אז ככה

אז ככה

עייפה ומפחדת לישון מרגישה שגם לסביבה כבר אין כוח אלי הגעתי נמוך מדי וממשיבה להתדרדר, מפחדת מנקודת אל חזור, הנקודה שבה פרוק האישיות כבר לא הפיך. מפחדת מהרגע שבו כל הרסיסים שמרכיבים אותי יאבדו את הקשר אחד לשני. מפחדת מהזכרונות שלי שבלילה שוכחים שהם עבר והופכים להווה. מפחדת מהשיגעון שמחכה בסבלנות כל השנים, יודעת שהוא מרגיש שאני נחלשת, מרגישה איך השיגעון מתקרב כל יום עוד קצת. מפחדת מעצמי שאולי כבר אין לי כוח לעזור לעצמי. מצטערת, רוני

רוני חמודה...

תאמיני בעצמך... אומנם לא העמקת בסיפור חייך אך עדיין יודעת אני שטמונה בך יכולת אדירה וחבל שאינך מודעת לה. אם קצת רצון טוב ואמונה תלמדי להתמודדת עם הכל. לעולם אל תפחדי מלפחד. יש רגעים בחיים שניראה כאילו הכל שחור אבל אחרי שמתעוררים ועוברים הלאה מגיע דבר שמכפה על הכל. אני מאמינה בך וכאן להוות לך אוזן קשבת תמיד אם רק תרצי לפרט מעט יותר שאוכל לעזור לך לפרטי פרטים ולהוכיח לך שהרע מאחוריך... המון המון הצלחה... שלוחה לך אהבתי ואמונתי בך רייצ'ל :)

רוני אני שולחת לך חיבוק חחחחםםםםםםםםם.

הפחד לעיתים מגן עלינו, לדעתי. הפחד מסייע לנו להתמודד עם מצוקה, ולצורך זה הוא נוצר. אצלך המצוקה היא המחשבה - בין אם היא אובייקטיבית ובין אם היא סובייקטיבית - כי את עלולה שלא להצליח להתמודד עם הכאב העצום שאת חשה. על פי רוב מחשבות כאלה אינן אובייקטיביות ומגיעות ממקום של רגשי נחיתות! רק במיעוט המקרים אנשים באמת בסכנה של איבוד השפיות כאשר הם כותבים זאת. חשוב שתזכרי זאת. ההתמודדות עם המצוקה הזאת היא הפחד, כך אנו עובדים. במצבים מסוימים הפחד מתחיל להיות בעיה וסכנה בפני עצמו. בשלב זה הוא מצריך בדרך כלל טיפול. גם לי היו תקופות ארוכות בהן לא הצלחתי לישון בגלל הפחד. גם עכשיו אני לא יושנת... אבל פחד מגן עלינו מפני סכנה. אוהבת, טל.

רוני חמודה...

תאמיני בעצמך... אומנם לא העמקת בסיפור חייך אך עדיין יודעת אני שטמונה בך יכולת אדירה וחבל שאינך מודעת לה. אם קצת רצון טוב ואמונה תלמדי להתמודדת עם הכל. לעולם אל תפחדי מלפחד. יש רגעים בחיים שניראה כאילו הכל שחור אבל אחרי שמתעוררים ועוברים הלאה מגיע דבר שמכפה על הכל. אני מאמינה בך וכאן להוות לך אוזן קשבת תמיד אם רק תרצי לפרט מעט יותר שאוכל לעזור לך לפרטי פרטים ולהוכיח לך שהרע מאחוריך... המון המון הצלחה... שלוחה לך אהבתי ואמונתי בך רייצ'ל :)

רייצ'ל וטל היקרות

תודה על העידוד הנדיב שלכן והנה מיד יגמר לו עוד לילה, והשדים ידהו וההווה יחזור להיות תלת מיימדי חושבת שנידונה לשאת בהשלכות העבר שלי, בהשלכות הלילות המסוייטים של אז, לנצח מצטערת על היאוש אבל כבר לא מצליחה להמלט מהכאב רוני

לפעמים כל מה שצריך הוא להרעיף עליך חום ואהבה.....

ולתת לך להרגיש אותה מקרוב. לפעמים זה מעלה דמעות. שום דבר הוא לא בלתי הפיך. שום דבר מן העבר שלך איננו נצחי, יקרה. לפעמים מתוך ייאוש אנחנו משכנעים את עצמנו שהכל בלתי הפיך, כי אין לנו או אנחנו חושבים שאין לנו את הכוח להתמודד. אז אנחנו משכנעים את עצמנו שאין צורך. יש לנו את הכוח להתמודד. אנחנו פשוט צריכים למצוא אותו. ובכל מקרה להאמין שיש בו צורך מכיוון שיש איפה לעשות בו שימוש. אוהבת, טל.

אז ככה

עייפה ומפחדת לישון מרגישה שגם לסביבה כבר אין כוח אלי הגעתי נמוך מדי וממשיבה להתדרדר, מפחדת מנקודת אל חזור, הנקודה שבה פרוק האישיות כבר לא הפיך. מפחדת מהרגע שבו כל הרסיסים שמרכיבים אותי יאבדו את הקשר אחד לשני. מפחדת מהזכרונות שלי שבלילה שוכחים שהם עבר והופכים להווה. מפחדת מהשיגעון שמחכה בסבלנות כל השנים, יודעת שהוא מרגיש שאני נחלשת, מרגישה איך השיגעון מתקרב כל יום עוד קצת. מפחדת מעצמי שאולי כבר אין לי כוח לעזור לעצמי. מצטערת, רוני

אז ככה

אני "בנזוג" של מישהי שאולי היתה בנעלייך. לא תמיד הרגשה של התפרקות באמת מביאה אחריה התפרקות. כשאני, ובטח גם אחרים, מרגיש ש"אני לא יכול יותר", בסוף מסתבר שאני כן יכול יותר, לטוב ולרע. לגבי "פירוק האישיות", יש זמנים שקצת פחות קשר הוא נחוץ, כדי שהפחדים וההצפות של חלק מה"רסיסים" לא ימנעו מרסיסים אחרים להמשיך לתפקד. מעין תקופת חירום. אני מקווה שיש לך איזה מטפל\ת באופק ואת לא לבד. הזכרונות שנהיים הווה - כן, זה קשה. יש שיטות שונות ל"עיגון", להרגיש את ההווה ולא לתת לעבר להשתלט. זה לא בא במקום טיפול, אלא כדי להקל על המצב הקיים. אני מכיר מקרים שבהם העבר חי לצד ההווה, וזה עבר, ואפשר להתגבר. לא נשמע לי שאת משוגעת. את בלחץ מסיבות שכל אחד אחר היה נלחץ מהם. את יכולה לעבור את זה. ואם אני לא מובן, כנראה שלא הבנתי אותך נכון.

רוב רוי, הבנת נכון

הבנת נכון, כרגע העבר מאוד מאיים על היכולת שלי לחוות את ההווה גם לא מבינה איפה הייתי כל השנים? שנים גדלתי על הסיפור שכל לילה הוא היה מעיר אותי למקלחת כי היה לי חם, כל המשפחה המורחבת מכירה את הסיפור. ואיש לא חשב שזה משונה ואני כבר אמא לילדים שיודעת כמה מחכים שהם ירדמו סוף סוף, שמפחדים להעיר שמא הם לא ירדמו שוב, ובכל זאת לא נפל לי האסימון. שנים העבר ידוע גלוי ואני התעלמתי. ועכשיו שזוכרת שמבינה מה היה שם בלילות האימה לא מוצאת לי מנוחה תודה רבה רבה על המילים הטובות רוני

לפעמים כל מה שצריך הוא להרעיף עליך חום ואהבה.....

ולתת לך להרגיש אותה מקרוב. לפעמים זה מעלה דמעות. שום דבר הוא לא בלתי הפיך. שום דבר מן העבר שלך איננו נצחי, יקרה. לפעמים מתוך ייאוש אנחנו משכנעים את עצמנו שהכל בלתי הפיך, כי אין לנו או אנחנו חושבים שאין לנו את הכוח להתמודד. אז אנחנו משכנעים את עצמנו שאין צורך. יש לנו את הכוח להתמודד. אנחנו פשוט צריכים למצוא אותו. ובכל מקרה להאמין שיש בו צורך מכיוון שיש איפה לעשות בו שימוש. אוהבת, טל.

