שאלה חשובה |ot| עונש בגיל צעיר האומנם ואיזה |?|

הי חברה רציתי לשאול ילדים בני 5.7 האם הם יודעים משמעות של עונש? האומנם נכון להענישם? וכיצד? מה לעשות שהילדה חוזרת על מעשה בכל פעם גם אחרי שיחות נעימות וגם מעט כעס וצעקות? איך לגרום לה להפנים את הענין שמבטיחים חיבים לקיים? יש בי תחושה שהיא שמה עלי--------------- |10X| שדמה
Anonymous

לדעתי הם באמת שמים עלינו--------------

אבל אם זה משהו עקרוני עבורך , כן יש להעניש , אבל על העונש להיות רלוונטי גם בגיל הזה , והכי חשוב זה שאנחנו חייבים לעמוד מאחוריו, אני הפסקתי להעניש את דודו פשוט כי גיליתי שאני מוותרת לו ופשוט עושה לעצמי יותר נזק לפעם הבאה כשהייתי מאיימת "..אם..אז.." הוא היה אומר לי "לא נכון ... את תיראי שלא...." (והוא רק בן 4.5)
Anonymous

איך לגרום לילדים להתנהג יפה

אקדים ואומר שמה שאכתוב כאן קראתי בספר, וזה נשמע לי מאד משכנע אבל לא תמיד אני מצליחה ליישם, שלא תחשבו שתפסתי פוזה של מחנכת דגולה. הספר נקרא "ידידות עם ילדים" והוא אומר שאין טעם להעניש, זה רק הופך אותנו לשוטרים שצריכים להקפיד על ביצוע העונש. צריך לגרום לכך שהילדים ירוויחו מהתנהגות נאותה ויפסידו מהתנהגות לא יפה, כך שלהם תהיה מוטיבציה לשנות את ההתנהגות שלהם. למשל בעניין התנהגות יפה כשיוצאים מהבית לבילוי, לדוגמה מסעדה. הוא מציע לדאוג מראש לגיבוי, כלומר מישהו שיוכל לקבל אותם ולשמור עליהם, לדבר איתם לפני היציאה ולומר להם איזו התנהגות מצופה מהם, ולהסביר להם שההתנהגות הזו חיונית כדי שיוכלו להשתתף בבילוי. כאשר הם לא מתנהגים כמצופה, לא לאיים, לצעוק, להעניש וכו' אלא פשוט להגיד להם שהם לא יכולים להשתתף בבילוי עם התנהגות כזו, ולהביא אותם לגיבוי שישמור עליהם ולחזור לבילוי. לא להתייחס לזה כעונש, אלא פשוט כהתנהגות שלא מאפשרת לבלות איתם ולכן הם לא יכולים להתלוות להורים. אחר כך להמתין קצת ושוב לנסות לקחת אותם לבילוי, שוב עם גיבוי במקרה שזה לא יצליח. זוכרים שהיתה לבת שלי בעיה עם חברה מהגן, שהן היו רבות והבת שלי היתה מארגנת עליה ברוגז קבוצתי? ובכן הן חברות שאוהבות לבוא אחת לשניה. כשהבת שלי רצתה להזמין אותה או ללכת אליה, אמרתי לה שכל עוד הן לא מצליחות להסתדר הן לא יכולות לשחק ביחד, ורק אחרי שאשמע מהגננת שבוע שלם שלא היו הסתכסכויות ביניהן הן יוכלו להפגש אחר הצהרים. האמא השניה שיתפה איתי פעולה ואמרה לביתה אותו הדבר. ברגע שהיתה להן מוטיבציה לפתור בעצמן את הבעיות זה עבד וסיפורי הברוגז נעלמו. כמובן שקשה ליישם את זה תמיד, אבל כשאני מצליחה זה בדרך כלל עובד.
Anonymous

האם עונשים משפיעים לטווח ארוך ובאיזה כיוון?

לשדמה שלום את מביאה שאלה אשר בני אדם עוסקים בה מאז קיומם.במקורות אנו מכירים את בית שמאי ובית הלל.לטעמי בחינוך יש שלש מטרות עליהן ניתן להסכים ע"י מרבית ההורים. א.אנו מחנכים לעצמאות. ב.אנו מחנכים להשתלבות בחברה. ג.אנו מחנכים להגשמה עצמית ללא פגיעה בזולת. ההורות היא המשימה ארוכת הטווח ביותר כמשימה הורית תחילתה עם הלידה וסיומה אחרי 120.יקח כל אחד את ניסיון חייו וישאל את עצמו האם חינוך נוקשה תוך שימוש בכח ועונשים הביאו אותו לשנות את ההתנהגות אותה רצה נותן העונש לשנות? דוגמה-כאשר בוצעה תלייה של כייס בארץ אירופית תוך כדי התליה בוצעו מעשי כייסות בקהל שצפה בתלייה.כלומר העונש החמור ביותר מוות לא הרתיע. מה חשתם כאשר הענישו אותכם?האם אמרתם באמת מגיע לי העונש ואני הולך לשנות את התנהגותי? או אולי חשתם השפלה,תיסכול,זעם,חוסר אונים ועוד רגשות קשים?האם אלימות תפתר ע"י יותר אלימות או דיאלוג,שיתוף פעולה,הבנה,הסכם,יחסי אמון הסכמה ועוד? אני מציע לפתוח את הנושא לדיון בפורום.מה דעתכם?
Anonymous
12:48 17-05-2001|%%posterlink.0%%

לדעתי הם באמת שמים עלינו--------------

אבל אם זה משהו עקרוני עבורך , כן יש להעניש , אבל על העונש להיות רלוונטי גם בגיל הזה , והכי חשוב זה שאנחנו חייבים לעמוד מאחוריו, אני הפסקתי להעניש את דודו פשוט כי גיליתי שאני מוותרת לו ופשוט עושה לעצמי יותר נזק לפעם הבאה כשהייתי מאיימת "..אם..אז.." הוא היה אומר לי "לא נכון ... את תיראי שלא...." (והוא רק בן 4.5)

מירי, דיאנה1 ,חיים |10X| על התגובות וחשוב לי לומר

ראשית |10X| על ההענות המורחבת (-: אולי בטעות השתמע מדברי שאני אמא שכזו שנוטה להעניש להרבות לכעוס אבל האמת היא שזה כלל לא כך ואולי מכאן נובע חוסר האונים שלי אם הענין הספציפי ה"קטן" הזה. דיאנה1 אהבתי את הרעיון גם אם לא תמיד הוא בר ביצוע אשמח לקרוא את הספר..אני תולעת ספרים בעיקר בנושאים הללו שקשורים לחינוך והבנת הילד על כל הצדדים הנובעים מכך. מירי גם אני חושבת שה"עונש" אם נוקטים כבר בו חייב להיות עד תומו אחרת הענין מלמד אותם לשים --------- ארוך אף יותר. חיים אומר לך בכנות קראתי את תגובתך וצמרמורת קלה עברה בגופי רק מהמחשבה שהצטיירתי בעניך כאם שיכולה להגיע למצב של "אלימות" ולו הקלה ביותר .. אני בחיים אבל בחיים לא דוגלת בעונש פיזי ובכלל בעונשים סלח לי אם זו לא היתה כוונתך פשוט גופי הצטמרר..מהמחשבה, אני יכולה לכעוס נכון, לעיתים להרים את קולי אבל לא להכות בשום אופן או מקרה... גם אני כמוך דוגלת בשיחה חופשית ושווה ביני ובין ילדי, מותר להם להביע את עצמם בכל נושא ולומר ככל העולה על רוחם, אני אףף מעודדת אותם להבין שגם אני טועה ואיןן לי בעיה להודות בכך ולבקש את סליחתם. אבל רק דבר אחד קיים ומקביל לשניהצדדים לומר הכל בדרך נאותה מנומסת לא פוגעת ולא מעליבה, חשוב ליי שידעו שאנו מלינים על ההתנהגות ולא על האדם ואישיותו. מקווה שעכשו אני ברורה יותר וגם אם פיספסתי את כוונת קבל |sorry| (-: שדמה
Anonymous

שדמה שלום! הנושא מעסיק גם אותי, כנראה זה הגיל

שלי בת ארבע ורבע. מסכימה עם כל שנאמר לפני, ורוצה להדגיש את חוסר היישומיות של "גיבוי", מן מלאך כזה (פיליפינית?) שאפשר לתת לו את הילד ולחזור לבילוי... :-D אבל בעיניי, מניעת השתתפות היא גם עונש. כשבתי מתנהגת לא יפה/מכביד/מתקרצץ במקום בו היא רוצה להיות (נגיד גן משחקים) העונש יכול להיות: אם לא תפסיקי, נלך הביתה". אם זה במקום שחשוב לי (נגיד קניות) העונש יכול להיות: "לא אקנה לך את..." שהבטחתי לה, או: "בפעם הבאה לא תבואי איתי". אם זה בבית, אשתדל לאיים בעונש של מניעת דבר שהיא רוצה (הדבר שהכי קרוב לזמן התרחשות הבעיה, כי היא עוד לא יכולה להבין עונש של "מחר לא תראי טלביזיה", או "לא תקבלי שבוע ארטיק", אבל: אני אסגור את הטלביזיה, או: אני לא אכין לך בצק, וכדומה, בד"כ עובד. הבעיה היא שהתגובה הראשונית לאיום בעונש היא החמרת הצעקות, בכי וכו', אך כמו ברפואה הומאופטית... :-D קצת החמרה במצב, ואח"כ ריפוי! (למען הסר ספק, אני בדיוק כמוך בעניין אי-אלימות, דיאלוג חופשי והכל הכל) ין ספק שיש מצבים יומיומיים שאני אובדת עצות אל מול הסרבנות הנוראאאאייייית של גיל זה (וממה ששמעתי זה רק נהיה יותר גרוע). כלל ברזל שלי: תמיד לדבר אחרי זה! להסביר למה כעסתי, למה נתתי עונש, צעקתי וחשוב ביותר: הסבר מהי ההתנהגות לה אני מצפה בעתיד במקרה דומה, מדוע אני מצפה לה (למה חשוב לי) והסבר לגבי הרווח שיהיה מכך לכולם "אמא לא תתרגז ולא תצעק, ואת לא תבכי, ולכולנו יהיה יותר נעים", או "היינו מגיעים קודם לחנות, ומספיקים לראות יותר דברים", או: "כשאת רואה טלביזיה אני לא מפריעה לך, וגם אני רוצה שלא תפריעי לי להקשיב לתוכניות שאני אוהבת", וכן הלאה. אוי! כמה שאני מזדהה עם הדילמות שלך, ושלא תחשבי שאני לא מחפשת דרכים להגיע למצב שלא אצטרך לאיים בענשים או להטילם! מחפשת ומקווה שההשקעה בגיל זה, תשתלם לטווח הארוך, והצורך בהענשה ילך ויצטמצם עד שייעלם!!!!!
Anonymous

אה... ועוד דבר חשוב!

