דבר אחד לא תוכל אף פעם לקחת מהאמריקאים וזה את המקצועיות שלהם. אתה רק עכשיו נחשף מחדש לפארטאצ'יות הישראלית

אני, למשל, בכלל לא הופתעתי ממה שקרה אתמול (חוץ מזה שהנבחרת לא הפסידה, נשגב מבינתי איך)

לא מסכים ואני אסביר:

מאגר הכישרונות אינו מוגבל כמו שלפעמים נוטי לחשוב והראיה הברורה היא הנעשה במכללות ובאירופה. יש 332 מכללות ב D-1, מתוכן 65 ממש טובות. ב 65 הטובות יש נניח 200 כוכבים ו 200 שחקנים תומכים ועוד 400 שחקנים שהם לא ישחקו כדורסל הלאה (המספרים די קרבוים למציאות). ב 12 הליגות הטובות באירופה - ספרד, צרפת, איטליה, רוסיה, קרואטיה, סרביה, ליטה, לטוויה, יוון, ישראל, גרמניה וטורקיה יש נניח 1000 שחקנים מקומיים בעלי פוטנציאל. מתוכם 300 כוכבים ועוד 300 שחקנים תומכים. עד עכשיו אנחנו ב 500 שחקנים עם פוטנציאל להפוך לכוכבים ועוד 500 שחקנים תומכים. תוסיף לזה את דרום אמריקה אפריקה ואוסטרליה (עדיין בלי סין, שזה 1/6 מאוכלסיית העולם) ויש לך מאגר שחקנים כמעט בלתי נלאה. השאלה היא מה אתה עושה עם השחקנים- האם אתה מטפח אותם ומגדל אותם כמו נניח מועדני הכדורגל הגדולים באירופה (למשל ריאל, ברסה והאיטלקיות שקונות שחקנים בגיל 17-16 ושולחות אותם להתפתח בכל מיני ליגות משנה) או שאתה לוקח שחקן ומקווה שהוא יתפתח לבד. לפעמים שחקן לא מתפתח- ראה מקרה (סתם דוגמה) טייסון צ'נדלר. יש לו פוטנציאל, יש לו נתונים והוא לא מצליח לפרוץ. ממול תראה את מנו ג'ינובלי- הוא התפתח באיטליה ובא כשחקן שלם ל NBA ומייד הוא נותן תרומה. מה שאני מנסה לומר פה זה שאימון טוב יכול להפוך כישרון לכוכב ושוב אני מביא את הכדורגל האירופאי כמשל- שחקן כמו נניח בניון הישראלי הוא כישרון. הוא הולך לקבוצה חלשה בליגה טובה ומתפתח ואז קבוצה טובה מליגה טובה תצרכוש אותו כשחקן בשל; ב NBA אין את הליך ההבשלה הזה- אין ליגות חלשות. המכללות לא יכולות לספק שחקנים כי השחקנים הטובים הולכים ישר ל NBA כמו כרמלו אנתוני- שמתברר שהוא בוסר. אחרי הכל לברון ג'יימס, קובי ברייאנט וקויין גארנט זה החריג שכן מצליח אבל יש עשרות כאלה שלא מצליחים. כמה זמן טי מאק התבשל בטורנטו עד שהוא פרץ באורלנדו? כנ"ל ג'רמיין אוניל בפורטלנד. לכן אני לא מסכים עם הטענה שלך של הקטנת הליגה. יתר על כן- תראה כמה שחקנים אירופאים באים היום ל NBA ותבין שזה ההליך שאני מבדר עליו בהקשר של התפתחות השחקן.

אני לא מסכים ואני גם אסביר:

באול סטאר השנה משתתפים שישה זרים: דאנקן ונאש גדלו בקולג'ים דירק ויאו התפתחו בנבא אילגאוסקאס התפתח 9 שנים בנבא לפני שראה אולסטאר (וגם זה יותר מחווה ללהברון מאשר הוא עצמו) ג'ינובילי הוא החריג לא הנורמה. ראיה נוספת: מ18 השחקנים שמשתתפים השנה במשחק הרוקיז נגד הסופומורס בנו אודריך הוא הזר היחידי. בקיצור מאגר הכשרונות הוא בעיקר באמריקה, וגם הזרים בעיקר מתפתחים בנבא. פשוט חסר כשרון בשביל 30 קבוצות

הטיעון שאתה מציג לא שלם לדעתי:

האול סטאר לא יכול להיות אמת מידה, מהטעם הפשוט שהוא לא ממש מייצג שום דבר מבלבשד תחרות פופלאריות. מעניין שציינת את נוביצקי, אחד השחקנים היחדים שעובדים כל קיץ ומנסים לשפר את המשחק שלו. לגבי Z (אילגאוסקס, או איך שמאתיים את שמו) בוא לא נשכח שהוא תוצר של מערכת הכדורסל של ליטא והגיע ל NBA כשחקן כדורסל בשל. אני מפנה אותך חזרה לטיעון שהצגתי.

זווית אחרת

קח את מכבי תל אביב, אחת מעשר הקבוצות הטובות באירופה, יש בה לכל היותר שלושה שחקנים שיכולים להיות במקרה הטוב מחליפים בנבא (פארקר, וויציץ ושאראס). אין כל כך הרבה כשרון באירופה, והמצב רק מדרדר, בגלל שאין יותר עניין בליגות האירופיות (לא רק בארץ). לגבי האולסטאר: רק החמישיות נבחרות ע"י הקהל. המחליפים ומשתתפי משחק הרוקיז-סופומורז נבחרים ע"י אנשי מקצוע.

רבותי, אני מעלה אלה לדיון בנושא ה NBA:

ב ESPN אמרו שקיימת אפשרות לקיום עונה של 30 משחקים בליגת ההוקי, וזה גרם לי לחשוב על ה NBA. תראו, ה NBA זו ליגת הכדורסל הגדולה בעולם אבל כמו שכולם מסכימים יש מגוון בעיות בליגה. הבעיה העיקרית כמו שאני מנתח היא יותר מידי משחקים ואני אסביר. 1. בליגה של 82 משחקים יש לפחות 20 משחקים חסרי חשיבות לחולטין, לא משנה מתי במהלך העונה הם קורים, אבל כל קבוצה מוותרת על משחקים- אם זה בלתת מנוחה לכוכבים או פשוט לשחק רע מאוד (ברור שזה לא מתוכנן אבל זה קורה). 2. בליגה כזו אין אימונים. עובדתית אימון בעונה ב NBA הוא בעיקר אימון קליעות ושחרור ואין הכנה למשחק הבא.התוצאה היא רמת משחק ירודה ברמה האישית של השחקן שלא משפר את היכולות שלו וברמה הקבוצתית- אין משחק קבוצתי כי אי אפשר ליצור כימיה. יש יוצאי דופן אבל הם במיעוט. 3. הצופים לא באים למשחקים חסרי חשיבות. פועל יוצא משחק חלש של השחקנים שלא רוצים להתאמץ מול 14,000 מושבים רקים. הפתרון ההגיוני הוא קיצור העונה בחצי- 41. כך לכל קבוצה יהיו בין 1-2 משחקים בשבוע- בדיוק כמו במכללות ובאירופה. התוצאה: 1. פחות פציעות. (כי יש פחות עומס) 2. רמת משחק יותר גבוהה- כי יש הכנה לקראת כל משחק, כי יש אימון ושיפור אישי וקבוצתי. 3. כל משחק קובע- קבוצה לא יכולה לוותר על 10 משחקים שזה פתאום רבע מהעונה ולא שמינית כמו היום. 4. יש אווירה כי הצופים באים כי כל משחק קובע. 5. יש צופים=הכנסה יותר גבוהה + חוזי שידור משופרים כי כל משחק קובע. ועכשיו רבותי נשאלת השאלה למה זה לא קורה ב NBA?

ולדוגמא

אם קבוצה כמו הלייקרס מרשה לעצמה להפסיד להוקס, שלמיטב ידיעתי אינם נחשבים לקבוצת נ.ב.א.אלא יותר דומים לאוסף של אנשים גבוהים שיושבים בטרמינל ומחכים לטיסה שלהם, או במילים אחרות- מחכים לרגע בו יעופו משם כבר. זה לא אמור לקרות וזה מביא אותי כאוהד מרחוק למצב בו אין טעם לבדוק תוצאות יום-יום, כי רובן אינן מעניינות, ואלו שכן, כמו ההפסד המפתיע של הזהובים של בראיינט (ששיחקו בלעדיו) לציפורים המרוטות מהדרום משעשעות רק לרגע, עד לשלב בו ההבנה כי הבזיון לא יישנה דבר קיקס אין. עם זאת, הפתרון של מר ריאטי הגורס כי יש לחתוך את העונה לחצי הוא לא הגיוני בעליל, בגלל הגישה הקפיטליסטית (אוח, הפלצנות) שהליגה נוקטת והיא שהמרצ'נדייס הוא (כמעט) מעל הכל, וקיצוצם של משחקים תהווה פגיעה אדירה בהכנסות של סטרן וחבריו. אני מציע פתרון יצירתי ביותר, שהסיכוי שמישהו מראשי הליגה ישלם לי סכום כסף מכובד על כך שואף לסיכוי שהניקס יסיימו במאזן חיובי, והוא שקבוצות בעלות מאזן עלוב כמו אטלנטה, ההורנטס והבובקאטס אשר ינצחו יקבלו ניצחון רגיל, אך לרעת הקבוצה ה"מזלזלת" יירשם כאילו הפסידו שני משחקים. מקורי, לא?

זהו. ברגע זה איבדת את הכרטיס חינם ששמרתי בשבילך לראות את הפאלקונס או הברייבס. (אני לא מאמין שאני מתערב בשרשור על כדורסל)

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
ספורט אמריקאי
בחר
בחר