סגירת מעגלי חיים-לכל מי שסייע,הקשיב,תמך, הכיל,הוביל,פסע לצידי-תודה לכולכם טריגר!!!!

אני פונה אליכם בבקשה אישית,אני עומדת לשתף אותכם במשהו אישי שלי. השנה סגרתי המון מעגלי חיים פתוחים בחיי.אשמח אם גם אתם,אלו מכם שעשו, זאת יספרו על המעגל שלהם,איך סגרתם אתם את המעגל/ים הפתוח/ים בחייכם? מתי הבנתם שיש סוג מסויים של "תקיעות" בדרך,ואיך היתה הדרך עבורכם...? איך הרגשתם אחרי שעשיתם את סגירת המעגל הזו? תודה לכל מי שיהיה מוכן לשתף, לספר, לכתוב או רק לקחת חלק כמשקיף. אני מודה לכם לכל אחד מכם... אתמול סגרתי מעגל אחרון פתוח בחיי,אני מודה לכל מי שהיה לצידי,לאורך הדרך הארוכה,והלא פשוטה... לכל מי שדחף אותי קדימה,ולא וויתר לי. למי שראה את העיניים העצובות והיה לו חשוב מספיק להראות שגם עיניים עצובות יכולות לחייך ולצחוק שוב. לכל מי שהתגלה לי בחיי,במקרה או במתכוון,למי שדרכו ניפגשה עם דרכי בחסד או בזכות,גורל- אני מודה. מסתבר שמלאכים נקראים לנו בדרך בדמות של אנשים מורי דרך. תודה לכל מי שהראה לי את ההבדל בין אור לחושך,תודה לכל מי שהאמין בי,ואמר לי יש לך את הכוח ואת בכיוון הנכון. אני מבקשת מכולכם יחד תאמינו,זה אפשרי,גם אתם כל אחד ואחת מכם מסוגל,לכולנו יש ,היתה דרך ובסופה של הדרך מתגלה לנו האור. חלומות תמיד מתגשמים,במיוחד אלו שבאים ממקום מאד אמיתי ומתכוון שלנו.לפעמים הכל יושב לנו ממש מתחת לאף,רק שאנו לא ממש רוצים,מוכנים להבחין באמת הזו באפשרות שנמצאת פה בקירבה. אז.... אתמול אני סגרתי פרק פתוח בחיי,פרק שליווה אותי -27 שנים. 27 שנים שהבכי נתקע ולא יצא,אתמול הצלחתי להוציא את הבכי עליך אבא שלי. חששתי שיהיה לי קשה לעשות זאת עם עצמי הזמנתי לי עזרה של חבר, "חבר טלפוני",כמו במשחק "מי רוצה להיות מיליונר"? מכירים...? הוא היה שם,הוא הזכיר לי את הדרך שעברתי, הוא הצליח בעזרת המילים המתאימות שבחר ברגע נתון מסויים , לעזור לי לבכות את הבכי שכל כך היה מתבקש שיצא מתוכי בכי עצור של הר געש רגשי שהתפרץ. אתמול היה לי יום עוצמתי מאד מבחינה רגשית,גופנית ונפשית. עמדתי מול הקבר, רוצה להדליק את נר הזיכרון לאבא,לפתע אני מגלה ש... אין לי קופסת גפרורים,אני עומדת ובודקת בין הקברים הסמוכים אולי, תתגלה איזו ישועה בדמות קופסת גפרורים. אני מחליטה לחזור לרכב,לחפש אולי משם תגיע הישועה,לפתע אני מבחינה, על השביל,מתחת לשקית האשפה,עומדת לה כך סתם קופסת גפרורים ממתינה רק לי כמו אומרת:"אני פה עומדת וממתינה רק לך,ידעתי שתזדקקי לי". אני מרימה את קופסת הגפרורים הזו,ניגשת אל הקבר עומדת ומנשקת את האותיות החקוקות באבן הנושאות בגאווה את שימך אבא. אני מנסה לבכות ולא כל כך מצליחה,אני מבקשת "מהחבר הטלפוני" עזרה...והוא עוזר לי.כמי שמכיר את הנקודות החלשות שבי,כמי שתמיד היה מורה דרך עבורי הוא היה שם שוב כמו תמיד-חבר שותף פארטנר. הוא עזר לי לבחון את הדרך בסריקה לאחור,הוא הזכיר לי חלקים מחיי שהצטרפו מפיסה ועוד פיסה והרכיבו תק' חיים מאד משמעותית שלי. הבכי יצא בהתחלה,לא בקלות אני מודה,הוצאתי רק את החלק שהיה קרוב,לפתח כיס יציאת הדמעות,אני עומדת שם פיזית לבד.אך יודעת שיש מי שנמצא איתי אפילו ממרחק.אחר כך זה נהייה מעט יותר קל ויוצא לא רק בכי של דמעות, אלא אף קול שמצטרף. קול הכאב של הנשמה שבי. לפתע אני עוצרת ואומרת...אין לי כוח.כך היה נדמה לי,לפחות חשבתי כך. הוא אומר... זה בסדר תבכי כמה שאת יכולה,כמה שאפשרי,אני עוצרת את הבכי, היד השמאלית שלי מתחילה לרעוד בלי שליטה,זה החלק הרגשי שבך הוא מציין באוזני.אני מקשיבה. הקול נעים רך מכיל,כאילו אומר, תמשיכי זה בסדר,תאפשרי לך להוציא את כל מה שקברת לאורך השנים. אני מאפשרת,הוא הוביל אותי בדבריו לדרך. הוא משמיע באוזני: "כרגע אביך גאה בך,הוא גאה בכל מה שעשית עבור עצמך,ועבור יקירייך.אביך כרגע צופה בך מלמעלה,והוא מאושר בשבילך.סוף סוף הבת שלו מצליחה להגשים חלום. סוף סוף הבת שלו זוכה בקצת שקט ורוגע,דבר שהיה לה חסר מאד בחייה. אני מאפשרת לגל הדמעות לצאת שוב,זו הזדמנות פז עבורי,אני לא יודעת אם אוכל שוב לחוות את ההרגשה הזו של מה שחשתי שם אתמול. אני מחבקת את האבן הקרה,מלטפת באצבעותי את האותיות המרכיבות את שמו. נרגעת מעט... סוקרת את חלקיקי התמונות המרכיבות את החיים שלי במבט לאחור ובוכה. הדמעות המלוחות שלי מטפטפות מעל האדניות כאילו משקות באהבה את אבא. תודה איש יקר תודה שהיית שותף בקושי כמו בטוב.אתמול היה לי חשוב לסגור את המעגל הזה כשאתה ברקע. אבא שלי... אני מוקירה את הגנים הטובים שירשתי מימך. אני מודה לך על כל הערכים שנטעת בי.חלק מהם הם פה מעל גבי הפורום. העזרה,האמונה,האופטימיות,הדבקות במטרה,הדת, הרצון להושיט יד לנזקק כל אלו מימך למדתי ואותך ניסיתי להחיות באמצעותם. אני סוגרת מעגל שני השבוע שקשור בדרך כזו גם אליך. הפעם זו סגירת מעגל סופית איתך. הראשונה שסגרתי איתך היתה ביום הולדתך "שמחת תורה". כתבתי לך מכתב.השנייה היתה במוצ"ש הפגשתי בין האשה שאהבת לבין אחותך,השלמתי בין שתי נשים יקרות לך שלא דיברו מאז שהלכת מכאן. כעת אתה בטח גאה,שואל איך הצלחת? מה זה משנה האיך אבא?,משנה התוצאה-זה היה חוב פתוח שלי כלפיך.כעת זהו,אין חובות פתוחים,את הכל אתה יודע,הרי אתה תמיד שם צופה בי מלמעלה,האם גם אתה בוכה שם מאושר על הישגי? האם אתה מאושר לראות את בתך רגועה,נינוחה,מאושרת בחלקה? מה כבר בקשתי אבא,לא הרים וגבעות,רק בקשות מאד צנועות,שקט,שלווה, רוגע בחיים,אהבה,בריאות,מעט, הרבה,כלום לא בקשתי אבא,ובעצם יש לי הכל. תודה לכל מי שקרא,זה לא מובן מאליו עבורי... אני מעריכה ומוקירה גם אתכם שהצלחתם לחבר אותי אל התוצאה הסופית.תודה דידוש שוב פעם. פז. . מכל האהבות עידן רייכל מילים: עידן רייכל לחן: עידן רייכל כל רגע שנשמר - זכרון ישן וכל מה שנשכח עם השנים כל שכבר עבר האם תזכור אותם האם תדע? אתה שם בכולם. כל מכתב שלא נכתב כל שנאמר בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון. מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע? האם תזכור שתיקות יפות את לחשת קולך את מגע ידך. מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך מלבד להיות איתך. www.youtube.com/watch?v=09XrVUGVKqY לכם יקרים שהייתם פה מעל גבי הפורום,שותפים להרבה חלקים לא קלים להכלה,לא פעם אפילו טריגרים עבורכם,כמו עבורי-אני מודה!

סגירת המעגל שלי בחיים.

ספטמבר 2002. אתה בן 3 חודשים כולך חולה. כולך קטן. כולך לא מבין כלום. במוח הקטן יש רק דבר אחד מעבר ל"אני רוצה לחיות" וזה אני חולה באפילפסיה. הגוף הקטן שלך התקפל כמו אישה שמוזרק לגבה אפידורל. קראנו לך קיפוד קראנו לך אפידורלי. קראנו לך כדור הכל רק לא הבנו שאתה בבעיה. שכואב לך בראש. שהמוח נמצא במצוקה. שהגוף שלך בוער בקרביך. שאתה רוצה לצעוק אבל אפילו בכי לא יוצא. ואז הצלתי לך את החיים שעיינך התהפכו. שקצף מלא את גופך. טסנו לאישפוז. עברנו כמה בתי חולים עד שהגענו לאחד. בבדיקה האיומה המתנו שעות שלבסוף הגיעו התוצאות והוא נכנס לחדר. בחלוק לבן הוא נכנס לחדר. בחלוק לבן ודף אחד בודד. יחד עם 4 רופאים. בחלוק לבן ועיינים בוכות אמר שיש לנו תהליך ארוך מאוד לעבור. ארוך מאוד מאוד. קיבלת אין סוף נסיונות של תרופות. זריקות שפצעו את לבך הקטן. תרופות שהרדימו אותך לימים שלמים. אבל לא התעקשנו. ולאט פרחת. הלכת מאוחר. דברת מאוחר. חשבת מאוחר הכל באיחור של 4 שנים. ומידיי שנה בשנה אתה מזכיר שהסיפור לא נגמר. ובין אשפוז לאשפוז אתה גדל ופורח. והם מזכירים לי "אני זוכרת אותו שהיה כזה קטן" וככה מנמיכים קומה עם פרק היד. מעצבן. והלכת ללמוד בכיתת הקשר עם ילדים פגועים אתה לומד למרות שאתה קורא. מדבר. חושב. הכל. הבעיה... התנהגותית ורגשית. היא פגעה בך התרופה. הרסה הכל וגם שיפצה הכל. אבל לא אמרנו נואש. רכבנו על סוסים. שחינו בברכה. אטיפולי חיות דיבור ומוטוריקה. לא אמרנו נואש. וכאילו מתוך חלום שמושטת לה יד לנו לא היה כלום. ההורים לא תמכו רק ריחמו. לא הסכמתי להכנע לרחמים. עמדתי בגב זקוף. ויתרתי על עבודה. על לימודים באוניברסיטה. על לימודי נהיגה. על חברות. שקעתי בעצב של הלבד. ואתה נתת לי כוח. לי לאבא ולך. וכאילו מתוך חלום שהכל שחור שוב פרכוסים בגיל 6 שנים. שהלכנו לרופא [היום הוא כבר פרופסור] הוא ביקש שוב להתחבר למכשירים לכמה ימים. אך פלא פלא הוא שוב נכנס לחדר. נכנס עם אותו חלוק. בעיניים שמחות עם 4 רופאים ו3 אחיות אותו רופא שסיפר על המחלה אמר לי "היום אני סוגר איתך מגעל" "לפני 6 שנים בשרתי לך הודעת איוב, היום אני רוצה לומר שהבעיה נעלמה" לא צריך תרופות. לא צריך אישפוזים לא צריך כלום. צריך רק לחתום על טופס שחרור. תחזרו לבית בשלום. נתראה במסיבת השמחה. זו סגירת המעגל שלי. שמים ורודים

וואי אמא פזי דמעות בעייני ט'

מאתמול אני מנסה לחשוב מה לעשות בכדי שאחוש שוב בביטחון שהיה לי פעם ואז הבנתי שאני חייבת לסלוח לה (לאימי הביולוגית ז"ל) כי בסופו של דבר היא עשתה את מה שעשתה מתוך אהבה אליי ודאגה בכך שמסרה אותי לאימוץ היא הצילה את חיי לפני שנה הייתי על סף סגירת מעגל ואז הגיע לידי מסמך שהוכיח שהיא נרצחה כל עולמי חרב עליי ניסיתי להתמודד עם הכאב הזה ואז נודע לי שגם המקום הקדוש שבה היא נחה חולל ואז הבנתי שבכדי להמשיך בחיי עליי לסלוח לעצמי כי מה שקרה זה לא באשמתי כלל אז בקרוב אעלה לקברה אחריי שהרבה זמן לא ביקרתי אדליק לזכרך נר אודה לך על כל מה שהיית למרות שלא הכרתי אותך אבל נתת לי חיים נתת לי כוחות לא לוותר ועכשיו שאני יודעת את האמת אתן לך לנוח שם ואת תהיי שם בליבי לעד אמא פזי שלי בזכותך למדתי המון תודה לך ממעמקי ליבי על ההקשבה שלך על הטיפים שנתת לי ובמיוחד אתמול גרמת לי להבין המון דברים לאימי האהובה אוהבת'ך ביתך האהובה

emo_43.png "רק האהבה תנצח" emo_43.png

emo_43.png "רק האהבה תנצח" emo_43.png

סגירת המעגל שלי בחיים.

ספטמבר 2002. אתה בן 3 חודשים כולך חולה. כולך קטן. כולך לא מבין כלום. במוח הקטן יש רק דבר אחד מעבר ל"אני רוצה לחיות" וזה אני חולה באפילפסיה. הגוף הקטן שלך התקפל כמו אישה שמוזרק לגבה אפידורל. קראנו לך קיפוד קראנו לך אפידורלי. קראנו לך כדור הכל רק לא הבנו שאתה בבעיה. שכואב לך בראש. שהמוח נמצא במצוקה. שהגוף שלך בוער בקרביך. שאתה רוצה לצעוק אבל אפילו בכי לא יוצא. ואז הצלתי לך את החיים שעיינך התהפכו. שקצף מלא את גופך. טסנו לאישפוז. עברנו כמה בתי חולים עד שהגענו לאחד. בבדיקה האיומה המתנו שעות שלבסוף הגיעו התוצאות והוא נכנס לחדר. בחלוק לבן הוא נכנס לחדר. בחלוק לבן ודף אחד בודד. יחד עם 4 רופאים. בחלוק לבן ועיינים בוכות אמר שיש לנו תהליך ארוך מאוד לעבור. ארוך מאוד מאוד. קיבלת אין סוף נסיונות של תרופות. זריקות שפצעו את לבך הקטן. תרופות שהרדימו אותך לימים שלמים. אבל לא התעקשנו. ולאט פרחת. הלכת מאוחר. דברת מאוחר. חשבת מאוחר הכל באיחור של 4 שנים. ומידיי שנה בשנה אתה מזכיר שהסיפור לא נגמר. ובין אשפוז לאשפוז אתה גדל ופורח. והם מזכירים לי "אני זוכרת אותו שהיה כזה קטן" וככה מנמיכים קומה עם פרק היד. מעצבן. והלכת ללמוד בכיתת הקשר עם ילדים פגועים אתה לומד למרות שאתה קורא. מדבר. חושב. הכל. הבעיה... התנהגותית ורגשית. היא פגעה בך התרופה. הרסה הכל וגם שיפצה הכל. אבל לא אמרנו נואש. רכבנו על סוסים. שחינו בברכה. אטיפולי חיות דיבור ומוטוריקה. לא אמרנו נואש. וכאילו מתוך חלום שמושטת לה יד לנו לא היה כלום. ההורים לא תמכו רק ריחמו. לא הסכמתי להכנע לרחמים. עמדתי בגב זקוף. ויתרתי על עבודה. על לימודים באוניברסיטה. על לימודי נהיגה. על חברות. שקעתי בעצב של הלבד. ואתה נתת לי כוח. לי לאבא ולך. וכאילו מתוך חלום שהכל שחור שוב פרכוסים בגיל 6 שנים. שהלכנו לרופא [היום הוא כבר פרופסור] הוא ביקש שוב להתחבר למכשירים לכמה ימים. אך פלא פלא הוא שוב נכנס לחדר. נכנס עם אותו חלוק. בעיניים שמחות עם 4 רופאים ו3 אחיות אותו רופא שסיפר על המחלה אמר לי "היום אני סוגר איתך מגעל" "לפני 6 שנים בשרתי לך הודעת איוב, היום אני רוצה לומר שהבעיה נעלמה" לא צריך תרופות. לא צריך אישפוזים לא צריך כלום. צריך רק לחתום על טופס שחרור. תחזרו לבית בשלום. נתראה במסיבת השמחה. זו סגירת המעגל שלי. שמים ורודים

וואו , איזה יופי ...

היום זה שייך לגמריי לעבר , נכון ?

סגירת מעגלי חיים-לכל מי שסייע,הקשיב,תמך, הכיל,הוביל,פסע לצידי-תודה לכולכם טריגר!!!!

אני פונה אליכם בבקשה אישית,אני עומדת לשתף אותכם במשהו אישי שלי. השנה סגרתי המון מעגלי חיים פתוחים בחיי.אשמח אם גם אתם,אלו מכם שעשו, זאת יספרו על המעגל שלהם,איך סגרתם אתם את המעגל/ים הפתוח/ים בחייכם? מתי הבנתם שיש סוג מסויים של "תקיעות" בדרך,ואיך היתה הדרך עבורכם...? איך הרגשתם אחרי שעשיתם את סגירת המעגל הזו? תודה לכל מי שיהיה מוכן לשתף, לספר, לכתוב או רק לקחת חלק כמשקיף. אני מודה לכם לכל אחד מכם... אתמול סגרתי מעגל אחרון פתוח בחיי,אני מודה לכל מי שהיה לצידי,לאורך הדרך הארוכה,והלא פשוטה... לכל מי שדחף אותי קדימה,ולא וויתר לי. למי שראה את העיניים העצובות והיה לו חשוב מספיק להראות שגם עיניים עצובות יכולות לחייך ולצחוק שוב. לכל מי שהתגלה לי בחיי,במקרה או במתכוון,למי שדרכו ניפגשה עם דרכי בחסד או בזכות,גורל- אני מודה. מסתבר שמלאכים נקראים לנו בדרך בדמות של אנשים מורי דרך. תודה לכל מי שהראה לי את ההבדל בין אור לחושך,תודה לכל מי שהאמין בי,ואמר לי יש לך את הכוח ואת בכיוון הנכון. אני מבקשת מכולכם יחד תאמינו,זה אפשרי,גם אתם כל אחד ואחת מכם מסוגל,לכולנו יש ,היתה דרך ובסופה של הדרך מתגלה לנו האור. חלומות תמיד מתגשמים,במיוחד אלו שבאים ממקום מאד אמיתי ומתכוון שלנו.לפעמים הכל יושב לנו ממש מתחת לאף,רק שאנו לא ממש רוצים,מוכנים להבחין באמת הזו באפשרות שנמצאת פה בקירבה. אז.... אתמול אני סגרתי פרק פתוח בחיי,פרק שליווה אותי -27 שנים. 27 שנים שהבכי נתקע ולא יצא,אתמול הצלחתי להוציא את הבכי עליך אבא שלי. חששתי שיהיה לי קשה לעשות זאת עם עצמי הזמנתי לי עזרה של חבר, "חבר טלפוני",כמו במשחק "מי רוצה להיות מיליונר"? מכירים...? הוא היה שם,הוא הזכיר לי את הדרך שעברתי, הוא הצליח בעזרת המילים המתאימות שבחר ברגע נתון מסויים , לעזור לי לבכות את הבכי שכל כך היה מתבקש שיצא מתוכי בכי עצור של הר געש רגשי שהתפרץ. אתמול היה לי יום עוצמתי מאד מבחינה רגשית,גופנית ונפשית. עמדתי מול הקבר, רוצה להדליק את נר הזיכרון לאבא,לפתע אני מגלה ש... אין לי קופסת גפרורים,אני עומדת ובודקת בין הקברים הסמוכים אולי, תתגלה איזו ישועה בדמות קופסת גפרורים. אני מחליטה לחזור לרכב,לחפש אולי משם תגיע הישועה,לפתע אני מבחינה, על השביל,מתחת לשקית האשפה,עומדת לה כך סתם קופסת גפרורים ממתינה רק לי כמו אומרת:"אני פה עומדת וממתינה רק לך,ידעתי שתזדקקי לי". אני מרימה את קופסת הגפרורים הזו,ניגשת אל הקבר עומדת ומנשקת את האותיות החקוקות באבן הנושאות בגאווה את שימך אבא. אני מנסה לבכות ולא כל כך מצליחה,אני מבקשת "מהחבר הטלפוני" עזרה...והוא עוזר לי.כמי שמכיר את הנקודות החלשות שבי,כמי שתמיד היה מורה דרך עבורי הוא היה שם שוב כמו תמיד-חבר שותף פארטנר. הוא עזר לי לבחון את הדרך בסריקה לאחור,הוא הזכיר לי חלקים מחיי שהצטרפו מפיסה ועוד פיסה והרכיבו תק' חיים מאד משמעותית שלי. הבכי יצא בהתחלה,לא בקלות אני מודה,הוצאתי רק את החלק שהיה קרוב,לפתח כיס יציאת הדמעות,אני עומדת שם פיזית לבד.אך יודעת שיש מי שנמצא איתי אפילו ממרחק.אחר כך זה נהייה מעט יותר קל ויוצא לא רק בכי של דמעות, אלא אף קול שמצטרף. קול הכאב של הנשמה שבי. לפתע אני עוצרת ואומרת...אין לי כוח.כך היה נדמה לי,לפחות חשבתי כך. הוא אומר... זה בסדר תבכי כמה שאת יכולה,כמה שאפשרי,אני עוצרת את הבכי, היד השמאלית שלי מתחילה לרעוד בלי שליטה,זה החלק הרגשי שבך הוא מציין באוזני.אני מקשיבה. הקול נעים רך מכיל,כאילו אומר, תמשיכי זה בסדר,תאפשרי לך להוציא את כל מה שקברת לאורך השנים. אני מאפשרת,הוא הוביל אותי בדבריו לדרך. הוא משמיע באוזני: "כרגע אביך גאה בך,הוא גאה בכל מה שעשית עבור עצמך,ועבור יקירייך.אביך כרגע צופה בך מלמעלה,והוא מאושר בשבילך.סוף סוף הבת שלו מצליחה להגשים חלום. סוף סוף הבת שלו זוכה בקצת שקט ורוגע,דבר שהיה לה חסר מאד בחייה. אני מאפשרת לגל הדמעות לצאת שוב,זו הזדמנות פז עבורי,אני לא יודעת אם אוכל שוב לחוות את ההרגשה הזו של מה שחשתי שם אתמול. אני מחבקת את האבן הקרה,מלטפת באצבעותי את האותיות המרכיבות את שמו. נרגעת מעט... סוקרת את חלקיקי התמונות המרכיבות את החיים שלי במבט לאחור ובוכה. הדמעות המלוחות שלי מטפטפות מעל האדניות כאילו משקות באהבה את אבא. תודה איש יקר תודה שהיית שותף בקושי כמו בטוב.אתמול היה לי חשוב לסגור את המעגל הזה כשאתה ברקע. אבא שלי... אני מוקירה את הגנים הטובים שירשתי מימך. אני מודה לך על כל הערכים שנטעת בי.חלק מהם הם פה מעל גבי הפורום. העזרה,האמונה,האופטימיות,הדבקות במטרה,הדת, הרצון להושיט יד לנזקק כל אלו מימך למדתי ואותך ניסיתי להחיות באמצעותם. אני סוגרת מעגל שני השבוע שקשור בדרך כזו גם אליך. הפעם זו סגירת מעגל סופית איתך. הראשונה שסגרתי איתך היתה ביום הולדתך "שמחת תורה". כתבתי לך מכתב.השנייה היתה במוצ"ש הפגשתי בין האשה שאהבת לבין אחותך,השלמתי בין שתי נשים יקרות לך שלא דיברו מאז שהלכת מכאן. כעת אתה בטח גאה,שואל איך הצלחת? מה זה משנה האיך אבא?,משנה התוצאה-זה היה חוב פתוח שלי כלפיך.כעת זהו,אין חובות פתוחים,את הכל אתה יודע,הרי אתה תמיד שם צופה בי מלמעלה,האם גם אתה בוכה שם מאושר על הישגי? האם אתה מאושר לראות את בתך רגועה,נינוחה,מאושרת בחלקה? מה כבר בקשתי אבא,לא הרים וגבעות,רק בקשות מאד צנועות,שקט,שלווה, רוגע בחיים,אהבה,בריאות,מעט, הרבה,כלום לא בקשתי אבא,ובעצם יש לי הכל. תודה לכל מי שקרא,זה לא מובן מאליו עבורי... אני מעריכה ומוקירה גם אתכם שהצלחתם לחבר אותי אל התוצאה הסופית.תודה דידוש שוב פעם. פז. . מכל האהבות עידן רייכל מילים: עידן רייכל לחן: עידן רייכל כל רגע שנשמר - זכרון ישן וכל מה שנשכח עם השנים כל שכבר עבר האם תזכור אותם האם תדע? אתה שם בכולם. כל מכתב שלא נכתב כל שנאמר בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון. מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע? האם תזכור שתיקות יפות את לחשת קולך את מגע ידך. מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך מלבד להיות איתך. www.youtube.com/watch?v=09XrVUGVKqY לכם יקרים שהייתם פה מעל גבי הפורום,שותפים להרבה חלקים לא קלים להכלה,לא פעם אפילו טריגרים עבורכם,כמו עבורי-אני מודה!

לא יכולה להיענות לבקשה שלך .

פז. טריגר

מעולם לא דיברנו אך בימים האחרונים קראתי בפורום את דברייך והם נגעו בי עמוק בפנים.את ההודעה הזאת שלך, קראתי כשידעתי שאני עלולה לבכות מרוב שהדברים מדברים גם עלי.שלא כמוך,עוד לא הגעתי לשלב שאני מסוגלת להתמודד עם מה שבכי עז כזה אומר ומסמל.אני מקוה שאהייה במקום הזה.אבל הדרך.. הדרך שיש לי לעבור עד שם כה מפחידה ומאיימת. איבדתי את אבא שלי לפני מספר חודשים קטן ביותר.ואני מאוד צעירה בשביל אובדן שכזה.וגם הוא מת צעיר כל כך האמת שקשה לי אפילו לדבר על זה וגם לא יודעת איך ואיפה להתחיל לגעת בזה.המעגל הזה ככ פתוח בחיי.מפחיד

וואו , איזה יופי ...

היום זה שייך לגמריי לעבר , נכון ?

הכי עבר שעבר יכול להיות עבר.

סגירת מעגלי חיים-לכל מי שסייע,הקשיב,תמך, הכיל,הוביל,פסע לצידי-תודה לכולכם טריגר!!!!

אני פונה אליכם בבקשה אישית,אני עומדת לשתף אותכם במשהו אישי שלי. השנה סגרתי המון מעגלי חיים פתוחים בחיי.אשמח אם גם אתם,אלו מכם שעשו, זאת יספרו על המעגל שלהם,איך סגרתם אתם את המעגל/ים הפתוח/ים בחייכם? מתי הבנתם שיש סוג מסויים של "תקיעות" בדרך,ואיך היתה הדרך עבורכם...? איך הרגשתם אחרי שעשיתם את סגירת המעגל הזו? תודה לכל מי שיהיה מוכן לשתף, לספר, לכתוב או רק לקחת חלק כמשקיף. אני מודה לכם לכל אחד מכם... אתמול סגרתי מעגל אחרון פתוח בחיי,אני מודה לכל מי שהיה לצידי,לאורך הדרך הארוכה,והלא פשוטה... לכל מי שדחף אותי קדימה,ולא וויתר לי. למי שראה את העיניים העצובות והיה לו חשוב מספיק להראות שגם עיניים עצובות יכולות לחייך ולצחוק שוב. לכל מי שהתגלה לי בחיי,במקרה או במתכוון,למי שדרכו ניפגשה עם דרכי בחסד או בזכות,גורל- אני מודה. מסתבר שמלאכים נקראים לנו בדרך בדמות של אנשים מורי דרך. תודה לכל מי שהראה לי את ההבדל בין אור לחושך,תודה לכל מי שהאמין בי,ואמר לי יש לך את הכוח ואת בכיוון הנכון. אני מבקשת מכולכם יחד תאמינו,זה אפשרי,גם אתם כל אחד ואחת מכם מסוגל,לכולנו יש ,היתה דרך ובסופה של הדרך מתגלה לנו האור. חלומות תמיד מתגשמים,במיוחד אלו שבאים ממקום מאד אמיתי ומתכוון שלנו.לפעמים הכל יושב לנו ממש מתחת לאף,רק שאנו לא ממש רוצים,מוכנים להבחין באמת הזו באפשרות שנמצאת פה בקירבה. אז.... אתמול אני סגרתי פרק פתוח בחיי,פרק שליווה אותי -27 שנים. 27 שנים שהבכי נתקע ולא יצא,אתמול הצלחתי להוציא את הבכי עליך אבא שלי. חששתי שיהיה לי קשה לעשות זאת עם עצמי הזמנתי לי עזרה של חבר, "חבר טלפוני",כמו במשחק "מי רוצה להיות מיליונר"? מכירים...? הוא היה שם,הוא הזכיר לי את הדרך שעברתי, הוא הצליח בעזרת המילים המתאימות שבחר ברגע נתון מסויים , לעזור לי לבכות את הבכי שכל כך היה מתבקש שיצא מתוכי בכי עצור של הר געש רגשי שהתפרץ. אתמול היה לי יום עוצמתי מאד מבחינה רגשית,גופנית ונפשית. עמדתי מול הקבר, רוצה להדליק את נר הזיכרון לאבא,לפתע אני מגלה ש... אין לי קופסת גפרורים,אני עומדת ובודקת בין הקברים הסמוכים אולי, תתגלה איזו ישועה בדמות קופסת גפרורים. אני מחליטה לחזור לרכב,לחפש אולי משם תגיע הישועה,לפתע אני מבחינה, על השביל,מתחת לשקית האשפה,עומדת לה כך סתם קופסת גפרורים ממתינה רק לי כמו אומרת:"אני פה עומדת וממתינה רק לך,ידעתי שתזדקקי לי". אני מרימה את קופסת הגפרורים הזו,ניגשת אל הקבר עומדת ומנשקת את האותיות החקוקות באבן הנושאות בגאווה את שימך אבא. אני מנסה לבכות ולא כל כך מצליחה,אני מבקשת "מהחבר הטלפוני" עזרה...והוא עוזר לי.כמי שמכיר את הנקודות החלשות שבי,כמי שתמיד היה מורה דרך עבורי הוא היה שם שוב כמו תמיד-חבר שותף פארטנר. הוא עזר לי לבחון את הדרך בסריקה לאחור,הוא הזכיר לי חלקים מחיי שהצטרפו מפיסה ועוד פיסה והרכיבו תק' חיים מאד משמעותית שלי. הבכי יצא בהתחלה,לא בקלות אני מודה,הוצאתי רק את החלק שהיה קרוב,לפתח כיס יציאת הדמעות,אני עומדת שם פיזית לבד.אך יודעת שיש מי שנמצא איתי אפילו ממרחק.אחר כך זה נהייה מעט יותר קל ויוצא לא רק בכי של דמעות, אלא אף קול שמצטרף. קול הכאב של הנשמה שבי. לפתע אני עוצרת ואומרת...אין לי כוח.כך היה נדמה לי,לפחות חשבתי כך. הוא אומר... זה בסדר תבכי כמה שאת יכולה,כמה שאפשרי,אני עוצרת את הבכי, היד השמאלית שלי מתחילה לרעוד בלי שליטה,זה החלק הרגשי שבך הוא מציין באוזני.אני מקשיבה. הקול נעים רך מכיל,כאילו אומר, תמשיכי זה בסדר,תאפשרי לך להוציא את כל מה שקברת לאורך השנים. אני מאפשרת,הוא הוביל אותי בדבריו לדרך. הוא משמיע באוזני: "כרגע אביך גאה בך,הוא גאה בכל מה שעשית עבור עצמך,ועבור יקירייך.אביך כרגע צופה בך מלמעלה,והוא מאושר בשבילך.סוף סוף הבת שלו מצליחה להגשים חלום. סוף סוף הבת שלו זוכה בקצת שקט ורוגע,דבר שהיה לה חסר מאד בחייה. אני מאפשרת לגל הדמעות לצאת שוב,זו הזדמנות פז עבורי,אני לא יודעת אם אוכל שוב לחוות את ההרגשה הזו של מה שחשתי שם אתמול. אני מחבקת את האבן הקרה,מלטפת באצבעותי את האותיות המרכיבות את שמו. נרגעת מעט... סוקרת את חלקיקי התמונות המרכיבות את החיים שלי במבט לאחור ובוכה. הדמעות המלוחות שלי מטפטפות מעל האדניות כאילו משקות באהבה את אבא. תודה איש יקר תודה שהיית שותף בקושי כמו בטוב.אתמול היה לי חשוב לסגור את המעגל הזה כשאתה ברקע. אבא שלי... אני מוקירה את הגנים הטובים שירשתי מימך. אני מודה לך על כל הערכים שנטעת בי.חלק מהם הם פה מעל גבי הפורום. העזרה,האמונה,האופטימיות,הדבקות במטרה,הדת, הרצון להושיט יד לנזקק כל אלו מימך למדתי ואותך ניסיתי להחיות באמצעותם. אני סוגרת מעגל שני השבוע שקשור בדרך כזו גם אליך. הפעם זו סגירת מעגל סופית איתך. הראשונה שסגרתי איתך היתה ביום הולדתך "שמחת תורה". כתבתי לך מכתב.השנייה היתה במוצ"ש הפגשתי בין האשה שאהבת לבין אחותך,השלמתי בין שתי נשים יקרות לך שלא דיברו מאז שהלכת מכאן. כעת אתה בטח גאה,שואל איך הצלחת? מה זה משנה האיך אבא?,משנה התוצאה-זה היה חוב פתוח שלי כלפיך.כעת זהו,אין חובות פתוחים,את הכל אתה יודע,הרי אתה תמיד שם צופה בי מלמעלה,האם גם אתה בוכה שם מאושר על הישגי? האם אתה מאושר לראות את בתך רגועה,נינוחה,מאושרת בחלקה? מה כבר בקשתי אבא,לא הרים וגבעות,רק בקשות מאד צנועות,שקט,שלווה, רוגע בחיים,אהבה,בריאות,מעט, הרבה,כלום לא בקשתי אבא,ובעצם יש לי הכל. תודה לכל מי שקרא,זה לא מובן מאליו עבורי... אני מעריכה ומוקירה גם אתכם שהצלחתם לחבר אותי אל התוצאה הסופית.תודה דידוש שוב פעם. פז. . מכל האהבות עידן רייכל מילים: עידן רייכל לחן: עידן רייכל כל רגע שנשמר - זכרון ישן וכל מה שנשכח עם השנים כל שכבר עבר האם תזכור אותם האם תדע? אתה שם בכולם. כל מכתב שלא נכתב כל שנאמר בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון. מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע? האם תזכור שתיקות יפות את לחשת קולך את מגע ידך. מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך מלבד להיות איתך. www.youtube.com/watch?v=09XrVUGVKqY לכם יקרים שהייתם פה מעל גבי הפורום,שותפים להרבה חלקים לא קלים להכלה,לא פעם אפילו טריגרים עבורכם,כמו עבורי-אני מודה!

זה בדיוק ההבדל

קראתי אותך בהתרגשות.כל הכבוד על הדרך שעשית וכל הטוב שאת עדיין עושה. אני כבר כמה שנים לא הייתי בקבר של אמי (ז"ל) כי אין לי במה להתגאות.רק במה להתבייש.

אור לעולם לא מאוחר.ט'

יקרה שלי... איך אין במה להתגאות? תתגאי בזה שהיא הביאה אותך אל העולם.אור,יקירה, הורים לא בוחרים,להורים אנו נולדים.היא נתנה לך את החיים, את המתנה הכי יפה שניתנת לו לאדם בחייו. החיים הם פוליסה מאד יקרה שיש לשמור אותה במקום בטוח ככספת. האם את כועסת עליה ממקום כלשהו? כתבי לה מכתב מליבך... לכי ותקני את המצריך תיקון בחייך,אולי זה רק יעזור לך בהמשך.... פז.

וואו , איזה יופי ...

היום זה שייך לגמריי לעבר , נכון ?

איזה יופי!

פז. טריגר

מעולם לא דיברנו אך בימים האחרונים קראתי בפורום את דברייך והם נגעו בי עמוק בפנים.את ההודעה הזאת שלך, קראתי כשידעתי שאני עלולה לבכות מרוב שהדברים מדברים גם עלי.שלא כמוך,עוד לא הגעתי לשלב שאני מסוגלת להתמודד עם מה שבכי עז כזה אומר ומסמל.אני מקוה שאהייה במקום הזה.אבל הדרך.. הדרך שיש לי לעבור עד שם כה מפחידה ומאיימת. איבדתי את אבא שלי לפני מספר חודשים קטן ביותר.ואני מאוד צעירה בשביל אובדן שכזה.וגם הוא מת צעיר כל כך האמת שקשה לי אפילו לדבר על זה וגם לא יודעת איך ואיפה להתחיל לגעת בזה.המעגל הזה ככ פתוח בחיי.מפחיד

לי יקרה שלי...

הגבתי לך אתמול וכתבתי תגובה עבורך.אך לצערי התגובה לא הצליחה להישלח לפורום.מבטיחה שאגיב ואתייחס בהמשך השבת... חיבוק מלב אל לב. פז.

לי התגובה מעל נשלחה ממיל אחר...אופס .

זו קסם אהבה(פז).

לא יכולה להיענות לבקשה שלך .

רק להגיד לך....שאני אוהבת

זה תמיד ילווה אותי, ותמיד יהיה זכור לי מי היתה המורה הצעירה שלי... אני חושבת שהכל נאמר.... ואני מאד שמחה שזה קרה,והתאפשר. עוד יבוא היום בו תוכלי למצוא את עצמך עומדת ניצבת ומאפשרת לעצמך. פז.

גם אני אוהבת

ואני רוצה ששכרי יהיה רק דבר אחד . ועוד קצת .
עבור לעמוד
, , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר