קארל 13 יקרה
קראתי את מה שכתבת והתרגשתי. כי יש שם שאלות אמיתיות, ותהיות, והרבה רגש וגם עצב. אבל תוך כדי קריאה עלה בראשי שיר שקראתי פעם "הדרך שלא הלכתי בה" (בתרגום חופשי) או באנגלית The road not taken . בכל צומת בחיינו עלינו להחליט, ולאחר זמן לגלות אם הלכנו בדרך הנכונה או לא. אני מאמינה שברגע נתון, החלטת את החלטות הנכונות בהתאם לנתונים של אז..לא חכמה לחשוב שהיית צריכה להחליט אחרת, בדיעבד. כי היום הנתונים אחרים, יש לך נסיון חיים אחר, התנאים אחרים. על כן אולי עדיף להוציא אנרגיה לא על מה שהיה אלא על מה שיהיה. על תוכניות לעתיד.
ואם את מרגישה מבולבלת, האם חשבת על מספר שיחות עם בעל/ת מקצוע כדי לעבד את הפרידה ואולי גם את הגיל? זה יכול להיות לטווח קצר בלבד.
יש לי חברה בת 49 שפתאום הבעל עזב והתגרשו. והיתה ..לא צריכה לספר לך. הלכה לעובדת סוציאלית (אפילו לא פסיכולוגית) המתמחה ב"פרידות" ולאחר כ-8 מפגשים התאפסה, חזרה אל עצמה. המפגשים היו קשים לה, בכתה, עשתה חשבון נפש (נכון, אי אפשר בלי, אבל זה היה תוך כדי תמיכה) וכיום היא מרגישה מחוזקת ופתוחה לנסות שוב.
המשיכי להיות אתנו, מושיטים יד לתמיכה.
ומאחלת לך שקט נפשי, והתחלה חדשה גם בגיל 40. העתיד עוד לפניך.
קרן
