Kreator vs. Sodom vs. Destruction
מה העדפות שלכם ולמה ?
מה האלבומים האהודים עליכם מכל אחת מאלה ?
ואולי תמליצו לנו את דעתכם לאלה שלא מכירים ?
הנה שלי : הבחירה היא קריאטור,
לא ראיתי עד כה אף אחת מהן בהופעה (בזמן שכולכם ראיתם את דסטרקשן, אני ראיתי את קסיסטוס ואת גאד דית'רונד בהולנד, ואת קריאטור החמצתי לטובת נוורמור בגראספופ יומיים אחר כך).
האלבום האהוב עלי של קריאטור הוא דווקא טרי למדי, Violent Revolution מ-2001, בו קריאטור מבהיקים את מרבית הקריירה שלהם אל תוך אלבום אחד שהוא מאין סופר-אלבום של 7 האלבומים הקודמים לו.
מאפייני הלהקה לעומת האחרות :
קריאטור היא המלודית והנסיונית בין 3 האחות הגרמניות. אחרי תקופת הצלחה לא מבוטלת היא הלהקה העיקרית שהתמתנה בשנות ה-90 שמבחינה מוזיקלית הלכה ונטתה לכיוונות מרעננים חדשים ולא נשארה לעולם על אותה נוסחה קבועה ליותר משני אלבומים. אלבום הבכורה היה מכת ת'ראש ברברית בלתי מבוטלת, והאלבום העוקב הראה התפתחות במהירות וישיבה יותר הדוקה. עם צאת יותר ויותר אלבומים הלהקה מיתנה את הת'ראש-מטאל שלה לכיוונים מסחריים יותר - אם כי עדיין מהירים ואיתנים כאיתני הטבע, עד ל-1993 והאלבום הנסיוני Renewal שמשלב הרבה הארדקור ואווירת אינדסטריאל חזקה. משם קריאטור לקחה כיוון אחר דרך האלבומים הבאים, משלבת אלמנטים של מוזיקה פוסט-פאנק וגותית עד לכדי Endorama שיצא בסוף שנות ה-90, אלבום גות'-רוק מטאלי מעט ומולחן בצורה מרהיבה, אך רחוק מלהיות ת'ראשי. ב-2001 חזרה קריאטור לסצינת המטאל בסערה עם אלבום ה-"קאמבק" - Violent Revolution שעם תחיית המטאל המחודשת בגרמניה החזיר לה את הכתר האובד.
שירים אהודים עלי :
Awakenning of the gods
Terror zone
Pestilence
Ghetto war
Black sunrise
מבחינת Destruction אני מעדיף את The Antichrist מ-2001 כי הוא הכי קורץ לת'ראש האמריקאי והוא נשאר לזמן רב מבחינת זמזומים בראש :) מלבד היותו מחזיק הלהיט שלהם Thrash till death יש בו שירים נהדרים אחרים והוא הקליט ביותר.
מאפייני הלהקה לעומת האחרות :
דסטרקשן היו תמיד המחאתיים והדבקים במטרה, מבחינה סגנונית עד לצוות ההרכב, פחות או יותר. דסטרקשן התחילה את מסורת הת'ראש מטאל שלה ביחד עם האחיות שלה- ונשארה על אותו קו מנחה עד היום, כשהיא עוברת טלטלה אחת בה שמיר- מנהיג וסולן / בסיסט הלהקה - עזב והשאיר אותה לחפש את עצמם בתקופה חשוכה עם סולנים אחרים. התקופה הזאת ידועה בתור Neo-destrucion והם לא מבצעים יותר חומר מהתקופה ההיא מאז שמיר חזר להרכב ב-1999 עם אלבום הקאמבק All hell breaks loose. הכתיבה של דסטרקשן היא קוהרנטית, עניינית, דיאלוג עם המטאל האמריקאי והמטאל האירופאי - עם ההשפעות הפאנקיות שלהם והשפעות ההבי מטאל המלודיות שלהם - ועם רוח רוקנרול בלתי נגמרת. דסטרקשן התעסקו עם השטן ועם סוף העולם יותר משאר אחיותיה הגרמניות - ולא מראים סימני הפסקה בתחום הזה. ייתכן שהם משולים ללהקה כמו מוטורהד או אייסידיסי -שטוחנות את אותם הרעיונות ולא יודעות מתי לפרוש -אבל להבדיל מהן - דסטרקשן ממשיכים לבעוט על הבמה :)
שירים מומלצים :
The Butcher strikes back
Thrash till death
Curse the gods
Total disaster
Ritual
Sodom היא הלהקה שאני פחות בקי בה, אך בזכות M16, אלבומה האחרון לפני האלבום החדש שיצא ממש זה מכבר, למדתי להכיר אותה יותר טוב ואת פאר היצירה שלה - Agent orange (כינוי לגז חרדל ממלחמת ויאטנם).
מאפייני הלהקה לעומת האחרות :
סודום היא האחות הבכורה למעשה, והמייסדת של הת'ראש מטאל ה=עולמי= ביחד עם ונום. לא רק זה, אין ספק שסודום היא זורעת הזרעים הראשונים של הבלאק והדת' מטאל עם האי פי הראשון שלהם, "תחת הסימן מבשר הרעות". את הסאונד של סודום המון להקות ניסו לחכות ללא הצלחה או עם הצלחה מרובה מדי - וכך נולד הבלאק מטאל. סודום תמיד היו הקיצוניים יותר מהבחינה המוזיקלית - דחפו את עצמם לגבולות האקסטרים מטאל מדי פעם (באלבום Tapping the vein הלהקה נוגעת הרבה פעמים בדת' מטאל) ולפעמים בפאנק מטאל (יעני Pאנק, כן ?) ולמרות היותה הקיצונית יותר היא הבולטת ביותר מבין השלוש ששילבה אלמנטים של מטאל מלודי במוזיקה שלה בזמן מוקדם יחסית. סודום היא להקת נעורים שזכתה לחיות המון זמן - עדיין מבצעת את הקאברים האהובים עליה בהופעות - ואולי זה בגלל תרבות השתייה הרובה סביב האיש המרכזי בהלקה, טום אנג'לריפר. סודום מעולם לא הפסיקה ליצור ולהופיע, למרות שהכל אצלה נעשה על אש קטנה עד בינונית.
שירים מומלצים :
Agent Orange
Nuclear Winter
Napalm in the morning
Remember the fallen
Eye for an eye
