זקוקה לעזרה...הצבא גמר אותי

אני בת 20 חיילת מזה שנה ו2..כמו כולם היתי מורעלת בטירוף עד שקיבלתי את הכאפה שלי..זה סיפור ידוע שכולם מכירים שרוצים לתפקיד קרבי רוצים לתרום ובלה בלה בלה...כן בסוף עשו ממני מאבטחת מתקנים.. למזלי התקמבנתי ותפסתי עמדה טובה ונוחה שהעבירה לי בכייף את השירות..אמרתי או קי אם הצבא חושב שאני טיפה מדי בשביל לשבת במשרד מול מחשב והדבר היחידי שאני מסוגלת לעשות זה לשמור(שלדעתי צריך הרבה אחריות בשביל זה)אז סבבה נזרום איתם על אותו גל..הבנתי שהצבא זה גוף שאוהב ללכת ראש בראש ותמיד לנצח...סבבה לא נילחם איתם בסופו של דבר יש להם יתרון מעליי זה הכוח שיש להם בידיים הדרגות שיכולות להכריע את הגורל שלי(אם לראות את הבית ביום שני הקרוב או לא לראות אותו 35 יום..) סבבה ניצחו...זונאת להפסיד אבל בקטנה ואז הגיע המשבר..כן הדרגות ניצחו במתלחמה הזאת וקיבלתי 35 יום ריתוק על זה שבאחת השבתות בגשומות והמשעממות ביותר בצה"ל עשינו מרתון סרטים במגורי בנים...אופס נתפסנו..אופס רותקנו! קיבלתי את זה בסבבה לשבת ריתוק עם כל החבר'ה...עבר שבוע עברו שבועיים ואז זה התחיל...חוסר תיאבון נוראי בחילות שילשולים עייפות אדישות אין כוח לכלום רוצים רק לישון...פתאום התחיל גם הבכי הסתכול ולא הבנתי למה..ואז הבנתי או קיי כנראה נפלתי לדיכאון..אישית לא חשבתי שזה יקרה לי אי פעם תמיד צחקתי על האנשים החלשי אופי האלה שנשברים בקלות אני לפני הצבא היתי בן אדם חזק מאוד...פתאום זה קרא גם לי... יש לי ידיד שהתאבד בצבא ותמיד האשמתי אותו ולא ידעתי למה..מה כבר עשו לו שגם לו להתאבד??פתאום הבנתי אותו..הבנתי את הסתכול הזה את ההרגשה הזאת שאתה מחפש דרך ולא מוצא..הכל חסום..הרגשה מתסכלת ביותר מייאשת משהו.. פתאום רציתי גם לעשות לעצמי משהו כדי לא להיות שם רציתי את הבית רק את הבית את המיטה שלי את המקלחת שלי רציתי פרטיות!שלא היתה לי שם..הרגשתי יותר מדי צבא וזה עשה לי רעע..בתור אחת שעשתה שבוע-שבוע..אמרתי להם שאם לא מוציאים אותי הביתה אני מתאבדת והפעם באמת התכוונתי לעשות לעצמי משהו...לא רציתי להתאבד אבל בהחלט ניסיתי לפגוע בעצמי פיזית בשביל גימלים או משהו...לא האמינו לי ושלחו אותי לחדר לנוח קצת..חתכתי את עצמי בידיים שיראו שאני לא צוחקת...נשלחתי לקב"ן הקב"ן התייחס ברצינות אמר לי טוב מחר מוציאים אותך על 21 תביאי את ההורים שלך וזהו...נלחצתי אמרתי לעצמי מה למה לא רוצה לצאת מהצבא..אבל אמרתי לה שפה מלא "את יודעת מה?סבבה..תעשי מה שאת רוצה לי כבר אין כוח איתכם" למחרת אחרי שיחה עם חברות הבנתי שזה טריק שלהם בשביל להפחיד חיילים..ושהם לא מוותרים על חיילים בכזאת קלות.. אחרי שבוע נפגשתי עם פסיכיאטרית שנתנה לי ת"ש 4 מה שאומר שמעבירים אותי בסיס כי הבסיס הוא בסיס סגור מעבירים אותי ליחידה פתוחה...לעשות יומיות אמרתי אחלה..משנה מקום משנה מזל..גם לא הכי הסתדרתי עם המפקדים שם אז התאים לי...וחברים?אני ימצא בכל מקום...כולם היו חברים שלי בבסיס אבל לא חברים כמו שרציתי..חברים אמיתיים שהולכים איתך באש ובמיםץץהם היו צבועים..וזה גם די ביאס אותי.. אחרי 3 חודשים של יומיות בבסיס הקודם שלי ללא שבתות ולא טורנויות לילה עברתי בסיס(אתם יודעים לוקח זמן לעבור) בבסיס החדש השתלבתי די מהר אני נראית טוב מה שעזר לי מאוד בזה שהגברברים בחטיבה קיבלו אותי די יפה ולא נתנו לי להרגיש "חדשה" הבנות גם כן ישר התחברו כי אני לא בן אדם סגור אני זורמת ומדברת ומצחיקה..המפקדת שלי מותק של אישה הבינה את הבעיות שלי הבינה שיש בעיות בבית אבא חולה וכל זה ונתנה לי יציאות מוקדמות..המפקד של החטיבה שלי לעומת זאת התעצבן וטען שהוא המפקד שלי ושאני לא יוצאת לפני 5 הביתה...ושלכולם יש בעיות בחטיבה אז מה החטיבה תעבוד חצי יום בגלל זה?הוא עיצבן אותי אבל אחרי שיחה עם המפקדת שלי שאמרה לי"מה את סופרת אותו את החיילת שלי וזהו..אל תקשיבי לו" אמרתי יהיה מה שיהיה מקסימום אם הוא יתעצבן ויעלה אותי למשפט על סירוב פקודה שיפוץ לי אני יגיד שיש לי מפקדת וזהו אני מאמינה שאני ייצא זכאית..גם כל הנגדים בחטיבה הצדיקו אותי ואמרו לי לא להקשיב לו ושהוא חולה נפש..בקיצר אני סוגרת כיפור בבסיס אתם קולטים?לא יכלו לתת לי לילה על ההתחלה להתאקלם בבסיס..גם לא שבת..ישר חג..ועוד איזה חג?כיפור!! יעני לעשות שמירות בצום ולישון בחדר מעופש ומסריח לבד עם עצמי ועוד בכיפור שאי אפשר לשמוע מוזיק'ה או לעשן או לאכול..אחר כך גיליתי שכל החטיבה שלי לא עושות שמירות כי לכולם יש פתור ורק אני ועוד אחת עושות ומסתבר שהבחורה הזאת היא כל הזמן מוציאה גימלים שיש לי תורנויות ואת מי יקפיצו להחליף אותה?אותייי!! וזה לא מתאים לי ביכלל..בקיצור אני הולכת לקב"ן ביום ראשון אחרי כיפור שאני יסגור אני רוצה לקבל לינת בית כי אני לא מסוגלת פשוט לאא..לא רוצה לישון בבסיס ובטח שלא לשמור אני עשיתי קצת יותר שמירות ממה שהאנשים בחטיבה שלי עשו בוא נגיד ומגיע לי לדעתי..למרות שלצערי הרב הצבא לא עובד ככה ואפילו לפי פז"ם החטיבה שלי לא עובדת..אצלי בבסיס הקודם הפזמניקים מקבלים יותר הקלות והצעירים טוחנים..ואצלינו?לא...וזה דפוק בעיני..אבל לא משנה בקיצור אני רוצה להוציא לינת בית..מבחינת דיכאונות זה לא יעזור כי מבחינת הצבא והקבני"ם כל חייל שני סובל מדכאונות וזה לא סיבה ללינת בית...אבל כשהדכאונות שלי התחילו היו איזה כמה פעמים שישנתי ועשיתי פיפי במיטה..אני גם רוצה לציין שאני לא אוכלת בחדר אוכל של הבסיס אני לא נוגעת בצלחות והכוסות שם מטעמים סטרילים ואני לא עושה פיפי וקקי בבסיס ..אתם חושבים שזה יעזור לי להוציא לינת בית?? אני חייבת עזרה מאנשים שמבינים קצת מדברים האלה תגידו לי איך לעזעזעל אני לא יושנת בבסיס אני לא מסוגלת לא יכולה ועד שיצאתי קצת מהדכאונות לא רוצה לחזור לזה שוב...עד שחזרתי לחייך.. וואו זה ייצא ממש ארוך ..אז מצטער..ומקווה לקבל הרבה תגובות עוזרות... אוהבת..בולי :)

בולי יקרה....ברוכה הבאה לפורום

תראי יקרה,צבא והגיון הם שני דברים שרחוקים האחד מהשני כמרחק האור מכדור הארץ. כמי ששרתה בצבא,כמי שליוותה בת בגיוס ובשחרור, וכאם לחיילת ביחידה קרבית,אני מבינה אותך ואת תחושתך.הקשיים שאת מתארת הם שלך,למערכת לעומת, יש צרכים משלה.בדיוק כמו לך... מה שאני מציעה לך הוא לפנות כבר כעת למפקדת האישית שלך, לשתף אותה בקשיים,בתחושת החשש להישאב למקום הקשה הזה של דיכאון,רצון להזיק לעצמך,או לפגוע. הייתי מוסיפה ואומרת כדאי לפנות לפסיכולוג צבאי,או לבדוק אופצייה לפנות לפסיכולוג אזרחי שעובד עם הצבא. אני מבינה שקב"ן לא כל כך בא בחשבון כי הפתרון היחיד שמוצע לך דרכו היא להשתחרר על סעיף21 . צה"ל אוהב אנשים בריאים,ודי מתנער מחיפוש מקרים בעייתים "כמוך". את כרגע מקור שעלול להוות איום מבחינת צה"ל. לא הייתי מציעה לך להרים ידיים,ולוותר על המשך השרות,בטח לא לצאת עם פרופיל 21,שיחבל לך בדרך האזרחית בהמשך... כן הייתי מציעה לקבל את העזרה ויפה שעה אחת קודם. לגבי סגירת חגים בבסיס,או בשפה צהלית... יש דרג ויש זרג... לכן לגבי יום כיפור כנראה שאין מה לעשות כעת,אלא להשלים... אולי שיחה עם המפקדת תחלץ אותך מהתורנות הזו. דבר נוסף הוא לפנות לקצינת הת"ש בבסיס ולשתף אותה בקשייך. דבר שלישי תמיד יש באפשרותך לפנות לנציב קבילות חיילים ולקבול אם את חושבת שנגרם לך עוול... מקווה שתחזרי לחייך ושהחיוך עוד ישוב אל פנייך. כל תפקיד בצה"ל הוא תרומה,עדיף תפקיד שולי על פני השתמטות. לילה טוב... מקווה שעזרתי לך מעט לעשות סדר בבלבול ובקושי. פז.

דעתי שבמקרה הן-ל חייבים הורים שיתאבדו על הצבא ועל בעלי הדרגות אפילו להגיע לבתיהם הפרטיים כן כן טובת הילדים מעל הכל

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר