שוב, ההשקפות שלנו שונות מהבסיס (גם משלך וגם משל אורי)

להקה שבאמת תעשה את זה בארץ יכולה למכור הרבה יותר מ 4,000 אלבומים. אף אחד לא עשה את זה באמת הכיוון של הרוק הכבד נעצר בארץ איפשהו בסוף שנות ה 70' - תחילת 80', ומאז במיינסטרים לא הייתה להקה שעשתה באמת אימפקט ושהייתה כבדה יותר. אפילו את האלבום הכבד ביותר של משינה, "מפלצות התהילה", נחשב לכישלון מסחרי. אבל זה שהוא נעצר, זה לא אומר שאין שוק, פשוט אף אחד לא הצליח לשחזר את ההצלחה. אני לא אגיד לכם מי צודק ומי לא, לכל אחד יש את האמת שלו. אני בהחלט מאמין שזה אפשרי. אף אחד לא עשה את זה פשוט, והנה, גם לפי התגובות שלכם, אף אחד לא יחשוב אפילו על להתאמץ לעשות את זה. וזה ממש כמו כל דבר בארץ... אנשים מוותרים על משהו שהם לא מנסים, כי מההתלה לא נראה להם שזה יצליח. אנשים חושבי ששינוי, אם בכלל, צריך לבוא לאט, ולא במכה אחת. אני מאמין שמכה אמיתית של מטאל ורוק'נ'רול בעברית תעשה בארץ את מה שלא עשה אף אחד 20 שנה. אם להקות רוק כבד בעברית היו מתאגדות, מחפשות את הגרעין הקשה וסוחפות מספיק קהל, גם חברות התקליטים היו חושבות שיש לזה שוק, והיה שווה לממן אלבומים לפחות למוצלחות מבין הלהקות, ומשם הדרך פשוט סלולה לאנשים עם מספיק כריזמה להוביל את המהפכה הזאת. להגיד במקום זה "אין פה שוק, עדיף כבר להשקיע על מאמצים בחו"ל" זה דיי בזוי לדעתי... מילא עוד שקודם אמרתי שמי שרוצה להצליח בחו"ל, שיהיה בריא - אבל מי שינסה בחו"ל בגלל שפה בארץ אין שוק - הוא בנאדם מוג לב וחסר כל אופי אמיתי וכריזמה לדעתי. מה גם ששוב, מעבר לחוסר האומץ והמקוריות לעמוד ולנסות דבר אמיתי וחדש, הרי ששוב, הסצינה בארץ מתנהגת כמו מאפיה קטנה וכל אחד מפחד גם לחשוב בכיוון הזה... ניגנתי עם שני גיטריסטים שפשוט לא יכלו לדמיין את עצמם עולים לבמה ומופיעים מול חברים שלהם כשאין במוזיקה גראולים, היא בעברית, היא לא מספיק קיצונית וכמובן - לא מספיק פרוגרסיבית. אני חייב להגיד שאני בהחלט לא חושב שאני מצפה שאתם תקראו את זה ותגידו "וואלה, אתה צודק". אני פשוט רואה אבל מהתגובות שלכם ש... באמת אין ממי לצפות שיעשה את השינוי, כי אין לכם את זה... ההוא שפירסם את המודעה מלכתחילה - מקווה מאוד שיענה לי... כל השאר - אני בחיים לא אשפוט אדם ששומע מוזיקה שהוא אוהב, אבל בטח ובטח שלא אעריך אדם ששומע מוזיקה רק כי זה מה שמצפים ממנו לשמוע, או יוצר שעושה מוזיקה והוא בעצמו דיי חסר כריזמה...

אני חושב שאתה הופך קצת את היוצרות -

אין לי שום דבר נגד רוק כבד בעברית. לדעתי זה דבר מבורך. אבל אתה חושב שניתן חהפוך סגנון מוזיקלי כזה למסחרי, וזו לדעתי הטעות שלך. זה לא אומר שלא כדאי לנסות, זה כן אומר שלא כדאי לפתח ציפיות לסיבוב הופעות רווחי. בוא נגדיר את זה כך: יש בארץ כ 6 מליון אנשים. מתוכם נניח שמליון (וזה ממש מספר מנופח כלפי מעלה) הם צרכהי מוזיקה. חצי מליון מתוכם שומעים אך ורק מוזיקה סקטוריאלית? (מזרחית, רוסית וכו') עוד 20% שומעים קלאסית, ג'אז וכו? נשארת עם 400,000 שמתוכם בערך 300,000 שומעים רק מוזיקה ישראלית מיינסטרימית. והגענו ל100,000, שרובם שומעי פופ/היפ הופ. קהל היעד שלך הוא כ20,000 איש, במקרה הטוב. רק אם תמכור לכל אחד מהם, תיהפך למיזם מרוויח. (משינה לא הצליחו. אתה תצליח?)

אני אגיד לך למה אני אומר מה שאני אומר

אם תקרא טוב, אני תמיד רשמתי, ואני יודע טוב מאוד כמה זה קשה. אני יודע כמה ניסו ולא הצליחו. זה חלק מהעניין של להכיר את הנושא לעומק א-ב-ל ההבדל הגדול הוא, שאתה מסתכל על הנתונים כפי שהם עכשיו, ורואה שהם בלתי אפשריים הרי כל הרעיון של מהפיכה הוא לקחת משהו בלתי אפשרי ולהפוך אותו לאפשרי זה כמו שהאחים רייט היו אומרים "מטוס ? מה פתאום. מלא ניסו ולא הצליחו. מי בכלל יטוס במשהו שנוטה להתרסק אחרי 12 שניות" זה חוסר המקוריות והכריזמה שדיברתי עליה. מבחינתי מטאל בעברית זאת מטרה מקודשת. כן, דווקא בגלל שאני ישראלי ודובר עברית. זה כל המשמעות, זה כל מה שהופך את זה לכזה יפה. אני מתחבר הרבה יותר למשהו בשפה שלי מאשר בשפה זרה. הסיבה היחידה שאני שומע מטאל באנגלית בעיקר היא כי אין כמעט שום דבר ראוי לשמיעה שיצא מהארץ. אבל זה ששום דבר לא יצא, זה בטוח לא מה שיעצור אותי. גם לא שאף אחד לא עשה את זה... זה לדעתי גם שילוב של חוסר אמביציה, אומץ ונאמנות וגם שילוב של קושי בגלל התנאים בארץ... הנתונים שנתת הם מאוד מאוד מאוד שטחיים, רדודים וסתמיים - באמת לא מתוך כוונה לפגוע או להעליב אותך, פשוט זאת הערכה יותר מדיי גסה. ולדעתי, אם מישהו באמת יעמוד, ישקיע, יתמיד ויעשה את השינוי - הרי שכל המספרים שאמרת הם לא רלוונטיים בעליל. ועל זה אני מדבר. זאת מהפכה.

המספרים הם פשוט דוגמאות

(שטחיות, אבל דוגמאות) לגודלו המזערי של הקהל שאתה בעצם פונה אליו. (קח בחשבון שבמדינות אחרות, מעבר לגודלה של האוכלוסיה, יש הרבה יותר פתיחות לסגנון המוזיקה הזה) אף אחד לא אומר שזה בלתי אפשרי, כולנו אומרים שזה בלתי אפשרי להפוך את זה למיזם מסחרי. בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה. רק תסתכל במשפט הבא, ותגיד לי אם ישראל נמצאת איפשהו ברשימה - (מדובר על האלבום החדש של בתולת הברזל) The album entered the UK charts at #4 and entered the US charts at #9, while making their best debut in India at #4 and #2 in Canada. This was also the highest chart position any hard rock or metal act has ever reached, let alone debuted in India. The new album made number #1 in Germany, Sweden, Italy, Finland, Greece, Slovenia, Czech Republic, Croatia, Poland and Brazil. מצד שני, אני בטוח שאלבום חדש של קרן פלס/מירי מסיקה וחברותיהן כן יכנסו למקום הראשון פה.

