שלום ולא להתראות

שלום ולא להתראות

שלום אנשים. כן כן, אני לא מת. אתם בטח שואלים מה זאת פשר ההעלמות המיסתורית הזאת שלי ?? מממ.. יש לזה כמה וכמה סיבות. ראשית, אולי זה יעצבן כמה מכם, אבל מטאל כבר לא עושה לי את זה כמו פעם, שאני שומע עכשיו דברים ששמעתי לפני כמה שנים והתפעלתי מהיופי, מהקשיחות, מהעוצמה ועוד הרבה דברים כיום אין לי את אותה הרגשה. מה לעשות, חלק גדול מעולם המטאל לא מושך אותי כמו פעם. שאני מקשיב למשל לג'אז או לבלוז אני מרגיש דברים שהרגשתי פעם ששמעתי מטאל. אחרי שנים של שמיעה בלתי פוסקת חלק נכבד גדול מהיום של מטאל, איך אני יגיד המטאל כבר יצא לי מהואזניים. אני מכיר כ"כ הרבה להקות ויצא לי לשמוע המון סגנונות ואני מגלה שזה כבר לא מעניין אותי. זה היה תהליך שהתחיל לפני הרבה זמן, והגיע לשיאו בזה שהחלטתי לקחת פסק זמן מהמטאל... מה שאני כן שומע בזמן האחרון זה המון ג'אז בלוז ודברים אחרים. כמו כן אני מתאמן המון על הגיטרה, ושמתחילים קצת יותר להבין במוזיקה שמים לב שהרבה להקות מתחילות לחזור על עצמן. שהאוזן נעשת קצת יותר רגישה פתאום שמים לב שהסולואים של קירק האמיט פתאום לא כאלה וירטואוזים, פתאום כל דבר ששמעתי פעם איבד הרבה מהערך שהיה לו פעם בשבילי ( אני מדגיש בשבילי ). לכן חברים יקרים, אני מצטער שאני לא כותב כבר בפורום, פשוט יש לי דברים אחרים על הראש. היה נחמד מאוד להכיר כאן אנשים ממש נחמדים. וזהו למעשה. רק דבר אחד יש לי להגיד, בבקשה בלי תגובות נזעמות, אל תנסו לפרש את מה שכתבתי בצורה אחרת. להתראות אנשים יקרים, אולי פעם ניפגש :)

ביי אחי...

צעד בוגר עשית עכשיו... אמרת את האמת, בלי שום קשקושי ביצים בקשר לילדותיות של המטאל... שיהיה לך רק טוב בכל מה שתעשה. שניה, עכשיו כשאתה כבר יוצא מהמטאל... אפשר לקבל את אוסף הדיסקים שלך? (;

אז?

מי אמר שרק להקות וירטואוזיות נחשבות להקות ראויות? לי להקות שכאלה אה-לה דרים תיאטר ושאר מאונני הטכניקה משעממות את העכוז. אז הם מוזיקאים מעולים, בסדר גמור, אין ויכוח על זה... אבל בזה הדברים מסתכמים.

ביי אחי...

צעד בוגר עשית עכשיו... אמרת את האמת, בלי שום קשקושי ביצים בקשר לילדותיות של המטאל... שיהיה לך רק טוב בכל מה שתעשה. שניה, עכשיו כשאתה כבר יוצא מהמטאל... אפשר לקבל את אוסף הדיסקים שלך? (;

אמממ..

מוזיקה אמורה להיות הביטוי לנפש האדם. מכיוןן שיש המון בני אדם, כל אחד מוצא את המוזיקה שהוא מתחבר אליה. בעבר, המטאל משך אותי, כיום לא. אם יש אנשים שזה עושה להם טוב אז סבבה, אותי זה כבר לא מרגש. וכל מי שלוטש עיניים וחומד את אוסף הדיסקים שלי, אני מזהיר אותו שלא יתקרב.. בינתיים הם ישארו בסטנד ויפגינו נוכחות. המשך יום נעים. נ.ב לפעמים אם משמעם לכם, תסתכלו בלילה בערוץ מיוזיק, יש שם לפעמים אומני ג'אז מהשורה הראשונה. ג'אז זה אחלה של דבר, אני נהנה מהמורכבות של זה, ואני חושב שכל אחד לפעמים יכול להנות מזה סתם בשביל הגיוון. המשך יום נעים פעם שנייה. :)

שלום ולא להתראות

שלום אנשים. כן כן, אני לא מת. אתם בטח שואלים מה זאת פשר ההעלמות המיסתורית הזאת שלי ?? מממ.. יש לזה כמה וכמה סיבות. ראשית, אולי זה יעצבן כמה מכם, אבל מטאל כבר לא עושה לי את זה כמו פעם, שאני שומע עכשיו דברים ששמעתי לפני כמה שנים והתפעלתי מהיופי, מהקשיחות, מהעוצמה ועוד הרבה דברים כיום אין לי את אותה הרגשה. מה לעשות, חלק גדול מעולם המטאל לא מושך אותי כמו פעם. שאני מקשיב למשל לג'אז או לבלוז אני מרגיש דברים שהרגשתי פעם ששמעתי מטאל. אחרי שנים של שמיעה בלתי פוסקת חלק נכבד גדול מהיום של מטאל, איך אני יגיד המטאל כבר יצא לי מהואזניים. אני מכיר כ"כ הרבה להקות ויצא לי לשמוע המון סגנונות ואני מגלה שזה כבר לא מעניין אותי. זה היה תהליך שהתחיל לפני הרבה זמן, והגיע לשיאו בזה שהחלטתי לקחת פסק זמן מהמטאל... מה שאני כן שומע בזמן האחרון זה המון ג'אז בלוז ודברים אחרים. כמו כן אני מתאמן המון על הגיטרה, ושמתחילים קצת יותר להבין במוזיקה שמים לב שהרבה להקות מתחילות לחזור על עצמן. שהאוזן נעשת קצת יותר רגישה פתאום שמים לב שהסולואים של קירק האמיט פתאום לא כאלה וירטואוזים, פתאום כל דבר ששמעתי פעם איבד הרבה מהערך שהיה לו פעם בשבילי ( אני מדגיש בשבילי ). לכן חברים יקרים, אני מצטער שאני לא כותב כבר בפורום, פשוט יש לי דברים אחרים על הראש. היה נחמד מאוד להכיר כאן אנשים ממש נחמדים. וזהו למעשה. רק דבר אחד יש לי להגיד, בבקשה בלי תגובות נזעמות, אל תנסו לפרש את מה שכתבתי בצורה אחרת. להתראות אנשים יקרים, אולי פעם ניפגש :)

עוד אחד לסטטיסטיקה, עוד אחד ש"התבגר"...

מצטער בשבילך... אני אישית דיי נוטה לזלזל באנשים שכל מה שיש להם להגיד זה, ואייי התחלתי לשמוע ג'אז וכולי נפעם מרמת הנגינה, אלו דברים שאני לא מוצא במטאל ובלה בלה בלה זה גרם לי להפסיק לשמוע, התבגרתי ומטאל לא עושה לי את זה יותר... לא כל כך יודע איזה מטאל שמעת אבל כנראה שלא שמעת מספיק דברים במטאל בכל זאת, אותי אישית זה אף פעם לא מפסיק לרגש... אני חושב שבמטאל יש הרבה נגנים ברמה מאוד גבוהה שמסוגלים להתחרות בקלות עם נגני ג'אז, פיוז'ן וכדו' אני מניח שגיא יחזק אותי בנושא הזה, יש להקות שהנגנים שלהם הם טכנאים בצורה גאונית ומבריקה, אני לא מדבר על להקות פרוגרסיב כמו דרים תיאטר או סימפוני איקס, אלא על להקות דת' טכני להקות ת'ראש טכני ולהקות טכניות בכלל.. תקשיב לספייל ארכיטקט, מטאל טכני בשיא תפארתו, שבירות מקצבים, עליה וירידה בסולמות כולל הסולן עצמו שמשמש ככלי נגינה לכל דבר, תקשיב לנאקרופגיסט שזה ברוטאל דת' טכני ניו קלאסי, נשמע לך מוזר? היתכן שיש כזה דבר? אז זהו שכן, הרכב עם גיטריסט שיכול להתחרות בקלות עם וירטואוז' כמו אינגווי מאלמסטיין.. אני יכול להבין התפתחות לכיוונים נוספים, לשמוע דברים אחרים בנוסף למטאל, אבל לבוא בהצהרה של ואללה משעמם אותי ולא עושה לי את זה יותר, לי אישית זה נראה כאילו אנשים כאלו סה"כ חיו את זה כקטע ועכשיו זה נגמר... המטאל לא מסוגל לשעמם, הוא תמיד מתחדש, תמיד מותח את הקווים לגבולות חדשים, מנסה דברים חדשים, לעומת סגנונות מוסיקלים אחרים, ככה אני אישית רואה את זה... אני מניח שיום אחד גם אתה תבין את זה, אלא אם החברה הסו קולד נורמאלית תצליח גם להפוך אותך לזומבי... מיותר להמשיך ושלא תחשוב שהתגובה שלי נובעת מכעס או שהיא נזעמת, איש איש את חייו יחיה...

מטאל זה לא לכולם. לך לשלום ובהצלחה בהמשך. שמחנו להכיר אותך.

אישית דווקא עכשיו אני מרגיש...

שהמטאל יותר מרלוונטי. סאדוס דיבר על הפן המוסיקלי. על העובדה שיש לא מעט להקות מטאל שאין להם מה להתבייש טכנית ליד להקות ג'ז. ליהיא אמרה משהו לא פחות נכון משהו שלקח לי אישית המון זמן להפנים. כן גם אני פעם מדדתי איכות לפי כמות התווים בסולו. אז אני דווקא רוצה לדבר על המסר. במטאל יש הרבה להקות שכותבות על נושאים שונים. אני מתחבר בעיקר לשני סוגים לטקסטים אישיים ולטקסי מחאה. אני לא אגיד לך שהמחאה נמצאת רק במטאל. אני לא אגיד לך שכותבי הטקסטים האישיים הכי טובים נמצאים פה. יש ויש. אבל המחאה שבאה מתוך המטאל היא המחאה שאני מזדהה עמה. אני לא יודע איך אתה מרגיש אבל כל מי שפותח את העיניים רואה באיזה עולם רקוב אנחנו חיים. עולם שבו אתה בעיקר צרכן. זה התפקיד שלך. ואם אפשר תמות לקראת גיל 60 כי אתה הופך לנטל. אז אני חוזר לא אנשי המטאל הם היחידים שצועקים זאת אבל הצעקה שלהם נראית ה"דרך". לפני שבועיים בערך התפרסמה בידיעות אחרונות קריאה של מאיר שלו למרד מיסים. הוא טען שכמו שהממשלה מנהלת את הכלכלה שלנו עדיף לא לשלם מיסים. הוא רק הוסיף ואמר שצריך מישהו שיארגן זאת. איפה זה מתחבר לי? violent revoltion ... הצורך והיאוש לאינטיפידה חברתית. כל מקום שאתה לא מסתובב פה אתה מרגיש שמנסים לדפוק אותך וכמה שיותר חזק. ובאיזשהו מקום התגובה לאותה אלימות ממסדית תהיה אלימות נגדית. קרא את הטקסט הפשוט הזה אם אתה עדיין מתחבר אליו אולי יש לך תקוה... Violent Revolution ================== Society failed to tolerate me And I have failed to tolerate society Still I can’t find what you adore Inside I hear the echoes of an inner war Nothing can take the horror from me Your sick world the loss of all morality My hate has grown as strong as my confusion My only hope my only solution is a Violent Revolution Violent Revolution, Violent Revolution Reason for the people to destroy I do not need a cause for my rage I just despise the nature of the human race When all I see is repulsion and hate Violence becomes my only friend, my saving grace When love is lost beyond your control A pale shadow of lust can not enlight your soul So keep your ice cold bitter illusions I don’t need your empty world my only solution is a Violent Revolution Violent Revolution, Violent Revolution Reason for the people to destroy Beauty is no more it’s all gone And utopia will not come Trust I can not feel, only pain And my burning mind has gone insane נשבע לכם יום אחד יעצרו אותי על הדברים שכתבתי בוואלה.

אל תדאג, אתה לא תהיה לבד בכלא...

קריאטור זו דוגמא מושלמת ללהקה שהמסר שלה יותר מסתמי, טקסטים שגובלים באנרכיסטיות משהו, פשוט להכות בפרצופה של החברה המנוכרת והמכוערת... נכון כמו שאמרת, יש הרבה יוצרים שיש להם מסר דומה אבל הדרך שבה המטאל בוחר להעביר אותו היא הדרך הישירה והאגרסיבית, אולי זה מה שהחברה המעוותת שלנו זקוקה כדי להתעורר...

שלום ולא להתראות

שלום אנשים. כן כן, אני לא מת. אתם בטח שואלים מה זאת פשר ההעלמות המיסתורית הזאת שלי ?? מממ.. יש לזה כמה וכמה סיבות. ראשית, אולי זה יעצבן כמה מכם, אבל מטאל כבר לא עושה לי את זה כמו פעם, שאני שומע עכשיו דברים ששמעתי לפני כמה שנים והתפעלתי מהיופי, מהקשיחות, מהעוצמה ועוד הרבה דברים כיום אין לי את אותה הרגשה. מה לעשות, חלק גדול מעולם המטאל לא מושך אותי כמו פעם. שאני מקשיב למשל לג'אז או לבלוז אני מרגיש דברים שהרגשתי פעם ששמעתי מטאל. אחרי שנים של שמיעה בלתי פוסקת חלק נכבד גדול מהיום של מטאל, איך אני יגיד המטאל כבר יצא לי מהואזניים. אני מכיר כ"כ הרבה להקות ויצא לי לשמוע המון סגנונות ואני מגלה שזה כבר לא מעניין אותי. זה היה תהליך שהתחיל לפני הרבה זמן, והגיע לשיאו בזה שהחלטתי לקחת פסק זמן מהמטאל... מה שאני כן שומע בזמן האחרון זה המון ג'אז בלוז ודברים אחרים. כמו כן אני מתאמן המון על הגיטרה, ושמתחילים קצת יותר להבין במוזיקה שמים לב שהרבה להקות מתחילות לחזור על עצמן. שהאוזן נעשת קצת יותר רגישה פתאום שמים לב שהסולואים של קירק האמיט פתאום לא כאלה וירטואוזים, פתאום כל דבר ששמעתי פעם איבד הרבה מהערך שהיה לו פעם בשבילי ( אני מדגיש בשבילי ). לכן חברים יקרים, אני מצטער שאני לא כותב כבר בפורום, פשוט יש לי דברים אחרים על הראש. היה נחמד מאוד להכיר כאן אנשים ממש נחמדים. וזהו למעשה. רק דבר אחד יש לי להגיד, בבקשה בלי תגובות נזעמות, אל תנסו לפרש את מה שכתבתי בצורה אחרת. להתראות אנשים יקרים, אולי פעם ניפגש :)

שלום שלום

לדעתי, ברגע שמישהו ששמע רוק כבד מודיע על "התבגרות" והתנתקות מהז'אנר הזה, הוא אולי אהב אותו בעבר, אבל כנראה מהסיבות הלא נכונות. אני מעולם לא אהבתי רוק כבד בגלל טכניקה (למרות שבפעם הראשונה ששמעתי את סטריאני נעמדתי ומחאתי כפיים בתדהמה), או בגלל העוצמה (למרות שלהיות בהופעה של paradise lost ולשמוע את true belief בהופעה תמיד יזכר אצלי כארוע המדהים ביותר שחוויתי), או בגלל כל סיבה שכזו. אני אוהב רוק כבד בגלל המסרים, המחאה,העצב,הכעס... לדעתי אין עוד סגנון מוסיקלי שיודע להעביר את הרגשות הפשוטים והכנים ביותר, בצורה הטובה ביותר כמו הרוק הכבד. לקרוא את המילים של fade to black, angel of death, או את red sector A של rush, השיר שבכל פעם מעביר בי צמרמורת כשאני חושב על קורות משפחתי בשואה. אין עוד סגנון כזה, וטוב שכך.

ואם הוא שמע את זה כי זה עשה לו טוב? לא סיבה מספיק טובה?

בערך...

רוב האנשים שנכנסים לרוק כבד עושים זאת בדרך כלל חזק מדי ומהר מדי, נמשכים לעוצמה ול"רוע", ולא ממש מקדישים מחשבה למילים, מסרים וכו'. אני לא מכיר הרבה אנשים שהתחילו עם רוק כבד "רך" והפסיקו, אבל יש מליונים שהתחילו עם בלאק,דת' ודומיהם ואחרי ש"אנרגיית הנעורים" עברה להם, כך עברה להם גם האהבה לרוק כבד.

אמממ..

מוזיקה אמורה להיות הביטוי לנפש האדם. מכיוןן שיש המון בני אדם, כל אחד מוצא את המוזיקה שהוא מתחבר אליה. בעבר, המטאל משך אותי, כיום לא. אם יש אנשים שזה עושה להם טוב אז סבבה, אותי זה כבר לא מרגש. וכל מי שלוטש עיניים וחומד את אוסף הדיסקים שלי, אני מזהיר אותו שלא יתקרב.. בינתיים הם ישארו בסטנד ויפגינו נוכחות. המשך יום נעים. נ.ב לפעמים אם משמעם לכם, תסתכלו בלילה בערוץ מיוזיק, יש שם לפעמים אומני ג'אז מהשורה הראשונה. ג'אז זה אחלה של דבר, אני נהנה מהמורכבות של זה, ואני חושב שכל אחד לפעמים יכול להנות מזה סתם בשביל הגיוון. המשך יום נעים פעם שנייה. :)

היה שלום איש יקר,

היה נחמד מאוד להכיר אותך, ולשמוע את קולך...(ולראות אותך בסיילם) מקווה שתמצא את מה שראוי בשבילך ... רוני נ.ב - אני למדתי ג'אז לפני שנה, ואני מסכימה מאוד עם העובדה שג'אז ובלוז הם סגנונות ממש מצויינים, ואני גם שומעת אותם הרבה בנוסף למטאל ורוק לסוגיהם. מי יודע...אולי גם הרסיטל של יב' יהיה יותר בכיוון הנ"ל.

שלום ולא להתראות

שלום אנשים. כן כן, אני לא מת. אתם בטח שואלים מה זאת פשר ההעלמות המיסתורית הזאת שלי ?? מממ.. יש לזה כמה וכמה סיבות. ראשית, אולי זה יעצבן כמה מכם, אבל מטאל כבר לא עושה לי את זה כמו פעם, שאני שומע עכשיו דברים ששמעתי לפני כמה שנים והתפעלתי מהיופי, מהקשיחות, מהעוצמה ועוד הרבה דברים כיום אין לי את אותה הרגשה. מה לעשות, חלק גדול מעולם המטאל לא מושך אותי כמו פעם. שאני מקשיב למשל לג'אז או לבלוז אני מרגיש דברים שהרגשתי פעם ששמעתי מטאל. אחרי שנים של שמיעה בלתי פוסקת חלק נכבד גדול מהיום של מטאל, איך אני יגיד המטאל כבר יצא לי מהואזניים. אני מכיר כ"כ הרבה להקות ויצא לי לשמוע המון סגנונות ואני מגלה שזה כבר לא מעניין אותי. זה היה תהליך שהתחיל לפני הרבה זמן, והגיע לשיאו בזה שהחלטתי לקחת פסק זמן מהמטאל... מה שאני כן שומע בזמן האחרון זה המון ג'אז בלוז ודברים אחרים. כמו כן אני מתאמן המון על הגיטרה, ושמתחילים קצת יותר להבין במוזיקה שמים לב שהרבה להקות מתחילות לחזור על עצמן. שהאוזן נעשת קצת יותר רגישה פתאום שמים לב שהסולואים של קירק האמיט פתאום לא כאלה וירטואוזים, פתאום כל דבר ששמעתי פעם איבד הרבה מהערך שהיה לו פעם בשבילי ( אני מדגיש בשבילי ). לכן חברים יקרים, אני מצטער שאני לא כותב כבר בפורום, פשוט יש לי דברים אחרים על הראש. היה נחמד מאוד להכיר כאן אנשים ממש נחמדים. וזהו למעשה. רק דבר אחד יש לי להגיד, בבקשה בלי תגובות נזעמות, אל תנסו לפרש את מה שכתבתי בצורה אחרת. להתראות אנשים יקרים, אולי פעם ניפגש :)

ביי לך מר איש...

ושתהנה לשמוע ג'אז.... ואני אחזיר לך את האלבןקינג שלך ואת החולצה של איירון..מתי שהוא...

ואם הוא שמע את זה כי זה עשה לו טוב? לא סיבה מספיק טובה?


מבחינתו בוודאי.

שמע, ת'אמת כל עוד בן אדם לא משמיץ או מדבר שטויות שיעשה מצידי מה שהוא רוצה... מי שיוצא ואומר תשמע הפסיק לדבר אלי, בסדר. אבל לטעון אני עוזב סגנון בגלל נחיתות טכנית ש.. כנראה לא קיימת :) ולראות בה את חזות הכל זה לא מוסיף כבוד. מה גם שזה לא ממש נכון. ולא בטוח שהוא חשב על ההשוואה הזו (מטאל/ג'ז) בעצמו... אני בניגוד ללא מעט אנשים לא אוהב להשתמש במושג לשמוע מטאל מהסיבות הנכונות. גם דרישנר גם כרמית וגם סאדוס שהשתמשו במושג מתייחסים פה באמת למטאל מעבר למוסיקה ודרך חיים שלא כל מי שנכנס באמת ל"קטע" של המטאל (קטע עוד מילה לא מוצלחת בהקשר הזה) לוקח על עצמו. אני גם לוקח בחשבון את האפשרות שאנשים משתנים. ויכול להיות שמישהו באמת ובתמים הזדהה עם כל הדברים ועכשיו לא מתאים לו כי הוא לא מרגיש נכון. האם מטאליקה למשל לא היו אף פעם מטאליסטים מהסיבות הנכונות? דיברתי פעם עם ליהיא לגבי הטקסטים של אליס אינ צ'יינס אמרתי לה שהיום אני ממש מרגיש שהטקסט האלה לא עושים לי דבר כי לשקוע בתוך דיכאון ללא מוצא ברור ממנו נראה לי היום חסר תוחלת... זה לא אומר שזה לא יכול לקרות לי אני רק אומר שבאיזשהו מקום אני אנסה להחלץ ממנו... משהו שבגילאים יותר צעירים היה פחות ברור. כמו שכרמית אגב התייחסה לגבי fade to black ... למרות שזה שיר יותר אקטיבי :) אגב סתם מתוך סקרנות יצא לכם להכיר מישהו שנכנס יצא נכנס מחדש?

למען האמת, יצא לי להכיר כאלו...

בתור אחד שנוהג גם ללכת עם חולצות של להקות, מה לעשות אין לי חולצות אחרות :) הרבה פעמים יוצא לי לראות אנשים שנועצים מבטים, לראות את התופעה "פריק" משהו שמסתובבת לידם ומידי פעם אתה יכול להבחין בכל מיני ח'ברה בני 24+ שמסתכלים אבל לא סתם, אתה רואה על הפנים שלהם חיוך מוקסם שאומר "ואייי עדיין יש כאלו אנשים בארץ, פעם גם אני הייתי כזה..." אתה יודע מן מבט של געגועים לתקופה טובה בחיים ואתה ישר מבין שאותו אדם בערב מגיע הביתה ומוציא מהבויידם את אוסף הדיסקים הישן שלו מתחילת ה90 והולך לשמוע קצת נוסטלגיה... נתקלתי גם בהרבה ח'ברה שבאו והתחילו לדבר איתי על התקופה הזו שלהם בחיים ואתה רואה את הניצוץ בעיניים...
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מטאל
בחר
בחר