פז

פז

אולי את כאן עכשיו? קראתי מה שכתבת לי בבוקר.רוצה וצריכה מאוד לדבר מעט..קשה לי

פז??

לי בוקר טוב...

היו לי יומיים מאד עמוסים בתוכן טוב. לא יכולתי להתפנות ולהגיב,את לא היחידה... אשתדל היום או לקראת הסופ"ש... בנוסף יום אחד קריסת מערכת החמצן שחיברה אותי לכאן.אז סבלנות.... זה עוד יגיע מבטיחה. פז.

פז יקרה

כשיהיה לך מעט זמן כיתבי לי אני מאוד צריכה לדבר איתך.שמחה שהיו לך יומיים טובים,זה תמיד נותן כוח.

לי יקירתי...אני מציעה ש....

בנתיים את תכתבי,ואני אקרא מאוחר יותר וגם אגיב קבענו? ו...את יותר ממוזמנת... שבת נעימה,מאמינה שניפגש פה מתישהו... פז.

פז. ט'

שמעתי משפט שמאוד נגע בי.הוא קשה מאוד להכלה ואף צורם אבל הוא כל כך נכון.תאמרי לי מה דעתך,הוא הולך כך: "הזמן שנותר לפגישתנו הבאה הוא הזמן שנותר לי על פני האדמה הזאת". בשבילי המשפט הזה מלא עוצמה והוא מלא בכאב. הוא ממחיש את הידיעה שכל הזמן הבא שלי כאן יהיה בלעדיו.מה שאעבור, אעשה,אחווה,הכל יהיה בלעדיו.הוא לא יהיה כאן יותר לעולם.וזה כל כך לא ניתן להבנה.איך אפשר להשלים עם זה ? נכון שלא משלימים לעולם?

פז

אולי את כאן עכשיו? קראתי מה שכתבת לי בבוקר.רוצה וצריכה מאוד לדבר מעט..קשה לי

פז

כתבתי לך היום בערב הודעה היא נמצאת כאן, בשירשור הזה.אנא חפשי אותה ועני כשתוכלי.. תודה פז וגם חיבוק.

לי תודה חומד תודה על ההבנה....

תודה על כל הסבלנות.... וכעת אני עוברת "לפרסומות"... פז.

פז. ט'

שמעתי משפט שמאוד נגע בי.הוא קשה מאוד להכלה ואף צורם אבל הוא כל כך נכון.תאמרי לי מה דעתך,הוא הולך כך: "הזמן שנותר לפגישתנו הבאה הוא הזמן שנותר לי על פני האדמה הזאת". בשבילי המשפט הזה מלא עוצמה והוא מלא בכאב. הוא ממחיש את הידיעה שכל הזמן הבא שלי כאן יהיה בלעדיו.מה שאעבור, אעשה,אחווה,הכל יהיה בלעדיו.הוא לא יהיה כאן יותר לעולם.וזה כל כך לא ניתן להבנה.איך אפשר להשלים עם זה ? נכון שלא משלימים לעולם?

לי יקרה- "הזמן שנותר לפגישתנו הבאה הוא הזמן שנותר לי על פני האדמה הזאת". טריגר!!!!

