בהחלט כן, וגם לגבי התנהגויות "מרדניות" אחרות. במיוחד כדאי לשים לב לדרך המומלצת להורים ולמחנכים איך להגיב להפרה של כללי ההתנהגות המקובלים: "ניסיון לעשות התניה ולהגיב בענישה חמורה עם כל נשיכה, נוחל לרוב מפלה. פעוטות בשלב זה נוטים להתמרד, ולא לפעול בהתאם לכללים הנכפים עליהם. הם בתוך תהליך למידה של מותר ואסור. .. למרות שהפעוטות נמצאים רק בתחילת הפנמת מושג האיסור, יש להתמיד בתהליך החינוך, הכולל בתוכו הפנמה של חוקים וכללים. חינוך נכון נעשה עם הרבה סבלנות. הורים והמטפלות מסבירים לפעוטות את כללי ההתנהגות שוב ושוב, ולא רק לגבי נשיכות. רבים מהכללים יוסברו מאות פעמים, במשך שנה שלמה, או יותר, עד שיופנמו. למשל "אם אתה רוצה את הצעצוע שלו אתה צריך לבקש". מסייעים לכך תהליך הבשלה וגדילה, יחד עם חינוך סבלני. הכוונה בסבלנות היא שלא מוותרים – מסבירים ומחייבים התנהגות מסוימת שוב ושוב, מתוך הבנה שיש תהליכים שאורכים זמן בגידול ילדים. אין לוותר על ההסבר ועל הפעלת הכללים רק בגלל שהתהליך אורך זמן. לכן, אין לעבור לסדר היום גם בעקבות נשיכות, למרות שהן אינן התנהגות חריגה אצל פעוטות." "אין להעניש את הפעוט באופן חמור, להתעלם ממנו, או לנסות לגרום לו לתחושות אשמה. אין להוציא את הכעס של הצוות החינוכי על הפעוט. הפעוט, למרות שעבר על כללי הגנון, עשה זאת באופן נורמטיבי לגילו, ובלי יכולת שליטה. אין להעניש אותו על כך, אלא רק לנסות ללמד אותו אחרת. כאשר מטיפים מוסר, צועקים, מענישים ומתעלמים, גורמים לו לעלבון קשה ולפגיעה בדימוי העצמי שלו ובאמון שלו במבוגרים, מבלי שיוכל לשנות את מצבו" (מתוך: נשיכות בגנון ותורתו של ויניקוט לגבי תוקפנות/ מאת נופר ישי-קרין) הסבלנות משתלמת

, בכל גיל, גם בגיל ההתבגרות גישה בסיסית זו מובילה לתוצאות הטובות ביותר אך צריך להתאימה ולשנות אותה לפי הילד ולפי גילו.