ניבחרי העונה

העונה הרגילה פחות או יותר כבר בספרים ואפשר לסכם:

 

MVP התקפה - הקירקס של השיאים מחייב שזה יהיה פייטון מאנינג, אבל מה שעשה השנה ג'וש גורדון ועוד בקבוצת התקפה מסריחה עם קווטרבקים שהתחלפו לו בהחלט ראוי לציון.

 

MVP הגנה - לוק קיקלי (בעיקר כי אני לא סובל את ריצ'ארד שרמן המסומם. מגיע לו לא פחות)

 

רוקי התקפה - ג'ינו סמית. מה לא? טוב, אז אדי לייסי. גם קינן אלן היה מצויין אבל לייסי סחב על הגב שלו את ההתקפה של הפאקרס אחרי שרוג'רס ניפצע.

 

רוקי הגנה - הבחירה הכי קלה השנה, אפילו יותר מפייטון מאנינג: קיקו אלונסו. במקום השני בהפרש גדול אחריו לוגאן ראיין (וכל מי שחושב שזו בחירה הומרית שילך לראות מה הילד הזה עשה השנה)

 

מאמן העונה - אני הייתי מחלק את התואר בין ברוס אריאנס לאנדי ריד

 

הפתעת העונה - קנזס סיטי. מקבוצה של 2 ניצחונות לקבוצת פליייאוף תוך עונה אחת ועוד בבית שיכול עוד לשלוח 3 קבוצות לפלייאוף זה מאוד מרשים.

 

אכזבת העונה - דטרויט. מה עוד הם צריכים? שחקנים מצויינים כמעט בכל עמדה? דיפנסיב ליין אדיר עם שתי מיפלצות באמצע? פליימייקרים בכל עמדה בהתקפה כולל הרסיבר הכי טוב בליגה שהוא בכלל רובוטריק? מה, לא מספיק? אוקיי, אז בין 3 הקבוצות האחרות בבית אחת היא בדיחה שמשחקת בלי קווטרבק ושתי האחרות אחרי שספגו כמה פציעות נישכבו על הריצפה ועשו קולות של שטיח. אני לא זוכר קבוצה כל כך אנדראצ'יברית כמו דטרויט השנה.

הנושא נעול
מנהל הפורום
10,000+

mvp מאנינג, בדיוק בגלל ההיגיון שלך. דנבר בלי מאנינג היא כלום וחצי. קליבלנד היא כלום וחצי עם ובלי גורדון. נכון שזה בגלל העמדה, ובדיוק בגלל זה כדי שרסיבר ייקח MVP הוא צריך עונה שמקבילה לעונת MVP של רץ ברמה של פיטרסון משנה שעברה. במילים אחרות, ג'רי רייס. 

MVP הגנה. קיקלי. אחרי תחרות עם מוחמד ווילקרסון. לא אובייקטיבי מס' 1. 

רוקי התקפה. מממממ. לייסי, בעיקר בזכות הצניחה שלו בדראפט, והעובדה שבחרו לא מעט ראנינג בקס לפניו. שחזור נאה של סיפור רודג'רס בק"ב. 

רוקי הגנה - שלדון רי'צרדסון. לא אובייקטיבי מספר 2.

מאמן העונה - אי אפשר לחלק. ארינאס. בלי יותר מדי לפרט, הרבה יותר קשה להפוך את הקרדינלס מאשר את הצ'יפס.

הפתעת העונה - אכן דורותי.

אכזבת העונה - הקאובויס. כאן כמה מילים. הקטע עם הקאובויז זה שהם כל עונה מאכזבים מחדש, אז כבר התרגלנו ואנחנו לא מצפים לכלום אז כאילו אנחנו לא מאוכזבים. אבל ראיתי כמה משחקים שלהם העונה. כמה שההגנה שלהם זה מסננת, ההתקפה שלהם היא המעניינת. הם פשוט נכנסים לטירוף של עצבים על הקווים כל פעם מחדש שלא הולך להם, צורחים כמו ילדים בגן אחד על השני. יש שם איבוד שליטה מוחלט של גארט והצוות המקצועי, שאף אחד לא שם עליהם בשיט. מעבר לזה, מבחינת בהשוואה למה שכתב אוסטלדו על הליונס, אז ברמת העמדות זה תקף פי כמה על ההתקפה של הקאובויס, ובמחינת היריבות לבית, קולות של שטיח זה רעש לעומת מה שעשו הג'יינטס והרדסקינס העונה, וגם פילי התחילה רק בשליש האחרון. יכול להיות שהקאובויס ישתחלו לפלייאוף ואז אי אפשר לקרוא להם כמובן אכזבת העונה, אבל אם יש 'לא מגיע' בספורט (כן, אני יודע שאין), אז להם מגיע פחות מסיאטל של לפני שנתיים. 

