לכותבים לפני

אז מיותר שאחזור על דבריהם. רק אוסיף. היה כאן כותב ותיק (אבו שפם), שהתלונן על תפקוד לקוי של בעלי תפקידים, בתוצאות פגיעה בו במהלך תפקיד. אתה לא מדבר על "פגיעה במהלך תפקיד". ולי יצא לראות בדיוק הפוך ממך. חברים שנפגעו- זכו לסיוע מלא. ובפעמים שהודעתי על מחלה- "הוצפתי" בשאלות באם זקוק לסיוע כלשהוא... (דוקא אישית- הייתי מעדיף שהשאלות יצומצמו ל"מתי אתה זמין שוב לתפקיד?") הערכה אישית שלי: המערכת כמערכת, מטבעה, עסוקה בהתמודדות עם עומס מקרי "כיבוי שרפות". אז מבחינתה הגורמים המסיעים מסביב רלונטיים- רק, וכל זמן, שכאלה. וההתיחסות האישית- תלויה באנשים (ובעלי התפקידים) הספציפיים בכל מקום.

חלומות באספמיא

גם לי קרה שנפצעתי - וזה היה בזמן תפקיד ועקב תפקיד - ואיש לא טרח אפילו לשאול לשלומי. רק טרחו לשאול מתי אני בא לתחקיר. בפרינציפ לא באתי. אמרתי להם שיקראו את הדוחו"ת שכתבתי ואין לי מה להוסיף. אם מישהו רוצה לשאול יותר מזה שירים טלפון או יטריח עצמו אלי (כמובן שאיש לא טרח). לא רק זה אלא שלפני כמה זמן נעדרתי כחודש. כולם זכרו לשאול מתי אני חוזר אך איש לא טרח להזמין אותי למסיבת פורים שהיתה שני מטר מהבית שלי. אבל מה אומר ועל מה אתלונן? כמה וכמה פעמים טענתי שוב ושוב בפני המפקדים (כבר נמאס לי והפסקתי) שאלה מהמתנדבים שהופרשו מחמת גילם וכן קרובי משפחה של כאלה שנפטרו אחרי שהיו איתנו הרבה שנים צריך להזמין אותם לכנסים החשובים (ראש השנה, פסח וערבי יחידה - עד שכבר מתקיימים כאלה שזה נדיר בפני עצמו). לתת להם תעודה או מגן ולכתוב עליהם הקדשה בבחינת "לא שכחנו". אין עם מי לדבר. לרוץ אחרינו עם "מתי אתה בא למשמרת" ולנג'ס - כולם ידעו. אבל מעבר לכך - כלום אחד גדול. בושה וחרפה. לכן הנמכתי פרופיל. אם קודם באתי תוך תיאום משמרות איתם - היום אני קובע מתי המשמרת שלי. רוצים? טוב. לא רוצים? זבשכ"ם. אם קודם פעם בשבוע היה המינימום - היום זה המקסימום. אם פעם בחול המועד (פסח או סוכות) היו עוד שלוש משמרות - היום לא יותר ממשמרת שבועית אחת. נקודה. פעם לא היה אצלי "לא בא לי". התייצבות למשמרת היתה דבר קדוש. היום קורה שלא בא לי ואני לא בא. חד וחלק. שאלו אותי מה קרה לי. עניתי בדיוק את מה שכתבתי כאן. בלי כחל וסרק. אפילו הוספתי - אם מישהו לא מוצא חן בעיניו - שלא ישלם לי משכורת. חבל שזה המצב. בהזדמנו זו אני מאחל לכל באי הפורום ובני משפחותיהם חג שמח ושקט.

אולי זה גם בגלל שיטת ההפעלה שלכם?

נדמה לי, ותקנו אותי אם אני טועה, שאצלכם יוצאים בזוגות ולפעמים זה גם שותף קבוע. וכל המשמרת אין לכם כל כך קשר עם אחרים. עד כמה ניתן לצור ככה קשרים הדוקים? אצלנו כל היחידה עובדת במשותף, חלק מהעבודה היא כיחידה שלמה ובכל מקרה תמיד תמיד עושים רוטציה בצוותים. בצורה כזו החברות אצלנו היא מעל הכל ואפשר לראות את הקשר החברי גם מחוץ לשעות הפעילות.