טל אני מקווה שאת צודקת

כבר עייפה כל כך, שנים שנים נאבקת כדי לשרוד, וקצת נגמר לי הכח תודה על החם והאהבה רוני

רוב רוי, הבנת נכון

הבנת נכון, כרגע העבר מאוד מאיים על היכולת שלי לחוות את ההווה גם לא מבינה איפה הייתי כל השנים? שנים גדלתי על הסיפור שכל לילה הוא היה מעיר אותי למקלחת כי היה לי חם, כל המשפחה המורחבת מכירה את הסיפור. ואיש לא חשב שזה משונה ואני כבר אמא לילדים שיודעת כמה מחכים שהם ירדמו סוף סוף, שמפחדים להעיר שמא הם לא ירדמו שוב, ובכל זאת לא נפל לי האסימון. שנים העבר ידוע גלוי ואני התעלמתי. ועכשיו שזוכרת שמבינה מה היה שם בלילות האימה לא מוצאת לי מנוחה תודה רבה רבה על המילים הטובות רוני

רוני

שאלת איפה היית, אמרת שהתעלמת. זה לא ככה. הרבה פעמים הזכרונות באים בגיל מאוחר, עם תקופת "רגיעה" באמצע: הפגיעות בתקופת הילדות, ההדחקה, ואז, כאשר כאילו הגענו אל המנוחה והנחלה, איזה מנגנון פנימי אומר לזכרון "עכשיו בטוח, עכשיו אפשר להרים ראש". אנשים מתעלמים ממה שלא הגיוני, שמערער את תפיסת העולם. זה טבעי ואנושי. מה יותר פשוט למוח, להאמין שקרה משהו נורא ושהיה קשר שתיקה מחריד, או לעבור הלאה, ולשמור על "משפחה חמה-אוהבת-מגוננת" בספר הזכרונות? אבל זאת לא האמת, וההכרה הזאת יוצאת החוצה. אולי התזמון אומר שבפנים בפנים את יודעת שאת מסוגלת להתמודד עם האמת לגבי העבר, לגבי "המשפחה האוהבת". אחת הבעיות בהתמודדות הזאת עם הזכרונות, היא שמרגישים שכל מה שחשבנו שידענו לגבי המשפחה, האנשים הקרובים לנו, לגבי מה אמת ומה קרה - מתערער, ויכולה להיות תחושה שהכל שקר. נורא קשה להתמודד עם זה לבד, נורא חשוב להיעזר במישהו שיודע מה ההרגשה ויודע איך להתמודד איתה, כלומר מטפל\ת. זה לא פינוק, זה לא צומי. זה נחוץ, חשוב, ומגיע לך לא להיות עם זה לבד שוב.

טל אני מקווה שאת צודקת

כבר עייפה כל כך, שנים שנים נאבקת כדי לשרוד, וקצת נגמר לי הכח תודה על החם והאהבה רוני

רוני...

גם סיוטים הם תוצאה של משהו עמוק ריאלי שמציק לך... אני ממש ישמח להיות בשבילך תמיד!!! רוני תאמיי בעצמך כי אני מאמינה בך... עברתי כל כך הרבה ועכשיו אני יודעת שאין דבר בעולם שרוצים כ"כ ולא ניתן להשיג אותו. רוני מאמי, אם את רוצה לשנות את תצליחי רק אל תשכנעי את עצמך שככה צריכים להיות הדברים. רוני אני כאן בשבילך... תמיד... ואם תרצי את זה יותר אישי אני יהיה שם... בהמון אהבה רייצ'ל

אז ככה

עייפה ומפחדת לישון מרגישה שגם לסביבה כבר אין כוח אלי הגעתי נמוך מדי וממשיבה להתדרדר, מפחדת מנקודת אל חזור, הנקודה שבה פרוק האישיות כבר לא הפיך. מפחדת מהרגע שבו כל הרסיסים שמרכיבים אותי יאבדו את הקשר אחד לשני. מפחדת מהזכרונות שלי שבלילה שוכחים שהם עבר והופכים להווה. מפחדת מהשיגעון שמחכה בסבלנות כל השנים, יודעת שהוא מרגיש שאני נחלשת, מרגישה איך השיגעון מתקרב כל יום עוד קצת. מפחדת מעצמי שאולי כבר אין לי כוח לעזור לעצמי. מצטערת, רוני