 

לדעתי אכזבת העונה זו אטלנטה. יוסטון גם התרסקו אבל היה בהם משהו לא יציב גם שנה שעברה. לעומת זאת הפלקונס היו אי של יציבות ומגמר הNFC להדרדר ל4 ניצחונות?

מאמן העונה זה מאוד קשה השנה. ביליצ'ק לדעתי מועמד על מה שהוא מוציא מהקבוצה הפצועה של הפטריוטס וכשבריידי פחות טוב השנה זה בכלל נס. ארינאס עושה עבודה מדהימה בבית הכי קשה וצ'יפ קלי שרבים חשבו שהוא יכשל מצליח מאוד. רק על זה שהוא דבק בפולס מגיע לו הפרס, וזאת בניגוד לשיקאגו שספסלו שחקן חם אש לטובת קאטלר.

MVP - האיש והזרוע. גם ג'מאל צ'ארלס שווה איזכור. הוא למעשה ה-ההתקפה של הצ'יפס כל העונה. עוד 2 עונות עם USAGE כזה והוא גמור. אבל בינתיים תענוג.

 

DPOY - אם הולכים לפי מספרים אז JJ וואט שוב בפער (העונה שהוא נותן לא נופלת מהעונה שעברה) אבל בגלל שתמיד נכנסים לקטע של מאזנים וכאלה אז ברור שאפשר לזרום עם קיקלי או שרמן. אם כי יש לי בעיה עם 2 השחקנים האלה כי מי שרואה אותם לאורך כל המשחק שם לב כמה עבירות הם מבצעים בלי לקבל שריקות אך ורק בגלל המוניטין שנוצר להם. גם ארל תומאס הסייפטי של סיאטל נותן עונה אדירה. חוץ מהם שחקנים נוספים שנותנים עונות מצויינות בקבוצות נכות - מוחמד דף, לבונטה דייוויד ורוברט קווין

 

רוקי התקפה - לייסי או אלן, הטלת מטבע. אני דווקא חשבתי שלייסי יעשה יותר בזמן ההיעדרות של רודג'רס אבל כנראה שהיו לי ציפיות מוגזמות ממנו כי אני מחזיק ממנו מאוד. הוא מפלצת. גרין ביי זכו איתו בלוטו.

 

רוקי הגנה - קיקו קיקו קיקו

 

מאמן העונה - יש הרבה מועמדים טובים אבל אחד שעוד לא צויין פה - רון ריברה. לא רק בגלל המאזן, גם בגלל השינוי בסגנון האימון. משמרן אפס הוא הפך השנה להרבה יותר נועז (מה שהעניק לו את התואר RIVERBOAT RON) והתקפי וזה עשה שירות טוב מאוד לקאם ולהתקפה הזאת. אהבתי מאוד גם את מה שראיתי העונה מקלי וטרסטמן למרות שהמבחן שלהם יהיה בעונה השנייה.

 

הפתעת העונה - אריזונה. תראו לי אחד שראה 10-6/11-5 בתחילת העונה, בדיוויז'ן הזה, ואני אראה לכם שקרן. אהבתי מאוד את הדראפט האחרון שלהם אבל ממש לא צפיתי את היכולת הזאת. חשבתי ואני עדיין חושב שפאלמר סוס מת וגמור ושמאנדנהול לא מתקרב לקרסול השמאלי של אלינגטון מה שהופך את העונה והמאזן הזה להרבה יותר מרשים בעיניי. בטח בדיוויז'ן המטורף הזה. ההגנה שלהם טופ 3 עם המון תותחים צעירים ו-DC מצויין שבטח הולך להיות סחורה חמה בחורף.

 

אכזבת העונה - יוסטון ואטלנטה הן הבחירות הברורות אבל הפיאסקו שהלך השנה בוושינגטון חייב לקבל איזכור. מקבוצת פלייאוף לקרקס מדראנו. הרבה בגלל הטיפול הלקוי ב-RG3 עוד מהמחצית ההיא מול סיאטל אבל עדיין. 

תסביר לי איך לוואט יש מספרים יותר טובים מווילקירסון וזה עוד לפני שמזכירים שמוחמד יותר טוב מוואט נגד הריצה

 

וואט - 71 תאקלס, 9.5 סאקס,6 מסירות שנהדפו,3 פורסד פאמבלס

 

מוחמד - 62 תאקלס, 10.5 סאקס,3 מסירות שנהדפו,2 פורסד פאמבלס וחטיפה אחת

קודם כל לוואט יש יתרון כמעט בכל המספרים שציינת

 

מספרים שלא ציינת הם (לפי PFF)

 

RUN STOPS - שלישי בליגה עם 49 כאלה אחרי לבונטה דייוויד ופוזלאזני

QB PRESSUERS - שלישי בליגה עם 79 כאלה אחרי רוברט קווין ובראיין רוביסון

QB HITS - ראשון בליגה עם 44. רוברט קווין אחריו עם 32. לאף אחד אחר אין יותר מ-23

 

סאק'ס ותאקלס ו-FF אלה הנתונים הסקסיים שלא מספרים חצי מהתמונה האמיתית אצל שחקני הגנה

 

להיפך, היתרון הקל במספרים של וואט הוא לטובת מוחמד

 

וואט הוא פאס ראשר בהגנה שכל מה שהיא עושה מבוסס כל זה שוואט יגיע לק"ב(והוא עושה את זה מצוין)

 

מוחמד הוא DE ב 3-4 שבכלל לא מיועד להיות פאס ראשר ועדיין מביא מספרים מדהימים לעמדה הזאת

עם כל הכבוד להתרסקויות המפוארות של אטלנטה ויוסטון דטרויט לא רואה אותן ממטר.

יוסטון הוכיחו כבר בעונה שעברה שהם פריטנדרים, שסף השבירה שלהם מאוד נמוך ובעיקר שאי אפשר לסמוך על הקווטרבק שלה (או יותר נכון, אפשר לסמוך עליו שהוא יחרבן את המישחק במאני טיים). בתחילת העונה חשבתי שהם עדיין מספיק טובים לקחת את הבית שלהם אבל לא יותר מזה.

אטלנטה נהנית מהתירוץ של הפציעות ומזה שהיא משחקת בבית קשה - גם לפני העונה ובלי כל הפציעות לא הרבה אנשים היו מוכנים להתערב שאטלנטה תיקח את הבית (ולא ניו-אורלינס).

דטרויט עם כמות הכישרון שיש לה היתה צריכה לקחת את ה NFC צפון בקלות גם עם רוג'רס וקטלר בריאים, על אחת כמה וכמה כשרוג'רס ניפצע וגם קטלר, בריגס וטילמן בשיקאגו. עוד מעט יתחילו הגרזנים לרדת על המאמנים הכושלים והראשון שהייתי שולח הביתה על טיל זה את ג'ים שוורץ. 

מנהל הפורום
10,000+

מה בדיוק מנע מהן לקחת את הבית שנה שעברה? הם ניצחו רק 4 משחקים עם אותו כישרון בדיוק. אפשר היה לצפות שהם ישתפרו אבל זה שהם לא זה לא ממש מפתיע ובטח אי אפשר לומר שהם היו מועמדים לנצח את הבית. לעומת זאת עם כל הכבוד לפציעות באטלנטה, צריך היה לצפות ליותר הצלחה על סמך העבר שלהן. להרבה קבוצות יש פציעות וכל עוד מאט ראיין שם הם היו צריכים לנצח יותר.

גם אני חושב שדטרויט זאת האכזבה הגדולה. ציפיתי ליותר מיוסטון וגם מאטלנטה אבל תמיד היתה תחושה שהקבוצות האלו לא באמת קבוצות גדולות. לדטרויט יש כל מה שצריך כדי להצליח ואם זה לא מספיק, הם קיבלו פציעות ממושכות של רוג'רס וקאטלר ועדיין לא הצליחו לקחת את הבית שלהם.

חוץ מזה אין שום סנריו שאני רואה שבו מאנינג לא הMVP... אחרי כל השיאים זאת פשוט תהיה עבירה על החוק לא לתת לו MVP. הרבה שחקנים טובים יהיו מקופחים בגלל זה כולל את אלו שהזכרתם כמו ג'אמל צ'ארלס ואחרים ואפילו ניק פולס.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
ספורט אמריקאי
בחר
בחר