לי יקירתי המשפט נגע בך,והוא קשה להכלה עבורך,ולכל מי שחווה אובדן כלשהו בחייו.המשפט הזה כל כך עוצמתי,כל כך קשה להכלה,כל כך צורם,אבל באמת שהוא כל כך נכון.כל מה שכתבת פה הוא באמת נכון ושתינו מבינות גם למה.אין צורך בלהסביר מה זה עבורך? ומה זה עבורי נכון? הכאב של האובדן הוא כאב מאד מטלטל ומערער את כולם,לפעמים אין אזהרה, הודעה מקדימה,סימנים,זה מגיע "בבום"אחד חזק מאד וכואב מאד. אני מבינה יקירתי שזהו משפט ששמעת ממישהו מאד משמעותי עבורך,שאולי,אולי לצערך וגם לצערי,הוא חולה במחלה כלשהי,וסופר את ימיו האחרונים,ואולי זו רק פרשנות שלי... כאשר אני ממשיכה לקרוא את דברייך,אני חשה שמשהו מפחיד אותך מאד לחשוב שאת עומדת שוב לאבד אותו ואת מה שהוא מהווה עבורך בחייך שלך.אני צודקת? אין אפשרות להבין את "המוות",כי אנו החיים טרם חלפה שעתינו מהעולם. אך כמי שחי וקיים פה,עלינו לעשות את הכל עבורינו כדי שנחיה את החיים,ונבין שלחיים יש ערך יקר מאד.החיים זו המתנה הכי יקרה שהאדם מקבל מהוריו.מתנה חד פעמית,אין לה תחליף. יש לנו אפשרות להחליט מה אנו רוצים לקחת מהמשפט הזה את הכאב ואת הצער או את המסר שהוא מציב מול עינינו. אני מחבקת אותך ומבקשת מימך לחבק את עצמך בחיבוק מכיל.אני מבקשת מימך,להביא אל עולמך שלך וגם אל עולמו שלו את מה שיש לכם לידי ביטוי,מימוש,הגשמה,הנצחה,עשו זאת היום כל עוד זה ניתן ואפשרי,אל תשבו ותבכו,תרחמו כל אחד על השני,אלא שמחו על כל רגע שיש לכם זה את זו. עשו כך שיהיו לכם המון רגעים מהנים,נעימים,מחבקים אוהבים,כי מי יודע מה ילד יום.שמחו כי זה התאפשר,ואל תצטערו שזה נגמר. אני יודעת שדברי נשמעים לך בטח הזויים חומד,לא פשוטים להבנה,לעיכול,הרי את עוד צעירה,וטרם סגרת מעגל אחד פתוח של כאב,אובדן,והנה לפתע משהו נוסף מגיע,מתקרב,מאיים ושוב מפחיד. אבל זכרי שבעצם כולנו כאן לזמן קצוב,כל אחד מאיתנו נולד ביום ובתאריך מסויימים,בשעה נתונה ומדוייקת ,איש מאיתנו לא יודע כמה ישאר בחיים ומתי ימות. קשה להשלים עם אבידה של אהוב שניפטר,אבל בחיים כמו בחיים לכל דבר יש התחלה ותמיד יש גם סוף. המוות מרחיק אותו פיזית מאיתנו,אבל הלב,הזכרונות תמיד ימשיכו להחיות אותו בתוכנו לעולם ועד. מבינה את המסר,למרות הכאב. קחי מהמשפט הזה את התובנה שצריך לנצל כל רגע ולמצות כל שנייה. מחבקת אותך ומקווה שעזרתי לך להבין גם את המסר הסמוי שבמשפט. אילו... "אילו יכולתי לחיות מחדש את חיי בפעם הבאה הייתי מנסה לטעות יותר. לא הייתי מנסה להיות כל כך מושלם. הייתי נרגע יותר. הייתי יותר טיפש, למעשה הייתי לוקח מעט מאד דברים ברצינות. הייתי פחות נקי. הייתי לוקח יותר סיכונים, יוצא ליותר מסעות, מתבונן ביותר שקיעות, מטפס על יותר הרים, שוחה יותר נהרות. הייתי הולך ליותר מקומות בהם לא הייתי מעולם, הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית. היו לי יותר בעיות אמיתיות, ופחות מדומות. אני הייתי אחד מאותם אנשים שחי הגיוני ושקול בכל רגע בחייו. ברור שחוויתי רגעים של שמחה אך אילו יכולתי לחזור אחורנית הייתי מנסה לחוות רק רגעים טובים. כי אם אתם לא יודעים, מהם עשויים החיים. רק מרגעים. אל תאבדו את העכשיו. אני הייתי אחד מאלה שמעולם לא זזו בלי: מד חום, שקית מים חמים, מטריה ומצנח. אילו יכולתי לשוב ולחיות, הייתי מטייל עם פחות משקל. אילו יכולתי לחזור ולחיות, הייתי מתחיל ללכת יחף בתחילת האביב וממשיך עד סוף הסתיו. הייתי רוכב יותר סיבובים על הקרוסלה מתבונן ביותר זריחות ומשחק עם יותר ילדים, אם היו חיים שלמים לפני... קטע מנאום יום הולדתו ה-85 של הסופר חורחה לואיס בורחס אילו אנחנו היינו יכולים לחיות את חיינו מחדש..........." מחבקת אותך בחיבוק עגול - פז.

גברת פז היקרה

שלום לך גברת פז , קראתי את תגובתך , תגובה שנשמעת שיצאה מכל הלב והרצון שלך לעזור מורגש , אבל יש משהו שרציתי להגיב עליו , וזה המשפטים האלה : """ אל תשבו ותבכו,תרחמו כל אחד על השני,אלא שמחו על כל רגע שיש לכם זה את זו. עשו כך שיהיו לכם המון רגעים מהנים,נעימים,מחבקים אוהבים,כי מי יודע מה ילד יום.שמחו כי זה התאפשר,ואל תצטערו שזה נגמר. אני יודעת שדברי נשמעים לך בטח הזויים חומד,לא פשוטים להבנה,לעיכול! """ כאילו מה , היא ומשפחתה רוצים לשבת ולבכות , ולרחם אחד על השני , זה קצת לא בשליטתו של האדם , כמו שהמוות לא בשליטתנו , והכי הכי הכי הכי הכי מתסכל , הם כל האנשים כמוך שאומרים, שלא תצטערו שזה נגמר ?? מה זאת אומרת ? ואיך יכולים לא להצטער , איךךךךךךךךךךךךךךך ? קל קל קקלללללללללללללללללללל ביותר לבני אדם שונים להגיד את הדברים האלה אבל את יודעת מה , כשאת חווה אובדן , במיוחד פתאומי, את לא תעכלי , את תישארי מרחמת על עצמך והמשפחה המון זמן , את לא תצליחי ליהנות משום דבר , את לא תשמחי כי זה התאפשר , את תהיי כל הזמן עצובה שזה נגמר ! וחוזרת ו אומרת , קל יותר לאנשים שלא חוו אובדן פתאומי טראומטי , לדבר דברים כאלה ותודה לך שאת יודעת שדברייך נשמעים הזוים ומוזרים כי הם אכן כן ! סליחה , ההודעה נשמעת קצת בוטה גברתי , אבל פשוט מאוד נמאס לי מכל ההערות השגויות שאנשים אומרים אף אחד באמת לא יבין מה זה אובדן פתאומי טראומטי אם לא יחווה אותו הוא עצמו תודה רבה , ואני מתנצלת אם הרגשת באיזשהו מקום פגיעה אני לא רוצה לפגוע בך אני מעריכה אותך מאוד על העבודה הנפלאה !

אור אור...מספיק רק "פז" ט' ( לא קל !!!)