אז שוב, מה שאני אומר שזה שלדעתי אתה טועה

ולדעתי אם יעשו את זה נכון, ויתאגדו מספיק להקות וקהל, זה יהיה מציאות ושוב נתת דוגמה מהיום לדעתי אם יתאגדו להקות וקהל ויעשו מטאל עברי, והדבר הזה יפרוץ את הדרך ויעביר את המטאל למיינסטרים (וכן, מטאל יכול להיות מיינסטרימי, ועדיין גם להיות מטאל, עם כל העקרונות) - אז אולי האלבום החדש של איירון מיידן (שבאופן אישי גם לא מגיע לו מקום גבוה) היה מתברג יותר גבוה. לדעתי לפחות. העניין הוא שאתם מקובעים בעובדות עכשיויות, וזה ידידי, לא דרך להפוך חזון למציאות. קודם גם שיהיה לעוד אנשים את החזון הזה... ושוב, מירי מסיקה וקרן פלס הן דיי תפלות... וההשפעה של זה לדעתי תיראה בעתיד... ומי שיכול להפוך את זה למציאות זאת להקה או קבוצה של להקות שיביא גל חדש של מוזיקה עם תוכן ומהפכניות... ובלי קשר - תמיד יש פלוצים שמגיעים למקומות ראשונים... השאלה מה מירי מסיקה וקרן פלס יהיו, או יותר נכון - מה שיתנו להם להיות... הן דיי תפלות, ויהיה דיי קל לתפוס את מקומן. פשוט לאף אחד אין את הוובוס לעשות את זה. כנראה כי הם חושבים כמוך, או מפחדים מסצינת המטאל השולטת בארץ...

אני חושב שמטאל בעברית זה באמת דבר מבורך ורצוי

אבל אני חושב שלפני שאתה תוקע את היתדות של המטאל, צריך לנטוע קודם איזושהי קרקע של תרבות רוק. מישהו שואל אותך מה אתה שומע ואתה עונה לו רוק, הוא קורא לך פריק! ישר בלי לחשוב. רוב האנשים בארץ מפחדים מרוק כבד, כי אנשים מפחדים ממשהו שהם לא מבינים.

זה נכון

קח לדוגמא את ג'ודאס פריסט. להקה שהפכה את הרוק לפופולרי כל-כך במדינה ממנה היא באה, עד שעם הזמן הקהל היה מוכן למוזיקה כבדה יותר. ועובדה שאנגליה הפכה בדיעבד לחממת מטאל קיצוני. ומה לעשות, כמו שאתה לא רץ לפני שאתה לומד ללכת ככה אי-אפשר לצפות מהקהל הישראלי לאמץ את המטאל כשבקושי יש לו תרבות רוק. הדבר הכי קרוב לתרבות רוק התקיים אולי בתחילת הניינטיז עם להקות כמו איפה הילד ודוקטור קספר ומוניקה סקס, שלכשעצמן עשו מוזיקה טובה מאוד, אבל בסופו של דבר לא קנו פה את הנסיון לייבא את הגראנג' מהאמריקאים ולהאכיל אותנו בכפית. אז מה הפלא ש99% מהישראלים מנגנים גלגל"צ כדי לגמור את החודש או דת'/בלאק כי הם כבר התייאשו מלהטמע במיינסטרים? (זאת לא מילה גסה) המטאל הישראלי צריך לבוא מבפנים ולהשען על ההווי הישראלי. אורפנד לנד למשל עושים את זה נהדר אבל הגיע הזמן לקחת את זה צעד אחד קדימה, לשפה העברית. אז אולי תהיה לנו סצנה ישראלית במלוא מובן המילה.

