האים אני במצב דיכאון עמוק?

השוקולד כמה הוא מתוק בישבילי הוא מר הילדים כמה עושים טוב על הללב בישבילי זה מועקה אני לא יודעת מה אבל הכול לא טוב לי מרגישה איך אני יסביר את זה במעיין אחת שרואה ומרגישה רק שחורות ., יש לי הכול בחיים בעל בית ילדים פרנסה טובה ולא מרגישה מסופקת מרגישה חוסר חור בנשמה חור עמוק שגודל מרגע לרגע פעם היתי בחורה שמחה מלאת חיים היום הכול הפוך ., מה זה המצב הזה האים אני חולה נפשית כול היום בוכה מחייכת לסובבים אבל בפנים דמעות של דם די נימאס לי מהמצב הזה לא יושנת בלילה הכול מיתמוטט לי בפנים אנא עיזרו לי ליפני שיהיה מאוחר .

בא לה יקרה

אני שומעת על פער גדול שנפער בנפשך. תהום עמוקה שמתמלאת בצבע שחור, בקור מקפיא, בבדידות, בעצב ובדמעות של דם. איזה תיאור עצמתי של כאב. כמה קשה לקרוא, כמה קשה וודאי לחיות את היום יום הזה... אני שומעת יאוש גדול בקולך, רואה את החור שאת מדברת עליו, את המסכות שאת שמה על פנייך על מנת להסתיר את המועקה הגדולה, הכבדה הזו. פנייתך אלינו משמחת אותי. משמח אותי שפתחת לנו דלת אל עולמך, נתת לנו להכנס, לראות אותך כמו שאת. שמחה שנתת בנו אמון, שיכול לחשוף את עצמך. משמח אותי שנכנסת דרך הדלת הפתוחה שלנו והנחת את צרורך המר כאן. זהו ראשיתו של מאבק להשבת חייך למקום בו חל השבר. זהו ראשיתו של מאבק שמכריז, עד כאן. זוהי נגיעה בתקווה שיכול להיות טוב, כמו פעם. אני לא יכולה לאבחן מה יש לך. אני לא אשת מקצוע אבל אני מרגישה שחייך ירדו מהפסים עליהם נעו עד כה ולא טוב לך עם זה. זה הזמן יקירתי לעזור לעצמך. ואפשר. האם ניסית לשוחח עם איש מקצוע טיפולי? רוצה לומר לך שיש היום מגוון כה רחב של אנשי מקצוע שיכולים לעזור... ואת, אל תשארי לבד עם הכאב והחשש. שובי אלינו. דברי אתנו. תני לנו לחבק אותך ולהיות איתך במקום בו את נמצאת... שלך, לחן

eren1029

אין אני הולכת לאיש מיקצוע קודם כול ביגלל שאין אני יודעת למי ליפנות ופסיכולוג עולה המון ואין לי כרגע תקציב לכך .,שנית אני לא הולכת ביגלל לא לעשות " כתם" לילדים שיש להם אמא לא בסדר . אני מדברת הרבה עים אלוהים ויש לי מחברת שהיא כבר ספר ושם אני ,שופכת את אשר על ליבי ליפעמיים זה מועיל לי מאוד וליפעמיים לא ., לצערי באמת נהייתי שחקנית ואפילו מצוינת כי בעצם החיים שלי זה מישחק אחד גדול ., שאני רק לבד אני מרשה לעצמי להיתפרץ וליבכות בקול .,מעט יוצא שאני כבר מיתפוצצת ובוכה ליד הילדים ואף פעם לא ליד הבעל החיים זה מישחק וצריך לדעת לנהל את המישחק . תודה מיקרב ליבי שאני יודעת שיש לי למי ליפנות בשעת הצער וגם בישעת השימחה תודה תודה מיקרב ליבי ץ

האים אני במצב דיכאון עמוק?

השוקולד כמה הוא מתוק בישבילי הוא מר הילדים כמה עושים טוב על הללב בישבילי זה מועקה אני לא יודעת מה אבל הכול לא טוב לי מרגישה איך אני יסביר את זה במעיין אחת שרואה ומרגישה רק שחורות ., יש לי הכול בחיים בעל בית ילדים פרנסה טובה ולא מרגישה מסופקת מרגישה חוסר חור בנשמה חור עמוק שגודל מרגע לרגע פעם היתי בחורה שמחה מלאת חיים היום הכול הפוך ., מה זה המצב הזה האים אני חולה נפשית כול היום בוכה מחייכת לסובבים אבל בפנים דמעות של דם די נימאס לי מהמצב הזה לא יושנת בלילה הכול מיתמוטט לי בפנים אנא עיזרו לי ליפני שיהיה מאוחר .

קרה לי... ויצאתי מזה

אני גבר (נשוי + 2) הנחשב מאוזן בנפשו. לפני כשנה וחצי השתלטה עלי חרדה לא מוסברת שגרמה לי להיתכנס לתוכי ולהפסיק לתפקד. בנוסף לכך חשתי כמי שנתון בהתקף קלסטרופובי עד כדי כך שפחדתי להיכנס למעלית. ידעתי, כי אם המעלית תיתקע אכנס להיסטריה חמורה... לאחר שלושה ימי פחד והסתגרות, כאשר לא היתה הטבה במצב, החלטתי לפנות לפסיכיאטר, שמטפל בקרוב משפחתי. הסתבר כי הוא יצא לחו"ל - למזלי. כי החלטתי לחשוב מה הביא אותי למצב הזה... חשבתי לכל כיוון אפשרי, חיטטתי בנישמתי, והגעתי למסקנה כי עלי לפעול בדרך מסויימת. כאשר פעלתי כך - בתוך שעה נשרה ממני החרדה וכעבור יממה כבר תיפקדתי כרגיל. אשמח אם תפני אלי ישירות - כדי לקבל הסבר' באמצעות הדואל arnon666@walla.co.il

eren1029

אין אני הולכת לאיש מיקצוע קודם כול ביגלל שאין אני יודעת למי ליפנות ופסיכולוג עולה המון ואין לי כרגע תקציב לכך .,שנית אני לא הולכת ביגלל לא לעשות " כתם" לילדים שיש להם אמא לא בסדר . אני מדברת הרבה עים אלוהים ויש לי מחברת שהיא כבר ספר ושם אני ,שופכת את אשר על ליבי ליפעמיים זה מועיל לי מאוד וליפעמיים לא ., לצערי באמת נהייתי שחקנית ואפילו מצוינת כי בעצם החיים שלי זה מישחק אחד גדול ., שאני רק לבד אני מרשה לעצמי להיתפרץ וליבכות בקול .,מעט יוצא שאני כבר מיתפוצצת ובוכה ליד הילדים ואף פעם לא ליד הבעל החיים זה מישחק וצריך לדעת לנהל את המישחק . תודה מיקרב ליבי שאני יודעת שיש לי למי ליפנות בשעת הצער וגם בישעת השימחה תודה תודה מיקרב ליבי ץ

בא לה

כמה דברים שעלו בי תוך שקראתי את דברייך. שמתי לב שאת חייך את מחשיבה פחות מחיי ילדייך. גם רגשותייך ובריאותך שלך אינם מאד חשובים לך... את דואגת ל"כתם" שתכתימי אותם אם תסתייעי באיש מקצוע יותר משאת דואגת לאיך את מרגישה. אני דואגת לך בא לה. לא שאני חושבת שאת חייבת לקבל טיפול. לא שאני חושבת שטיפול הוא הדבר היחיד שניתן לעשות במצבך, אבל אני כן חושבת שרצוי היה שתחשבי ראשית על עצמך, בפרט שאת במשבר קשה עכשיו, ושתשימי את עצמך בראש סולם העדיפויות שלך. נראה לי שכשלך יהיה טוב יותר, גם הם יהנו מזה. ילדים קולטים מהר מאד בחושים שלהם מה קורה אתנו. אני יכולה להתהלך בבית במסכה צוהלת, ילדי תמיד יחושו מה קורה לי מתחת למסכה, אם אני לא צוהלת מבפנים. לעיניין הכתם.... נראה לי שעברו ימים רבים מאז טיפול נפשי נחשב לטיפול ששם סטיגמה על המטופל, כל שכן על משפחתו. כשנפש נתונה במשבר היא זקוקה לטיפול כמו כל איבר אחר בגוף. נכון שהנפש עדיין לא הוגדרה כאיבר, אבל הרפואה והפסיכולוגיה יודעות היום כיצד ניתן לטפל בה. משבר נפשי לא מעיד דבר על האדם. הוא לא הופך רע יותר, או נחמד פחות, או אינטיליגנטי פחות או משוגע. אדם שעובר משבר נפשי הוא אדם שנפשו עברה חוויות קשות שהוציאה אותו מאיזשהו איזון. הטיפול הנפשי מאפשר את השבת האיזון הזה. אולי אם תתבונני על זה כך תביני, שאין שום סיכוי שילדייך יוכתמו אם את תטופלי. לדעתי איכות חייהם תשתפר אם שמחת החיים תשוב אלייך, אם תצליחי שוב להנות ממתיקותו של השוקולד ומנוכחותם של ילדייך. חשבי על זה. לפעמים צריך להבשיל לקראת רעיון חדש כזה. חשבי על זה. הקשיבי למה קורה בתוכך, למה את זקוקה עכשיו. ובאשר לבמה עליה את משחקת את משחק חייך... אני מבינה שאת שומרת בסוד, אפילו מבעלך, את העובדה שאת מרגישה כל כך רע... את כותבת שלידו את צריכה לשחק את המשחק... האם חייך היו תמיד משחק? מה יכול לקרות אם הוא יגלה עלייך שרע לך עכשיו? מה עושה לך ההסתרה של מה שאת חשה? את מי את בכל זאת משתפת? מי עוזר לך ביומיום כשאת מתפרקת? על איזו כתף את משעינה את ראשך? מיליון שאלות לי אלייך יקירתי, את מוזמנת לענות רק על מה שנח לך... שולחת לך חיבוק תומך שלך, לחן

לחן היקרה

אוי אני קורא את מילותייך ודמעות בעיני לשאלתך האחרונה אני יתן תשובה ראישונה ., אין לי אף אחד שאיתו אני מוציאה את מה שיש על ליבי חוץ כמובן מבורא עולם שאיתו אני מנהלת שיחות יום יומיות אין בכתב ואין בפה ., אני מנותקת מהכול ואין לי חברות כי אצלי המישפט "כול חברה היא עבירה " תקף מאוד., יש לי את אמא שלי שהיא קרובה אלי אבל יש לה את הבעיות שלה ולא רוצה להכביד עליה יותר ., בעלי הוא בן אדם שאני לא יכולה לשבת ולדבר איתו על בעיות שלי אמרתי לו שאני מרגישה חנוקה צריכה לצאת לנופש תשובתו היתה קחי את הילדים וצאי ., אז מיכאן תביני שאין לי למי ליפנות ואין לי למי לצעוק את אשר על ליבי .בכללי הוא בעל טוב ואבא טוב לילדים אך בקטע הזה הוא חסר אולי הוא לא מוכן לקבל את זה שאני במצב שכזה כי הוא מכיר אותי כבחורה עים כוח שמחה ואוהבת את החיים ולא את מה שאני היום בידיוק ההפך אולי קשה לו לקבל . אני מיתמודדת כול יום ויום לבד עים עצמי ומנסה לישרוד את היום היתחלתי לעבוד קצת 4 שעות ביום כדי מהבית ליברוח מהמחשבות אולי זה קצת יעזור לי ביום יום .אז תודה לך על הכול מיקרב לב .בלה.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר