Acid Bath - When The Kite String Pops

נכנעתי ללחץ קל והחלטתי שאני רוצה לספר לכם על להקה מיוחדת מאוד שעונה (יותר נכון ענתה) לשם Acid Bath. כמה חבר'ה מלואיזיאנה שהחליטו לעשות מוזיקה טובה. (אגב, הסקירה נכתבה בשני זמנים שונים אז בגלל זה יכול להיות שיש חוסר אחידות בקטעים מסוימים). Enjoy!: The Blue...אח איזה שיר...מתחיל עם הפידבק שאסיד באת' כל-כך אוהבים להשתמש בו לאורך האלבום, יחד עם פריטות ברגע שנותנות לך להרגיש כאילו לגיטריסט רועדת היד מרוב רדנקיות..אחרי שזה נגמר כבר אפשר להתחיל לחוש את השיר בתיפוף האיטי והריפים הנמוכים והכבדים...ופתאום משום מקום נכנס לו קטע גרובי שכזה שמוציא אותך מהאווירה הבוצית השיר נתן לך בהתחלה...משב רוח מרענן...ומיד מחזיר אותך למקומך הראוי....בביצות לואיזיאנה... אחח איזה שיר הגיטרות האלה...פשוט כבדות ואז מגיע הסולו...נותן לך הרגשה כאילו הם עייפים מדי...בעצם, ברוב האלבום יש את התחושה הזאת של הדראוניות והעייפות הזאת. אבל אין את זה ממש בשיר שבא מיד אח"כ: Tranquilized. מתחיל עם ריפ גרובי ולא סאלדג'י ולא טובע ולא נעליים (כשברקע כמובן פידבקים)..שיר גרובי עם טאץ' הארד רוקי כזה..שיר אדיר ביותר..ומשום מקום הסולן מתחיל בצעקותיו שנדמה כאילו שמו עליהן דיסטורשן...מה שבטוח הכינו אותן טוב מאוד....הצעקות האלה נותנות יופי של תחושה לכל אורך האלבום שיחד עם השירה הנקייה והיפה שלו יש את הצעקות האלה שקוראות לך להתעורר...וכמובן בהמשך השיר מאט טיפה קצב..וחוזר לטביעות של אסיד באת' למרות ההתחלה המבלבלת... השיר השלישי...וודקה זולה שיר משעשע...שיר יותר מהיר מרוב השירים שלהם, שהכניסו בו הרבה פאק ועשו אותו קצר. עדיין שיר חמוד. פאק איט! עכשיו מגיע Finger Paintings Of The Insane. שיר שאני אישית מאוד מאוד אוהב....מתחיל עם באס והסולן נכנס כשבהתחלה נדמה שהוא מזייף, אבל מיד מגיע לקול הרצוי ומותיר אותך מבולבל...אז ננכנסת הגיטרה החשמלית והליווי הסלאדג'י של התופים יחד עם גיטרה ברקע שגורמת לך להרגיש כאילו נכנסת לחדר עם קוקואים לא קטנים..הסולן מתחיל לשיר ויחד עם קולו הענוג הוא משחרר את צעקותיו שמאוד מוסיפות לאווירה...שיר 666. וכמובן השיר נגמר בפידבקים, יחד עם מן דיקלום ראפרי או משהו מוזר כזה של הסולן ברקע. Jezebel. If I took this cigarette and put it on you... would you love me והנה הגיטרות של אסיד באת'...זה שיר הרבה יותר זורם והרבה יותר עירני..אחלה של שיר Everything's Ok Scream Of The Butterfly. כך, משום מקום, הגיעו להן הגיטרות הנקיות...ומסתבר שאסיד באת' מצליחים להעביר שיר *בלי* פידבקים! כן כן תאמינו או לא...יופי של שיר...כיף לשמוע את הסילסולים של הסולן...סולואים...דרומיים כמו שצריך...ותיפוף כמובן לא לוקה בחסר. מצליח בשיר כזה ליצור את האווירה שעוד שנייה הם מתפרצים - אבל לא. והנה אנו שבים לפידבקים בשיר השביעי.... Dr. Seuss Is Dead... חשוב לציין שזה השיר הראשון שלהם ששמעתי, אחרי שגברת מסוימת שלחה לי את השיר לשמוע..זה היה ללא ספק משהו מיוחד לשמוע. כי סה"כ אני לא רגיל לקצב כזה. וגם יש לשיר הזה התפתחות כזאת, מקצב איטי והכל, הוא מגביר את הקצב ונהיה יותר יותר גרובי וקצבי. שיר שמונה Dope Fiend. מתחיל בפידבקים כאמור. שיר מסומם כזה..די מוזר...כמו רוב האסיד באת'.. אבל שיר טוב ללא ספק. Toubabo Koomi. שיר מאוד מוזר גם. פחות אסיד באת'י מבחינת הגרוביות והאיטיות וטיפה יותר ת'ראשי אפילו אפשר לומר. מומלץ מאוד לשמוע. אבל כמובן שהם לא יכולים בלי המעברים ה'אוירתיים' שלהם בשביל הטאץ' המיוחד הזה של אסיד באת'. לשיר גם צולם קליפ אם אתם מתעניינים. God Machine. פידבקים! יחד עם קולות של ילדה או משהו שמדברת ונותנת לך הרגשה לא הכי נוחה שבעולם. The God machine is hungry for individualism and ripe brains the skull farmers do their rain dance and pray the machine falls to sleep she holds me close and whispers wet "there are cannibals among us." mad in love with dry dead boys in the backs of abandoned cars smoking the bones of children plotting the murder of love איזה חברה אופטימים. השיר מתחיל וישר עובר לדאבלים מהירים וגיטרות מהירות...אבל כמו שאסיד באת' יודעים לעשות. בכלל בכל השיר הזה יש הרבה 'פוש' שכזה. בהמלך השיר אם תשימו לב גם הם שמו בטוב ליבם מן קולות רקע מוזרים כאלה שיתנו לך הרגשה טובה על הלב...הרבה דאבלים בשיר. עוד פנינה מבית אסיד באת'. The Morticians Flame. שיר טיפה יותר קליל מכל שאר האסידים. עם גוון אירוני. מתחיל עם באס וגיטרה זייפנית. הפעם דווקא השירה 'מזרימה' את השיר...שיר חמוד מאוד. What Color Is Death. אחח איזה שיר מגניב. מתחיל בתיפוף וגיטריות גרוביות...ת'ראשי מאוד ביחסית למה שהם עושים. וברגע שהכניסה המאוד מרשימה הזאת נגמרת מגיע מעברת אסיד באת' לפי הספר. אבל שיר לא הכי אסידי...יש שם סולואים ואפילו טאפינג..נותנים לשיר תחושה מאוד ת'ראשית. The Bones Of Baby Dolls. השיר מתחיל (בלי פידבקים) עם גיטרה קלאסית כמו מסרט איטלקי ישן. וממשיך עם הקלין הזה לאורך כל השיר. בלדה חמודה ואף מרשימה שהם עושים גם זה וגם זה. ומה, בבלדה הזאת אין יותר מדי אופי מינורי או מתוח כמו שיש בהרבה מבלדות המטאל, אלא זה שיר אקוסטי נטו ויפה לאללה. בלי תופים. Cassie Eats Cockroaches. מקקים? אני בספק. אני חושב שזה משהו אחר לגמרי. תורידו את הרואצ'ס. השיר שמסכם את האלבום. שיר אליפות כמו שאומרים. מתחיל בגיטרה מלווה בדיקלומי רקע לתת לכם הרגשה שכזאת כאילו מכינים אתכם לקראת איזה שיגור של מעבורת או משהו. אז מגיע הסולן עם שירותו הענוגה והתופים לא מאחרים לבוא ו'לשגר' אתכם מעלה מעלה. השיר עצמו מדבר, עד כמה שאני מבין את זה, על שרלילה לא קטנה שחברינו הרדנקים כנראה הכירו. שיר מאוד מאוד מגניב שגם במעברים האסידים שכביכול אמורים להיות יותר מוזרים הם בשיר הזה משאירים אותם טיפה יותר ת'ראשיים. אפילו בשיר יש משחק של מקצבים אם אפשר לקרוא לזה ככה. Suck! אז ככה...אחרי ששומעים את הדיסק אתה מרגיש כמו אחרי נסיעה מאוד ארוכה..כמו מסע..כי הדיסק הזה ארוך מאוד ללא ספק. 14 שירים שנפרסים על כמעט 70 דקות של הנאה צרופה. מה שאפשר להגיד על הדיסק הזה זה שיש הרבה רדנקיות, הרבה כבדות, הרבה גרוביות והמון המון המון ה מ ו ן פידבקים!! :-) הדיסק הזה הוא הראשון מסדרה של שני דיסקים. הדיסק המדובר יצא בשנת 1994, ואחריו יצא עוד דיסק בשנת 96' - Paegan Terrorism Tactics. הלהקה הפסיקה את פעולתה בשנת 97' כאשר הבסיסט שלהם נהרג בתאונת דרכים שבא הנהג היה שיכור והשאר כבר היסטוריה. בדיסק הזה העטיפה מעוטרת בציוריו של איזשהו רוצח סידרתי שנושא את השם John Wayne Gacy, ובאלבום השני דר. קבורקיאן בכבודו ובעצמו צייר להם ארטוורק (ד"א, הידעתם שלדר. יש אלבום ג'אז משנת 92' שנקרא Very Still Life? לפחות זה מה שאול מיוזיק אומרים). בכל מקרה. את האלבום הזה הפיק Spike Cassidy מ DRI. דווקא הפתיע אותי בהתחלה בגלל שהסגנונות לא כל-כך זהים אבל אולי זה חלק ממה שעושה את הדיסק כל-כך מיוחד. רוב תודות לליהיא שהכירה לי את הלהקה, ואני מקווה שהסקירה הזאת עשתה לכם חשק לרוץ ולשמוע את אסיד באת'. לא תתאכזבו! מצורף קישור לאתר על הלהקה.

כל הכבוד על ההשקעה.

באמת יצא קצת מבולבל, אבל בכל מקרה עניינת אותי. אני אלך להאזין שוב לDr. Suess Is dead.

זה לא אמור להיות במאמרים...

כל הכבוד על ההשקעה.

באמת יצא קצת מבולבל, אבל בכל מקרה עניינת אותי. אני אלך להאזין שוב לDr. Suess Is dead.

איתמרוש חמודי, באמת ח"ח על ההשקעה

Acid Bath - When The Kite String Pops

נכנעתי ללחץ קל והחלטתי שאני רוצה לספר לכם על להקה מיוחדת מאוד שעונה (יותר נכון ענתה) לשם Acid Bath. כמה חבר'ה מלואיזיאנה שהחליטו לעשות מוזיקה טובה. (אגב, הסקירה נכתבה בשני זמנים שונים אז בגלל זה יכול להיות שיש חוסר אחידות בקטעים מסוימים). Enjoy!: The Blue...אח איזה שיר...מתחיל עם הפידבק שאסיד באת' כל-כך אוהבים להשתמש בו לאורך האלבום, יחד עם פריטות ברגע שנותנות לך להרגיש כאילו לגיטריסט רועדת היד מרוב רדנקיות..אחרי שזה נגמר כבר אפשר להתחיל לחוש את השיר בתיפוף האיטי והריפים הנמוכים והכבדים...ופתאום משום מקום נכנס לו קטע גרובי שכזה שמוציא אותך מהאווירה הבוצית השיר נתן לך בהתחלה...משב רוח מרענן...ומיד מחזיר אותך למקומך הראוי....בביצות לואיזיאנה... אחח איזה שיר הגיטרות האלה...פשוט כבדות ואז מגיע הסולו...נותן לך הרגשה כאילו הם עייפים מדי...בעצם, ברוב האלבום יש את התחושה הזאת של הדראוניות והעייפות הזאת. אבל אין את זה ממש בשיר שבא מיד אח"כ: Tranquilized. מתחיל עם ריפ גרובי ולא סאלדג'י ולא טובע ולא נעליים (כשברקע כמובן פידבקים)..שיר גרובי עם טאץ' הארד רוקי כזה..שיר אדיר ביותר..ומשום מקום הסולן מתחיל בצעקותיו שנדמה כאילו שמו עליהן דיסטורשן...מה שבטוח הכינו אותן טוב מאוד....הצעקות האלה נותנות יופי של תחושה לכל אורך האלבום שיחד עם השירה הנקייה והיפה שלו יש את הצעקות האלה שקוראות לך להתעורר...וכמובן בהמשך השיר מאט טיפה קצב..וחוזר לטביעות של אסיד באת' למרות ההתחלה המבלבלת... השיר השלישי...וודקה זולה שיר משעשע...שיר יותר מהיר מרוב השירים שלהם, שהכניסו בו הרבה פאק ועשו אותו קצר. עדיין שיר חמוד. פאק איט! עכשיו מגיע Finger Paintings Of The Insane. שיר שאני אישית מאוד מאוד אוהב....מתחיל עם באס והסולן נכנס כשבהתחלה נדמה שהוא מזייף, אבל מיד מגיע לקול הרצוי ומותיר אותך מבולבל...אז ננכנסת הגיטרה החשמלית והליווי הסלאדג'י של התופים יחד עם גיטרה ברקע שגורמת לך להרגיש כאילו נכנסת לחדר עם קוקואים לא קטנים..הסולן מתחיל לשיר ויחד עם קולו הענוג הוא משחרר את צעקותיו שמאוד מוסיפות לאווירה...שיר 666. וכמובן השיר נגמר בפידבקים, יחד עם מן דיקלום ראפרי או משהו מוזר כזה של הסולן ברקע. Jezebel. If I took this cigarette and put it on you... would you love me והנה הגיטרות של אסיד באת'...זה שיר הרבה יותר זורם והרבה יותר עירני..אחלה של שיר Everything's Ok Scream Of The Butterfly. כך, משום מקום, הגיעו להן הגיטרות הנקיות...ומסתבר שאסיד באת' מצליחים להעביר שיר *בלי* פידבקים! כן כן תאמינו או לא...יופי של שיר...כיף לשמוע את הסילסולים של הסולן...סולואים...דרומיים כמו שצריך...ותיפוף כמובן לא לוקה בחסר. מצליח בשיר כזה ליצור את האווירה שעוד שנייה הם מתפרצים - אבל לא. והנה אנו שבים לפידבקים בשיר השביעי.... Dr. Seuss Is Dead... חשוב לציין שזה השיר הראשון שלהם ששמעתי, אחרי שגברת מסוימת שלחה לי את השיר לשמוע..זה היה ללא ספק משהו מיוחד לשמוע. כי סה"כ אני לא רגיל לקצב כזה. וגם יש לשיר הזה התפתחות כזאת, מקצב איטי והכל, הוא מגביר את הקצב ונהיה יותר יותר גרובי וקצבי. שיר שמונה Dope Fiend. מתחיל בפידבקים כאמור. שיר מסומם כזה..די מוזר...כמו רוב האסיד באת'.. אבל שיר טוב ללא ספק. Toubabo Koomi. שיר מאוד מוזר גם. פחות אסיד באת'י מבחינת הגרוביות והאיטיות וטיפה יותר ת'ראשי אפילו אפשר לומר. מומלץ מאוד לשמוע. אבל כמובן שהם לא יכולים בלי המעברים ה'אוירתיים' שלהם בשביל הטאץ' המיוחד הזה של אסיד באת'. לשיר גם צולם קליפ אם אתם מתעניינים. God Machine. פידבקים! יחד עם קולות של ילדה או משהו שמדברת ונותנת לך הרגשה לא הכי נוחה שבעולם. The God machine is hungry for individualism and ripe brains the skull farmers do their rain dance and pray the machine falls to sleep she holds me close and whispers wet "there are cannibals among us." mad in love with dry dead boys in the backs of abandoned cars smoking the bones of children plotting the murder of love איזה חברה אופטימים. השיר מתחיל וישר עובר לדאבלים מהירים וגיטרות מהירות...אבל כמו שאסיד באת' יודעים לעשות. בכלל בכל השיר הזה יש הרבה 'פוש' שכזה. בהמלך השיר אם תשימו לב גם הם שמו בטוב ליבם מן קולות רקע מוזרים כאלה שיתנו לך הרגשה טובה על הלב...הרבה דאבלים בשיר. עוד פנינה מבית אסיד באת'. The Morticians Flame. שיר טיפה יותר קליל מכל שאר האסידים. עם גוון אירוני. מתחיל עם באס וגיטרה זייפנית. הפעם דווקא השירה 'מזרימה' את השיר...שיר חמוד מאוד. What Color Is Death. אחח איזה שיר מגניב. מתחיל בתיפוף וגיטריות גרוביות...ת'ראשי מאוד ביחסית למה שהם עושים. וברגע שהכניסה המאוד מרשימה הזאת נגמרת מגיע מעברת אסיד באת' לפי הספר. אבל שיר לא הכי אסידי...יש שם סולואים ואפילו טאפינג..נותנים לשיר תחושה מאוד ת'ראשית. The Bones Of Baby Dolls. השיר מתחיל (בלי פידבקים) עם גיטרה קלאסית כמו מסרט איטלקי ישן. וממשיך עם הקלין הזה לאורך כל השיר. בלדה חמודה ואף מרשימה שהם עושים גם זה וגם זה. ומה, בבלדה הזאת אין יותר מדי אופי מינורי או מתוח כמו שיש בהרבה מבלדות המטאל, אלא זה שיר אקוסטי נטו ויפה לאללה. בלי תופים. Cassie Eats Cockroaches. מקקים? אני בספק. אני חושב שזה משהו אחר לגמרי. תורידו את הרואצ'ס. השיר שמסכם את האלבום. שיר אליפות כמו שאומרים. מתחיל בגיטרה מלווה בדיקלומי רקע לתת לכם הרגשה שכזאת כאילו מכינים אתכם לקראת איזה שיגור של מעבורת או משהו. אז מגיע הסולן עם שירותו הענוגה והתופים לא מאחרים לבוא ו'לשגר' אתכם מעלה מעלה. השיר עצמו מדבר, עד כמה שאני מבין את זה, על שרלילה לא קטנה שחברינו הרדנקים כנראה הכירו. שיר מאוד מאוד מגניב שגם במעברים האסידים שכביכול אמורים להיות יותר מוזרים הם בשיר הזה משאירים אותם טיפה יותר ת'ראשיים. אפילו בשיר יש משחק של מקצבים אם אפשר לקרוא לזה ככה. Suck! אז ככה...אחרי ששומעים את הדיסק אתה מרגיש כמו אחרי נסיעה מאוד ארוכה..כמו מסע..כי הדיסק הזה ארוך מאוד ללא ספק. 14 שירים שנפרסים על כמעט 70 דקות של הנאה צרופה. מה שאפשר להגיד על הדיסק הזה זה שיש הרבה רדנקיות, הרבה כבדות, הרבה גרוביות והמון המון המון ה מ ו ן פידבקים!! :-) הדיסק הזה הוא הראשון מסדרה של שני דיסקים. הדיסק המדובר יצא בשנת 1994, ואחריו יצא עוד דיסק בשנת 96' - Paegan Terrorism Tactics. הלהקה הפסיקה את פעולתה בשנת 97' כאשר הבסיסט שלהם נהרג בתאונת דרכים שבא הנהג היה שיכור והשאר כבר היסטוריה. בדיסק הזה העטיפה מעוטרת בציוריו של איזשהו רוצח סידרתי שנושא את השם John Wayne Gacy, ובאלבום השני דר. קבורקיאן בכבודו ובעצמו צייר להם ארטוורק (ד"א, הידעתם שלדר. יש אלבום ג'אז משנת 92' שנקרא Very Still Life? לפחות זה מה שאול מיוזיק אומרים). בכל מקרה. את האלבום הזה הפיק Spike Cassidy מ DRI. דווקא הפתיע אותי בהתחלה בגלל שהסגנונות לא כל-כך זהים אבל אולי זה חלק ממה שעושה את הדיסק כל-כך מיוחד. רוב תודות לליהיא שהכירה לי את הלהקה, ואני מקווה שהסקירה הזאת עשתה לכם חשק לרוץ ולשמוע את אסיד באת'. לא תתאכזבו! מצורף קישור לאתר על הלהקה.

תודה ל כ ל המגיבים. אני מניח שמים שקטים חודרים עמוק..אז תודה.

איתמר, אני אוהבת אותך.

מי שלא שמע את When the Kite String Pops פספס חתיכת היפראקטיביות מגוונת וכובשת. באמת חובת שמיעה! אגב לגיטריסט (לשעבר) שלהם יש כיום להקת בלאק מטאל יחד עם הסולן (לשעבר) של Soilent Green. ללהקה קוראים Goatwhore וחוץ משם מזעזע ומטומטמם לחלוטין יש להם שני אלבומים חמודים ומומלצים לחובבי הז'אנר. ושוב - איתמר, אני אוהבת אותך. ושוב. ושוב. ושוב ושוב ושוב. ושוב.

Acid Bath - When The Kite String Pops

נכנעתי ללחץ קל והחלטתי שאני רוצה לספר לכם על להקה מיוחדת מאוד שעונה (יותר נכון ענתה) לשם Acid Bath. כמה חבר'ה מלואיזיאנה שהחליטו לעשות מוזיקה טובה. (אגב, הסקירה נכתבה בשני זמנים שונים אז בגלל זה יכול להיות שיש חוסר אחידות בקטעים מסוימים). Enjoy!: The Blue...אח איזה שיר...מתחיל עם הפידבק שאסיד באת' כל-כך אוהבים להשתמש בו לאורך האלבום, יחד עם פריטות ברגע שנותנות לך להרגיש כאילו לגיטריסט רועדת היד מרוב רדנקיות..אחרי שזה נגמר כבר אפשר להתחיל לחוש את השיר בתיפוף האיטי והריפים הנמוכים והכבדים...ופתאום משום מקום נכנס לו קטע גרובי שכזה שמוציא אותך מהאווירה הבוצית השיר נתן לך בהתחלה...משב רוח מרענן...ומיד מחזיר אותך למקומך הראוי....בביצות לואיזיאנה... אחח איזה שיר הגיטרות האלה...פשוט כבדות ואז מגיע הסולו...נותן לך הרגשה כאילו הם עייפים מדי...בעצם, ברוב האלבום יש את התחושה הזאת של הדראוניות והעייפות הזאת. אבל אין את זה ממש בשיר שבא מיד אח"כ: Tranquilized. מתחיל עם ריפ גרובי ולא סאלדג'י ולא טובע ולא נעליים (כשברקע כמובן פידבקים)..שיר גרובי עם טאץ' הארד רוקי כזה..שיר אדיר ביותר..ומשום מקום הסולן מתחיל בצעקותיו שנדמה כאילו שמו עליהן דיסטורשן...מה שבטוח הכינו אותן טוב מאוד....הצעקות האלה נותנות יופי של תחושה לכל אורך האלבום שיחד עם השירה הנקייה והיפה שלו יש את הצעקות האלה שקוראות לך להתעורר...וכמובן בהמשך השיר מאט טיפה קצב..וחוזר לטביעות של אסיד באת' למרות ההתחלה המבלבלת... השיר השלישי...וודקה זולה שיר משעשע...שיר יותר מהיר מרוב השירים שלהם, שהכניסו בו הרבה פאק ועשו אותו קצר. עדיין שיר חמוד. פאק איט! עכשיו מגיע Finger Paintings Of The Insane. שיר שאני אישית מאוד מאוד אוהב....מתחיל עם באס והסולן נכנס כשבהתחלה נדמה שהוא מזייף, אבל מיד מגיע לקול הרצוי ומותיר אותך מבולבל...אז ננכנסת הגיטרה החשמלית והליווי הסלאדג'י של התופים יחד עם גיטרה ברקע שגורמת לך להרגיש כאילו נכנסת לחדר עם קוקואים לא קטנים..הסולן מתחיל לשיר ויחד עם קולו הענוג הוא משחרר את צעקותיו שמאוד מוסיפות לאווירה...שיר 666. וכמובן השיר נגמר בפידבקים, יחד עם מן דיקלום ראפרי או משהו מוזר כזה של הסולן ברקע. Jezebel. If I took this cigarette and put it on you... would you love me והנה הגיטרות של אסיד באת'...זה שיר הרבה יותר זורם והרבה יותר עירני..אחלה של שיר Everything's Ok Scream Of The Butterfly. כך, משום מקום, הגיעו להן הגיטרות הנקיות...ומסתבר שאסיד באת' מצליחים להעביר שיר *בלי* פידבקים! כן כן תאמינו או לא...יופי של שיר...כיף לשמוע את הסילסולים של הסולן...סולואים...דרומיים כמו שצריך...ותיפוף כמובן לא לוקה בחסר. מצליח בשיר כזה ליצור את האווירה שעוד שנייה הם מתפרצים - אבל לא. והנה אנו שבים לפידבקים בשיר השביעי.... Dr. Seuss Is Dead... חשוב לציין שזה השיר הראשון שלהם ששמעתי, אחרי שגברת מסוימת שלחה לי את השיר לשמוע..זה היה ללא ספק משהו מיוחד לשמוע. כי סה"כ אני לא רגיל לקצב כזה. וגם יש לשיר הזה התפתחות כזאת, מקצב איטי והכל, הוא מגביר את הקצב ונהיה יותר יותר גרובי וקצבי. שיר שמונה Dope Fiend. מתחיל בפידבקים כאמור. שיר מסומם כזה..די מוזר...כמו רוב האסיד באת'.. אבל שיר טוב ללא ספק. Toubabo Koomi. שיר מאוד מוזר גם. פחות אסיד באת'י מבחינת הגרוביות והאיטיות וטיפה יותר ת'ראשי אפילו אפשר לומר. מומלץ מאוד לשמוע. אבל כמובן שהם לא יכולים בלי המעברים ה'אוירתיים' שלהם בשביל הטאץ' המיוחד הזה של אסיד באת'. לשיר גם צולם קליפ אם אתם מתעניינים. God Machine. פידבקים! יחד עם קולות של ילדה או משהו שמדברת ונותנת לך הרגשה לא הכי נוחה שבעולם. The God machine is hungry for individualism and ripe brains the skull farmers do their rain dance and pray the machine falls to sleep she holds me close and whispers wet "there are cannibals among us." mad in love with dry dead boys in the backs of abandoned cars smoking the bones of children plotting the murder of love איזה חברה אופטימים. השיר מתחיל וישר עובר לדאבלים מהירים וגיטרות מהירות...אבל כמו שאסיד באת' יודעים לעשות. בכלל בכל השיר הזה יש הרבה 'פוש' שכזה. בהמלך השיר אם תשימו לב גם הם שמו בטוב ליבם מן קולות רקע מוזרים כאלה שיתנו לך הרגשה טובה על הלב...הרבה דאבלים בשיר. עוד פנינה מבית אסיד באת'. The Morticians Flame. שיר טיפה יותר קליל מכל שאר האסידים. עם גוון אירוני. מתחיל עם באס וגיטרה זייפנית. הפעם דווקא השירה 'מזרימה' את השיר...שיר חמוד מאוד. What Color Is Death. אחח איזה שיר מגניב. מתחיל בתיפוף וגיטריות גרוביות...ת'ראשי מאוד ביחסית למה שהם עושים. וברגע שהכניסה המאוד מרשימה הזאת נגמרת מגיע מעברת אסיד באת' לפי הספר. אבל שיר לא הכי אסידי...יש שם סולואים ואפילו טאפינג..נותנים לשיר תחושה מאוד ת'ראשית. The Bones Of Baby Dolls. השיר מתחיל (בלי פידבקים) עם גיטרה קלאסית כמו מסרט איטלקי ישן. וממשיך עם הקלין הזה לאורך כל השיר. בלדה חמודה ואף מרשימה שהם עושים גם זה וגם זה. ומה, בבלדה הזאת אין יותר מדי אופי מינורי או מתוח כמו שיש בהרבה מבלדות המטאל, אלא זה שיר אקוסטי נטו ויפה לאללה. בלי תופים. Cassie Eats Cockroaches. מקקים? אני בספק. אני חושב שזה משהו אחר לגמרי. תורידו את הרואצ'ס. השיר שמסכם את האלבום. שיר אליפות כמו שאומרים. מתחיל בגיטרה מלווה בדיקלומי רקע לתת לכם הרגשה שכזאת כאילו מכינים אתכם לקראת איזה שיגור של מעבורת או משהו. אז מגיע הסולן עם שירותו הענוגה והתופים לא מאחרים לבוא ו'לשגר' אתכם מעלה מעלה. השיר עצמו מדבר, עד כמה שאני מבין את זה, על שרלילה לא קטנה שחברינו הרדנקים כנראה הכירו. שיר מאוד מאוד מגניב שגם במעברים האסידים שכביכול אמורים להיות יותר מוזרים הם בשיר הזה משאירים אותם טיפה יותר ת'ראשיים. אפילו בשיר יש משחק של מקצבים אם אפשר לקרוא לזה ככה. Suck! אז ככה...אחרי ששומעים את הדיסק אתה מרגיש כמו אחרי נסיעה מאוד ארוכה..כמו מסע..כי הדיסק הזה ארוך מאוד ללא ספק. 14 שירים שנפרסים על כמעט 70 דקות של הנאה צרופה. מה שאפשר להגיד על הדיסק הזה זה שיש הרבה רדנקיות, הרבה כבדות, הרבה גרוביות והמון המון המון ה מ ו ן פידבקים!! :-) הדיסק הזה הוא הראשון מסדרה של שני דיסקים. הדיסק המדובר יצא בשנת 1994, ואחריו יצא עוד דיסק בשנת 96' - Paegan Terrorism Tactics. הלהקה הפסיקה את פעולתה בשנת 97' כאשר הבסיסט שלהם נהרג בתאונת דרכים שבא הנהג היה שיכור והשאר כבר היסטוריה. בדיסק הזה העטיפה מעוטרת בציוריו של איזשהו רוצח סידרתי שנושא את השם John Wayne Gacy, ובאלבום השני דר. קבורקיאן בכבודו ובעצמו צייר להם ארטוורק (ד"א, הידעתם שלדר. יש אלבום ג'אז משנת 92' שנקרא Very Still Life? לפחות זה מה שאול מיוזיק אומרים). בכל מקרה. את האלבום הזה הפיק Spike Cassidy מ DRI. דווקא הפתיע אותי בהתחלה בגלל שהסגנונות לא כל-כך זהים אבל אולי זה חלק ממה שעושה את הדיסק כל-כך מיוחד. רוב תודות לליהיא שהכירה לי את הלהקה, ואני מקווה שהסקירה הזאת עשתה לכם חשק לרוץ ולשמוע את אסיד באת'. לא תתאכזבו! מצורף קישור לאתר על הלהקה.

אני אוסיף למאמרים בקרוב.

איתמרוש חמודי, באמת ח"ח על ההשקעה


אני איתם

קראתי מקודם פשוט אין מה להגיב כל כך על מאמר כזה חוץ מבאמת כל הכבוד לך על ההשקעה.. :)

Acid Bath - When The Kite String Pops

נכנעתי ללחץ קל והחלטתי שאני רוצה לספר לכם על להקה מיוחדת מאוד שעונה (יותר נכון ענתה) לשם Acid Bath. כמה חבר'ה מלואיזיאנה שהחליטו לעשות מוזיקה טובה. (אגב, הסקירה נכתבה בשני זמנים שונים אז בגלל זה יכול להיות שיש חוסר אחידות בקטעים מסוימים). Enjoy!: The Blue...אח איזה שיר...מתחיל עם הפידבק שאסיד באת' כל-כך אוהבים להשתמש בו לאורך האלבום, יחד עם פריטות ברגע שנותנות לך להרגיש כאילו לגיטריסט רועדת היד מרוב רדנקיות..אחרי שזה נגמר כבר אפשר להתחיל לחוש את השיר בתיפוף האיטי והריפים הנמוכים והכבדים...ופתאום משום מקום נכנס לו קטע גרובי שכזה שמוציא אותך מהאווירה הבוצית השיר נתן לך בהתחלה...משב רוח מרענן...ומיד מחזיר אותך למקומך הראוי....בביצות לואיזיאנה... אחח איזה שיר הגיטרות האלה...פשוט כבדות ואז מגיע הסולו...נותן לך הרגשה כאילו הם עייפים מדי...בעצם, ברוב האלבום יש את התחושה הזאת של הדראוניות והעייפות הזאת. אבל אין את זה ממש בשיר שבא מיד אח"כ: Tranquilized. מתחיל עם ריפ גרובי ולא סאלדג'י ולא טובע ולא נעליים (כשברקע כמובן פידבקים)..שיר גרובי עם טאץ' הארד רוקי כזה..שיר אדיר ביותר..ומשום מקום הסולן מתחיל בצעקותיו שנדמה כאילו שמו עליהן דיסטורשן...מה שבטוח הכינו אותן טוב מאוד....הצעקות האלה נותנות יופי של תחושה לכל אורך האלבום שיחד עם השירה הנקייה והיפה שלו יש את הצעקות האלה שקוראות לך להתעורר...וכמובן בהמשך השיר מאט טיפה קצב..וחוזר לטביעות של אסיד באת' למרות ההתחלה המבלבלת... השיר השלישי...וודקה זולה שיר משעשע...שיר יותר מהיר מרוב השירים שלהם, שהכניסו בו הרבה פאק ועשו אותו קצר. עדיין שיר חמוד. פאק איט! עכשיו מגיע Finger Paintings Of The Insane. שיר שאני אישית מאוד מאוד אוהב....מתחיל עם באס והסולן נכנס כשבהתחלה נדמה שהוא מזייף, אבל מיד מגיע לקול הרצוי ומותיר אותך מבולבל...אז ננכנסת הגיטרה החשמלית והליווי הסלאדג'י של התופים יחד עם גיטרה ברקע שגורמת לך להרגיש כאילו נכנסת לחדר עם קוקואים לא קטנים..הסולן מתחיל לשיר ויחד עם קולו הענוג הוא משחרר את צעקותיו שמאוד מוסיפות לאווירה...שיר 666. וכמובן השיר נגמר בפידבקים, יחד עם מן דיקלום ראפרי או משהו מוזר כזה של הסולן ברקע. Jezebel. If I took this cigarette and put it on you... would you love me והנה הגיטרות של אסיד באת'...זה שיר הרבה יותר זורם והרבה יותר עירני..אחלה של שיר Everything's Ok Scream Of The Butterfly. כך, משום מקום, הגיעו להן הגיטרות הנקיות...ומסתבר שאסיד באת' מצליחים להעביר שיר *בלי* פידבקים! כן כן תאמינו או לא...יופי של שיר...כיף לשמוע את הסילסולים של הסולן...סולואים...דרומיים כמו שצריך...ותיפוף כמובן לא לוקה בחסר. מצליח בשיר כזה ליצור את האווירה שעוד שנייה הם מתפרצים - אבל לא. והנה אנו שבים לפידבקים בשיר השביעי.... Dr. Seuss Is Dead... חשוב לציין שזה השיר הראשון שלהם ששמעתי, אחרי שגברת מסוימת שלחה לי את השיר לשמוע..זה היה ללא ספק משהו מיוחד לשמוע. כי סה"כ אני לא רגיל לקצב כזה. וגם יש לשיר הזה התפתחות כזאת, מקצב איטי והכל, הוא מגביר את הקצב ונהיה יותר יותר גרובי וקצבי. שיר שמונה Dope Fiend. מתחיל בפידבקים כאמור. שיר מסומם כזה..די מוזר...כמו רוב האסיד באת'.. אבל שיר טוב ללא ספק. Toubabo Koomi. שיר מאוד מוזר גם. פחות אסיד באת'י מבחינת הגרוביות והאיטיות וטיפה יותר ת'ראשי אפילו אפשר לומר. מומלץ מאוד לשמוע. אבל כמובן שהם לא יכולים בלי המעברים ה'אוירתיים' שלהם בשביל הטאץ' המיוחד הזה של אסיד באת'. לשיר גם צולם קליפ אם אתם מתעניינים. God Machine. פידבקים! יחד עם קולות של ילדה או משהו שמדברת ונותנת לך הרגשה לא הכי נוחה שבעולם. The God machine is hungry for individualism and ripe brains the skull farmers do their rain dance and pray the machine falls to sleep she holds me close and whispers wet "there are cannibals among us." mad in love with dry dead boys in the backs of abandoned cars smoking the bones of children plotting the murder of love איזה חברה אופטימים. השיר מתחיל וישר עובר לדאבלים מהירים וגיטרות מהירות...אבל כמו שאסיד באת' יודעים לעשות. בכלל בכל השיר הזה יש הרבה 'פוש' שכזה. בהמלך השיר אם תשימו לב גם הם שמו בטוב ליבם מן קולות רקע מוזרים כאלה שיתנו לך הרגשה טובה על הלב...הרבה דאבלים בשיר. עוד פנינה מבית אסיד באת'. The Morticians Flame. שיר טיפה יותר קליל מכל שאר האסידים. עם גוון אירוני. מתחיל עם באס וגיטרה זייפנית. הפעם דווקא השירה 'מזרימה' את השיר...שיר חמוד מאוד. What Color Is Death. אחח איזה שיר מגניב. מתחיל בתיפוף וגיטריות גרוביות...ת'ראשי מאוד ביחסית למה שהם עושים. וברגע שהכניסה המאוד מרשימה הזאת נגמרת מגיע מעברת אסיד באת' לפי הספר. אבל שיר לא הכי אסידי...יש שם סולואים ואפילו טאפינג..נותנים לשיר תחושה מאוד ת'ראשית. The Bones Of Baby Dolls. השיר מתחיל (בלי פידבקים) עם גיטרה קלאסית כמו מסרט איטלקי ישן. וממשיך עם הקלין הזה לאורך כל השיר. בלדה חמודה ואף מרשימה שהם עושים גם זה וגם זה. ומה, בבלדה הזאת אין יותר מדי אופי מינורי או מתוח כמו שיש בהרבה מבלדות המטאל, אלא זה שיר אקוסטי נטו ויפה לאללה. בלי תופים. Cassie Eats Cockroaches. מקקים? אני בספק. אני חושב שזה משהו אחר לגמרי. תורידו את הרואצ'ס. השיר שמסכם את האלבום. שיר אליפות כמו שאומרים. מתחיל בגיטרה מלווה בדיקלומי רקע לתת לכם הרגשה שכזאת כאילו מכינים אתכם לקראת איזה שיגור של מעבורת או משהו. אז מגיע הסולן עם שירותו הענוגה והתופים לא מאחרים לבוא ו'לשגר' אתכם מעלה מעלה. השיר עצמו מדבר, עד כמה שאני מבין את זה, על שרלילה לא קטנה שחברינו הרדנקים כנראה הכירו. שיר מאוד מאוד מגניב שגם במעברים האסידים שכביכול אמורים להיות יותר מוזרים הם בשיר הזה משאירים אותם טיפה יותר ת'ראשיים. אפילו בשיר יש משחק של מקצבים אם אפשר לקרוא לזה ככה. Suck! אז ככה...אחרי ששומעים את הדיסק אתה מרגיש כמו אחרי נסיעה מאוד ארוכה..כמו מסע..כי הדיסק הזה ארוך מאוד ללא ספק. 14 שירים שנפרסים על כמעט 70 דקות של הנאה צרופה. מה שאפשר להגיד על הדיסק הזה זה שיש הרבה רדנקיות, הרבה כבדות, הרבה גרוביות והמון המון המון ה מ ו ן פידבקים!! :-) הדיסק הזה הוא הראשון מסדרה של שני דיסקים. הדיסק המדובר יצא בשנת 1994, ואחריו יצא עוד דיסק בשנת 96' - Paegan Terrorism Tactics. הלהקה הפסיקה את פעולתה בשנת 97' כאשר הבסיסט שלהם נהרג בתאונת דרכים שבא הנהג היה שיכור והשאר כבר היסטוריה. בדיסק הזה העטיפה מעוטרת בציוריו של איזשהו רוצח סידרתי שנושא את השם John Wayne Gacy, ובאלבום השני דר. קבורקיאן בכבודו ובעצמו צייר להם ארטוורק (ד"א, הידעתם שלדר. יש אלבום ג'אז משנת 92' שנקרא Very Still Life? לפחות זה מה שאול מיוזיק אומרים). בכל מקרה. את האלבום הזה הפיק Spike Cassidy מ DRI. דווקא הפתיע אותי בהתחלה בגלל שהסגנונות לא כל-כך זהים אבל אולי זה חלק ממה שעושה את הדיסק כל-כך מיוחד. רוב תודות לליהיא שהכירה לי את הלהקה, ואני מקווה שהסקירה הזאת עשתה לכם חשק לרוץ ולשמוע את אסיד באת'. לא תתאכזבו! מצורף קישור לאתר על הלהקה.

אם היית יותר מבוגר.

ועכשיו אנחנו יודעים בן כמה אתה... ליהיא היתה עושה בך מעשה מגונה...חבל שהיא הקדימה אותי בתגובה. אגב ליהיא השאילה לי את הדי וי די שלהם. מעבר לשיר אחד או שניים זה לא ממש כוס היין שלי. (אגב אף פעם לא הבנתי למה אנשים מעדיפים בירה על יינות...או ליקרים) אני מתקשה קצת לפענח אותם. בכל מקרה ח"ח על ההשקעה. זה מה שהפורום צריך...
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מטאל
בחר
בחר