שלום נתנאלה

שלום לך,

יש לי נטיה לפרפקציוניזם, אני חייבת שהכל יהיה טיפ טופ, בדרך שלי, והדבר שהכי מעצבן אותי זה לעשות טעות או יותר נכון כשטעות שלי מתגלה. לדאבוני, העברתי את זה לביתי בת ה-6 וחצי שעלתה השנה לכיתה א', אם היא לא מצליחה בהכתבה היא בוכה כל היום(אפילו אם זאת רק טעות אחת). אני רוצה להקל עליה, אני יודעת איזה חיים לא קלים מחכים לה...

שלום לך אמא יקרה,

קשה מאוד להיות פרפקציוניסטים, ועוד יותר קשה להיות הורים פרפקציוניסטים.

המאמצים להפוך להורים "מושלמים" הם אין סופיים, ויש להם מחירים כבדים.

מניסיוננו הדרך הטובה ביותר לעזור לילדים להתפתח היא דרך "מודלינג" = הדוגמה האישית שלנו

ילידינו לומדים מאיתנו כיצד אנחנו מתמודדים עם מצבים שונים ומפנימים את הדרכים שבה אנו מתייחסים למצבים, כיצד אנחנו מגיבים ריגשית, וכיצד אנחנו פועלים. גם אם אנחנו "מדחיקים" או לא מחצינים את הרגשות האמיתיים מולם - הם קולטים את מה שקורה מתחת לפני השטח אצלנו ומאמצים את הדפוסים הפנימיים שלנו.  זהו מנגנון מאוד בסיסי שבאמצעותו המין האנושי שרד והתפתח לאורך השנים.

הוא כל כך בסיסי ואינסטינקטיבי שאין דרך לעקוף אותו. עלינו להיות מודל לילדינו, ולההשקיע בעצמנו את המאמץ לעשות למען עצמנו את מה שהיינו רוצים לעשות למען ילדינו - כלומר ללמוד לחיות טוב יותר עם עצמנו ועם הסביבה.

תשמחי לדעת שילדתך גם הפנימה את הערכים החיוביים שלך - הרצון להצליח, חריצות, משקיענות, יושרה

מניסיוננו הורים שלקחו על עצמם לעשות עבודה התפתחותית באמצעות פסיכותרפיה ועשו בעצמם את השינוי כלפי עצמם - הנחילו לילדיהם בצורה המוצלחת ביותר את אותו שינוי. הם לא היו צריכים "ללמד" את הילד, הילדים למדו באופן טבעי ככל שההורה למד בעצמו לשחרר ולהתייחס לעצמו אחרת. שינוי כזה גם נותן את התוצאות ארוכות הטווח ביותר וילווה את בתך כל חייה הבוגרים. ככח וחוסן פנימיים ששום דבר חיצוני לא יוכל לקחת.

תוכלי להעזר גם בהדרכת הורים מידי פעם בתחילת הדרך שלך רק כדי לתת הקלה מיידית לסבל של בתך (קשה להיות פרפקציוניסטיים כבר אמרנו) וכדי ללמוד איך לעזור לה אך העבודה העיקרית והטובה ביותר תהיה לתת לעצמך את המתנה הזאת. וכך לעזור גם לה.

 

 

בברכה,


נתנאלה קארו-סיגל


טיפול פסיכודינמי בילדים נוער ובוגרים


יעוץ והדרכת הורים


http://goo.gl/MI0RB

אני גם עסוקה בשאלה הזאת

וחשבתי האם מה שצריך בעצם זה שאתן לבן שלי ביטחון ואחזק אותו, שיהיה לו את הביטחון העצמי שלו

ושיהיה לו את הכוח לא להתרגש מזה שהוא לא מצליח בהכל כל הזמן

שלום JINJULLA

את צודקת בהחלט שנושא הפרפקציוניזם קשור בקשר הדוק מאוד לביטחון עצמי, ערך עצמי ויכולת לשאת תסכולים.

אלו תחומים שבהם לחוויה הפנימית של ההורה את עצמו יש השפעה מאוד גדולה על הילד.

איך ההורה מתייחס לעצמו, מתייחס לסיטואציות בחייו, כיצד מתנהל וכיצד מגיב?  אלו עניינים שהילד "לומד" בלי מילים דרך התבוננות ולמידה באופן אוטומטי לחלוטין - כלומר הילד לא לומד זאת באופן מודע, הוא לא חושב לעצמו "אמא שלי כך או אבא שלי כך, אז גם אני אהיה כך" זו הלמידה הכי עוצמתית והכי עמוקה כי היא עוברת דרך החוויה הלא מודעת ולא דרך השכל והאינטלקט.

כמה פעמים אנחנו אומרים לעצמנו דרך השכל "אני צריכה להפסיק לאכול אוכל לא בריא", או "להפסיק לעשן", או ל"הפסיק לצעוק על הילד" "להפסיק לפחד מ..." או כל הרגל אחר שהשכל אומר לנו שהוא לא הגיוני או לא מועיל לנו, ובכל זאת השכל אומר ובסוף אנחנו עושים משהו אחר.  המשהו אחר מגיע מתוך מניעים עמוקים יותר ולא מודעים שקשורים בקשר הדוק לחוויות ריגשיות, ולהתניות שנלמדו דרך חוויות מהעבר, כמו למשל מערכות היחסים של ההורים שלנו עם עצמם ועם אחרים משמעותיים.

האמא המקסימה שהעלתה את השאלה הראשונה דואגת לבתה כי היא מכירה את הסבל שפרפקציוניזם גורם בעצמה. מיד ראשונה,

יכול להיות שהיא גם לא הראשונה במשפחתה שלמדה שצריך להיות מושלמים ומוצלחים בהכל כל הזמן, יכול להיות (לפעמים) שזה ערך שעובר כמסורת משפחתית לא מדוברת כבר כמה דורות.

אפשר לקחת את הילדה לטיפול ריגשי, או במקרה שאת מעלה את הילד, וזה בהחלט יפחית את הפרפקציוניזם, יעלה את הביטחון העצמי ואת הערך העצמי ויעלה את איכות החיים. אבל אם ההורה שסובל מאותו קושי יעשה את הצעד ויתן לעצמו את הטיפול שיעזור לו להשתחרר מהסבל הזה השינוי שיתרחש ישפיע גם על ההורה, וגם על הילד. שני אנשים לפחות, אם לא יותר, ירוויחו מהתהליך. וכשהילד יפנים בעצמו את השינוי בערכים ובהתנהלות השינוי יהיה הרבה יותר עמוק, והרבה יותר נרחב ועמיד לאורך זמן מאשר שינוי שיושג בטיפול אישי של הילד.  הילד ילמד על הדרך משהו חשוב על ערך עצמי - כי ההורה דאג לעצמו וטיפל בעצמו כמו שההורה ירצה שהילד יטפל בעצמו וידאג לעצמו כשיגדל. אנחנו כהורים רוצים שהילדים שלנו כשיגדלו ישמרו על עצמם ויטפלו בעצמם טוב כמו שאנחנו שמרנו עליהם וטיפלנו בהם, לכן עלינו לראות תמיד גם את הצרכים שלנו וגם את הצרכים של הילד. להיות רגישים ומלאי חמלה גם לסבל שלנו וגם לסבל של הילד. לתת לעצמנו מקום, ולתת לילד מקום. אם כל חיינו נקריב את עצמנו למען ילדינו

הם ילמדו אחד משניים - להקריב את עצמם כמונו,  או להקריב אחרים כל הזמן מבלי להתחשב.

אם נלך לקיצוניות השנייה שבה לא נראה את הילד ואת צרכיו ונשים את המשמעת והצייתנות במקום הראשון, או רק את הצרכים שלנו במקום הראשון. שוב יקרה אותם אחד משניים - להקריב את עצמם או לדרוס אחרים כל הזמן.  רק הורות שמחזיקה בצורה מאוזנת בין הצרכים של הילד לצרכים של ההורה, ויודעת לעשות מקום לכולם תלמד את הילד את האיזון הנכון בין התחשבות בעצמו להתחשבות באחר. זוהי אומנות עדינה שהעבודה עליה ממשיכה כל החיים.

סביב פרפקציוניזם חיזוק תחושת הערך העצמי, קבלת העצמי ואהבת העצמי עם המגבלות והפגמים. להרגיע את החרדה והתסכול כאשר לא מצליחים לעשות מושלם וליהנות מהחתירה לטוב מספיק. זוהי עבודה מאתגרת ולא פשוטה אי אפשר לעשות את השינוי הזה דרך השכל. רק להגיד לעצמי מהיום אני מקבל את עצמי כמו שאני, ויודע שטוב מספיק זה מעולה... זה לא עובד כי את השינוי צריך לעשות מתוך תהליך חוויתי חוקר ומחובר לרגש, לערכים, לזיכרונות ריגשיים, לקבלה. תהליך באמצעות טיפול פסיכודינאמי, טיפול ריגשי הוא תהליך מתאים לכך.

 

 

בברכה,


נתנאלה קארו-סיגל


טיפול פסיכודינמי בילדים נוער ובוגרים


יעוץ והדרכת הורים


http://goo.gl/MI0RB

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הורים לילדים
בחר
בחר