נכון שמחה

אמת ויציב רק שותפי הקבוע יצר איתי קשר מכל להקת המתנדבים האחרים . הוא יצא לקראת חג והחג לגרמניה למשפחתו ושאל לשלומי משם . כן בדרך כלל נוצרת חברות קרובה עם מי שמבלים מספר שעות שבועיות קבועות. האמת עד שלא הגענו להבנה והכרה הדדית יצא לי לא אחת לצאת עם שותפים אחרים אבל כשיש אינטרגציה טובה ושפה משותפת לא מחליפים שותף. עזרא

ואולי לא............

מכובדי היקרים, נימוקיכם אינם נימוקים. גם אם נתעלם מהעובדה שכבר הרבה שנים אין לי שותף קבוע וגם אם נתעלם מהעובדה שאני בקשר קבוע לסידור משמרות מול המב"ס ולעיתים רחוקות מול סק"מ, מה הנימוק של כבודכם? בעל תפקיד - רמק"מ או קצין מתנדבים, מב"ס, קציני היחידה וראשי המשמרות מכירים אותי היטב (וכמובן לא רק אותי). עם קצת להפעיל את הרווח שבין האזניים (שם אמור להמצא המוח), ולהיות קצת יותר מאשר לובש מדים - ביידיש קוראים לזה א-מענטש. בתרגום הכי קרוב - בן-אדם, אנושי. מי שיודע להתקרצץ על משמרות, מי שיודע להעיר ולהעניש אם צריך, אמור גם לדעת שיש אנשים בתוך מדי המתנדבים. אנשים שרוצים מדי פעם (באמת לא הרבה) שיגלו כלפיהם גם קצת יחס אנושי שאינו תוך-תפקידי. אני נזכר במערכון של הגשש בימיו הראשונים. זוכרים את "בחיים הכל עובר"? זה עם הדייגים? אז יש שם שורה: תגיד - שוטר אוהב את האזרח? בטח אוהב את האזרח. זה מתפקידו לאהוב את האזרח. אם זה לא היה כל כך עצוב - הייתי צוחק. אני רק רוצה להעיר, שאני רחוק מלעשות כל מיני חשבונות אישיים מסוג זה. אבל זה לא תורם לשיפור ההרגשה הפנימית. לא מונע את הצביטה בלב. יהלום בין יהלומים אינו בולט. אבל יהלום במאפרה בולט ועוד איך. רק שוטרת אחת (ראש משמרת שבכלל בחופשת לידה) טרחה לצלצל לפני החג לומר חג שמח. זו אחת שכולם מתים עליה ולא קשה להבין למה רק מהדוגמה הזו. אשה צעירה, מקסימה ואין אחד שיגיד עליה מילה רעה. אף לא אחד. אני (כמו כולם) מת עליה רק חבל שהיא בגיל של הבת שלי, או כמו שאני אומר - אם אני צעיר בחמש עשרה שנה או את מבוגרת בחמש עשרה שנה - לא הייתי נותן לך מנוחה. אז זה לא קשה, למרות שכבר כמה חודשים לא ראיתי אותה עקב חופשתה. לא קשה להיות א-מענטש. רק קצת רצון טוב. לא יותר. ונימוקיכם אינם נימוקים. שיהיה לכולכם חג שמח באמת.

משהו מהלב לפני החג

מצער ביותר שלצערי לפני כחודש וחצי מעדתי ונפלתי על כתף ימין.עכב כך ניבצר ממני לבצע משמרות .ועל כך ידעו מפעילי במתנ"א.ניקבע תאריך ניתוח וגם זה הועבר למפעילי אך יוק נדה שום ביקור. למעט טלפון אחד מתי אני מסיים את הסגה הזו כי אני נחוץ למשמרות.(פעמיים בשבוע). עכשו לאחר שחרורי הביתה מתרוצצות בי המחשבות האם באמת כדאי להמשיך ולתרום למערכת קרה שכזו שכל כך פירגנתי לה בכל מקום ביחוד מעל דפי האינטרנט השונים?. אם לחזור לפעילות לא לפני יעבור חצי שנה של טיפולי פזיוטרפיה וגם כך נשארת השאלה פתוחה. למען הגילוי הנאות לפחות שוטר בקבע אחד כן יצר איתי קשר רק בשומעו על מצבי ושלח לי מספר מילות ליטוף שהיחס כלפי השוטרים לא שונה ממה שעברתי. כן השוטר מכיר ומוקיר מאוד את עבודתי בכלל ובפרט כשהיה ראש משמרת. זהו חברים יתכן שהפול יפול והמדים והתעודה ושאר הציודים חנ"א/תיק דוחו"ת ותיק שוטר יוחזרו בקרוב. ועד אז מאחל לכל המתנדבים וואלה רק טוב מכל הלב עזרא עדיין בהגדרה מתנדב מתנ"א

לחברי גנני

חג שמח והחלמה מהירה. כל אשר שכתבו כל אלו שקדמו לי כתגובה למסר שלך, נכון!.יש גוונים שונים של מפקדים וחברים להתנדבות. לצערי יש מפקדים באק"מ שלא מוכשרים או יודעים איך לנהל מתנדבים, זהו מקצוע וידע שרוכשים או שזה בתכונותיהם.אבל אחי, אל תוותר ואל תישבר.תחלים ותחזור לפעילות ומבפנים בחלקת אלוהים הקטנה שלך תפעל: לשינוי, למודעות,לחברות. בהערכה חבר להתנדבות מהדרום.

ואולי לא............

מכובדי היקרים, נימוקיכם אינם נימוקים. גם אם נתעלם מהעובדה שכבר הרבה שנים אין לי שותף קבוע וגם אם נתעלם מהעובדה שאני בקשר קבוע לסידור משמרות מול המב"ס ולעיתים רחוקות מול סק"מ, מה הנימוק של כבודכם? בעל תפקיד - רמק"מ או קצין מתנדבים, מב"ס, קציני היחידה וראשי המשמרות מכירים אותי היטב (וכמובן לא רק אותי). עם קצת להפעיל את הרווח שבין האזניים (שם אמור להמצא המוח), ולהיות קצת יותר מאשר לובש מדים - ביידיש קוראים לזה א-מענטש. בתרגום הכי קרוב - בן-אדם, אנושי. מי שיודע להתקרצץ על משמרות, מי שיודע להעיר ולהעניש אם צריך, אמור גם לדעת שיש אנשים בתוך מדי המתנדבים. אנשים שרוצים מדי פעם (באמת לא הרבה) שיגלו כלפיהם גם קצת יחס אנושי שאינו תוך-תפקידי. אני נזכר במערכון של הגשש בימיו הראשונים. זוכרים את "בחיים הכל עובר"? זה עם הדייגים? אז יש שם שורה: תגיד - שוטר אוהב את האזרח? בטח אוהב את האזרח. זה מתפקידו לאהוב את האזרח. אם זה לא היה כל כך עצוב - הייתי צוחק. אני רק רוצה להעיר, שאני רחוק מלעשות כל מיני חשבונות אישיים מסוג זה. אבל זה לא תורם לשיפור ההרגשה הפנימית. לא מונע את הצביטה בלב. יהלום בין יהלומים אינו בולט. אבל יהלום במאפרה בולט ועוד איך. רק שוטרת אחת (ראש משמרת שבכלל בחופשת לידה) טרחה לצלצל לפני החג לומר חג שמח. זו אחת שכולם מתים עליה ולא קשה להבין למה רק מהדוגמה הזו. אשה צעירה, מקסימה ואין אחד שיגיד עליה מילה רעה. אף לא אחד. אני (כמו כולם) מת עליה רק חבל שהיא בגיל של הבת שלי, או כמו שאני אומר - אם אני צעיר בחמש עשרה שנה או את מבוגרת בחמש עשרה שנה - לא הייתי נותן לך מנוחה. אז זה לא קשה, למרות שכבר כמה חודשים לא ראיתי אותה עקב חופשתה. לא קשה להיות א-מענטש. רק קצת רצון טוב. לא יותר. ונימוקיכם אינם נימוקים. שיהיה לכולכם חג שמח באמת.

הצדק עם כבודו.

אינני מנסה להצדיק את התנהגותם של המפקדים, זו היא חובתם הלא כתובה. מפקד לא רק מנחית פקודות אלא הרבה מעבר לזה. אינני שופט אותם כי כל אחד ומעשיו שלו. אני דיברתי על הקולגות\ עמיתים\ חברים או כל הגדרה אחרת לאנשים שאיתך. אתמול בערב לפני יציאה לפעילות התכנסה היחידה שלנו לארוחה יחד עם קצינים בראשות המת"ח, ובכירים כולל ראש העיר. כזה דבר מגיע ממכלול סיבות אבל העיקרית שבהם זוהי שיטת ההפעלה. שאלוהים ייתן לנו את החכמה ואת הלב הפתוח להתחבר עם כולם ולייצר אווירה טובה וחברית עם כולם.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מתנדבי המשמר האזרחי
בחר
בחר