אני חושב ששפיץ מודע היטב למה שאתם אומרים

ואנחנו בסופו של דבר באמת או עצלנים מכדי לחשוב על מוזיקת מטאל בעברית ואם זה בכלל יכול להסתדר לנו בראש כמוזיקה נעימה, הרבה לפני בכלל שאנחנו שוקלים אם זה בכלל מעשי. באופן כללי - אני אוהב לשיר באנגלית, אני אוהב לראות סרטים באנגלית ואני אוהב לקרוא ספרים באנגלית. מאותה סיבה שאין הרבה סופרים בארץ בתחום שאני אוהב לקרוא שמגיעים לקרסוליהם של אסימוב או היינלין, אותה הסיבה בדיוק היא הסיבה שאני מעדיף אלבום של מגה-דת' על סטלה מאריס. המבחר יותר גדול שם - כי השוק יותר גדול שם. זה כמעט עובדה מתמטית. בתאוריה כמובן שתתכן מהפכה שתהפוך את הרוק הכבד הישראלי (אם נקרא לו ככה בשם העתידי שלמקרה יצוץ וידרש לו שם) לדבר הלוהט ביותר מאז הכיס בפיתה בארצנו, ואנשים יוכלו בכנות לבלות ללא עוררין עם מוזיקה מכסחת ופיוטים פרי שפת אבותינו. אבל אני לא אדם של חזון. אני אדם של מעשים. החזון שלי מסתכם בדברים שאני יודע, ובצעדים הקטנים שאני מעז לעשות עם הלהקה (או הלהקות) שלי מעבר לקונבנציה. כבר במסגרת הזאת אני מקבל צעקות של "זה מוזר לי מדי. זה לא מטאל רגיל" ומתכנס בחזרה לקונכיה שלי, אבל לא מפסיק לוותר. המהפכה שאתה מדבר עליה היא בגדר פנטזיה. אי אפשר לאגד את כל המטאליסטים (בתור דוגמה) בארץ לכדי מחנה אחד - אז עוד לתת להם סוג של אג'נדה כל כך זרה ??? אל תשכח גם שרובם המוחץ של מאזיני המטאל בארץ מעריכים את שפת הקודש בצורה מזלזלת במקרה הטוב, וזה משום שהם באו ממדינות דוברות רוסית, והשפה הרוסית עשירה פי חמש לפחות מההיצע המצומצם של העברית. בשבילם - מוזיקה בעברית היא ירידת מדרגה.

רוק ישראלי ואלטרנטיבי

מבחינתי, רוק ישראלי ורוק/מטאל אלטרנטיבי הם לא "רוק". הקשר היחיד ביניהם הוא הדיסטורשן, הרכב הלהקות (סולן, גיטרות, תופים, באס וקלידים), ואולי שכשחברי הלהקות היו ילדים הם שמעו רוק. לרוק אלטרנטיבי ולרוק ישראלי אין את הנשמה של רוק'נ'רול אמיתי (מקסימום של Fאנק). ברור שיש יוצאים מן הכלל, תמיד יש, אבל בגדול, זה הכיוון של הלהקות... הרוק הישראלי הוא גרוע מכמה סיבות : 1 - הוא התחיל בשנות ה 90' עם להקות דיי כאסחיסטיות (איפה הילד, דר קספר, גוונים כהים) ולאט לאט כל התוכן שלו יצא, ומה שנשאר זה מוזיקת גלגל"צ טיפוסית. 2 - הוא פשוט הפסיק לחדש 3 - הוא נהיה יותר Fאנקי מאשר רוקיסטי להקות כמו היהודים, לטעמי האישי (חשוב להדגיש שזאת רק השקפת עולם שלי) עושה חטא כפול... היא לא כבדה כי היא עושה רוק כבד... היא כבדה כי היא משלבת אלטרנטיבי. הדבר העצוב הוא שגם אותה להקות מחקות (סינרגיה, דוגמה מצויינת ומזעזעת כאחד). בקיצור, אין כמעט מטאל אמיתי שנעשה בארץ. אלבומי הרוק הכבד היחידים שיצאו בארץ שאני יכול להעריך הם : משינה - מפלצות התהילה סטלה מאריס - סטלה מאריס גוונים כהים - גוונים כהים מעבר לזה יש רק פנינים בודדים של רוק כבד בארץ. מטאל עברי - סטלה מאריס היו היחידים. אפשר לעשות את זה, וזה יהיה דיי טוב. אבל כולם פחדנים. לכולם אין חזון. כל אחד נתלה על משהו אחר ומשתפן מלעשות מטאל אמיתי בעברית. אנשים מחפשים סטנדרטים בשמיים, אומרים שמטאל בעברית פשוט לא ילך, וסולדים מדברים שכן, אפשר לקלוט אותם תוך 5 דקות. היהודים תמיד היוו איזשהו מפלט מזה - המבטא האמריקאי בטוח מוסיף להם נקודות אצל הקהל ששומע אותם, הם משלבים אלטרנטיבי ובעצם הורגים את מה שאני רואה כרוק'נ'רול אמיתי (ממש כמו פרל ג'ם, סאונדגארדן ונירוונה בתחילת שנות ה 90'). אני לא אומר שאני הסולן הכי טוב בארץ, או אפילו סולן מקצועי, אבל כל פלצן היום ישמע שיר של להקה עם קצת מקוריות ויתבכיין על הזיוף הכי קטן. האנשים האלה ראו אי פעם הופעה של מוטורהד, ג'ודאס פריסט, מטאליקה, או אינסוף להקות מטאל אמיתיות ? אנשים מחפשים את הזיופים כדי לשפוט אנשים. מטאליסטים בארץ פשוט מפחדים לצאת מהבועה של הקיצוניות ולעשות משהו שהקהל המיינסטרימי בארץ באמת מסוגל לאהוב. סטלה מאריס לדעתי כן עשו משהו כזה, באלבום הראשון, אבל התרחקו מזה. אל תשאל אותי למה, כי אין לי מושג. א-ב-ל... האם בגלל שמטאליקה היום עושים מוזיקה מחורבנת, לא נעריך אותם על 4 הראשונים ? בגלל שאוזי מכר את הנשמה שלו ושל המשפחה שלו בשביל צומי וכסף, לא נעריך אותו על שנות ה 70', ה80' ועד אמצע ה 90' ? חלילה האלבום הראשון של סטלה מאריס יישאר תמיד כמו משהו שאפשר להגיע אליו. התקופה של להקות רוקסן בתחילת שנות ה 90' בארץ זה משהו שבהחלט יכול לשוב, וגם בכיוון היותר מטאלי. אני עוד מלפני הצבא הקדשתי את כל האנרגיות שלי בתחום למטרה הזאת, אבל בסופו של דבר כל מי שהיה איתי נשר, ולדעתי מהסיבות הלא נכונות. THRASHALL מוכיח בדיוק למה אנשים גם נוטשים את הרעיון הזה... פשוט קטני אמונה, ואולי גם השראה. השראה אמיתית לעשות שינוי, ליזום משהו. בארץ יש שוק למוזיקה, אבל הוא מתבזבז על חולרות כמו כנופיית רימון (מסיקה, פלס וכורם) או פושעי כוכב נולד. בתחילת שנות ה 90' היו גם ערסים ששמעו באדי קאונט. היום יש מספיק ערסים שינגנו לך את נאטיג אלס מאטרס... ככה שזה בהחלט "שוק" כלל ארצי שיכול לאהוב מטאל כחול לבן. אנשים שלא חושבים ככה - משאירים את סצינת המטאל קיצונית, או שהופכים להיות להקות רוק ישראלי טיפוסיות... (וסטלה מאריס באמת אין לי מושג איך היא נהייתה מה שהיא...)

