על כבדות ועל ברוטאליות (וגם על קיצוניות) - עמית מנתח את האווירה במטאל בעוד מאמר

"כבד" ו"ברוטאלי" הן שתי מילות תיאור שרבים משתמשים בהן כדי לתאר אלבומי מטאל. אבל התעוררה אצלי שאלה לפני זמן קצר, אחת מהסיבות הייתה הדיון עם גיא אורן על הBig Four בטראש האמריקאי (Metallica, Megadeth, Slayer, Anthrax) - מה זה בדיוק "כבד", מה זה "ברוטאלי", והאם יש הבדלים ביניהם? בלי להתעמק יותר מדי בנושא בעבר, תמיד האמנתי שיש הבדל, ואז כשעשיתי קצת חשיבה על הנושא, הגעתי למסקנה שבהחלט יש הבדל. במאמר הבא אני אנסה להתייחס למונחים עצמם, ללהקות בתחומים, ולהבדלים ביניהם. אגב, לפני שנתחיל - אין ספק ש"כבדות" ו"ברוטאליות" הם מונחים יחסיים. זה קשור לאיזה מוזיקה אתה מכיר מהעבר, וגם בטעם אישי. יש כאלה שהמהירות המטורפת של הגריינדקור כבדה לאוזניים שלהם, יש כאלה שדווקא דום איטי, אפל ו"טוחן" נותן להם אותה הרגשה. המאמר הבא בא לייצג את הדיעות והתפיסות שלי בלבד. (כרגיל, כמובן). בכל מקרה - למאמר. חלק ראשון – על כבדות =============== "כבד" הוא מונח שהוטבע על המטאל מההתחלה. סביר להניח שאין אמת במיתוס על העיתונאי שהיה בהופעה של Led Zeppelin ותיאר אותה כ"מתכות כבדות נופלות מהשמיים". אבל אפילו אם זוהי סה"כ בדיה, עדיין יש חשיבות מרובה לו, כי הוא מציג מאין מבט השקפה על המטאל. נכון, בשבילנו היוםLed Zeppelin לא נשמעים כבדים – אבל אז הם חוללו מהפכת רעש. לא, זהו לא סרקזם. מהו "כבד"? חשבתי על זה ארוכות. "כבד" הוא לא כמות הרעש שמוזיקה עושה. כי זה אומר שלמעשה אם ננגן את Napalm Death בשקט על רמקולים קטנים, ולידם נשים את Slipknot בפול ווליום על רמקולים ענקיים (שידוע לכולנו כמה שהם כבדים, ברוטאליים, ונורווגים עובדי שטן קשוחים), האם זה אומר שלובשי המסיכות והמקפצים על מסכי הטלוויזיה של נוער אמריקאי משועמם כבדים יותר מאבות הגריינדקור הבריטים, שחוללו עוד "מהפכת רעש" בעולם שכבר חשב שהוא שמע הכל? (וטעה) לא. ההגדרה שלי ל"כבדות" במוזיקה היא כזאת: "עד כמה המוזיקה הזאת מכבידה על ההרגשה הכללית שלך?" האם זה נשמע כמו הגדרה מעורפלת? אם כן, אז אני מצטער, ואני אנסה להבהיר את המצב עם כמה הסברים. האלבום של Testament (אהוביי משכבר הימים) משנת 1999, The Gathering, היה כבד. אני נזכר עכשיו בשיר מדהים מתוכו – Sewn Shut Eyes. יש בשיר הזה משהו שפשוט גורם לי להתכווץ לכדור קטן כשאני שומע אותו. האם זאת הנהמה האכזרית והלא מתפשרת בעליל של Chuck Billy? הגיטרות הזועמות של Murphy? אולי זה התיפוף העוצמתי של Lombardo? זה הכל ביחד. אבל אני יודע שהשיר הזה כבד. וכך גם כל הדיסק, וTestament בכלל. אולי לא כל השירים שלהם גורמים לי להרגיש מוקף וגורמים לי להתכווץ לכדור קטן בכיסא שלי, אבל הם בהחלט גורמים לי לרצות לעשות זאת. ומה לגביFuneral Doom עוצמתי ואפל? עליי, אישית, הוא לא משפיע כל כך – למרות שללא ספק יש שם מוזיקליות נהדרת, זה לא מכביד על הנשמה שלי. אבל אני מכיר אנשים שללא ספק Funeral Doom יגרום להם לדגור בפינה וליבב בשקט. זוהי כבדות אמיתית. כבדות הוא גם מונח שכמו שציינתי, משתנה עם הזמן. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את Slayer - לפני שנתיים טובות. השיר הראשון ששמעתי שלהם היה Angel Of Death המדהים. אני אוהב את השיר מאוד גם אחרי שנתיים, אבל אני זוכר איך הרגשתי כששמעתי אותו לראשונה. עוד לא הייתי רגיל למוזיקה כבדה יותר מאשר Megadeth או Pantera, וישבתי בכיסא אז, בן 14, ונדהמתי עד כמה שהשיר פשוט מחץ אותי. הוא לא קרע לי את עור התוף, כנראה שעמידות לרעש תמיד הייתה לי. אבל הוא מחץ אותי בפנים, משהו נקרע לי אי שם בחזה. עוד שלב בדרך למצב שבו אני שורר היום. היום השיר הוא a walk in the park בשבילי. אבל אז הוא היה כבד בשבילי. ואני בטוח שהוא יהיה כבד עוד להרבה אנשים שרק נכנסים למטאל. למה מוזיקה כמו Napalm Death, Pig Destroyer, או אפילו Merzbow, נכנסת אצלי לקטגוריה של "ברוטאליות" ולא "כבדה"? כי היא לא מכבידה עליי. בסדר, זה אתגר לעמידות עור התוף, אבל לא יותר מזה. היא לא מעבירה אותי דרך אותו קטארזיס של צליל. בגלל זה לא משנה אלבומים של רעש לבן טהור יוציאו להקות נויז. אני יכול לשמוע את זה כל היום – הראש שלי קצת יכאב בסוף, אבל עדיין, Painkiller של Judas Priest הוא שיר כבד. למה? כי הוא גורם לי להרגיש ככה. נקודה. מה הם סגנונות "כבדים" ולהקות "כבדות"? פה זה עניין של טעם. אני אישית מוצא הרבה כבדות בטראש. "כבד" נגזר מ"מכביד" בשבילי, ועל הרגש, לא על עור התוף. חלק שני – על ברוטאליות ================ אם כבדות נחשבת לצליל שאיתו המטאל בא לעולם, מעין "תכונה מולדת", אז בשביל ברוטאליות, היה צריך לחפש. ברוטאליות, כמו הכבדות, היא דבר יחסי – פעם Motorhead היו ברוטאליים (למי שיש את Ace Of Spades בגירסת הרימאסטר, מוזמן להציץ בבוקלט. באחד העמודים יש הצהרה מההרכב, "המטרה שלנו הייתה להביא לכם את הצליל הכי אכזרי, מהיר, ולא מתפשר." בתקופה שבה Motorhead רק קמו, זה באמת היה נכון. כמובן שזה כבר לא אותו דבר בעולם שידע את Nuclear Assault. או אפילו את Venom). אבל מהי ברוטאליות? לדעתי ההצהרה של Motorhead מתארת ברוטאליות טוב. צליל אכזרי ובלתי מתפשר. טעון אגרסיה ועוצמה. בשביל להבין מהי ברוטאליות במוזיקה אני ממליץ לכם להאזין לסגנון שקרוי בפשטות Brutal Death Metal. לז'אנר הזה, שהוא גם אח חורג לgrindcore (לא כי הסגנונות כל-כך דומים, אלא בגלל שהרבה להקות עושות מעברים מהאחד לשני). להקות מומלצות בתחום? Dying Fetus, Carcass, Bolt Thrower, God Dethroned. Bolt Thrower - ניתן להתווכח אם הם Grind או Brutal Death. אני לא מומחה גדול בgrind - יש מומחים גדולים ממני בפורום – אבל אני כן אגיד לכם דבר אחד. כל הלהקות שציינתי הן ברוטאליות. למה? כי המוזיקה שלהן טעונה באגרסיה טהורה, זעם בלתי מתפשר. הם לא לוקחים שבויים והם יורים בכדי להרוג. להקות הgrindcore הן עוד דוגמא טובה לברוטאליות. הלהקות Nuclear Assault, Napalm Death, Brutal Truth - הליריקה שלהן עוסקת בעיקר בנושאים חברתיים ופוליטיים. המסר שלהם היה חריף, בלתי מתפשר, ברוטאלי. אני חוזר על מונחים? יש סיבה לכך. המסרים האלה התאימו מצוין למוזיקה שההרכבים האלו אימצו לעצמם. מה לגבי להקות הבלאק הפרימיטיביות והמוקדמות? Darkthrone, Immortal, Emperor, Mayhem (אני מדבר כמובן על הימים המוקדמים של כולם – תחילת שנות ה90 בערך) – להקות אלו זכו לתואר המכובד “Wall Of Noise” - חומת רעש. מרוב שהמוזיקה שהם יצרו הייתה קרובה לרעש לבן. (זה היה עוד לפני שיפן התחילה להשריץ להקות Noise בקצב רצחני. אגב, תחשבו על זה לרגע. אם ההתחלה שלנו הייתה Led Zeppelin, ובסוף הגענו לרעש הלבן שמייצרות להקות הnoise, מה זה למעשה אומר? שכל להקות הביניים היו התקדמות – עוד צעד אחד קדימה, לרעש הטהור. אם תסלחו לי, אני אעדיף להתרחק מהרעש הלבן.) המקצבים שלהם היו מורכבים מרצף רצחני שלblast beats (ניסיתם פעם לתופף קטעים שלהם? בהצלחה.), הגיטרות היו לא מכוונות במצב שדורש קרן צדקה, והשירה הייתה… אני חושב שאין מילה יותר טובה באף שפה לתאר את זה מאשר המילה האנגלית raw. היה בזה את אותו זעם טהור ובלתי מתפשר שאני כל הזמן מתאר. המסר העיקרי של להקות הבלאק ידוע לכולנו. ה"מעגל השחור" אולי נסגר ממזמן, אבל הסאגות על השבטים הסקנדינביים שסוגדים לשדים העתיקים והורגים את כל מה שמתנגד להם במלחמה טהורה נשארו. האווירה שהלהקות ניסו ליצור היה של כוח עצום ואינסופי שנובע מהאלים הפגאניים העתיקים. או השטן בכבודו ובעצמו. או אורה נמיר. Whatever. שוב, אני עושה פה הכללה, אבל לא נורא, זה הכרחי להבנת הרעיון – והם הצליחו ברובם, לפחות הלהקות הטובות יותר (שציינתי קודם). והכוח העצום הזה הוא כבד. הוא מדחיק, הוא גורם לך לקרוס מול הנצחיות שלו. והצבאות של אותו כוח (ע"ע “A Sign For The Norse Hordes To Ride", של Immortal), הם ברוטאליים. בלתי מתפשרים. אכזריים, קטלניים, ויחסלו את כל מה שבדרכם. הברבריות הטהורה שלהם מיוצגת בצד הברוטאלי של המוזיקה. מוזיקה כזאת היא גם כבדה וגם ברוטאלית. אני מקווה שהמאמר הזה לא סיבך אתכם יותר מדי, ונתן לכם הצצה קטנה אל ההשקפה שלי לעולם המטאל, לפחות בתחום הזה. שאלה אחרונה שאני אשאל את עצמי – מה לגבי להקות כמו A.C? (מי שיודע מה משמעות ראשי התיבות, יודע. מי שלא – קצת מחקר לא יזיק. או שכן. תלוי בהשקפה.) אין בהן את האווירה הכבדה, ואין בהן את האווירה הברוטאלית. ליתר דיוק, בכלל אין בהן אווירה. אלו הם צלילים אקראיים שנזרקים יחד. זה גם נוגע ללהקות Noise. אין להן אווירה, מהסיבה הפשוטה שהמוזיקה שלהם אקראית לחלוטין. התשובה, ילדים, היא פשוטה מאוד. הלהקות האלה הן פשוט קיצוניות. וזהו המונח שמשלים את התמונה. כבדות וברוטאליות באות מהאווירה שהמוזיקה משרה. קיצוניות זה פשוט איפה בדיוק נמצאת הלהקה שעל הסקאלה בין שקט אלוהי לרעש לבן.

כל הכבוד כל הכבוד כל הכבוד !!!!!!!

עמית המלך :)

נ.ב.

ההערה "אפשר להתווכח אם הם נשמעים כמו grind או brutal death" מתייחסת לBolt Thrower, לא ללהקות האחרות. במעבר מWORD לכאן זה קצת התבלגן.

כל הכבוד כל הכבוד כל הכבוד !!!!!!!

עמית המלך :)

בזמן האחרון אנחנו זוכים למתקפת מאמרים

אין לי השראה לסיפורים שלי אז עברתי זמנית למאמרים

על כבדות ועל ברוטאליות (וגם על קיצוניות) - עמית מנתח את האווירה במטאל בעוד מאמר

"כבד" ו"ברוטאלי" הן שתי מילות תיאור שרבים משתמשים בהן כדי לתאר אלבומי מטאל. אבל התעוררה אצלי שאלה לפני זמן קצר, אחת מהסיבות הייתה הדיון עם גיא אורן על הBig Four בטראש האמריקאי (Metallica, Megadeth, Slayer, Anthrax) - מה זה בדיוק "כבד", מה זה "ברוטאלי", והאם יש הבדלים ביניהם? בלי להתעמק יותר מדי בנושא בעבר, תמיד האמנתי שיש הבדל, ואז כשעשיתי קצת חשיבה על הנושא, הגעתי למסקנה שבהחלט יש הבדל. במאמר הבא אני אנסה להתייחס למונחים עצמם, ללהקות בתחומים, ולהבדלים ביניהם. אגב, לפני שנתחיל - אין ספק ש"כבדות" ו"ברוטאליות" הם מונחים יחסיים. זה קשור לאיזה מוזיקה אתה מכיר מהעבר, וגם בטעם אישי. יש כאלה שהמהירות המטורפת של הגריינדקור כבדה לאוזניים שלהם, יש כאלה שדווקא דום איטי, אפל ו"טוחן" נותן להם אותה הרגשה. המאמר הבא בא לייצג את הדיעות והתפיסות שלי בלבד. (כרגיל, כמובן). בכל מקרה - למאמר. חלק ראשון – על כבדות =============== "כבד" הוא מונח שהוטבע על המטאל מההתחלה. סביר להניח שאין אמת במיתוס על העיתונאי שהיה בהופעה של Led Zeppelin ותיאר אותה כ"מתכות כבדות נופלות מהשמיים". אבל אפילו אם זוהי סה"כ בדיה, עדיין יש חשיבות מרובה לו, כי הוא מציג מאין מבט השקפה על המטאל. נכון, בשבילנו היוםLed Zeppelin לא נשמעים כבדים – אבל אז הם חוללו מהפכת רעש. לא, זהו לא סרקזם. מהו "כבד"? חשבתי על זה ארוכות. "כבד" הוא לא כמות הרעש שמוזיקה עושה. כי זה אומר שלמעשה אם ננגן את Napalm Death בשקט על רמקולים קטנים, ולידם נשים את Slipknot בפול ווליום על רמקולים ענקיים (שידוע לכולנו כמה שהם כבדים, ברוטאליים, ונורווגים עובדי שטן קשוחים), האם זה אומר שלובשי המסיכות והמקפצים על מסכי הטלוויזיה של נוער אמריקאי משועמם כבדים יותר מאבות הגריינדקור הבריטים, שחוללו עוד "מהפכת רעש" בעולם שכבר חשב שהוא שמע הכל? (וטעה) לא. ההגדרה שלי ל"כבדות" במוזיקה היא כזאת: "עד כמה המוזיקה הזאת מכבידה על ההרגשה הכללית שלך?" האם זה נשמע כמו הגדרה מעורפלת? אם כן, אז אני מצטער, ואני אנסה להבהיר את המצב עם כמה הסברים. האלבום של Testament (אהוביי משכבר הימים) משנת 1999, The Gathering, היה כבד. אני נזכר עכשיו בשיר מדהים מתוכו – Sewn Shut Eyes. יש בשיר הזה משהו שפשוט גורם לי להתכווץ לכדור קטן כשאני שומע אותו. האם זאת הנהמה האכזרית והלא מתפשרת בעליל של Chuck Billy? הגיטרות הזועמות של Murphy? אולי זה התיפוף העוצמתי של Lombardo? זה הכל ביחד. אבל אני יודע שהשיר הזה כבד. וכך גם כל הדיסק, וTestament בכלל. אולי לא כל השירים שלהם גורמים לי להרגיש מוקף וגורמים לי להתכווץ לכדור קטן בכיסא שלי, אבל הם בהחלט גורמים לי לרצות לעשות זאת. ומה לגביFuneral Doom עוצמתי ואפל? עליי, אישית, הוא לא משפיע כל כך – למרות שללא ספק יש שם מוזיקליות נהדרת, זה לא מכביד על הנשמה שלי. אבל אני מכיר אנשים שללא ספק Funeral Doom יגרום להם לדגור בפינה וליבב בשקט. זוהי כבדות אמיתית. כבדות הוא גם מונח שכמו שציינתי, משתנה עם הזמן. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את Slayer - לפני שנתיים טובות. השיר הראשון ששמעתי שלהם היה Angel Of Death המדהים. אני אוהב את השיר מאוד גם אחרי שנתיים, אבל אני זוכר איך הרגשתי כששמעתי אותו לראשונה. עוד לא הייתי רגיל למוזיקה כבדה יותר מאשר Megadeth או Pantera, וישבתי בכיסא אז, בן 14, ונדהמתי עד כמה שהשיר פשוט מחץ אותי. הוא לא קרע לי את עור התוף, כנראה שעמידות לרעש תמיד הייתה לי. אבל הוא מחץ אותי בפנים, משהו נקרע לי אי שם בחזה. עוד שלב בדרך למצב שבו אני שורר היום. היום השיר הוא a walk in the park בשבילי. אבל אז הוא היה כבד בשבילי. ואני בטוח שהוא יהיה כבד עוד להרבה אנשים שרק נכנסים למטאל. למה מוזיקה כמו Napalm Death, Pig Destroyer, או אפילו Merzbow, נכנסת אצלי לקטגוריה של "ברוטאליות" ולא "כבדה"? כי היא לא מכבידה עליי. בסדר, זה אתגר לעמידות עור התוף, אבל לא יותר מזה. היא לא מעבירה אותי דרך אותו קטארזיס של צליל. בגלל זה לא משנה אלבומים של רעש לבן טהור יוציאו להקות נויז. אני יכול לשמוע את זה כל היום – הראש שלי קצת יכאב בסוף, אבל עדיין, Painkiller של Judas Priest הוא שיר כבד. למה? כי הוא גורם לי להרגיש ככה. נקודה. מה הם סגנונות "כבדים" ולהקות "כבדות"? פה זה עניין של טעם. אני אישית מוצא הרבה כבדות בטראש. "כבד" נגזר מ"מכביד" בשבילי, ועל הרגש, לא על עור התוף. חלק שני – על ברוטאליות ================ אם כבדות נחשבת לצליל שאיתו המטאל בא לעולם, מעין "תכונה מולדת", אז בשביל ברוטאליות, היה צריך לחפש. ברוטאליות, כמו הכבדות, היא דבר יחסי – פעם Motorhead היו ברוטאליים (למי שיש את Ace Of Spades בגירסת הרימאסטר, מוזמן להציץ בבוקלט. באחד העמודים יש הצהרה מההרכב, "המטרה שלנו הייתה להביא לכם את הצליל הכי אכזרי, מהיר, ולא מתפשר." בתקופה שבה Motorhead רק קמו, זה באמת היה נכון. כמובן שזה כבר לא אותו דבר בעולם שידע את Nuclear Assault. או אפילו את Venom). אבל מהי ברוטאליות? לדעתי ההצהרה של Motorhead מתארת ברוטאליות טוב. צליל אכזרי ובלתי מתפשר. טעון אגרסיה ועוצמה. בשביל להבין מהי ברוטאליות במוזיקה אני ממליץ לכם להאזין לסגנון שקרוי בפשטות Brutal Death Metal. לז'אנר הזה, שהוא גם אח חורג לgrindcore (לא כי הסגנונות כל-כך דומים, אלא בגלל שהרבה להקות עושות מעברים מהאחד לשני). להקות מומלצות בתחום? Dying Fetus, Carcass, Bolt Thrower, God Dethroned. Bolt Thrower - ניתן להתווכח אם הם Grind או Brutal Death. אני לא מומחה גדול בgrind - יש מומחים גדולים ממני בפורום – אבל אני כן אגיד לכם דבר אחד. כל הלהקות שציינתי הן ברוטאליות. למה? כי המוזיקה שלהן טעונה באגרסיה טהורה, זעם בלתי מתפשר. הם לא לוקחים שבויים והם יורים בכדי להרוג. להקות הgrindcore הן עוד דוגמא טובה לברוטאליות. הלהקות Nuclear Assault, Napalm Death, Brutal Truth - הליריקה שלהן עוסקת בעיקר בנושאים חברתיים ופוליטיים. המסר שלהם היה חריף, בלתי מתפשר, ברוטאלי. אני חוזר על מונחים? יש סיבה לכך. המסרים האלה התאימו מצוין למוזיקה שההרכבים האלו אימצו לעצמם. מה לגבי להקות הבלאק הפרימיטיביות והמוקדמות? Darkthrone, Immortal, Emperor, Mayhem (אני מדבר כמובן על הימים המוקדמים של כולם – תחילת שנות ה90 בערך) – להקות אלו זכו לתואר המכובד “Wall Of Noise” - חומת רעש. מרוב שהמוזיקה שהם יצרו הייתה קרובה לרעש לבן. (זה היה עוד לפני שיפן התחילה להשריץ להקות Noise בקצב רצחני. אגב, תחשבו על זה לרגע. אם ההתחלה שלנו הייתה Led Zeppelin, ובסוף הגענו לרעש הלבן שמייצרות להקות הnoise, מה זה למעשה אומר? שכל להקות הביניים היו התקדמות – עוד צעד אחד קדימה, לרעש הטהור. אם תסלחו לי, אני אעדיף להתרחק מהרעש הלבן.) המקצבים שלהם היו מורכבים מרצף רצחני שלblast beats (ניסיתם פעם לתופף קטעים שלהם? בהצלחה.), הגיטרות היו לא מכוונות במצב שדורש קרן צדקה, והשירה הייתה… אני חושב שאין מילה יותר טובה באף שפה לתאר את זה מאשר המילה האנגלית raw. היה בזה את אותו זעם טהור ובלתי מתפשר שאני כל הזמן מתאר. המסר העיקרי של להקות הבלאק ידוע לכולנו. ה"מעגל השחור" אולי נסגר ממזמן, אבל הסאגות על השבטים הסקנדינביים שסוגדים לשדים העתיקים והורגים את כל מה שמתנגד להם במלחמה טהורה נשארו. האווירה שהלהקות ניסו ליצור היה של כוח עצום ואינסופי שנובע מהאלים הפגאניים העתיקים. או השטן בכבודו ובעצמו. או אורה נמיר. Whatever. שוב, אני עושה פה הכללה, אבל לא נורא, זה הכרחי להבנת הרעיון – והם הצליחו ברובם, לפחות הלהקות הטובות יותר (שציינתי קודם). והכוח העצום הזה הוא כבד. הוא מדחיק, הוא גורם לך לקרוס מול הנצחיות שלו. והצבאות של אותו כוח (ע"ע “A Sign For The Norse Hordes To Ride", של Immortal), הם ברוטאליים. בלתי מתפשרים. אכזריים, קטלניים, ויחסלו את כל מה שבדרכם. הברבריות הטהורה שלהם מיוצגת בצד הברוטאלי של המוזיקה. מוזיקה כזאת היא גם כבדה וגם ברוטאלית. אני מקווה שהמאמר הזה לא סיבך אתכם יותר מדי, ונתן לכם הצצה קטנה אל ההשקפה שלי לעולם המטאל, לפחות בתחום הזה. שאלה אחרונה שאני אשאל את עצמי – מה לגבי להקות כמו A.C? (מי שיודע מה משמעות ראשי התיבות, יודע. מי שלא – קצת מחקר לא יזיק. או שכן. תלוי בהשקפה.) אין בהן את האווירה הכבדה, ואין בהן את האווירה הברוטאלית. ליתר דיוק, בכלל אין בהן אווירה. אלו הם צלילים אקראיים שנזרקים יחד. זה גם נוגע ללהקות Noise. אין להן אווירה, מהסיבה הפשוטה שהמוזיקה שלהם אקראית לחלוטין. התשובה, ילדים, היא פשוטה מאוד. הלהקות האלה הן פשוט קיצוניות. וזהו המונח שמשלים את התמונה. כבדות וברוטאליות באות מהאווירה שהמוזיקה משרה. קיצוניות זה פשוט איפה בדיוק נמצאת הלהקה שעל הסקאלה בין שקט אלוהי לרעש לבן.

אחלה מאמר...

דרך אגב באחת התקופות שלא היית פה כתבתי דברים דומים על 'כבדות' רק הרבה יותר קצר... השיר שהיה לי הכי כבד בזמן האחרון... Eminem - cleaning my closet בשיר הוא סוגר חשבון עם אמא שלו, מסביר בעצם למה הוא נהייה מישהו נהייה. בכלל אלבום חזק לדעתי... אם אתה מדבר על סאונד שגורם לך תחושה כבדה אז אני למשל טוחן 2 דיסקים בזמן האחרון שיוצרים לי תחושה מאוד כבדה למרות שהם באמת לא מסווגים כדברים הכי כבדים והכי ברוטליים. my dying bride - the angel and the dark river החל מהפתיחה של הגיטרות שנעות בכבדות לכניסה המהפנטת של הפסנתר כבד לאללה כבד סטייל ניק קייב כבד. ו- obituary - the end complete ... אחד מתקליטי הדת' הכי טובים אי פעם. הרית'ם גיטר שם כ"כ איטי וכבד. ואז השירה המורכבת מגראולי איטי ארוך זב דם מכבידים פחד. לעומת זאת נפלאם דת' מבחינת מוסיקלית אף פעם לא עשו לי כלום. לא כבד ולא בטיח. מצד שני אחרי 2 דיסקים ראשונים אני חושב ש- scum ועוד אחד הפסקתי לעקוב. A.C כבדים? שעשוע ילדותי בעיני. לא מרגיש שום כובד.

גיא אורן - המגיב הרשמי למאמרים שלי

בכל מקרה, אם תקרא ביתר עיון, אז תשים לב שכתבתי שA.C קיצוניים מוזיקלית, מהסיבה הפשוטה שהם עושים הרבה רעש. הם לא כבדים ולא ברוטאליים.

בוודאי...

ראיתי מה כתבת והסכמתי ויותר מזה הקצנתי את לתחושה האישית שלי.

על כבדות ועל ברוטאליות (וגם על קיצוניות) - עמית מנתח את האווירה במטאל בעוד מאמר

"כבד" ו"ברוטאלי" הן שתי מילות תיאור שרבים משתמשים בהן כדי לתאר אלבומי מטאל. אבל התעוררה אצלי שאלה לפני זמן קצר, אחת מהסיבות הייתה הדיון עם גיא אורן על הBig Four בטראש האמריקאי (Metallica, Megadeth, Slayer, Anthrax) - מה זה בדיוק "כבד", מה זה "ברוטאלי", והאם יש הבדלים ביניהם? בלי להתעמק יותר מדי בנושא בעבר, תמיד האמנתי שיש הבדל, ואז כשעשיתי קצת חשיבה על הנושא, הגעתי למסקנה שבהחלט יש הבדל. במאמר הבא אני אנסה להתייחס למונחים עצמם, ללהקות בתחומים, ולהבדלים ביניהם. אגב, לפני שנתחיל - אין ספק ש"כבדות" ו"ברוטאליות" הם מונחים יחסיים. זה קשור לאיזה מוזיקה אתה מכיר מהעבר, וגם בטעם אישי. יש כאלה שהמהירות המטורפת של הגריינדקור כבדה לאוזניים שלהם, יש כאלה שדווקא דום איטי, אפל ו"טוחן" נותן להם אותה הרגשה. המאמר הבא בא לייצג את הדיעות והתפיסות שלי בלבד. (כרגיל, כמובן). בכל מקרה - למאמר. חלק ראשון – על כבדות =============== "כבד" הוא מונח שהוטבע על המטאל מההתחלה. סביר להניח שאין אמת במיתוס על העיתונאי שהיה בהופעה של Led Zeppelin ותיאר אותה כ"מתכות כבדות נופלות מהשמיים". אבל אפילו אם זוהי סה"כ בדיה, עדיין יש חשיבות מרובה לו, כי הוא מציג מאין מבט השקפה על המטאל. נכון, בשבילנו היוםLed Zeppelin לא נשמעים כבדים – אבל אז הם חוללו מהפכת רעש. לא, זהו לא סרקזם. מהו "כבד"? חשבתי על זה ארוכות. "כבד" הוא לא כמות הרעש שמוזיקה עושה. כי זה אומר שלמעשה אם ננגן את Napalm Death בשקט על רמקולים קטנים, ולידם נשים את Slipknot בפול ווליום על רמקולים ענקיים (שידוע לכולנו כמה שהם כבדים, ברוטאליים, ונורווגים עובדי שטן קשוחים), האם זה אומר שלובשי המסיכות והמקפצים על מסכי הטלוויזיה של נוער אמריקאי משועמם כבדים יותר מאבות הגריינדקור הבריטים, שחוללו עוד "מהפכת רעש" בעולם שכבר חשב שהוא שמע הכל? (וטעה) לא. ההגדרה שלי ל"כבדות" במוזיקה היא כזאת: "עד כמה המוזיקה הזאת מכבידה על ההרגשה הכללית שלך?" האם זה נשמע כמו הגדרה מעורפלת? אם כן, אז אני מצטער, ואני אנסה להבהיר את המצב עם כמה הסברים. האלבום של Testament (אהוביי משכבר הימים) משנת 1999, The Gathering, היה כבד. אני נזכר עכשיו בשיר מדהים מתוכו – Sewn Shut Eyes. יש בשיר הזה משהו שפשוט גורם לי להתכווץ לכדור קטן כשאני שומע אותו. האם זאת הנהמה האכזרית והלא מתפשרת בעליל של Chuck Billy? הגיטרות הזועמות של Murphy? אולי זה התיפוף העוצמתי של Lombardo? זה הכל ביחד. אבל אני יודע שהשיר הזה כבד. וכך גם כל הדיסק, וTestament בכלל. אולי לא כל השירים שלהם גורמים לי להרגיש מוקף וגורמים לי להתכווץ לכדור קטן בכיסא שלי, אבל הם בהחלט גורמים לי לרצות לעשות זאת. ומה לגביFuneral Doom עוצמתי ואפל? עליי, אישית, הוא לא משפיע כל כך – למרות שללא ספק יש שם מוזיקליות נהדרת, זה לא מכביד על הנשמה שלי. אבל אני מכיר אנשים שללא ספק Funeral Doom יגרום להם לדגור בפינה וליבב בשקט. זוהי כבדות אמיתית. כבדות הוא גם מונח שכמו שציינתי, משתנה עם הזמן. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את Slayer - לפני שנתיים טובות. השיר הראשון ששמעתי שלהם היה Angel Of Death המדהים. אני אוהב את השיר מאוד גם אחרי שנתיים, אבל אני זוכר איך הרגשתי כששמעתי אותו לראשונה. עוד לא הייתי רגיל למוזיקה כבדה יותר מאשר Megadeth או Pantera, וישבתי בכיסא אז, בן 14, ונדהמתי עד כמה שהשיר פשוט מחץ אותי. הוא לא קרע לי את עור התוף, כנראה שעמידות לרעש תמיד הייתה לי. אבל הוא מחץ אותי בפנים, משהו נקרע לי אי שם בחזה. עוד שלב בדרך למצב שבו אני שורר היום. היום השיר הוא a walk in the park בשבילי. אבל אז הוא היה כבד בשבילי. ואני בטוח שהוא יהיה כבד עוד להרבה אנשים שרק נכנסים למטאל. למה מוזיקה כמו Napalm Death, Pig Destroyer, או אפילו Merzbow, נכנסת אצלי לקטגוריה של "ברוטאליות" ולא "כבדה"? כי היא לא מכבידה עליי. בסדר, זה אתגר לעמידות עור התוף, אבל לא יותר מזה. היא לא מעבירה אותי דרך אותו קטארזיס של צליל. בגלל זה לא משנה אלבומים של רעש לבן טהור יוציאו להקות נויז. אני יכול לשמוע את זה כל היום – הראש שלי קצת יכאב בסוף, אבל עדיין, Painkiller של Judas Priest הוא שיר כבד. למה? כי הוא גורם לי להרגיש ככה. נקודה. מה הם סגנונות "כבדים" ולהקות "כבדות"? פה זה עניין של טעם. אני אישית מוצא הרבה כבדות בטראש. "כבד" נגזר מ"מכביד" בשבילי, ועל הרגש, לא על עור התוף. חלק שני – על ברוטאליות ================ אם כבדות נחשבת לצליל שאיתו המטאל בא לעולם, מעין "תכונה מולדת", אז בשביל ברוטאליות, היה צריך לחפש. ברוטאליות, כמו הכבדות, היא דבר יחסי – פעם Motorhead היו ברוטאליים (למי שיש את Ace Of Spades בגירסת הרימאסטר, מוזמן להציץ בבוקלט. באחד העמודים יש הצהרה מההרכב, "המטרה שלנו הייתה להביא לכם את הצליל הכי אכזרי, מהיר, ולא מתפשר." בתקופה שבה Motorhead רק קמו, זה באמת היה נכון. כמובן שזה כבר לא אותו דבר בעולם שידע את Nuclear Assault. או אפילו את Venom). אבל מהי ברוטאליות? לדעתי ההצהרה של Motorhead מתארת ברוטאליות טוב. צליל אכזרי ובלתי מתפשר. טעון אגרסיה ועוצמה. בשביל להבין מהי ברוטאליות במוזיקה אני ממליץ לכם להאזין לסגנון שקרוי בפשטות Brutal Death Metal. לז'אנר הזה, שהוא גם אח חורג לgrindcore (לא כי הסגנונות כל-כך דומים, אלא בגלל שהרבה להקות עושות מעברים מהאחד לשני). להקות מומלצות בתחום? Dying Fetus, Carcass, Bolt Thrower, God Dethroned. Bolt Thrower - ניתן להתווכח אם הם Grind או Brutal Death. אני לא מומחה גדול בgrind - יש מומחים גדולים ממני בפורום – אבל אני כן אגיד לכם דבר אחד. כל הלהקות שציינתי הן ברוטאליות. למה? כי המוזיקה שלהן טעונה באגרסיה טהורה, זעם בלתי מתפשר. הם לא לוקחים שבויים והם יורים בכדי להרוג. להקות הgrindcore הן עוד דוגמא טובה לברוטאליות. הלהקות Nuclear Assault, Napalm Death, Brutal Truth - הליריקה שלהן עוסקת בעיקר בנושאים חברתיים ופוליטיים. המסר שלהם היה חריף, בלתי מתפשר, ברוטאלי. אני חוזר על מונחים? יש סיבה לכך. המסרים האלה התאימו מצוין למוזיקה שההרכבים האלו אימצו לעצמם. מה לגבי להקות הבלאק הפרימיטיביות והמוקדמות? Darkthrone, Immortal, Emperor, Mayhem (אני מדבר כמובן על הימים המוקדמים של כולם – תחילת שנות ה90 בערך) – להקות אלו זכו לתואר המכובד “Wall Of Noise” - חומת רעש. מרוב שהמוזיקה שהם יצרו הייתה קרובה לרעש לבן. (זה היה עוד לפני שיפן התחילה להשריץ להקות Noise בקצב רצחני. אגב, תחשבו על זה לרגע. אם ההתחלה שלנו הייתה Led Zeppelin, ובסוף הגענו לרעש הלבן שמייצרות להקות הnoise, מה זה למעשה אומר? שכל להקות הביניים היו התקדמות – עוד צעד אחד קדימה, לרעש הטהור. אם תסלחו לי, אני אעדיף להתרחק מהרעש הלבן.) המקצבים שלהם היו מורכבים מרצף רצחני שלblast beats (ניסיתם פעם לתופף קטעים שלהם? בהצלחה.), הגיטרות היו לא מכוונות במצב שדורש קרן צדקה, והשירה הייתה… אני חושב שאין מילה יותר טובה באף שפה לתאר את זה מאשר המילה האנגלית raw. היה בזה את אותו זעם טהור ובלתי מתפשר שאני כל הזמן מתאר. המסר העיקרי של להקות הבלאק ידוע לכולנו. ה"מעגל השחור" אולי נסגר ממזמן, אבל הסאגות על השבטים הסקנדינביים שסוגדים לשדים העתיקים והורגים את כל מה שמתנגד להם במלחמה טהורה נשארו. האווירה שהלהקות ניסו ליצור היה של כוח עצום ואינסופי שנובע מהאלים הפגאניים העתיקים. או השטן בכבודו ובעצמו. או אורה נמיר. Whatever. שוב, אני עושה פה הכללה, אבל לא נורא, זה הכרחי להבנת הרעיון – והם הצליחו ברובם, לפחות הלהקות הטובות יותר (שציינתי קודם). והכוח העצום הזה הוא כבד. הוא מדחיק, הוא גורם לך לקרוס מול הנצחיות שלו. והצבאות של אותו כוח (ע"ע “A Sign For The Norse Hordes To Ride", של Immortal), הם ברוטאליים. בלתי מתפשרים. אכזריים, קטלניים, ויחסלו את כל מה שבדרכם. הברבריות הטהורה שלהם מיוצגת בצד הברוטאלי של המוזיקה. מוזיקה כזאת היא גם כבדה וגם ברוטאלית. אני מקווה שהמאמר הזה לא סיבך אתכם יותר מדי, ונתן לכם הצצה קטנה אל ההשקפה שלי לעולם המטאל, לפחות בתחום הזה. שאלה אחרונה שאני אשאל את עצמי – מה לגבי להקות כמו A.C? (מי שיודע מה משמעות ראשי התיבות, יודע. מי שלא – קצת מחקר לא יזיק. או שכן. תלוי בהשקפה.) אין בהן את האווירה הכבדה, ואין בהן את האווירה הברוטאלית. ליתר דיוק, בכלל אין בהן אווירה. אלו הם צלילים אקראיים שנזרקים יחד. זה גם נוגע ללהקות Noise. אין להן אווירה, מהסיבה הפשוטה שהמוזיקה שלהם אקראית לחלוטין. התשובה, ילדים, היא פשוטה מאוד. הלהקות האלה הן פשוט קיצוניות. וזהו המונח שמשלים את התמונה. כבדות וברוטאליות באות מהאווירה שהמוזיקה משרה. קיצוניות זה פשוט איפה בדיוק נמצאת הלהקה שעל הסקאלה בין שקט אלוהי לרעש לבן.

אחלה מאמר...

היי...אני גם עזרתי לגבש דעה לכתוב אותו...

מה שהיא אמרה

רק שאני לא עזרתי לגבש דעה.

על כבדות ועל ברוטאליות (וגם על קיצוניות) - עמית מנתח את האווירה במטאל בעוד מאמר

"כבד" ו"ברוטאלי" הן שתי מילות תיאור שרבים משתמשים בהן כדי לתאר אלבומי מטאל. אבל התעוררה אצלי שאלה לפני זמן קצר, אחת מהסיבות הייתה הדיון עם גיא אורן על הBig Four בטראש האמריקאי (Metallica, Megadeth, Slayer, Anthrax) - מה זה בדיוק "כבד", מה זה "ברוטאלי", והאם יש הבדלים ביניהם? בלי להתעמק יותר מדי בנושא בעבר, תמיד האמנתי שיש הבדל, ואז כשעשיתי קצת חשיבה על הנושא, הגעתי למסקנה שבהחלט יש הבדל. במאמר הבא אני אנסה להתייחס למונחים עצמם, ללהקות בתחומים, ולהבדלים ביניהם. אגב, לפני שנתחיל - אין ספק ש"כבדות" ו"ברוטאליות" הם מונחים יחסיים. זה קשור לאיזה מוזיקה אתה מכיר מהעבר, וגם בטעם אישי. יש כאלה שהמהירות המטורפת של הגריינדקור כבדה לאוזניים שלהם, יש כאלה שדווקא דום איטי, אפל ו"טוחן" נותן להם אותה הרגשה. המאמר הבא בא לייצג את הדיעות והתפיסות שלי בלבד. (כרגיל, כמובן). בכל מקרה - למאמר. חלק ראשון – על כבדות =============== "כבד" הוא מונח שהוטבע על המטאל מההתחלה. סביר להניח שאין אמת במיתוס על העיתונאי שהיה בהופעה של Led Zeppelin ותיאר אותה כ"מתכות כבדות נופלות מהשמיים". אבל אפילו אם זוהי סה"כ בדיה, עדיין יש חשיבות מרובה לו, כי הוא מציג מאין מבט השקפה על המטאל. נכון, בשבילנו היוםLed Zeppelin לא נשמעים כבדים – אבל אז הם חוללו מהפכת רעש. לא, זהו לא סרקזם. מהו "כבד"? חשבתי על זה ארוכות. "כבד" הוא לא כמות הרעש שמוזיקה עושה. כי זה אומר שלמעשה אם ננגן את Napalm Death בשקט על רמקולים קטנים, ולידם נשים את Slipknot בפול ווליום על רמקולים ענקיים (שידוע לכולנו כמה שהם כבדים, ברוטאליים, ונורווגים עובדי שטן קשוחים), האם זה אומר שלובשי המסיכות והמקפצים על מסכי הטלוויזיה של נוער אמריקאי משועמם כבדים יותר מאבות הגריינדקור הבריטים, שחוללו עוד "מהפכת רעש" בעולם שכבר חשב שהוא שמע הכל? (וטעה) לא. ההגדרה שלי ל"כבדות" במוזיקה היא כזאת: "עד כמה המוזיקה הזאת מכבידה על ההרגשה הכללית שלך?" האם זה נשמע כמו הגדרה מעורפלת? אם כן, אז אני מצטער, ואני אנסה להבהיר את המצב עם כמה הסברים. האלבום של Testament (אהוביי משכבר הימים) משנת 1999, The Gathering, היה כבד. אני נזכר עכשיו בשיר מדהים מתוכו – Sewn Shut Eyes. יש בשיר הזה משהו שפשוט גורם לי להתכווץ לכדור קטן כשאני שומע אותו. האם זאת הנהמה האכזרית והלא מתפשרת בעליל של Chuck Billy? הגיטרות הזועמות של Murphy? אולי זה התיפוף העוצמתי של Lombardo? זה הכל ביחד. אבל אני יודע שהשיר הזה כבד. וכך גם כל הדיסק, וTestament בכלל. אולי לא כל השירים שלהם גורמים לי להרגיש מוקף וגורמים לי להתכווץ לכדור קטן בכיסא שלי, אבל הם בהחלט גורמים לי לרצות לעשות זאת. ומה לגביFuneral Doom עוצמתי ואפל? עליי, אישית, הוא לא משפיע כל כך – למרות שללא ספק יש שם מוזיקליות נהדרת, זה לא מכביד על הנשמה שלי. אבל אני מכיר אנשים שללא ספק Funeral Doom יגרום להם לדגור בפינה וליבב בשקט. זוהי כבדות אמיתית. כבדות הוא גם מונח שכמו שציינתי, משתנה עם הזמן. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את Slayer - לפני שנתיים טובות. השיר הראשון ששמעתי שלהם היה Angel Of Death המדהים. אני אוהב את השיר מאוד גם אחרי שנתיים, אבל אני זוכר איך הרגשתי כששמעתי אותו לראשונה. עוד לא הייתי רגיל למוזיקה כבדה יותר מאשר Megadeth או Pantera, וישבתי בכיסא אז, בן 14, ונדהמתי עד כמה שהשיר פשוט מחץ אותי. הוא לא קרע לי את עור התוף, כנראה שעמידות לרעש תמיד הייתה לי. אבל הוא מחץ אותי בפנים, משהו נקרע לי אי שם בחזה. עוד שלב בדרך למצב שבו אני שורר היום. היום השיר הוא a walk in the park בשבילי. אבל אז הוא היה כבד בשבילי. ואני בטוח שהוא יהיה כבד עוד להרבה אנשים שרק נכנסים למטאל. למה מוזיקה כמו Napalm Death, Pig Destroyer, או אפילו Merzbow, נכנסת אצלי לקטגוריה של "ברוטאליות" ולא "כבדה"? כי היא לא מכבידה עליי. בסדר, זה אתגר לעמידות עור התוף, אבל לא יותר מזה. היא לא מעבירה אותי דרך אותו קטארזיס של צליל. בגלל זה לא משנה אלבומים של רעש לבן טהור יוציאו להקות נויז. אני יכול לשמוע את זה כל היום – הראש שלי קצת יכאב בסוף, אבל עדיין, Painkiller של Judas Priest הוא שיר כבד. למה? כי הוא גורם לי להרגיש ככה. נקודה. מה הם סגנונות "כבדים" ולהקות "כבדות"? פה זה עניין של טעם. אני אישית מוצא הרבה כבדות בטראש. "כבד" נגזר מ"מכביד" בשבילי, ועל הרגש, לא על עור התוף. חלק שני – על ברוטאליות ================ אם כבדות נחשבת לצליל שאיתו המטאל בא לעולם, מעין "תכונה מולדת", אז בשביל ברוטאליות, היה צריך לחפש. ברוטאליות, כמו הכבדות, היא דבר יחסי – פעם Motorhead היו ברוטאליים (למי שיש את Ace Of Spades בגירסת הרימאסטר, מוזמן להציץ בבוקלט. באחד העמודים יש הצהרה מההרכב, "המטרה שלנו הייתה להביא לכם את הצליל הכי אכזרי, מהיר, ולא מתפשר." בתקופה שבה Motorhead רק קמו, זה באמת היה נכון. כמובן שזה כבר לא אותו דבר בעולם שידע את Nuclear Assault. או אפילו את Venom). אבל מהי ברוטאליות? לדעתי ההצהרה של Motorhead מתארת ברוטאליות טוב. צליל אכזרי ובלתי מתפשר. טעון אגרסיה ועוצמה. בשביל להבין מהי ברוטאליות במוזיקה אני ממליץ לכם להאזין לסגנון שקרוי בפשטות Brutal Death Metal. לז'אנר הזה, שהוא גם אח חורג לgrindcore (לא כי הסגנונות כל-כך דומים, אלא בגלל שהרבה להקות עושות מעברים מהאחד לשני). להקות מומלצות בתחום? Dying Fetus, Carcass, Bolt Thrower, God Dethroned. Bolt Thrower - ניתן להתווכח אם הם Grind או Brutal Death. אני לא מומחה גדול בgrind - יש מומחים גדולים ממני בפורום – אבל אני כן אגיד לכם דבר אחד. כל הלהקות שציינתי הן ברוטאליות. למה? כי המוזיקה שלהן טעונה באגרסיה טהורה, זעם בלתי מתפשר. הם לא לוקחים שבויים והם יורים בכדי להרוג. להקות הgrindcore הן עוד דוגמא טובה לברוטאליות. הלהקות Nuclear Assault, Napalm Death, Brutal Truth - הליריקה שלהן עוסקת בעיקר בנושאים חברתיים ופוליטיים. המסר שלהם היה חריף, בלתי מתפשר, ברוטאלי. אני חוזר על מונחים? יש סיבה לכך. המסרים האלה התאימו מצוין למוזיקה שההרכבים האלו אימצו לעצמם. מה לגבי להקות הבלאק הפרימיטיביות והמוקדמות? Darkthrone, Immortal, Emperor, Mayhem (אני מדבר כמובן על הימים המוקדמים של כולם – תחילת שנות ה90 בערך) – להקות אלו זכו לתואר המכובד “Wall Of Noise” - חומת רעש. מרוב שהמוזיקה שהם יצרו הייתה קרובה לרעש לבן. (זה היה עוד לפני שיפן התחילה להשריץ להקות Noise בקצב רצחני. אגב, תחשבו על זה לרגע. אם ההתחלה שלנו הייתה Led Zeppelin, ובסוף הגענו לרעש הלבן שמייצרות להקות הnoise, מה זה למעשה אומר? שכל להקות הביניים היו התקדמות – עוד צעד אחד קדימה, לרעש הטהור. אם תסלחו לי, אני אעדיף להתרחק מהרעש הלבן.) המקצבים שלהם היו מורכבים מרצף רצחני שלblast beats (ניסיתם פעם לתופף קטעים שלהם? בהצלחה.), הגיטרות היו לא מכוונות במצב שדורש קרן צדקה, והשירה הייתה… אני חושב שאין מילה יותר טובה באף שפה לתאר את זה מאשר המילה האנגלית raw. היה בזה את אותו זעם טהור ובלתי מתפשר שאני כל הזמן מתאר. המסר העיקרי של להקות הבלאק ידוע לכולנו. ה"מעגל השחור" אולי נסגר ממזמן, אבל הסאגות על השבטים הסקנדינביים שסוגדים לשדים העתיקים והורגים את כל מה שמתנגד להם במלחמה טהורה נשארו. האווירה שהלהקות ניסו ליצור היה של כוח עצום ואינסופי שנובע מהאלים הפגאניים העתיקים. או השטן בכבודו ובעצמו. או אורה נמיר. Whatever. שוב, אני עושה פה הכללה, אבל לא נורא, זה הכרחי להבנת הרעיון – והם הצליחו ברובם, לפחות הלהקות הטובות יותר (שציינתי קודם). והכוח העצום הזה הוא כבד. הוא מדחיק, הוא גורם לך לקרוס מול הנצחיות שלו. והצבאות של אותו כוח (ע"ע “A Sign For The Norse Hordes To Ride", של Immortal), הם ברוטאליים. בלתי מתפשרים. אכזריים, קטלניים, ויחסלו את כל מה שבדרכם. הברבריות הטהורה שלהם מיוצגת בצד הברוטאלי של המוזיקה. מוזיקה כזאת היא גם כבדה וגם ברוטאלית. אני מקווה שהמאמר הזה לא סיבך אתכם יותר מדי, ונתן לכם הצצה קטנה אל ההשקפה שלי לעולם המטאל, לפחות בתחום הזה. שאלה אחרונה שאני אשאל את עצמי – מה לגבי להקות כמו A.C? (מי שיודע מה משמעות ראשי התיבות, יודע. מי שלא – קצת מחקר לא יזיק. או שכן. תלוי בהשקפה.) אין בהן את האווירה הכבדה, ואין בהן את האווירה הברוטאלית. ליתר דיוק, בכלל אין בהן אווירה. אלו הם צלילים אקראיים שנזרקים יחד. זה גם נוגע ללהקות Noise. אין להן אווירה, מהסיבה הפשוטה שהמוזיקה שלהם אקראית לחלוטין. התשובה, ילדים, היא פשוטה מאוד. הלהקות האלה הן פשוט קיצוניות. וזהו המונח שמשלים את התמונה. כבדות וברוטאליות באות מהאווירה שהמוזיקה משרה. קיצוניות זה פשוט איפה בדיוק נמצאת הלהקה שעל הסקאלה בין שקט אלוהי לרעש לבן.

המממ.........ארוך

מזל"ט שיש לך את היכולת לכתוב כל-כך הרבה ולא למרוח דברים ולהפוך את זה למעצבן.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מטאל
בחר
בחר