, , , ,
החום במדבר עלה לך לראש, ידידי
טייסון מעולם לא היה מתאגרף טוב ועוד פחות מזה ספורטאי. בגלל אנשים כמו טייסון אנשים כמו גראסייאס וכמוני מתרחקים מאיגרוף וקוראים לו ברברי. בגלל אנשים כמו עלי קוראים לאגרוף ספורט. טייסון מייצג את כל מה שמכוער ב"ספורט" הזה. ונוסף לזה שהוא לא ספורטאי (ואני לא צריך לחזור לדוגמאות הרבות איך לא ידע להפסיד), הוא גם לא מתאגרף טוב. כל הסוד שלו היה להתקיף את היריב בעוצמה שעוד לא היתה כמוה באגרוף ולגמור אותו בשתי דקות הראשונות או בסיבובים הראשונים. הוא לא שמר כח לסיבובים מאוחרים כי הוא לא תכנן להיות שם. הוא גם לא ידע מה זה משחק הגנה. התהילה שהוא קיבל היתה רק בגלל שלא היו מתאגרפים אחרים באותו זמן שהיו מסוגלים לו - להבדיל מהתקופה של עלי שהיתה מלא במתאגרפים טובים. בקשר לטענה הראשונה שלך, שאני מתייחס רק למשקל כבד, אתה צודק. לא התייחסתי לאחרים כי פשוט אף פעם הם לא עניינו את הקהל הרחב כמו המשקל כבד.
אגרוף זה ספורט!! וזה ספורט נהדר
וטייסון כן היה אחד הגדולים. בתור אחד שמתעסק באומנויות לחימה כשליש מחייו, אני יכול בהחלט להבין ולהעריך את האנשים שגם מתעסקים בזה ורואים בזה קריירה. יש משהו מאוד ממכר באיגרוף, זוהי הרגשה שיהיה קשה לי להמחיש למישהו שלא יודע להעריך ספורט. זה ספורט בדיוק כמו שבייסבול ופוטבול זה ספורט .
טייסון: בין השנים 85 ל95 (מלבד נפילה אחת בטוקיו דום) היה הדבר הכי מדהים שראיתי. (אחרי זה הוא רק הלך והסתבך עם החוק, והראש שלו לגמרי לא היה באגרוף, וכל מיני רודפי בצע וכסף הרסו לו את החיים, למרות שזה הוא שאשם בזה)טייסון היה אחד מגיבורי ילדותי. הנתונים הפיזיים שלו לא נתנו לו שום סיכויי הצלחה במשקל כבד, וזה שהוא כן הצליח, זה משהו שעושה אותו אפילו ליותר גדול בעיני. כנגד כל הסיכויים...
כולם פיקפקו ביכולתו לנצח בגלל גובהו ומוטת הידיים הקצרה שלו, אבל הוא הוכיח לכל המפקפקים שהוא קורץ מחומר מיוחד. לגבי אישיותו מחוץ לזירה, הוא באמת לא היה שגריר טוב של הספורט הזה ,אבל ביננו, יש הרבה ספורטאים שהם לא בני אדם מחוץ למגרש. מה שחשוב הוא שעד שהוא התקלקל ונכנס לכלא, הוא היה הדבר הכי מדהים שראיתי. (במשקל כבד!!, שזה ללא ספק המשקל הכי משעמם באגרוף) הוא אחד שהרים את הספורט הזה לתחיה. לגבי "הוא לא היה מתאגרף טוב" זוהי שטות מוחלטת. הוא היה הכי טוב בזמנו. בזה אין ספקות.
מה זה "כל הסוד שלו היה להתקיף את היריב בעוצמה שעוד לא היתה כמוה באגרוף ולגמור אותו בשתי דקות הראשונות או בסיבובים הראשונים". הוא ניצח? זו השורה התחתונה. הוא השתמש במה שהוא ידע הכי טוב לעשות, לתקוף במאה אחוז עוצמה במשך כל הקרב. זה שהקרב היה נמשך רק סיבוב אחד או במקרה הטוב שניים, זה רק בגלל שהוא היה יותר מדי טוב. בקיצור, נא לא לזלזל באף סוג של ספורט. זה שמספר אנשים רואים באגרוף ספורט אלים, זה לא אומר שזה לא ספורט. אני אישית לא חושב שזה ספורט כל כך אלים (אבל זו רק דעתי) ישנן כפפות, שהן די עבות ומרופדות, והכפפות מאוד מרככות את המכה. יש מתאגרפים דוגמת מוחמד עלי שנפגעו מזה, ועל זה יש לי משהו אחד להגיד: עלי היה אידיוט. הוא התגרה ביריבים שלו ע"י הורדת הידיים (לא שמר פנים בעגה המקצועית) לחזה, דבר שגרם ליריבים "להיפתח" ולנסות ולהתקיף אותו, לצערו במרבית הפעמים הם אכן הצליחו לפגוע לו בראש וזה מה שגרם בסופו של דבר לפגיעת הראש.
הכי טוב בכל הזמנים: מאוד קשה לקבוע מי היה הכי טוב בכל הזמנים (וכאמור אנחנו מדברים על המשקל הכבד, המשעמם) אבל בשביל להגדיר ספורטאי כ"הכי גדול" צריך להיות גם משהו מעבר לסתם אחד שמנצח על המגרש. צריך שיהיה משהו גם מחוץ למגרש. אישיות מיוחדת, קסם,כח השפעה וכ"ו. ג'ורדן היה כזה בכדורסל. הוא הפך את הNBA לספורט כל כך פופולרי, שאפילו הביא אנשים שלא אוהבים את הספורט הזה לראות אותו. זה משהו שעשה אותו מיוחד.
עלי גם היה כזה (עם כי סירוב הגיוס הוא אקט פחדני לדעתי, שלא היה לו קשר לכושים, או מצפון) לעלי היתה אישיות שגרמה לאנשים שלא אוהבים את הספורט הזה, לצפות בו. הוא גם גרם לאנשים לרצות לשמוע מה יש לו להגיד (למרות שרוב הדברים היו שטויות) וזה כנראה מה שהופך אותו להכי טוב.
לא, זאת פלורנס גריפית ג'וינר
שעשתה דאבל בסיאול 88 עם זהב ושיאי עולם גם ב-100 וגם ב-200. מה שכן, לשתיהן יש ציפורניים ארוכות, מאוד, ומכאן מקור הבילבול שלך כנראה..
היא רצה 100 מטר ב 10.49 שניות. עם זמן כזה היא היתה יכולה לקחת את אליפות ישראל לגברים ... 
ללא ספק אחד מ 4 שיאי העולם באתלטיקה הכי מפוקפקים שעדיין מוכרים כיום.
כמובן שהיא היתה מפוצצת בסמים. לכל דבר יש מחיר, והמחיר של שיאי עולם שלא ישברו אף פעם זה מוות מדום לב בגיל 38...
עבור לעמוד
, , , ,