אולי נוצר רושם שאני אמא שמענישה כל שני וחמישי, אבל המעניין הוא, שאת מספר הפעמים בהן ממש הטלתי עונש (ואני יודעת שמוכרחים, אבל מוכרחים לעמוד בו ויהי מה!) אפשר לספור על יד אחת ויישאר עודף. איומים בעונש... יותר פעמים. אבל הפלא האמיתי הוא: בתי כבר מכירה אותי, היא יודעת שהתהליך הוא בערך כזה: * אני מבקשת משהו פעם אחת. * אני מבקשת אותו פעם שניה. * אני מבקשת אותו פעם שלישית בהרמת קול קלה ולפעמים בתוספת: "זו כבר פעם שלישית שאני מבקשת". * אני מתרגזת ומתחילה להרים את הקול. * אני מתרגזת עוד יותר, מרימה יותר את הקול ומאיימת בעונש. וכן הלאה... לכן, בזמן האחרון, מספיק שאגיד לה: את רוצה שאצעק עלייך? את רוצה שאתן לך עונש? את יודעת שאמא תתרגז עוד מעט... היא כבר בשלב השאלה: רוצה עונש? מגיבה כאילו כבר היטלתי עליה מי-יודע-איזה-עונשים בעבר (מצחיק) והצורך בהטלת העונש בפועל נחסכת ממני! אני חושבת שהעונש הכי חמור שהטלתי עליה (וזה קרה פעמיים-שלוש) היה להכניס אותה בכוח, צורחת לחדר, לצוות עליה לא לצאת, ולהתעלם (בטח...) מהבכי שלה. זה רק מראה לכם כמה שאני לא קשוחה, כי בהרבה משפחות זה מובן מאליו שההורה שולח את הילד לחדר, אבל מה עושים כשקטנה בת 4 נעמדת מולי בידיים שלובות וחזה מנופח ואומרת לי: אני לא אלך לחדר! העוללית נשלחה לחדרה אולי 10 פעמים בכל ימי חייה, זה לא כאילו כל יום שולחים אותה לחדר... אז פעמיים שלוש הפעלתי כוח פיזי ועוז נפשי, וזה הכי חמור שהגעתי אליו! נו, מה אתם אומרים?
Anonymous

טופי אהבתי את תשובתך..כנראה שאנו מעט קרובות בראית

הענינים וכמונו בטח עוד אלףףף אך למי פיתרונים? תודה על התגובה הרחבה והממצא .. מסכימה עם כל מילה (-:
Anonymous

שאלה חשובה |ot| עונש בגיל צעיר האומנם ואיזה |?|

הי חברה רציתי לשאול ילדים בני 5.7 האם הם יודעים משמעות של עונש? האומנם נכון להענישם? וכיצד? מה לעשות שהילדה חוזרת על מעשה בכל פעם גם אחרי שיחות נעימות וגם מעט כעס וצעקות? איך לגרום לה להפנים את הענין שמבטיחים חיבים לקיים? יש בי תחושה שהיא שמה עלי--------------- |10X| שדמה

עונשים המשך

שאלתי את דורון למה אחרי שנותנים עונש לילד הוא עושה אחר כך עוד פעם בדיוק את אותו הדבר? והתשובה היתה: אולי הוא שכח בגלל מה העונש, או שאני רוצה עונש כי זה לפעמים כיף. ולי זה בכלל לא כיף כי זה משעממם לי. בקיצור, אני חושבת שעד לכתות הראשונות של ביה"ס הילדים שלנו מעין "אוטיסטיים" - לא שומעים אותנו. הם מבינים אותנו ברמה שלהם באותו רגע נתון ושניה לאחר מכן הכל נשכח. העונשים הם הפורקן שלנו לגבי המעשה של הצאצאים שלנו שחרור מהתסכול הפנימי שלנו ולא יותר. מה אני יכולה לעשות אם כשאני אומרת לבת שלי לאחר שהיא "שגעה" אותי ללכת לחדר שלה והיא עומדת לה בפרצוף "מרדני" וכעוס שכזה - מראה לי את עצמי ואומרת לי לא רוצה?
Anonymous

זה נכון, אליה, כי אמנם בגיל צעיר, כמו של בתי, יש

עדיין אפשרות "לגרור לחדר", אבל בגיל של בתך, זה כבר קשה עד בלתי אפשרי!!! העלתי פעם בפורום הזה, את השאלה הזאת. העצה שנתנו לי, זה שאחרי כמה פעמים שאגרור אותה, היא כבר תלך לבד... אולי זה יעבוד, ואולי לא. אני ממש לא יודעת מה לחשוב בנושא. אולי לכן, אומרים שהילד הראשון הוא "שפן הנסיונות". אצלי, האיום "אז אני אלך לחדר שלי" עדיין עובד עליה... :-) אבל גם זה בטח כבר לא יעשה עליה רושם בקרוב. לכן, אולי באמת מה שנשאר זה שאנחנו נלך לחדר שלנו, כשהם משגעים אותנו?
Anonymous

גם אני רוצה להגיב.... בתור אמא "וותיקה"

אז קודם כל, אצלנו בבית "אין עונשים" באופן מוחלט. והסיבה הראשונה היא, זכרונותיי הקשים מבית הורי, שבזמנו היה נהוג המשפט "חוסך שבטו שונא בנו". הסיבה השניה היא שבלאו הכי בפעם פעמיים שניסיתי להעניש, אני היא שלא עמדתי "בעונש", והרגשתי כאילו אני נענשת. המקסימום שבתי ידעה (עד היום) שאני אף פעם לא אספור מעבר לספרה 3, כי אז אני אאבד את סבלנותי, ולא אבקש יותר. העונש "הכבד" ביותר ש"הנחתתי" על המתבגרת שלי הוא: שתיקה, ואז היא מתחננת שאדבר איתה, כי טוענת שהיא מעדיפה עונש אחר רק לא זה. אצלי זה עבד ועובד, אבל כמובן שאצל אחרים זה יכול שלא לעבוד.
Anonymous

דניאלה... עד שלוש ,ואז מה? אין איום בסוף? :-)

והאם השתיקה שלך עבדה עליה גם בגיל קטן? אצלי: אני לא עומדת בשתיקה... אולי כמו שאת לא עמדת בעונש? ובכלל, אם רק אשתוק, היא תעלה לווליומים כאלה,שאני נשברת בסוף... כלומר, השתיקה נשברת.
Anonymous

* היה כאן לינק שלא ברור בדיוק לאיזה צורך הוא נועד האם לצורך קרב כל שהוא?*
Anonymous
17:36 19-05-2001|%%posterlink.0%%

גם אני רוצה להגיב.... בתור אמא "וותיקה"

אז קודם כל, אצלנו בבית "אין עונשים" באופן מוחלט. והסיבה הראשונה היא, זכרונותיי הקשים מבית הורי, שבזמנו היה נהוג המשפט "חוסך שבטו שונא בנו". הסיבה השניה היא שבלאו הכי בפעם פעמיים שניסיתי להעניש, אני היא שלא עמדתי "בעונש", והרגשתי כאילו אני נענשת. המקסימום שבתי ידעה (עד היום) שאני אף פעם לא אספור מעבר לספרה 3, כי אז אני אאבד את סבלנותי, ולא אבקש יותר. העונש "הכבד" ביותר ש"הנחתתי" על המתבגרת שלי הוא: שתיקה, ואז היא מתחננת שאדבר איתה, כי טוענת שהיא מעדיפה עונש אחר רק לא זה. אצלי זה עבד ועובד, אבל כמובן שאצל אחרים זה יכול שלא לעבוד.

דניאלה {@ אכן זה גם מה שאני בדר"כ עושה

אומרת להן שאם הן לא יתיחסו אל דברי גם אני לא "אשמע" ולא אתיחס לרצונם וזה עובד.. כי הקטנה לפחות ישר מתחילה לדבר "לבדוק" האם אני באמת לא יענה וזה ממש מצחיק אותי (-: אבל אומר בכנות שלעיתים זה די חוסר אונים.. מקסימום אני מבקשת מהן ללכת לחדר ל10 דקות להרגע ולחשוב או לשחק /לקרוא.. ומהר מאוד מחזירה אותןן לשיחת מוטיבציה שעוזרת לחצי דקה (-; }{
Anonymous
10:28 18-05-2001|%%posterlink.0%%

שדמה שלום! הנושא מעסיק גם אותי, כנראה זה הגיל

שלי בת ארבע ורבע. מסכימה עם כל שנאמר לפני, ורוצה להדגיש את חוסר היישומיות של "גיבוי", מן מלאך כזה (פיליפינית?) שאפשר לתת לו את הילד ולחזור לבילוי... :-D אבל בעיניי, מניעת השתתפות היא גם עונש. כשבתי מתנהגת לא יפה/מכביד/מתקרצץ במקום בו היא רוצה להיות (נגיד גן משחקים) העונש יכול להיות: אם לא תפסיקי, נלך הביתה". אם זה במקום שחשוב לי (נגיד קניות) העונש יכול להיות: "לא אקנה לך את..." שהבטחתי לה, או: "בפעם הבאה לא תבואי איתי". אם זה בבית, אשתדל לאיים בעונש של מניעת דבר שהיא רוצה (הדבר שהכי קרוב לזמן התרחשות הבעיה, כי היא עוד לא יכולה להבין עונש של "מחר לא תראי טלביזיה", או "לא תקבלי שבוע ארטיק", אבל: אני אסגור את הטלביזיה, או: אני לא אכין לך בצק, וכדומה, בד"כ עובד. הבעיה היא שהתגובה הראשונית לאיום בעונש היא החמרת הצעקות, בכי וכו', אך כמו ברפואה הומאופטית... :-D קצת החמרה במצב, ואח"כ ריפוי! (למען הסר ספק, אני בדיוק כמוך בעניין אי-אלימות, דיאלוג חופשי והכל הכל) ין ספק שיש מצבים יומיומיים שאני אובדת עצות אל מול הסרבנות הנוראאאאייייית של גיל זה (וממה ששמעתי זה רק נהיה יותר גרוע). כלל ברזל שלי: תמיד לדבר אחרי זה! להסביר למה כעסתי, למה נתתי עונש, צעקתי וחשוב ביותר: הסבר מהי ההתנהגות לה אני מצפה בעתיד במקרה דומה, מדוע אני מצפה לה (למה חשוב לי) והסבר לגבי הרווח שיהיה מכך לכולם "אמא לא תתרגז ולא תצעק, ואת לא תבכי, ולכולנו יהיה יותר נעים", או "היינו מגיעים קודם לחנות, ומספיקים לראות יותר דברים", או: "כשאת רואה טלביזיה אני לא מפריעה לך, וגם אני רוצה שלא תפריעי לי להקשיב לתוכניות שאני אוהבת", וכן הלאה. אוי! כמה שאני מזדהה עם הדילמות שלך, ושלא תחשבי שאני לא מחפשת דרכים להגיע למצב שלא אצטרך לאיים בענשים או להטילם! מחפשת ומקווה שההשקעה בגיל זה, תשתלם לטווח הארוך, והצורך בהענשה ילך ויצטמצם עד שייעלם!!!!!

עם קצת יצירתיות אפשר למצוא פתרונות

לא חייבים פיליפינית כדי לארגן גיבוי - מה עם אמא, בייביסיטר שמודאים מראש שהיא פנויה להקפצות באותו ערב... הייתרון של השיטה שהצעתי על הטלת עונש, גם אם זה נראה מאד דומה, היא שבשיטה שקראתי מטילים את האחריות להתנהגות על הילד: בעקבות התנהגותו הוא לא יכול לעשות דברים שהיה רוצה, למשל הוא לא מתנהג יפה כשיוצאים איתו לבילוי ולכן הוא לא יכול לצאת לבילויים עם ההורה (בניגוד לעונש שהוא מקבל כי הוא לא התנהג יפה בבילוי) וכך הילד מקבל מוטיבציה לשפר את התנהגותו כדי שלא יפסיד דברים שהוא רוצה להשתתף בהם. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי... כמובן שהשיטה הזו דורשת קצת מחשבה מראש וארגון אבל היא מאד מוכיחה את עצמה.
Anonymous
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הורים לילדים
בחר
בחר