איפה קנית את הדיסק של סטלה מאריס?

בחנות מטאל או בחנות רגילה?

אני חושב ששפיץ מודע היטב למה שאתם אומרים

ואנחנו בסופו של דבר באמת או עצלנים מכדי לחשוב על מוזיקת מטאל בעברית ואם זה בכלל יכול להסתדר לנו בראש כמוזיקה נעימה, הרבה לפני בכלל שאנחנו שוקלים אם זה בכלל מעשי. באופן כללי - אני אוהב לשיר באנגלית, אני אוהב לראות סרטים באנגלית ואני אוהב לקרוא ספרים באנגלית. מאותה סיבה שאין הרבה סופרים בארץ בתחום שאני אוהב לקרוא שמגיעים לקרסוליהם של אסימוב או היינלין, אותה הסיבה בדיוק היא הסיבה שאני מעדיף אלבום של מגה-דת' על סטלה מאריס. המבחר יותר גדול שם - כי השוק יותר גדול שם. זה כמעט עובדה מתמטית. בתאוריה כמובן שתתכן מהפכה שתהפוך את הרוק הכבד הישראלי (אם נקרא לו ככה בשם העתידי שלמקרה יצוץ וידרש לו שם) לדבר הלוהט ביותר מאז הכיס בפיתה בארצנו, ואנשים יוכלו בכנות לבלות ללא עוררין עם מוזיקה מכסחת ופיוטים פרי שפת אבותינו. אבל אני לא אדם של חזון. אני אדם של מעשים. החזון שלי מסתכם בדברים שאני יודע, ובצעדים הקטנים שאני מעז לעשות עם הלהקה (או הלהקות) שלי מעבר לקונבנציה. כבר במסגרת הזאת אני מקבל צעקות של "זה מוזר לי מדי. זה לא מטאל רגיל" ומתכנס בחזרה לקונכיה שלי, אבל לא מפסיק לוותר. המהפכה שאתה מדבר עליה היא בגדר פנטזיה. אי אפשר לאגד את כל המטאליסטים (בתור דוגמה) בארץ לכדי מחנה אחד - אז עוד לתת להם סוג של אג'נדה כל כך זרה ??? אל תשכח גם שרובם המוחץ של מאזיני המטאל בארץ מעריכים את שפת הקודש בצורה מזלזלת במקרה הטוב, וזה משום שהם באו ממדינות דוברות רוסית, והשפה הרוסית עשירה פי חמש לפחות מההיצע המצומצם של העברית. בשבילם - מוזיקה בעברית היא ירידת מדרגה.

אני אגיד לך ככה

אמרת שאי אפשר לאגד את סצינת המטאל תחת רעיון כל כך זר ואתה צודק. בגלל זה המוזיקאים שאני מחפש הם לא קרובים אפילו לסצינת המטאל. לא שאני שולל אותם, פשוט הם עצמם לא רוצים, אז אני לא מתאמץ (למרות שתיאורטית איתם יהיה לי יותר שפה משותפת), מה גם שאם אני מנסה עם מישהו, לרוב הוא משתפן לכן, לפי האמונה שלי, אם המהפכה תבוא, היא תבוא מאנשים שמחוברים לרוק, אבל ספק אם קשורים לסצינת המטאל הקיימת בארץ... היא פשוט תתחרה בה, עד שתנצח אותה (ניצחון זה שרוב המטאליסטים היום בארץ יתרחקו מהסגנון הקיצוני ושהקיצונים ישארו קיצונים...). הזוי ? בדיוני ? אולי... זה החזון שלי. לא אמרתי שזה בהכרח יקרה... בטח שלא כשאני נגד כל העולם (כמו שאני מרגיש רוב הזמן). אין לי ספק שסצינת המטאל כיום לא תוכל להיות שותפה לחזון כזה... שוב, בגלל כל אותן סיבות שליליות שציינתי... הם עצמם לא בנויים לזה. האם שאר "הקהל הפוטנציאלי" או ה"לא פונציאלי" בנוי לזה ? לדעתי הוא כן, הוא פשוט לא מודע לזה... כמו כל מהפכה במוזיקה, זה בא במפתיע, וסוחף. אמני רוק כבד שיסחפו את הארץ יסחפו בסופו של דבר רוב מספיק כדי להשריש את התופעה של רוק כבד עברי. בקשר לאלה שהגיבו לפניך - הבסיס קיים עוד קיים, ושוב, לדעתי את הבסיס יסדו בשנות ה 70' עד תחילת ה 80'. משם הרוק בארץ נעצר, אבל לדעתי הבסיס קיים גם קיים. בקשר לחזון והגישה המוזיקלית שלך, שוב, אינני יכול לשפוט כל אחד בפני עצמו בכל מה שקשור לטעם, באמת שלא. ובאמת שמה שעושה לך טוב - תבורך. אני מעריך את הכנות שלך ומאמין שאם אתה אוהב דברים באנגלית כנראה שפשוט אתה מעדיף את השפה האנגלית. אני כן יכול לצאת נגד מגמתיות מכוונת של ניכור ודיכוי של דברים עם פוטנציאל טוב. אני יכול לצאת נגד יוצרים (וחשוב להדגיש את המילה יוצרים, שחלק מלהיות יוצר לדעתי זה כן להתברך קצת בכריזמה וחזון משלך) שפשוט שוללים דעה וטעם שלהם עצמם כי הם לא רואים את זה מעשי. אני מאוד מאוד אוהב ספרים של אסימוב. אני מאוד אוהב סרטים הוליוודים. ומטאל באנגלית. למה ? כי זה באנגלית ? אני אישית (חשוב, אישית, אם ספציפית אתה אוהב יותר אנגלית זה טעם שלך) חושב שאם מישהו היה עושה סרטים, ספרים ומוזיקה ברמה בינלאומית, אבל בעברית (שחקנים כמו ברוס וויליס ופיצוצים כמו "מת לחיות") הייתי בכיף נהנה מזה יותר מאשר מת לחיות בעצמו. אני רוצה לפחות להאמין שאני לא היחיד. אבל חבל שאחרים לא באמת עושים משהו...

איפה קנית את הדיסק של סטלה מאריס?

בחנות מטאל או בחנות רגילה?

חנות רגילה

צליל למה ?

לדעתכם אוהבים פה מטאל בארץ?

אהלן. אני ממש רציני לגבי הקמת להקת מטאל בעברית בארץ אני שואל אם לדעתכם זה יתפוס...

סוףסוף נרשמתי

הי, זאת ההודעה הראשונה שלי פה, חשבתי שזה נושא מעניין. הייתי מת שמטאל בעברית היה מספיק מעניין אותי או שהיה לי מספיק זמן בחיים כדי לעשות את זה. מהפכות ותפיסות השתנו רק על ידי אנשים שעשו דברים חדשים. באמת הייתי רוצה לראות מישהו מרים את הכפפה הזאת, אבל שידע שלא צפןיה לו דרך קלה. הרבה מהפכות קרו הרבה אחרי זמנו של היוזם, בלי שהוא קיבל הוכרה, ביחוד אם מדובר במקרה של "הקדים את זמנו". הראשונים שהשתמשו בדיסטרושיין אכלו המון חרא עד היום, שבו כל הפופ משתמש באפקט באופן טבעי. זה טבעו של עולם. לא חובה לחפש נגנים שהם מחוץ למטאל כדי לשבור את התפיסה (שלצערי הפכה לשמרנית מידי) של המטאל, אבל צריך למצוא אנשים (גם מטאליסטים) שרואים מעבר למטאל בשביל ליצור דבר כזה, ורצוי שהם ממש יהיו מחוברים ויאמינו במה שהם עושים. אני יכול לתת דוגמא מחיי האישיים: היתה לי להקת אינדאסטריל מטאל\נויז ישראלית. אכלנו הרבה חרא ורוקנו הרבה אולמות בזמננו, אבל לאט לאט גירדנו קהל והגענו למצב שיצרנו מיני סצינה מקומית. אם היינו ממשיכים, או אם היו עוד להקות כמונו, יכול ליהיות שהסגנון שניגנו היה הופך לגיטמי וחלק מהנוף המוסיקלי המקומי. רק אז היה אפשר להגיד שעשינו מהפכה, בהשוואה לנוף שהיה לפני קיומנו. זה נכון שאין אסימוב בעברית, אבל אם אף אחד לא יכתוב מד"ב בעברית, אז גם לא יהיה אסימוב כזה. רק אם האסימוב הזה ירים את הכפפה, אז "פתאום" כן יהיה אסימוב בעברית, וזה כבר משנה את כל התמונה

כבוד הפיקסל, ברוך הבא :)

אז ככה, אני מסכים איתך - אבל בעצם כולנו אומרים פה אותו הדבר, נדמה לי. כולנו מסכימים שמישהו צריך להרים את הכפפה, או מאחלים לשפיץ בהצלחה במקרה שהוא יהיה זה שירים את זה, אבל אנחנו מתחבטים על הקונספציה של כמה זה... מה המילה שאני מחפש... משתלם מבחינה נפשית לעשות משהו כזה. עובדה שוולצ'רז הרימו ידיים או הפסיקו ליצור בצורה אינטנסיבית, וזה בפוטנציה זהה הוציא את הרוח למפרשים של הרבה מאד להקות אינדסטריאל מטאל עם המון פוטנציאל שייתכן והיו קמות אם היה להן מודל לחיקוי, כמו שסאלם ואורפנד לנד הם מודל לחיקוי כיום. נ.ב. אני חושב שהבי-מטאל או הארד-רוק נורמאלי כיום בארץ לא קיים בצורה חזקה כמו האקסטרים מטאל -בגלל- שלא נותרו מודלים לחיקוי.

חנות רגילה

צליל למה ?

צריך לשמוע אותו

כדאי לך

המטאל הכחול הלבן היחיד שהגיע באמת לתוצרת סופית של דיסק יש בו הרבה רגעים חזקים... אני אישית מת על הריף של הפתיחה של "לשרוד" ו"תני לי ללכת" גם שיר בהחלט מצוין. בכלל, דיסק טוב את האלבום השני הם הפיקו עם כריס טסנגרידיס (שברתי כמה שיניים עכשיו) שהפיק שנתיים-שלוש לפני זה את PAINKILLER של JUDAS PRIEST אבל, לטעמי, יש בו פחות קסם והוא פחות אמיתי מאשר האלבום הראשון. תחפש, לדעתי הוא גם לא עובר את ה 30 שקל בחנויות
עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מטאל
בחר
בחר