לא יודע מה לעשות, איזו עזרה אני צריך, איך להבריא. אני מיואש.

אני אפילו לא מצליח להתחיל לכתוב. אני לא מצליח לקום בבוקר וללכת לעבוד. שום דבר לא מעניין אותי. הבית שלי מטונף, אני לא מטפל בחתולים שלי. אצל העובדת הסוציאלית שלי אני לא מגיע לשום התקדמות, אחרי שגם אצל מטפלים אחרים לא הגעתי לשום התקדמות. מחשבות אובדניות מתרוצצות לי בראש, כופות את עצמן עליי. אני לא מצליח להקפיד על היגיינה אישית. תמיד באנטי, וכשלא באנטי אני אדיש. כל ההתלהבות שהייתה לי נעלמה. אני צריך עזרה ולא יודע מה עוד יכול לעזור לי. אני כל כך מתבייש בדיכאון שלי. אני כל כך מתבייש בזה שאני סובל מהילדות (כבר עשרים שנה) ושהתבגרתי לתוך הדיכאון הזה ולא מכיר שום דבר אחר, ושטוב לי רק כשאני בורח לבית של חברה שלי פעם בשבועיים. היחסים שלי עם ההורים שלי איומים ונוראים בגלל הדיכאון. אני מרגיש כאילו אף אחד לא מבין אותי חוץ מדכאוניים חרדתיים אחרים. בקיבוץ אני מרגיש כמו אאוטסיידר. רוצה לעזוב ולמצוא חיים אחרים אבל אין לי את הכוח. כולם, ובמיוחד הבוס שלי אומרים לי "תעשה מאמץ" אבל אין לי כוח אפילו לקום להתרחץ או להאכיל את החתולים. אני מחפש קבוצת תמיכה באיזור מגוריי (קריות). בבקשה, תעזרו לי. ארי בונה.

יקירי

קבוצת תמיכה אני לא מכירה, אך אתה מתאר מצב קשה ביותר. אולי בנוסף למטפלים או עובדים סוציאלים תפנה גם לפסיכיאטר שיכול להרשום לך תרופות. יש כיום תרופות שנחשבות כטובות מאוד נגד דכאון. אני יודעת שורדה רזיאל (פסיכולוגית - עתונאית) ממליצה מאוד על טיפול תרופתי. תבדוק אם זה יכול להתאים לך. כמו כן התקשר לטל' 1201 שלוחה 9. זה ער"ן הטלפוני. יש להם רשימות של כל מיני ארגונים שיכולים אולי לעזור לך. מאחלת לך הצלחה בהתמודדותך הקשה. קרן

אני מטופל קרוב לשנה בסרוקסט ודהפלפט וכל מה שיצא מזה

זה עוד רגשות אשמה על זה שאני לוקח תרופות שכולם אומרים שאמורות לעזור לי בלי לראות שום שינוי ממשי. הפסיכיאטרית שלי(דר' סופיה חרומנקוב ממרפאת בריאות הנפש מרב"ך בקרית חיים) אמרה לי כבר יותר מפעם אחת שאני לא חולה ושמה שיש לי זו אישיות כזו ונפש כזו ושאין לי שום מחלה נפשית. אני פשוט צריך ללמוד לחיות עם מי שאני. ובכל זאת, אני יודע בדיוק מה לעשות כדי להבריא, אבל לא מוצא את הכוחות כדי לעשות את כל זה, אז כנראה שכל הידיעה והמודעות לא שוות שום דבר, אם לא יודעים מאיפה להביא את הכוחות.

לא יודע מה לעשות, איזו עזרה אני צריך, איך להבריא. אני מיואש.

אני אפילו לא מצליח להתחיל לכתוב. אני לא מצליח לקום בבוקר וללכת לעבוד. שום דבר לא מעניין אותי. הבית שלי מטונף, אני לא מטפל בחתולים שלי. אצל העובדת הסוציאלית שלי אני לא מגיע לשום התקדמות, אחרי שגם אצל מטפלים אחרים לא הגעתי לשום התקדמות. מחשבות אובדניות מתרוצצות לי בראש, כופות את עצמן עליי. אני לא מצליח להקפיד על היגיינה אישית. תמיד באנטי, וכשלא באנטי אני אדיש. כל ההתלהבות שהייתה לי נעלמה. אני צריך עזרה ולא יודע מה עוד יכול לעזור לי. אני כל כך מתבייש בדיכאון שלי. אני כל כך מתבייש בזה שאני סובל מהילדות (כבר עשרים שנה) ושהתבגרתי לתוך הדיכאון הזה ולא מכיר שום דבר אחר, ושטוב לי רק כשאני בורח לבית של חברה שלי פעם בשבועיים. היחסים שלי עם ההורים שלי איומים ונוראים בגלל הדיכאון. אני מרגיש כאילו אף אחד לא מבין אותי חוץ מדכאוניים חרדתיים אחרים. בקיבוץ אני מרגיש כמו אאוטסיידר. רוצה לעזוב ולמצוא חיים אחרים אבל אין לי את הכוח. כולם, ובמיוחד הבוס שלי אומרים לי "תעשה מאמץ" אבל אין לי כוח אפילו לקום להתרחץ או להאכיל את החתולים. אני מחפש קבוצת תמיכה באיזור מגוריי (קריות). בבקשה, תעזרו לי. ארי בונה.

acidrain יקר ...

אני נמצא כמעט מאותו המצב בדיוק .. רק שאני כן בדיכאון ואני לא יודע מה יכול לעזור לי ..ואני חייב לעבוד .. אחרת אין מישהו אחר שיפרנס את המשפחה שלי .. אבל הכוחות שלי אוזלים מיום ליום .. אני יכול להשבר בכל שניה ..כל פעם שאני נמצא לבד בחוץ אני מסתקל מסביבי ומחפש מקומות מתאימים שאפשר לבצע את המעשה .. בכל דבר אני רואה אפשרות הזאת .. אני גם הייתי בטיפול שיחתי במשך שנה לפני 8 שנים אחרי חודשיים של אישפוז ןגם לי זה לא עזר .. עכשיו אני שוב בטיפול כחודש בלבד וגם ביקשתי אישפוז חוזר .. אולי גם אתה תנסה לבקש אישפוז .. אני יודע שזה קשה .. גם אני חשבתי שעדיף להתאבד מאשר שוב להכנס לבית חולים פסיכיאטרי .. אבל בכל זאת נתתי הזדמנות שניה לרופאים .. כי לבתאבד אפשר בכל שניה .. אני מאחל לך למצוא את דרך המתאימה ביותר לך ושתצליח לעבור את המשבר הקשה שלך ..
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר