הסיפור שלי

יש לי את הילד הכי מדהים בעולם: חכם, מוכשר, חברותי, נאה. לומד בבית ספר מהטובים בארץ, תלמיד טוב. מדריך בתנועת נוער. ספורטאי. מוזיקאי. חתיך עם ריבועים בבטן כבר אמרתי? באחד הערבים אני נכנסת הביתה מכנס מתנדבים. הילד איננו. איפה הוא? אבא שלו אומר שיצא לטייל עם הכלב. קצת מאוחר. וכלב בכלל בבית. מחכה והוא לא חוזר. פתאם אבא שלו יוצא בסערה - אני הולך לחפש אותו. הוא כתב משהו במחשב. מה כתב? תקראי לבד. משהו מצלצל לא טוב. אני נכנסת לחדר. ריח אלכוהול חזק באויר. שני בקבוקי משקה. הפייסבוק פתוח. יש שם מכתבי פרידה מהחברים. הוא הולך להתאבד. רצתי גם אני החוצה לחפש אותו. כבר עברה שעה, או יותר. לאן הוא יכול ללכת. לקחתי גם את הכלב. אולי הוא ימצא אותו. החלטנו לקרא למשטרה. הם באו. קראו את המכתבים. מיד הפעילו את כל הכוחות. יש כל כך הרבה אנשים יקרים שמתנדבים. כולם חיפשו אותו. אחרי שלוש שעות מצאו אותו. החזירו אותו הביתה. מסתבר שהוא הסתבך עם נערה מהתנועה. אהבה נכזבת, שטויות של בני נעורים. הוא היה המום מכמות האנשים שחיפשה אותו. היה בטוח שלאף אחד לא אכפת ממנו. הבטיח שלא יעשה את זה שוב. אבל הילד בדיכאון. אחרי כמה ימים היה את הסיפור של הילד שחבריו הציקו לו בפיסבוק והוא התאבד. כמה שאני הייתי קרובה להיות שם. הילד מטופל אצל פסיכיאטרית עקב בעיות קשב וריכוז - היא שוחחה איתו ולא עלתה על כלום. לפני מס' חודשים, שמתי לב שהוא בוהה ושקוע במחשבות. שאלתי אותו אם הוא רוצה לדבר על זה, הוא אמר שלא. אמרתי לו שאני מבינה שיש דברים שאי אפשר לדבר עליהם עם ההורים, אבל אני יכולה להפנות אותו לאישה מנוסה ומה שהוא ידבר איתה ישאר חסוי בינו לבינה. שיחשוב אם הוא רוצה. באותו ערב הוא חזר ואמר שהוא רוצה. הוא בשיחות עם הגברת המקסימה כבר שלושה חודשים. היא לא עלתה על זה. (הגברת עם ניסיון רב עם בני נוער). עכשו הוא התחיל לקבל תרופות פסיכיאטריות נגד דיכאון - שעוד לא התחילו להשפיע. והוא התחיל טיפול אצל פסיכולוג קליני שמתמחה בנוער אובדני. איזה סרט. לפעמים יש לנו הרגשה שהוא פשוט מוותר לעצמו. סוג של פינוק של ילד שוקולד שתמיד קיבל הכל. איך אני מוודאת שהוא לא חוזר על זה? איך משחררים אותו מהאובססיה לנערה שלא מעוניינת בו? האם הטיפולים יעזרו? איך זה ישפיע על העתיד שלו? בגרות? צבא? תקופה לא קלה. ומקווה שנצא ממנה מחוזקים.

סיפור מרגש

אמא יקרה, הסיפור שלכם מרגש וכואב בו זמנית. איזה מזל יש לבן שלך שייש לו הורים כמותכם, קשובים, רגישים, עם חושים מחודדים ומוכנות לסייע כשצריך. בזכות כל אלו הבן שלכם קיבל את הסיוע שהוא היה צריך ברגע הקריטי. יצאתם לחפש אותו, הייתם איתו ולא ויתרתם. אני בטוחה שתעברו את המשבר ובאמת תצמחו ממנו, ואולי כדאי לשקול גם תמיכה לכם כי גם אתם עברתם חוויה קשה ומכאיבה. (אולי טיפול משפחתי, או שיחות תמיכתיות לכם) עצוב לי לשמוע שאנשי המקצוע לא יכלו לאתר את הסכנה מראש, אך גם מקרים כאלו עלולים לקרות. אי אפשר להיכנס לאף אחד לראש או ללב, ואם הוא לא משתף מרצונו, הם לא יוכלו לדעת. זו הזדמנות להמליץ לכל ההורים, המחנכים וצוותים שעובדים ילדים ונוער, אם ילד נראה מדוכדך או עובר תקופה קשה חשוב לנסות להבין מה קורה איתו, לא לוותר וכדאי מאוד לשאול בשיחה את השאלה הקשה מכולן "האם קורה לך שאתה חושב לפעמים לפגוע בעצמך?" "האם לפעמים אתה מרגיש שאין לך חשק לחיות?" מחקרים מראים שאם אדם לא חושב על התאבדות - עצם השאלה על כך לא "תגרום לו" להתחיל לחושב על כך או "תכניס לו רעיון" לראש. לעומת זאת ההורה מעביר מסר שעל הכל אפשר לדבר גם על דברים שקשה לדבר עליהם, ושאכפת לכם באמת להבין מה עובר. אנשים (בוגרים, ילדים ונוער) שמנסים להתאבד חשים מאוד בודדים, הם לא מאמינים שלאף אחד איכפת מהם, ושאף אחד יבין אותם. כשמעלים את השאלה הם נוכחים שהם לא בודדים, שייש מי שאכפת לו, ושייש מי שמבין. בהצלחה נתנאלה

בברכה,


נתנאלה קארו-סיגל


טיפול פסיכודינמי בילדים נוער ובוגרים


יעוץ והדרכת הורים


http://goo.gl/MI0RB

מקום לדבר בו

שלום לך אמא יקרה. קראתי את הסיפור שלך ואת תגובתה המקצועית והרגישה של נתנאלה, והרגשתי צורך לפנות אליך. את מספרת על אותו ערב מצמרר שבו כמעט איבדת את בנך - נער מדהים ששקע בדיכאון והחליט לשים קץ לחייו. הבן ניצל, בזכות ערנות ותושייה שלך, של אביו, ושל אנשים נוספים, אנשים שאיכפת להם... נשמע שהבן שלך מקבל עכשיו טיפול מקצועי הכי טוב שיש. מרגיש שאחרי הערב המפחיד ההוא את לא שקטה, שאת פוחדת ששוב ינסה להתאבד, שהטיפול לא יעזור, שהדיכאון ישפיע לרעה על המשך חייו. נשמע שהדאגות מלוות אותך כמו צל ולא נותנות לך מנוחה.... רציתי לספר לך על מקום נוסף להסתייע בו בימים טרופים אלה - לספר לך על אתר סה"ר (סיוע והקשבה ברשת - המקום בו אני מתנדבת). אנחנו, מתנדבי סה"ר לא פסיכולוגים, לא מטפלים ולא נותנים פתרונות - אבל כולנו עברנו הכשרה מקצועית ארוכה שמאפשרת לנו לתמוך ולתת אוזן קשבת ואמפאתית לפונים אלינו, להקל קצת על המצוקה. אם תרגישי מתישהו שאת זקוקה למישהו שיקשיב לך.. יתלבט איתך... תוכלי לדבר אתנו בפתיחות, באנונימיות, ובזמן אמת - בצ'ט פרטי, או בפורום, כל יום בין תשע בערב לחצות.... אנחנו כאן בשבילך מתנדבת סה"ר
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הורים לילדים
בחר
בחר