ח'בריה מה עם סיכומי שנה?

אבל באמת רק רגע קטן, מה שהיה - היה אבל מה שיהיה - עוד לא היה דבר כזה. השנה עומד לצאת לפועל פרוייקט בשם Shrinebuilder, בו ישתתפו אל סיזנרוס, כריס האקיוס (אום), ווינו (כאילו, פאקינג איי?! סיינט ויטוס, אובססד, הידן הנד וכוליי) וסקוט קלי (נוירוזיס). תקראו שוב את הש-ם של הפרוייקט, ועכשיו את השמות של המשתתפים בו, ועוד פעם ועוד פעם. ועוד אחת קטנה. ותזכרו. ותשננו. ותפנימו. הו, כן.

תבואי כל יום, מבטיחה?

בלה בלה בלה משין הד, בלה בלה בלה מגה-דת', בלה בלה בלה סרג', ת'ראודאון, דארק טרקנוויליטי וסימפוני איקס... אפשר לטחון מים על זה כל היום :)

אוקיי

מה חושבים פה על Throwdown (זאת אומרת, מלבד "הומואירוטיקה"). אני מקשיבה להם המון בימים האחרונים, ואני חושבת שלא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין את מה או את מי הם מזכירים לי (שלא לדבר על איך שהבחור נראה, שזה ב-כ-ל-ל...). אז נכון שהם לא הראשונים (כאילו, ממש?!) ובטח שלא האחרונים, אבל משום מה הם באמת עושים לי את זה. אוי. אז יו- דונט - נואו - שיט - אבאוט - מי! יו דונט מי! דונט - ג'אדג' - מי! יו - טינק! איימ - היר! פור - דה - פמילי! פור - מיי - קרו! לטס - טייק - דיס! ביטר - אנד! יור - אר - נוט - מיי - אנמי! - פיינד - דה - טרות! סטרייט - פאקינג - אדג'! למי שלא מבין על מה אני מדברת, הא לכם דוגמא, http://www.youtube.com/watch?v=jfdV6nYI-Rg ... כאשר בפועל מדובר, כמובן, בגרסא האלטרנטיבית לדבר הזה, http://www.youtube.com/watch?v=xIyuG75ABZ8 וגם לדבר החבוט הזה. http://www.youtube.com/watch?v=zu9ZQoTOp0U את ההומואירוטיקה תמצאו כבר לבד.

ו-Forever עדיין השיר הכי טוב שלהם. למרות ששיר הנושא מהחדש הוא גם אחד הלהיטים החזקים. מחוספס ומלודי בדיוק במידות הנדרשות. Reborn! וכו'. וכדברך אגב- אפשר בהחלט להשוות את זה פשוט לזה, וסיימנו כל השוואה "הומואירוטית" : http://www.youtube.com/watch?v=7wAJ7w9G8-Q

בזכות פורבר, שהוא בהחלט שיר שמכניס אנררגיות. ולבי השראה, אתה צודק בהחלט, בשירים כאלה אין השראה. אתה בחור עם סיבולת גבוהה אם הצלחת לשרוד אלבום שלם...

אבל האלבום עצמו הוא טוב. לא צריך להיות מיוחד כדי לתפוס לי את האוזן - ולא רק ששמעתי את האלבום הזה במלואו, גם חזרתי ושמעתי את השירים האהובים עלי שוב ושוב ושוב :) Hell bent for war עם כל הצעקות Blood for blood for blood, או Scum of the earth עם הגרוב המתפרץ שמשתנה למהירות, ושיר הסיום שנוחת כמו סדן על הראש, אין הרבה מה להתלונן - אלבום נהדר, ובהחלט אחד מהיותר טובים שיצאו השנה לטעמי.

אלבום השנה שלי במטאל. יש בו כל כך הרבה דחיפה של המטאל למקומות חדשים ולא מוכרים, הרבה יצירתיות בעבודת גיטרה ובמלודיות. ביקורת עליהם http://www.pitchforkmedia.com/article/record_review/45428-red-album

אבל הם לא נבלעו לי. ונתתי להם המון הזדמנויות. האלבום בסך הכל טוב, מורכב ואינטיליגנטי. מדובר בחבר'ה יצירתיים ומוכשרים ללא ספק. אבל איכשהו אני מוצאת עצמי מסיימת להאזין לו עם תחושה שהם התפזרו יותר מידיי בנסיון להוכיח איזושהי ארטסיות-פרטסיות מאולצת, ונותרו עם אסופת לופט-גשעפטען שבסופו של יום לא מדברת אליי. אין עדיין הידוק מושכל של החומרים ביחד לכדי יצירה שלמה ומבוססת מספיק, לטעמי. לא נורא, הפוטנציאל קיים. אני אמשיך לעקוב אחריהם בעתיד, זה בטוח.

הברונית פשוט קרובים לשם - אבל היומרות גדולות מהביצוע. המסטודונים עשו בשנה שעברה (וכמו באלבומי עבר) חייל בכך שהם עולים מדרגות טיפין טיפין - כדי להוציא את עצמם מן הכלל אבל עדיין להשתייך לקבוצה.