מצטרף לתקוותך, אם כי בהסתייגות
יותר מידי ראשי אק"מ וסגניהם חלפו בשנים האחרונות במהירות רבה כל כך, עד שלא הספיקו אפילו לבטא את ה"ם" האחרונה של ה"אק"ם", וכבר עפו הלאה.
לפחות לכמה מהם היו קבלות מרשימות על עשייה קודמת, אם כי תמיד נתפס האק"מ כתחנה אחרונה ושולית בדרך לפנסיה המבטיחה.
באופן מוזר מאוד, הם התהפכו גמרי ברגע שנכנסו לראשונה בשער מחנה מג"ב לוד, והתחילו להרוס במקום לבנות, לקלקל לפני שלמדו.
מאז אסתי דומיניסיני, למעשה, לא הצליח אף ראש אק"מ להבין ממה עשוי האק"מ באמת, ולהכניס חזון ודרך לאק"מ.
איש מאלה, באופן לא מפתיע, לא הזדרז לציין את תחנת האק"מ כציון דרך משמעותי ברזומה שלו. כך מתראיין מזרחי ומציין את תפקידו כראש אח"ק בלבד, פרנקו כסממ"ז מרכז, ועוד.
מכאן אני יכול להניח בעצב, שגם קרימקה לא קפץ משמחה לתפקיד, כמו שרצה את הדרגה הנלווית לו.
תתחיל לספור את הימים, ותבדוק מה יספיק לעשות.
טיפ ראשון שאפשר לתת לו: את האק"מ לא "מתחזקים". צריך לחיות אותו, לאהוב את המתדבים ולהזדהות עם עשייתם, ולא לעשות כלום עד שמבינים בדיוק איך פועל הבסיס הפריפריאלי הקטן ביותר, בזרנוגה-מזרח.