רוני יקרה

שמחתי מאוד לראות שאת שבה וכותבת אצלנו זה ללא ספק יעור לך ובוודאי גם לאחרים . תזכרי תמיד שמשפחתך המקסימה היא הנצחון שלך על הכל , על העבר , על הפחדים , על הסיוטים ,על הכל. שבת שלום - בן

טל אני מקווה שאת צודקת

כבר עייפה כל כך, שנים שנים נאבקת כדי לשרוד, וקצת נגמר לי הכח תודה על החם והאהבה רוני

.

רוני יקרה

שמחתי מאוד לראות שאת שבה וכותבת אצלנו זה ללא ספק יעור לך ובוודאי גם לאחרים . תזכרי תמיד שמשפחתך המקסימה היא הנצחון שלך על הכל , על העבר , על הפחדים , על הסיוטים ,על הכל. שבת שלום - בן

בן תודה

תודה על קבלת הפנים לגבי הנצחון, מוטל בספק כרגע נאבקת בשברים חדשים, במשהו שמרגיש לי רע איתו כל כך רע שלא יכולה לשתף אף אחד כבר כמה ימים עם אי השקט הזה, עם קצה של זוועה שמתגלה ולא רוצה לדעת יותר, הספיק לי מה שהבנתי עד עכשיו אם מקטרת יותר מידי תגידו ואפסיק רוני

רוני

שאלת איפה היית, אמרת שהתעלמת. זה לא ככה. הרבה פעמים הזכרונות באים בגיל מאוחר, עם תקופת "רגיעה" באמצע: הפגיעות בתקופת הילדות, ההדחקה, ואז, כאשר כאילו הגענו אל המנוחה והנחלה, איזה מנגנון פנימי אומר לזכרון "עכשיו בטוח, עכשיו אפשר להרים ראש". אנשים מתעלמים ממה שלא הגיוני, שמערער את תפיסת העולם. זה טבעי ואנושי. מה יותר פשוט למוח, להאמין שקרה משהו נורא ושהיה קשר שתיקה מחריד, או לעבור הלאה, ולשמור על "משפחה חמה-אוהבת-מגוננת" בספר הזכרונות? אבל זאת לא האמת, וההכרה הזאת יוצאת החוצה. אולי התזמון אומר שבפנים בפנים את יודעת שאת מסוגלת להתמודד עם האמת לגבי העבר, לגבי "המשפחה האוהבת". אחת הבעיות בהתמודדות הזאת עם הזכרונות, היא שמרגישים שכל מה שחשבנו שידענו לגבי המשפחה, האנשים הקרובים לנו, לגבי מה אמת ומה קרה - מתערער, ויכולה להיות תחושה שהכל שקר. נורא קשה להתמודד עם זה לבד, נורא חשוב להיעזר במישהו שיודע מה ההרגשה ויודע איך להתמודד איתה, כלומר מטפל\ת. זה לא פינוק, זה לא צומי. זה נחוץ, חשוב, ומגיע לך לא להיות עם זה לבד שוב.

רוב רוי יקר

יודעת שטיפול יכול לעזור, הייתי שנה בטיפול ונגמר לי הכסף, מנסה להתארגן שוב ומבינה למה הדחקתי, לא מבינה איך ממשיכים עכשיו עם בוא הזיכרון?

רוני...

גם סיוטים הם תוצאה של משהו עמוק ריאלי שמציק לך... אני ממש ישמח להיות בשבילך תמיד!!! רוני תאמיי בעצמך כי אני מאמינה בך... עברתי כל כך הרבה ועכשיו אני יודעת שאין דבר בעולם שרוצים כ"כ ולא ניתן להשיג אותו. רוני מאמי, אם את רוצה לשנות את תצליחי רק אל תשכנעי את עצמך שככה צריכים להיות הדברים. רוני אני כאן בשבילך... תמיד... ואם תרצי את זה יותר אישי אני יהיה שם... בהמון אהבה רייצ'ל

רייצ'ל מתוקה שכמוך

מעריכה מאוד את המאמצים והכוח שאת משדרת תודה לך רוני
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר