שחקן אהוב בעבר

אני מנסה לפתח פה את המראה שאנחנו באמת בוארד אז זה יהיה הת'רד הראשון שלא ממש קשור בספורט אחר שלי זה טרי בראדשו שלכם?
הנושא נעול

סטיב יאנג

בגלל 8 (או יותר- לא זוכר...) זעזועי מוח

במקום הראשון קורט רמביס, בלי להתבלבל בכלל. האיש היה נראה כמו רוצח סדרתי ולא פחד משום דבר.

לא היה לו מושג בכדורסל אבל כשהיה נכנס תמיד היה בלגן במגרש. גם קסאוויר מקדניאל היה ערס אהוד במיוחד.

שחקן אהוב בעבר

אני מנסה לפתח פה את המראה שאנחנו באמת בוארד אז זה יהיה הת'רד הראשון שלא ממש קשור בספורט אחר שלי זה טרי בראדשו שלכם?

ביל לימבייר!

במקום הראשון קורט רמביס, בלי להתבלבל בכלל. האיש היה נראה כמו רוצח סדרתי ולא פחד משום דבר.

לא היה לו מושג בכדורסל אבל כשהיה נכנס תמיד היה בלגן במגרש. גם קסאוויר מקדניאל היה ערס אהוד במיוחד.

מג'יק. נכון שזה קיטשי,אבל רק בזכותו התחלתי לאהוב NBA ואח"כ הגעתי לספורט האמריקאי.

השחקן הגדול ביותר אי פעם.

שחקן אהוב בעבר

אני מנסה לפתח פה את המראה שאנחנו באמת בוארד אז זה יהיה הת'רד הראשון שלא ממש קשור בספורט אחר שלי זה טרי בראדשו שלכם?

אלוויי, והגדול מכולם

גרצקי

מג'יק. נכון שזה קיטשי,אבל רק בזכותו התחלתי לאהוב NBA ואח"כ הגעתי לספורט האמריקאי.

השחקן הגדול ביותר אי פעם.

ג'ו דומארס וקוין מקהייל

שני כוכבים אפורים שידעת שאיתם תמיד אפשר לצאת למלחמה ולנצח אותה.

לארי בירד - השילוב של כישרון מדהים ומוסר עבודה של חמור יצרו את השחקן הכי מעניין שדרך אי פעם של פרקט

וגם לג'ו מונטנה יש מקום של כבוד

בלי ספק לארי בירד

שחקן שרק עם עצם ההנהגה שלו הביא קבוצות של שחקנים "אפורים" לאליפויות וגמרים גם בסלטיקס בתור שחקן וגם בפייסרס בתור מאמן.

אלוויי, והגדול מכולם

גרצקי

אלוויי ואיזי אד מקאפרי

באופן כללי, הספורטאים שאני הכי אוהב הם אלו שעולים לכל מישחק או תחרות כאילו זה מילחמת עולם, שלא איכפת להם מכאב ופציעות והם ממשיכים באותה צורה אפילו אם ברור שהם הולכים להפסיד
מנהל הפורום
10,000+

בלי ספק לארי בירד

שחקן שרק עם עצם ההנהגה שלו הביא קבוצות של שחקנים "אפורים" לאליפויות וגמרים גם בסלטיקס בתור שחקן וגם בפייסרס בתור מאמן.

החמישיה הכי טובה בתולדות המשחק

דניס ג'ונסון,דני איינג',בירד,פאריש ומקהייל.כמה אהבתי אותם וכמה שנאתי את הלייקרס עם השואו-טיים ועם מג'יק הדוחה.אני לא אשכח את הסל שלו במיני סקיי-הוק שהכריעה אם אני לא טועה את משחק מספר 4 בגמר של 86' (אולי 87'?).לפחות נתנו להם בראש במשחק אחרי זה בגארדן לפני שהרמנו ידים סופית בפורום.סידרה עצומה זאת היתה.

שחקן אהוב בעבר

אני מנסה לפתח פה את המראה שאנחנו באמת בוארד אז זה יהיה הת'רד הראשון שלא ממש קשור בספורט אחר שלי זה טרי בראדשו שלכם?

חן ליפין, כמובן

החמישיה הכי טובה בתולדות המשחק

דניס ג'ונסון,דני איינג',בירד,פאריש ומקהייל.כמה אהבתי אותם וכמה שנאתי את הלייקרס עם השואו-טיים ועם מג'יק הדוחה.אני לא אשכח את הסל שלו במיני סקיי-הוק שהכריעה אם אני לא טועה את משחק מספר 4 בגמר של 86' (אולי 87'?).לפחות נתנו להם בראש במשחק אחרי זה בגארדן לפני שהרמנו ידים סופית בפורום.סידרה עצומה זאת היתה.

מג'יק קרא לזה "דה בייבי סקייהוק" ,וצדקת זה היה בגמר של 87,הגמר האחרון בין שתי הקבוצות הנפלאות האלה

לדעתי,זאת היתה הקבוצה הטובה ביותר אי פעם ב-NBA. גם בקישור הזה חושבים כך. הם שיחקו את הכדורסל הכי יפה אי פעם, אני ממש לא מבין מה מגעיל כ"כ בהם.

סליחה טעות שלי, הוא קרא לזה "ג'וניור,ג'וניור,ג'וניור סקיי הוק"

זאת היתה,כמובן,שנאה שמהולה בהרבה מאד הערכה

כמו הינקיז היום,אז זאת היתה הלייקרס.פשוט הייתי אוהד של הסלטיקס (היום כבר איבדתי ענין ב-אנ.בי.איי,נדמה לי שפחות או יותר מאז עונת השביתה),אחי היה אוהד של הלייקרס והיו מלחמות רציניות בבית.היינו קבוצה מגעילה שלא מסוגלת לרוץ,לנתר,עם ספסל גרוע (נדמה לי שבריאן שואו היה אז ואני בטוח שדארן דיי,שאח"כ שיחק בגליל עם קטש ופיני גרשון מאמן היה אז) אבל היה לקבוצה הזאת לב כל-כך ענק ושחקנים שקפצו על השלטים וכאמור את החמישיה הנפלאה ההיא שאי-אפשר לא היה לאהוב אותה.את הלייקרס פשוט שנאתי.את מג'יק,את ביירון סקוט שלדעתי היה אוברריטד,את מייקל קופר שהיה נכנס ודופק שלשות בקצב שלא יאמן (אם אני לא טועה,6 במשחק מספר 1 או 2 בסדרה ההיא).וורת'י עם הריחופים.את כולם שנאתי,אבל בפנים ידעתי שהם הרבה יותר טובים ושהיה מגיע להם לקחת.הם באמת היו קבוצה גדולה.טוב שבאו הבד-בויז מדטרויט ועשו להם סוף.
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
ספורט אמריקאי
בחר
בחר