אני מיואשת לגמרי....... אני רוצה רק להסתגר בבית ולא לצאת.

אני שונאת את בצפר!!!! מחר היום האחרון של החופש ואני לא יודעת מה לעשות.... אני שונאת ת'אנשים בבצפר, אני שונאת את איך שאני מרגישה כשאני שם, אני שונאת לגור בישוב הזה.... אלוהים, אם רק שנת הלימודים היתה נדחית. אני לא יכולה להתמודד עם זה! אני לא מצליחה לעודד את עצמי וכבר נשבר לי מלנסות. אני שונאת לסוע בהסעות ולראות את כולם שמחים ולדעת שאני מרגישה חרא מפנים, להרגיש נחותה להם. אני שונאת לא להצליח להתרכז בשיעורים מהדיכאון, אני שונאת לצאת להפסקה בלי לדעת מה לעשות עם עצמי כי אין לי לאן ללכת........ הילדים בבצפר שלי פשוט מגעילים!!!!! בכיתה ז הם היו נוראיים אליי ועכשיו כשרזיתי הם הפסיקו. בכיתה ח ניסיתי עוד להשתלב, אבל הרגשתי כמו צבועה! אני רואה איך הם מתייחסים לאנשים ששונים מהם וזה דוחה אותי. ביה"ס הוא ביוט אחד ארוך ומתמשך בשבילי. אני רוצה לבכות, אבל הדמעות לא יורדות. כבר לא איכפת לי מאף אחד.

אין פה אפ'חד?.....

לא בטוח שזה יעזור אבל

היי תראי אני סיימתי ללמוד שנה שעברה ועכשיו אני מחכה לגיוס ואני בכיף הייתי נשארת עוד שנה בבית ספר... זה מפחיד לחיות בלי מסגרת אני קמה כל יום בבוקר ואין לי למה לקום חברים שלי חלקם כבר התגייסו ואין לי שום מטרות כרגע כי עבודה אין ממש... בכל אופן אני ממש מתגעגעת לאווירה בכיתה ,להציק למורות לבדיחות לקטעים שהיו שם... ואני לא באתי מכיתה מגובשת היו לי רק 2 חברות בכיתה היתר היו בכיתות אחרות .. אבל עדיין היה כיף העביר איתם את הזמן ולעשות שטויות... אז נכון שזה ניראה לך צבוע.. אבל אם את כבר איתם לא עדיף שתנסי להנות מיזה? תנסי להנות מהשטויות שהכיתה שלך עושה ומהעצבים של המורות...אני מבינה שאת עדיין לא בתיכון כלומר אין לך עדיין עומס של בגרויות וזאת התקופה הכי טובה להנות מהחברה ... את לא חייבת לסמוך עליהם או לספר להם דברים רק אל תנתקי את עצמך מיזה כי את עוד תתגעגעי לזה ..... אל תקחי את זה בגישה השלילית זאת שנה חדשה ואולי הכי טובה שתיהיה לך בחטיבה כי הכיתה כבר קיבלה אותך... והם הבינו שהם היו סתם מרושעים.... כולם טועים ..אל תזכרי להם את הטעויות שלהם כי את תסבלי מיזה בסוף... תני להם צאנס ולכי לבית ספר עם גישה חיובית ותראי שהכל יסתדר תעדכני אותי איך היה אביב

אין פה אפ'חד?.....


אני כאן..

אמא פעם אמרה לי "חייכי אל העולם והוא יחייך אליך בחזרה", אז אמנם זה חינוך לאותה הצביעות שאת מתארת, אז אני לא אגיד שזו העצה הכי טובה בעולם, אבל מנסיון זה עובד ועוזר להעביר את היומיום.. לכי תדעי, אולי בסוף גם תהני מהתקופה הזאת.. שנה חדשה יכולה להיות גם סימן טוב.. אפשרות לפתוח דף חדש.. ועוד טיפ אחרון, אם יותר לי- לא כולם צבועים, אני בטוחה שמסביבך, אולי אפילו במרחק כמה ספסלים לידך בהסעה או בכיתה, נמצאים אנשים, שכמוך, מחפשים חברות אמיתית, ולא זיוף.. אז תפתחי את הראש, ותפתחי את העיניים, ולכי תדעי, אולי עוד תהיי מופתעת לטובה..

אני מיואשת לגמרי....... אני רוצה רק להסתגר בבית ולא לצאת.

אני שונאת את בצפר!!!! מחר היום האחרון של החופש ואני לא יודעת מה לעשות.... אני שונאת ת'אנשים בבצפר, אני שונאת את איך שאני מרגישה כשאני שם, אני שונאת לגור בישוב הזה.... אלוהים, אם רק שנת הלימודים היתה נדחית. אני לא יכולה להתמודד עם זה! אני לא מצליחה לעודד את עצמי וכבר נשבר לי מלנסות. אני שונאת לסוע בהסעות ולראות את כולם שמחים ולדעת שאני מרגישה חרא מפנים, להרגיש נחותה להם. אני שונאת לא להצליח להתרכז בשיעורים מהדיכאון, אני שונאת לצאת להפסקה בלי לדעת מה לעשות עם עצמי כי אין לי לאן ללכת........ הילדים בבצפר שלי פשוט מגעילים!!!!! בכיתה ז הם היו נוראיים אליי ועכשיו כשרזיתי הם הפסיקו. בכיתה ח ניסיתי עוד להשתלב, אבל הרגשתי כמו צבועה! אני רואה איך הם מתייחסים לאנשים ששונים מהם וזה דוחה אותי. ביה"ס הוא ביוט אחד ארוך ומתמשך בשבילי. אני רוצה לבכות, אבל הדמעות לא יורדות. כבר לא איכפת לי מאף אחד.

כאב וצער

לפונה שלום עצוב לקרוא את הכאב והצער הבאים לידי ביטוי בפנייתך.יחד עם זאת בואך לפורום זה והיכולת לשתף כאן בהרגשתך אולי יקלו ולו במעט.האם יש דברים אותם את אוהבת לעשות והגורמים לך לשמחה?האם תוכלי לעסוק בדברים אלו יותר ופחות לעסוק בכאב?האם יש לך חברים/ידידים/משפחה/קרובים איתם תוכלי להתחלק ברגשותיך?הדבר בהחלט יכול להקל על הכאב.את מוזמנת להתקשר איתנו לטלפון 1201 ומתנדבי ע.ר.נ. ישוחחו איתך על כל נושא. מה דעתך?
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר