האם יכול להיות שהפטריוטס פשוט ממשיכים קו פטריוטי של הממשל?

ובנימה רצינית יותר- עם כל הידע שלי בפוטבול (טאצ'דאון זה שכ-ויק רץ לדשא שצבוע בשחור, לא?) לא ברורה לי שיטת הדראפט של הNFL. האם היא דומה לשיטה של הנ.ב.א. והאם גם פה הסטארים הגדולים של המכללות מסומנים כבחירות דראפט בשנתם הראשונה, בעודם שוקדים על ספרי הביולוגיה ומורשת ארה"ב. ושאלה אחרונה- האם תפקיד הQB הוא הנחשק ביותר בערב חגיגי שכזה? ואנקדוטה אחרונה בהחלט! האם רק אני רואה משהו עצוב בכך שפוטבול זה הסוג ספורט כמעט היחידי בו האחרון שבוחרים בו מכל הילדים בדראפט הוא בד"כ הילד השמן שאף אחד לא רוצה, ממש כמו בביה"ס? לפחות בכדורסל זה הילד הגבוה...
הנושא נעול

לא, זה לא עצוב, נהפוך הוא. קח את טום בריידי, שהוא שם שבוודאי שמעת. בחירה 199 בדראפט של 2000.

פוטבול לא דומה לדראפט ה-NBA, הוא עולה עליו באין ספור דרגות. ב-NBA בימים הטובים היו 20, 30 שחקנים טובים. היום יש חמישה גג. בפוטבול יש הרבה יותר מקום לאגדות. נזכיר למשל שבשנות ה-70 (נדמה לי בדראפט של 72) פיטסבורג בחרה שישה שחקנים (!) שהפכו לאולסטארים רציניים. לגבי הקוורטרבק - זה תמיד היה ותמיד יהיה התפקיד הכי נחשק, אבל זה לא תפקיד קל לרוקיז והרבה מהם נופלים בו. דווקא שחקנם בעמדות האחרות בולטים יותר בשנת הרוקי שלהם. קוורטרבק זורח מהשנה השנייה ומעלה (אפילו פייטון מאנינג הגדול היה רע מאוד בשנת הרוקי שלו).

סלח לי, אבל פייטון מאנינג לא היה "רע מאוד" בעונת הרוקי שלו. ממש לא.

היה לו בערך 60% מסירות מושלמות, 3700 יארד ו 26 ט"ד (שזה הרבה מאוד!). נכון, היה לו גם מיספר אסטרונומי של 28 אינטרספשנס, אבל בוא לא נישכח שאינדי היתה קבוצה מחורבנת באותה עונה ששיחקה בבית קשה, היה לו רק רסיבר אמין אחד שגם הוא לא היה בדיוק רסיבר (מרשל פולק. מרווין הריסון פרץ רק עונה אחר כך), וכמעט בכל מישחק הוא היה צריך לזרוק הרבה כי הקבוצה שלו היתה בפיגור - מצבים כאלו מועדים לפורענות כמו שאתה יודע. לדעתי עונת הרוקי שלו היא טובה למדי.
מנהל הפורום
10,000+

אם ככה, למה יש את כל הדרמה בסן דייגו? מה הבעייה שהקווטרבק המחליף ישתפשף כמה שנים על הספסל? הרי סטיב יאנג חיכה שנים עד שמונטנה פינה לו את הבמה ובכל זאת הוא האל אוף פיימר.

נאם בעידן הכסף הגדול לא מסוגלים לדחות סיפוקים? האם לא היה יותר טוב אם איליי מאנינג היה יושב שנה-שנתיים בחוץ ולומד?

הדרמה סביב דייגו

נובעת מכך שדייגו לקחו את בריז לפני כמה שנים כבחירת סיבוב שני, למרות שהאיש היה אמור ללכת לסיבוב הראשון, הם לקחו אותו בבחירה הראשונה של הסיבוב השני. בכל מקרה עד העונה הוא היה דיי מאכזב בלשון המעטה. ולכן בדראפט שהיה דייגו בחרו את ריברס רק שהעונה הזאת בריס פרץ ונתן עונה מהסרטים. ועכשיו יש שם דילמה, להישאר עם בריס ולתת לו חוזה ענק, לשם עליו תאג ולהשאיר אותו עוד עונה ולראות איך הוא יהיה בעונה הבאה או לבצע עליו טרייד לקבוצה אחרת ולתת לריברס לפתוח בעונה הבאה. מבחינת כישרון טהור ריברס יותר טוב מבריס אבל לא תמיד אפשר לתרגם כישרון טבעי (ע"ע ריין ליף) אבל אי אפשר לוותר על בריס כל כך בקלות אחרי העונה הפנטסטית שהוא נתן. מה גם שלא בדיוק שווה לדייגו לשמור את שתיהם כי בעידן הזה של תקרת שכר זה מאוד בעייתי. אישית נראה לי שדייגו יבחנו את השוק לגבי ריברס אבל לא בטוח שהם עדין מוכנים לוותר עליו ולכן הכי נראה לי שהם ישימו תאג על בריס וימתינו עוד עונה כדי לראות עם העונה שהוא נתן הייתה הבלחה או שהוא אכן פרץ ואז אין צורך בריברס....

סלח לי, אבל פייטון מאנינג לא היה "רע מאוד" בעונת הרוקי שלו. ממש לא.

היה לו בערך 60% מסירות מושלמות, 3700 יארד ו 26 ט"ד (שזה הרבה מאוד!). נכון, היה לו גם מיספר אסטרונומי של 28 אינטרספשנס, אבל בוא לא נישכח שאינדי היתה קבוצה מחורבנת באותה עונה ששיחקה בבית קשה, היה לו רק רסיבר אמין אחד שגם הוא לא היה בדיוק רסיבר (מרשל פולק. מרווין הריסון פרץ רק עונה אחר כך), וכמעט בכל מישחק הוא היה צריך לזרוק הרבה כי הקבוצה שלו היתה בפיגור - מצבים כאלו מועדים לפורענות כמו שאתה יודע. לדעתי עונת הרוקי שלו היא טובה למדי.

בסדר, נו, הכל יחסי, אתה יודע, הוא *באמת* פנומן. דמיין את פייטון זורק ל-28 אינטרספשנים היום...

גם איליי מאנינג יהיה קוורטרבק טוב מאוד לדעתי. לא ברמה של פייטון, אבל הוא יהיה תותח, ותראה איך הוא נראה העונה.

אפשר לנתח מכל כיוון את העונה שהייתה לאיליי

אבל בעיקרון היא מחולקת לעד המשחק נגד פיט ומהמשחק נגד פיטס

השאלה היא למה אתה משווה. זה לא הוגן להשוות את מאנינג בעונת הרוק שלו למאנינג של היום

ההשוואה הנכונה לדעתי, צריכה להיות לק"ב אחרים שקיבלו את המפתחות כבר בעונת הרוקי שלהם, וגם בהשוואה הזו צריך לקחת בחשבון באיזה מצב הוא היה. בן רותליסברגר קיבל את המפתחות בקבוצה עם הגנה אדירה ומישחק ריצה מצויין - הוא לא היה צריך לקחת זריקות יאוש כדי לחזור מפיגור. הק"ב שהיתה לו עונת הרוקי הטובה ביותר הוא כמובן דן מארינו. עד היום אף אחד אפילו לא מתקרב אליו.
מנהל הפורום
10,000+

טוב, האמת שבעניין שלו אתה צודק. הסתכלתי על המספרים שלו, ולמעט היחס של האינטרספשנים-טאצ'דאונים שהוא הוריד (וגם - לא בכמות משמעותית)

עונת הרוקי שלו באמת היתה טובה מאוד. אבל בכללי הרעיון היה להבהיר שמכל העמדות, המעבר של ק"ב למקצוענים הוא זה שלוקח הכי הרבה זמן.

לא, זה לא עצוב, נהפוך הוא. קח את טום בריידי, שהוא שם שבוודאי שמעת. בחירה 199 בדראפט של 2000.

פוטבול לא דומה לדראפט ה-NBA, הוא עולה עליו באין ספור דרגות. ב-NBA בימים הטובים היו 20, 30 שחקנים טובים. היום יש חמישה גג. בפוטבול יש הרבה יותר מקום לאגדות. נזכיר למשל שבשנות ה-70 (נדמה לי בדראפט של 72) פיטסבורג בחרה שישה שחקנים (!) שהפכו לאולסטארים רציניים. לגבי הקוורטרבק - זה תמיד היה ותמיד יהיה התפקיד הכי נחשק, אבל זה לא תפקיד קל לרוקיז והרבה מהם נופלים בו. דווקא שחקנם בעמדות האחרות בולטים יותר בשנת הרוקי שלהם. קוורטרבק זורח מהשנה השנייה ומעלה (אפילו פייטון מאנינג הגדול היה רע מאוד בשנת הרוקי שלו).

אוקיי אבל,

אף אחד לא ענה לי על השאלה באמת. מה עושה את הדראפט של הNFL לכ"כ איכותי? לכ"כ פתוח?

הסיבה העיקרית היא שיש 53 שחקנים בסגל, 30 מהם פותחים (אם ניקח בחשבון שיש 11 שחקני התקפה, 11 שחקני הגנה ושישה שבעה שחקנים

שפותחים בספיישל טימס בלבד). עכשיו תשווה לכדורסל, שיש בו את אותו ההיצע, אבל רק חמישה פותחים וחמישה מחליפים, שמתוכם שלושה רואים דקות משחק סבירות.

אני אנסה להשלים את התשובה של רוזנטל

1. שיטת הדראפט: בניגוד ל NBA אין לוטרי. הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בוחרת ראשונה, בעלת המאזן השני הכי גרוע בוחרת שניה וכן הלאה עד האלופה שבוחרת אחרונה. למה אין לוטרי? כי אף פעם לא קרה שקבוצות התחילו להפסיד בכוונה מאמצע העונה. 2. הדראפט של ה NFL הרבה יותר גדול - יש 7 סיבובים. יש הרבה יותר תפקידים בפוטבול מאשר בכדורסל. גם כאן יש הרבה שחקנים שמסומנים עוד בקולג' כהבטחות, אבל בניגוד לכדורסל - בגלל הרבה סיבות (מספר השחקנים הגדול, הבדלים גדולים ברמות של המיכללות, התפתחות שונה של שחקן פוטבול בתפקידים שונים, התאמה לשיטה, החשיבות הגדולה של מאמנים טובים ועוד ועוד) יש הרבה הרבה יותר מיקרים של שחקנים שמגיעים בלי יותר מדי ציפיות לליגה והופכים לכוכבים. 3. ה QB הוא מן הסתם התפקיד החשוב ביותר, וכישרון גדול בתפקיד הזה תמיד יבחר מאוד גבוה. כמו שרוזנטל ציין, שחקן בתפקיד הזה מתפתח יותר לאט, נדיר מאוד ש QB מצליח כבר בשנה הראשונה, וכמעט תמיד QB לא יהיה פותח בשנה הראשונה.
מנהל הפורום
10,000+

חוץ מרות'סברגר

שאני בטוח שמרבית הפרשנים והשדרנים היו מוותרים על הכישרון שלו בשביל ששיניהם התותובות לא יישחקו בעודם מנסים להגות את שמו בכל פעם שמסר לTD דבר שקרה לא פעם העונה. תודה רבה על התשובה האיפורמטיבית והמעניינת!

דווקא לרות'לסברגר עלול להיות הרבה יותר קשה. אם תשים לב, בששת המשחקים האחרונים של העונה הרגילה ובפלייאוף התפוקה שלו ירדה

קבוצות למדו אותו והוא נראה כמו רוקי. זה אומר שבשנה הבאה יש לו הרבה מאוד לשפר.

אני אנסה להשלים את התשובה של רוזנטל

1. שיטת הדראפט: בניגוד ל NBA אין לוטרי. הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בוחרת ראשונה, בעלת המאזן השני הכי גרוע בוחרת שניה וכן הלאה עד האלופה שבוחרת אחרונה. למה אין לוטרי? כי אף פעם לא קרה שקבוצות התחילו להפסיד בכוונה מאמצע העונה. 2. הדראפט של ה NFL הרבה יותר גדול - יש 7 סיבובים. יש הרבה יותר תפקידים בפוטבול מאשר בכדורסל. גם כאן יש הרבה שחקנים שמסומנים עוד בקולג' כהבטחות, אבל בניגוד לכדורסל - בגלל הרבה סיבות (מספר השחקנים הגדול, הבדלים גדולים ברמות של המיכללות, התפתחות שונה של שחקן פוטבול בתפקידים שונים, התאמה לשיטה, החשיבות הגדולה של מאמנים טובים ועוד ועוד) יש הרבה הרבה יותר מיקרים של שחקנים שמגיעים בלי יותר מדי ציפיות לליגה והופכים לכוכבים. 3. ה QB הוא מן הסתם התפקיד החשוב ביותר, וכישרון גדול בתפקיד הזה תמיד יבחר מאוד גבוה. כמו שרוזנטל ציין, שחקן בתפקיד הזה מתפתח יותר לאט, נדיר מאוד ש QB מצליח כבר בשנה הראשונה, וכמעט תמיד QB לא יהיה פותח בשנה הראשונה.

ויש עוד שאלה קטנה על הילד השמן שלא נשאלה (ואולי בגלל זה גם לא נענתה)

אז איך זה שק"ב ממש טובים בקולג' או שבכלל לא מוצבים גבוה בדראפט או שהופכים לאכזבות גדולות ב NFL (מישהו אמר ראיין ליף)? ואיך זה ששמות עלומים מהקולג' הופכים תוך כמה שנים לכוכבים ב NFL? איך הסקאוטים מפספסים אותם ככה? והתשובה היא שפוטבול בקולג' ופוטבול ב NFL הם שני דברים שונים מאד. לא כ"כ החוקים כמו סגנון המשחק (הרבה יותר הגנה ב-NFL, משחק ריצה), הקשיחות (הן הפיזית והן המנטלית), לימוד הטקטיקה, צוות המאמנים, ועוד, ועוד. וקשה, קשה מאד, להסתכל על שחקן גרוע בקולג' וליצפות שהוא דווקא יהיה טוב ב-NFL. (הרבה יותר קל להסתכל על הכוכבים בקולג' ולנחש במי כדאי להשקיע ובמי לא). מהסיבות שכבר הוזכרו לעיל, יש סיכוי הרבה יותר קטן שדברים כאלו יקרו בכדורסל. ובהמשך לשרשור למטה על פיליפ ריברס ודרו בריז, אז ריברס ברגע זה הוא עדיין ק"ב קולג' עם כשרון לא מוכח. בריז כבר הראה שהוא יכול. לכן ס"ד ישארו עם בריז לעונה הקרובה, אני בטוח.
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
ספורט אמריקאי
בחר
בחר