אור יקירתי,אני קראתי את תחושתך,ואני מבינה שדברי קצת קוממו אותך,אולי אף לא ברורים עבורך, ולא מובנים מאיפה הם נלקחים,ואיך מישהי כמוני, מעיזה לכתוב אותם כך סתם על דף לבן,לאדם אחר שכרגע נמצא בתחושה ש....הנה עוד רגע עוד שנייה, הוא ייפרד מיקירו,במין כפייה ושלא מתוך בחירה שלו. אז... הרשי לי להסביר לך מאיפה נכתבו הדברים אוקיי? אני מחזירה אותך מעט אחורה אל פז האמא,אמא מאושרת, היום בהווה,שמגדלת שלוש בנות מדהימות. אני רוצה שתביני שלפז האמא לא היתה ילדות פשוטה, רגילה.... פז תמיד הייתה אמא. כבר מגיל 9 פז פיתחה כישורים מיומנים,בחייה כילדה,במקום לשחק בבובות משחק,לפז היתה בובה מאד אמיתית לדאוג לה ולגדל אותה. פז גידלה את אחותה בת ה-4.5 . החיים הערימו עלי קושי אחר קושי ועד לפני פרק זמן לא קצר, הייתי עסוקה בלשרוד את החיים. אמי סבלה ממחלה שפגעה במערכת העצבים שלה, ולא ממש תיפקדה כאם. בילדותי,חוויתי המון חוסר אם והמילה אמא עבורי הייתה תזכורת חיה וכואבת למילה חלל,משהו ריק. היא הייתה פה פיזית אך לא ממש פה, לא מתפקדת, לא מכילה, לא מבינה, לא רגישה,לא מחבקת. מצב מאד נתון,מאד לא קל אך מציאות עבורי. מתוך הקושי הזה למדתי ש... אם אני רוצה משהו בחיי,אני היא זו שצריכה להביאו אלי,אל המציאות. להפכו מחלום למשהו שניתן להגשמה עבורי. נשאתי צעירה מאד,הבאתי לעולם שלוש בנות,הייתי מאושרת,השתדלתי להיות האמא הכי טובה שניתן לשער,לדמיין. חיי היו על מי מנוחות,משהו שכבר מזמן לא הרגשתי בו.הרי כל חיי הקודמים היו כמו ספינה שנטרפה בתוך סערה שטילטלה אותה לכל כיוון שהדעת לא מסוגלת לתפוס או לעכל. שנתיים אחרי לידת בתי הקטנה,התגלתה לנו העובדה כי היא חולה במחלה,שלצערי,עד היום טרם ישנה תרופה מתאימה שתוכל לסייע לה.זהו סוג של מחלה גנטית.הרגשתי כי שוב מישהו החליט פשוט לצחוק לי בפרצוף והזכיר לי, כי האושר שלי השמחה שהתחילה להיות מנת חלקי,הכל זמני... ואולי,אולי לא ממש אני ראוייה לה.אולי מי שידע רק סבל בחייו,יסבול כל חייו,כי רק את הסבל הרי הוא מכיר... הילדה נותחה,נאמר לי כי היא סובלת מסוג מסויים של בעייה שמאד לא אופיינית לילדים,אלא רק למבוגרים החל מ-גיל 45 .מצאתי את עצמי מתבוננת בבתי אז...ילדה בת 4.5 מרחמת עליה ובעיקר על עצמי,ועל מר גורלי. משהו מאד מפחיד,מאיים למה היא? למה אני? מה חטאה ומה פשעה? ובעיקר לא מבינה,למה האושר הזה כל כך זמני? המחלה פוגעת באנשים אחת ל-5,000 עד 10,000 . והיא בין הסטטיסטיקה שבין אותם המספרים. הזוי נכון??? בבית היו עוד שתי בנות מלבדה,עוצמת הכאב,החוסר אונים מנעו ממני לתפקד,למרות שעבדתי מחוץ לבית,הייתי צריכה להמשיך לתפקד עבורן כאם. מצאתי את עצמי שוקעת בתוך צער,כאב,ביצה טובענית. אני כותבת לך ונחנקת מהדמעות שפורצות בלי שליטה,אך חשוב לי שתביני מה הוא הכאב הזה בחזה של אמא ש... אולי,ואולי גם לא ....תאבד את בתה. הייתי בתחתית הכאב והצער ולא מצאתי כוחות להתרומם ולרומם את הסביבה הביתית שלי.אבדתי אחיזה במציאות,עניין ברצון כלשהו,יצאתי רק לעבודה, ונחרדתי מכל מחלת חום אופיינית שהילדה תפסה. הילדה גדלה במסדרונות בתי חולים,מאישפוז לאישפוז.לא פחדה מרופאים בחלוק לבן,ממחטים או בדיקות פולשניות שהפכו להיות סביבה טבעית עבורה. עד שיום אחד,אחת מחברותי לעבודה דחפה לידי פתק על נייר "ממורי" אדום,על הפתק היה מס' טלפון והיא ביקשה ממני,תחייגי,תתקשרי את חייבת לדבר עם האיש הזה,הוא יוכל לסייע לך,לעזור. לא הבנתי מי הוא אותו האיש,ולמה כל כך חשוב שאתקשר אליו.אך הסכמתי לתפוס קצה חוט,לבקש סיוע,עזרה... וצלצלתי...הגעתי אל הרב פירר. הוא שאל שאלות,קיבל תשובות ונתן הוראות מה צריך לעשות,וממה להישמר. עד אז אני חייבת לציין לא ידעתי מי הוא אותו האיש,ומה הוא מפעל חייו. השיחה הזו,הצליחה לחזק אותי,לגרום לי להכניס את עצמי לפוקוס. חשתי סוג מסויים של אנחה,הקלה כלשהי,אנני יודעת איך לתאר לך את תחושתי, אך זה מה שחשתי,עוצמות!!!כאלו שהיו ועזבו אותי,הבנתי מדבריו,שניתן לשלוט במחלה,ולנהל חיים שוטפים אך ממקום של נקיטת זהירות שלא יחמיר את המצב. בחרתי להנות מהילדה ומנוכחותה בחיי.היא פצצת אנרגייה הקטנה הזו,ידה בכל, פעילה ,ומאד מצליחה בכל תחום בחייה.היא מלאת שמחת חיים,ומתנהלת מהמקום שכל ילד אחר בריא מתנהל בחייו.היתה זו שיחה שגרמה לי להבין,שכולנו פה, ושאף אחד מאיתנו לא ממש יודע לכמה זמן ישהה פה בעולם. בנוסף לפני כשנתיים התגלתה אצל אמי מחלה קשה,שוב סוג של...פחד ממה שהעתיד צופן לי,לה,לנו.... היתה זו בדיוק תקופה,בה הקשר שלנו שלי ושלה התחיל להיבנות.קשר חדש... אך שוב משהו מאיים על המציאות ומנסה לחבל בבנייה המתחדשת הזו. שוב עלי להפגין כוח נפשי,רצון לדחוף אותה להחלמה,להוביל,לסייע וללוות לרופאים,לתמוך בה ולסעוד אותה במחלתה.דבר לא פשוט,מאד לא קל,אך שוב מציאות.עטפתי אותה את האמא הזו שלי,שמעולם לא הייתה שלי בהרגשתי,הפכתי עולמות להיות שם בשבילה ובעבורה,והיום תודה לאל הרווחתי גם אמא,וגם החזרתי את הקשר ביניו למקום של קשר נכון וראוי,עזרו לי,אנשים מדהימים,מפה ולא רק מפה... אמא היום נמצאת שנה לאחר הטיפולים,עדיין במעקבים,אך החשוב מכל היא אמא, שעברה "אוברול" חשיבתי,ביחסה אל החיים,אל סביבתה,ואל עצמה. אמא נצמדה לרצון לחיות,להספיק,להנות,לתקן,להנות לגמוע ממה שלחיים יש להציע.החיים הם ערך יקר לכולנו. המחלה הקשה שלה הסרטן החזירו לי אותה,להיות שם עבורי ובשבילי,להיות מה שמעולם לא הייתה בתק' ילדותי-אמא.לכמה זמן זה יהיה אין לי מושג,אך אני יכולה לומר לך שזה גם לא חשוב,מה שחשוב זה לחיות את הרגעים המאושרים שיש לנו,כאן ועכשיו. אור אור יקרה... "סליחה , ההודעה נשמעת קצת בוטה גברתי , אבל פשוט מאוד נמאס לי מכל ההערות השגויות שאנשים אומרים אף אחד באמת לא יבין מה זה אובדן פתאומי טראומטי אם לא יחווה אותו הוא עצמו תודה רבה , ואני מתנצלת אם הרגשת באיזשהו מקום פגיעה אני לא רוצה לפגוע בך אני מעריכה אותך מאוד על העבודה הנפלאה ! " לרגע לא חשתי כי את מעוניינת לפגוע בי,אבל היה לי חשוב להעביר לך מאיפה נלקחו ונאמרו דברי. אני יודעת שכעת את בטח חשה אולי לא בנוח,אבל אני מבקשת אותך, לא לשפוט את עצמך על האמת שלך,את פשוט לא הכרת את האמת שהיא שלי. אני מוקירה אותך על תגובתך וכרגע את מבינה מאיפה נאמרו דברי . פז.

שלחתי לך מייל יקרה...

לא התקבל ...

שלחי למתן.

שלחתי לשם. אני אשלח שוב....

אנא אגיבי לי אך שאת קוראת.

כן המפקדת...

עבור לעמוד
, , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר