שאלה מפגרת : מהו הסגנון הכי כבד והכי קיצוני שיש ?

כן יש הרבה סגנונות קיצוניות ועצבניות בשוק, אבל מה באמת הכי כבד והכי קיצוני שמקיצוני ? גריינדקור ? גור ? פורנו-גריינד ? תגידו לי אתם, ותגידו שם של האלבום הכי קיצוני שאתם מכירים... סתם בשביל השעשוע :)

בריטני ספירס

בריטני, אני רואה לראות מישהו שמצליח להאזין לאלבום הזה עד סופו!

בטח איזה סוג של בלאק... יותר מזה אני לא יודע, לא אוהב דברים כל כך כבדים וקיצוניים.

אני למשל לא סובל בלאק מטאל.

ובמיוחד את קרידל אוף פילת,מבלי לפגוע בחברי הפורום אבל בלאק מטאל לא מדבר אלי.

מממממממממממממ... אין לי בעיה עם זה שיש פה הרבה שלא אוהבים מוזיקה קיצונית, נהפוך הוא...

אבל עדיין, אני סתם סקרן לדעת אם יש איזשהו סגנון שהוא מוגדר כהכי קיצוני וכבד :)

שאלה מפגרת : מהו הסגנון הכי כבד והכי קיצוני שיש ?

כן יש הרבה סגנונות קיצוניות ועצבניות בשוק, אבל מה באמת הכי כבד והכי קיצוני שמקיצוני ? גריינדקור ? גור ? פורנו-גריינד ? תגידו לי אתם, ותגידו שם של האלבום הכי קיצוני שאתם מכירים... סתם בשביל השעשוע :)

בעיקרון אני יכול לחשוב על ברוטאל גרינד

הלהקה הכי כבדה היא ללא ספק מורטישן

אני מניח שאין ממש דבר כזה ...

השאלה היא אופיינית בד"כ למי שמתחיל להאזין וכל פעם הוא מוצא את עצמו שומע דבר שהוא בעיניו נחשב יותר קיצוני. כאשר הקיצוניות יכולה לבוא בכמה אופנים. מוסיקה פחות מלודית או בעצם בלי מנגינה בכלל... טקסטאולית וגם זה תלוי איך אתה לוקח את זה. כי אני מניח שרוב הטקסט של הגור לא נלקחים ברצינות על ידי כותביהם. ואם כן אז הם בבעיה. בגלל ש'קיצוניות' 'מחתרתיות' הם מילים שנדבקו אל המטאל ולא בכדי. ישנו מירוץ של הקצנה בין להקות בין מעריצים. זה מעין התרסה שקוראת גם באופן עצמי. בוא נראה איפה הגבול שלי. אבל ביננו זה די מטופש. הדבר היחידי שאתה צריך לשאול את עצמך הוא האם אני אוהב את זה נקודה. אני יכול להגיד לך מה הדברים הכי 'כבדים' ושים לב שאני שם את זה במרחאות שאני שומע שהם לא בהכרח הכי 'כבדים שיש... קאטקליזם... אם אני לא טועה הם מוגדרים ברוטל דת' קנדי. אבל יש פה מומחים גדולים ממני בתחום. גם אינקוויטי ונייל לא טומנים ידם בצלחת מבחינתי אבל אני מזהה את המלודיה...או יותר נכון את המקצבים ואת שבירות הקצב. כשהייתי בהופעה השבוע של 'להבות' זה בהחלט משהו שהוא 'קיצוני' בשבילי אבל מאוד נהינתי מהאווירה. והם נתנו אחלה שואו בלגניסטי. וזה בדיוק מה שאתה מצפה. ושוב גם אצלם אם רצית יכולת לזהות את השיר... למרות שבסאונד הכללי של הערב זה היה די קשה. ובלאק... גם אני בד"כ לא אוהב. הוא פשוט די מונוטוני, די סגור ולא מגוון הקלידים די צפויים. אבל מצד שני לא שמעתי מספיק בלאק בשביל לשפוט. אלבומים שכן אהבתי בבלאק. היו נמסיס של סטיריקון, ו- 2 אלבומים של סטורמלורד שקניתי לא מזמן אבל הם בלאק מאוד מאוד מלודי. הזכירו לי את אנציינט רייטס שאת פאדרלנד שלהם קיבלתי השבוע לאחר טרייד אם הסולן של להבות.

בעיקרון אני יכול לחשוב על ברוטאל גרינד

הלהקה הכי כבדה היא ללא ספק מורטישן

אחרי שאתה שומע דברים כאלה...

vader,dying fetus ושאר חברים נשמעים כמו הגבעטרון.

כן! מאה אחוז זה מורטישן!!!

וגם קריפטופסי כבדים לאללה... ואני משער שהסגנון הכי כבד = גריינד, ברוטאל-גריינד, פור-גריינד, גור-גריינד, שוקו-גריינד...

אני למשל לא סובל בלאק מטאל.

ובמיוחד את קרידל אוף פילת,מבלי לפגוע בחברי הפורום אבל בלאק מטאל לא מדבר אלי.

זה שאתה לא לוקח את הבלאק מטאל ברצינות אומר רק דבר אחד-

יש לך חוש הומור. הבלאק הוא תוצאה של פנאט ונום קיצוני שחבר לעוןד כמה פנאטים קיצונים של ונום, ופרשו שיר של ונוום בצורה ממש לא נכונה... השיר בלאק מטאל זה שיר של "הי תראו, אנחנו בריטים עםן חוש הומור וגיטרות..." ותראה מה קרה כשחבורה של נרוגים חסרי חוש הומור לקחו את הבדיחה כמציאות.

אני מניח שאין ממש דבר כזה ...

השאלה היא אופיינית בד"כ למי שמתחיל להאזין וכל פעם הוא מוצא את עצמו שומע דבר שהוא בעיניו נחשב יותר קיצוני. כאשר הקיצוניות יכולה לבוא בכמה אופנים. מוסיקה פחות מלודית או בעצם בלי מנגינה בכלל... טקסטאולית וגם זה תלוי איך אתה לוקח את זה. כי אני מניח שרוב הטקסט של הגור לא נלקחים ברצינות על ידי כותביהם. ואם כן אז הם בבעיה. בגלל ש'קיצוניות' 'מחתרתיות' הם מילים שנדבקו אל המטאל ולא בכדי. ישנו מירוץ של הקצנה בין להקות בין מעריצים. זה מעין התרסה שקוראת גם באופן עצמי. בוא נראה איפה הגבול שלי. אבל ביננו זה די מטופש. הדבר היחידי שאתה צריך לשאול את עצמך הוא האם אני אוהב את זה נקודה. אני יכול להגיד לך מה הדברים הכי 'כבדים' ושים לב שאני שם את זה במרחאות שאני שומע שהם לא בהכרח הכי 'כבדים שיש... קאטקליזם... אם אני לא טועה הם מוגדרים ברוטל דת' קנדי. אבל יש פה מומחים גדולים ממני בתחום. גם אינקוויטי ונייל לא טומנים ידם בצלחת מבחינתי אבל אני מזהה את המלודיה...או יותר נכון את המקצבים ואת שבירות הקצב. כשהייתי בהופעה השבוע של 'להבות' זה בהחלט משהו שהוא 'קיצוני' בשבילי אבל מאוד נהינתי מהאווירה. והם נתנו אחלה שואו בלגניסטי. וזה בדיוק מה שאתה מצפה. ושוב גם אצלם אם רצית יכולת לזהות את השיר... למרות שבסאונד הכללי של הערב זה היה די קשה. ובלאק... גם אני בד"כ לא אוהב. הוא פשוט די מונוטוני, די סגור ולא מגוון הקלידים די צפויים. אבל מצד שני לא שמעתי מספיק בלאק בשביל לשפוט. אלבומים שכן אהבתי בבלאק. היו נמסיס של סטיריקון, ו- 2 אלבומים של סטורמלורד שקניתי לא מזמן אבל הם בלאק מאוד מאוד מלודי. הזכירו לי את אנציינט רייטס שאת פאדרלנד שלהם קיבלתי השבוע לאחר טרייד אם הסולן של להבות.

קיצוניות זה דבר יחסי

אני זוכר שאצלי זה התפתח ככה: אני זוכר שבתחילת כיתה ט' שמענו אני וחבר שלי אוסף שבן דוד שלי הכין לי והיו שם להקות כמו ארוסמיט' ,דיפ פרפל,ריינבו, לא משהו מפחיד מידי ואז בא איזה שיר סופר מהיר וסופר מטאלי וסופר כבד... זה פשוט היה מפחיד, הדבר הכי חייה ששמעתי ואני וחבר שלי שומעים את זה והוא עשוה לי "וואו ,זה בטח להקות שאטנישטיו, רק להקות שאטנישטיות יכולות לנגן ככה!!!!", קיצר זה היה קיצוני בטירוף, זה היה שטנישטי וקשוח, זה היה מפחיד!!! זה היה RAM IT DAWN של JUDAS PRIEST :) אני זוכר שראיתי את קריידל בסופרוק והדבר הראשון היה: "וואו איזה שטנישטים ,אמאלה'!!, כמה דם!!!,איזה כבד זה!!!,מגניב, אני יקנה את זה:)" ובהתחלה הם היו כל כך שטנישטים שלא יכלתי אפילו לבתא את השם שלהם, אמרתי משהו כמו גריקל אור פיכס או משהו... קיצר זה היה שאטנישטי בטירוף!!! קיצוני שבקיצוני!!!! אחרי ארייז של ספולטורה כלום לא זיעזע אותי יותר, אחרי האלבום הזה כבר שום דבר לא נישמע יותר כבד אומנם קצת הזדעזעתי כששמעתי בפעם ראשונה את קריאטור, בעיקר מהמהירות הזדעזעתי מקאניבל קורפס (מזה שקוראים לחרא הזה מוסיקה), זה נשמע לי כאילו שמו מתופף בחדר אחד, גיטריסט בשני, בסיסט בשלישי וזמר ברבעי, נתנו להם לנגן בלי קשר וחיברו הכול ביחד ויצא... נו טוב, יצא חרא הזדעזעית גם טיפה כשקראתי את הטקסטים של מורטישן... כאילו חברה, אתם חולים:) אבל תכלס שום דבר לא נשמע לי כבד יותר, הקיצוניות מתה:) אחרי זה אני חושב בהיו אלה קאניבל קורפס שזיעזעו אותי

אופס , השורה האחרונה בטעות

תראה אחרי דיסק מסוים, אתה מתחיל להינות מהקיצוניות.

בכיתה ח' שכל מה ששמעתי היה מטאליקה וטיפה ACDC מהאם טי וי, נדרתי נדר שאני לא אשמע להקות שטאניסטיות מפחידות... ותראה איפה אני עכשיו. אני יודע שמה שאני שומע זה רחוק מלהיות הכי קיצוני. יש איזה גבול שאחרי אתה לא יכול להחליט... אני למשל חושב שאימולידן יותר קיצונים ממורטישן,( ומשאר הלהקות שנגמרות בשיין..) . אני לא יודע מתי, אבל אחרי פרק זמן מסוים, התחלתי להינות מהכבד, מהמפחיד, מהפירק שואו. אני זוכר שכשהזמתי את הדיסק של מורטישן, ישבתי דבוק לכיסא שלי עם חיוך מאו מאו מפחיד מרוח על הפנים. הקיצוניות היא משהו שמאוד מאוד קשה להגדיר, ומשהו שמאוד מאוד קשה להשיג. ומסר לעובדה: שמעתם מורטישן ואימולשין (ועוד כמה להקות עם שיין) , די, תחזרו לעבר, תגלו תת סגנונות אחרים במטאל, ותצאו נשכרים. המלצה שלי: לחזור לשורשים, ולהפוך לפנאטים של להקת פרוגרסיב הוי מטאל משנות השמונים.

לחזור לשורשים...

ע"מ : DEEP PURPLE - FIREBALL אני חושב שזה אומר את הכל :)

לדעתי מורטישן עדיין יותר כבד

באימוליישן אתה יכול לשמוע מולדיה יחסית למורטישן שזה רעש.... אבל: יש לי חבר שראה אותם לייב 3 פעמים ואמר שהם אדירים בהופעות!!!
עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מטאל
בחר
בחר