שלום לילך,
הייתי רוצה לאסוף במרוכז את העצות שאני מסכימה איתן, ולהוסיף עליהן.
1. להיות מאוד עירנית לעשות בדיקה גלויה וסמויה לגבי מה שקורה לו בבית הספר. מה קשה לו?
האם מציקים לו? האם המורה ביקורתית ? האם למרות שההסביבה בכיתה טובה הוא נכנס לחרדה בגלל חוסר ביטחון?
האם יש ליקויי למידה שמקשים עליו ומעוררים בו תחושת נחיתות?
2. לא לוותר לו ולשלוח אותו לבית הספר בכל מקרה
3. לעשות זאת (את השליחה לבית הספר) בחום, ועם הרבה אמפטיה למצוקה. המשמעות של הורות אסרטיבית בניגוד להורות צבאית/נוקשה/פיקודית - היא הורות שבה ההורה אמפטי למצוקה של הילד ואומר שהוא מבין שקשה לו אבל הוא חייב ללכת וזה מה שהכי טוב לו. והנה דוגמה להמחשה למשפט אסרטיבי שאפשר להגיד לילד במצב דומה:
" אני יודעת שבית ספר יכול לפעמים להיות מפחיד, במיוחד בהתחלה. זה נהיה יותר טוב ככל שהזמן עובר, ויכול להיות גם מאוד כיף בבית ספר. (זה המקום להמתין לראות מה הילד אומר ומגיב, ואז להמשיך) מחר בבוקר/עכשיו אתה חייב ללכת לבית הספר."
לתת חיבוק גדול, ולהגיד עוד פעם שעכשיו חייב ללכת לבית הספר - ברוגע ובביטחון. אם תצליחו להיות רגועים אבל נחושים, מלאי חום מבלי לוותר, תעבירו לילד שלכם דרך המילים - הקול - ושפת הגוף תחושת ביטחון שתרגיע את החרדה ותלווה אותו בקשיים.
זה אתגר לא פשוט במיוחד עם הילד צורח ובוכה מאוד, או כועס מאוד - אך זו דרך טובה גם להרגיע אותו, גם לעמוד על שלכם מבלי לוותר, גם להיות מבינים ואמפטיים, גם לשמור עליו וגם לשמור על עצמכם.
4. הנה כמה רעיונות שכדאי לבדוק -
לפעמים הצמדת "חונך" מכיתה בוגרת עוזרת - חבר מכיתה ב' או ג' שילווה אותו לכיתה בבוקר, ויראה לו את בית הספר בהפסקות.
ליצור קשר עם הורים של ילדים אחרים (אחד - שניים) בכיתה ולעשות ביניהם מפגשים אחר הצהרים כך שכשמגיע לבית הספר יהיה לו פנים מוכרות וידידותיות. ואם קשה לו בבוקר ללכת לבית ספר להזכיר לו שתכף גם יפגוש את החברים שהוא אוהב. (למשל "רן יהיה שם, והוא מאוד מאוד מחכה לשחק איתך בהפסקה" )
