שלום לכולם

שלום לכולם

אני רעות, בת 19 ומשהו, חיילת בצריפין (:() ואני התוספת החדשה לפורום. כבר כמה שבועות שאני קוראת את כל הדברים שנכתבים פה, והחלטתי לתרום קצת מהדעות שלי. נכון לעכשיו אני מכירה רק את יותם, רוני ודורון- אבל אני מאמינה שהמצב עוד ישתנה. קצת קשה לכתוב את כ-ל הדברים שאני שומעת, כי אני מנסה להיות פתוחה להכל (חוץ מבלאק מטאל )- אבל אפשר להגיד שהסגנונות האהובים עלי הם ת'ראש, ספיד, הבי, אינדסטריאל, דום, דת',מטאלקור, מוזיקה אלטרנטיבית (ו-MTV2 בפרט), ורוק ישראלי. וכל דבר שקשור לג'ייסון ניוסטד, קורטני לאב וטרנט רזנור :) אז... אהלן לכולם. ועכשיו אני אשאיר את החפירות ליותם

אם כבר טרנט רזנור

מכירה את האלבום שהוא הפיק לרוב הלפורד, הסולן של ג'ודאס פריסט ? בזמן האחרון אני חזרתי לחרוש עליו... (ואפילו השתכנעתי לקנות את הראשון של NIN למרות שלא יצא לי לשמוע אותו כזה הרבה)

שמעתי על זה כל מיני דברים

אבל לא יצא לי לשמוע את האלבום. מה השם שלו?

הוא נקרא Two

והאמת - אני ממליץ גם על Small and deadl space של ההרכב Fight תחת שרביטו (אוי) של האלפורד.

אם כבר טרנט רזנור

מכירה את האלבום שהוא הפיק לרוב הלפורד, הסולן של ג'ודאס פריסט ? בזמן האחרון אני חזרתי לחרוש עליו... (ואפילו השתכנעתי לקנות את הראשון של NIN למרות שלא יצא לי לשמוע אותו כזה הרבה)

שמעתי על זה כל מיני דברים

אבל לא יצא לי לשמוע את האלבום. מה השם שלו?

שלום לכולם

אני רעות, בת 19 ומשהו, חיילת בצריפין (:() ואני התוספת החדשה לפורום. כבר כמה שבועות שאני קוראת את כל הדברים שנכתבים פה, והחלטתי לתרום קצת מהדעות שלי. נכון לעכשיו אני מכירה רק את יותם, רוני ודורון- אבל אני מאמינה שהמצב עוד ישתנה. קצת קשה לכתוב את כ-ל הדברים שאני שומעת, כי אני מנסה להיות פתוחה להכל (חוץ מבלאק מטאל )- אבל אפשר להגיד שהסגנונות האהובים עלי הם ת'ראש, ספיד, הבי, אינדסטריאל, דום, דת',מטאלקור, מוזיקה אלטרנטיבית (ו-MTV2 בפרט), ורוק ישראלי. וכל דבר שקשור לג'ייסון ניוסטד, קורטני לאב וטרנט רזנור :) אז... אהלן לכולם. ועכשיו אני אשאיר את החפירות ליותם

זהירות - חפירות בכביש

מה שלומך רעות מותק ? המלצת היום : Distorted - Memorial. אלבום דום מטאל כבד ומלודי - אבל לא משחק רק על הטעם של היגון, אלא מספיק צבעוני וורסיטאלי מבחינה הרגשות במנעד המוזיקלי כדי להשאר מעניין לאורך זמן - מה שמבטיח חרישה הולמת.

הכל מעולה :)

אה, שכחת לציין שיש סולנית, שזה פלוס מטורף.

הוא נקרא Two

והאמת - אני ממליץ גם על Small and deadl space של ההרכב Fight תחת שרביטו (אוי) של האלפורד.

אני אבדוק את העניין.

בהמשך ליותם (על TWO)

ההרכב נקרא TWO לאלבום קוראים VOYEURS בהצלחה בחיפוש :) וכן, גם A SMALL DEADLY SPACE של FIGHT הוא בהחלט אלבום משובח הוא הרבה יותר "עצמאי" מאשר האלבום הראשון שלהם, WAR OF WORDS בדיוק כמו ש CRUCIBLE הוא יותר מנותק מההיסטוריה של הלפורד (JUDAS PRIEST) מאשר RESSURECTION

הכל מעולה :)

אה, שכחת לציין שיש סולנית, שזה פלוס מטורף.

לא יכולה לשמוע כשיש סולנית...

תהרגו אותי לא יכולה, פשוט לא נשמע לי טוב. כנראה שזו רק אני.

ותוספת

אגב, שמעתי אותו , כדי שלא אפסול משהו בלי לשמוע קודם והחיסרון באלבום הזה שהוא חובבני משהו והליריקה שלדעתי על הפנים. . . אבל לא רק אצלם, אצל מרבית הלהקות בארץ זה ככה..

שלום לכולם

אני רעות, בת 19 ומשהו, חיילת בצריפין (:() ואני התוספת החדשה לפורום. כבר כמה שבועות שאני קוראת את כל הדברים שנכתבים פה, והחלטתי לתרום קצת מהדעות שלי. נכון לעכשיו אני מכירה רק את יותם, רוני ודורון- אבל אני מאמינה שהמצב עוד ישתנה. קצת קשה לכתוב את כ-ל הדברים שאני שומעת, כי אני מנסה להיות פתוחה להכל (חוץ מבלאק מטאל )- אבל אפשר להגיד שהסגנונות האהובים עלי הם ת'ראש, ספיד, הבי, אינדסטריאל, דום, דת',מטאלקור, מוזיקה אלטרנטיבית (ו-MTV2 בפרט), ורוק ישראלי. וכל דבר שקשור לג'ייסון ניוסטד, קורטני לאב וטרנט רזנור :) אז... אהלן לכולם. ועכשיו אני אשאיר את החפירות ליותם

וואי וואי, תראו מי הגיעה

ברוכה הבאה יפתי

ותוספת

אגב, שמעתי אותו , כדי שלא אפסול משהו בלי לשמוע קודם והחיסרון באלבום הזה שהוא חובבני משהו והליריקה שלדעתי על הפנים. . . אבל לא רק אצלם, אצל מרבית הלהקות בארץ זה ככה..

אני לא חושב שהוא חובבני

ואולי הליריקה שלו לא מנפצת גבולות חדשים מבחינה טקסטואלית, אבל זה מצביע לדעתי על שני דברים חיוביים : א. הביקורתיות שלנו כלפי מוזיקה ישראלית היא מהגבוהות שיש. אנחנו מסוגלים כמו הורה אכזר לאהוב את ילדינו ואם זאת לא לחסוך בהם שבטים. המון להקות ישראליות מחושלות במחנה טירונות קשה שנקרא "הקהל הישראלי של המטאל" - ואין אצלנו הנחות, וככה צריך להיות. התוצאה הסופית : אלה שלא יעמדו בלחץ יתפרקו וינשרו, אלה שכן - ישמעו פצצה. החישול של אף להקה, אפילו לא סאלם או אורפנד לנד, עוד לא הגיע לכדי מיצוי. תמיד יש איפשהו לחדש ולהשתפר. דיסטורטד כמובן אינם חפים מזה - אבל נכון לעכשיו - אני חושב שהם קולעים להגדרה נהדרת של דום מטאל אינטנסיבי מבחינה ריגשית על גבול הדת' המלודי מכיוון שהמוזיקה נהיית אסרטיבית בחלק גדול מהמקומות - מאפיין שאצל להקות דום מטאל דומות כמו דרקוניאן או טריסטניה למשל - לא תמצאו. ב. הביקוש לליריקה גבוהה הוא סובייקטיבי. אני פעם חשבתי כמוך, ולמעשה עדיין מחזיק בדעה דומה, שהתצוגה המילולית של השירים צריכה לבוא בגובה העיניים לפחות - ולא לכוון למכנה המשותף הנמוך בארץ - מילים פשוטות ורעיונות מוכרים. אבל בכל זאת, כשללהקה יש Theme מסוים לשיר, אני מאמין שצריך להקריב גם את האיכות המילולית לפעמים כדי להעבירו טוב יותר. השיר Redepmtion הוא הדוגמה האידאלית לכך. 10 שנים אחרי Kaddish של סאלם -אנחנו מוצאים שיר שנוגע במקומות הנכונים בגישה מ-א-ד שונה של מוזיקה מטאלית, הפעם במקום יסורי זכרון, אנחנו מקבלים את קולה המנחם של מירי, משולב בשאגות הזועמות של רפי. לדעתי רדמפשן השיר הוא הבן החורג של קדיש השיר - מבחינת נושא ומבחינת אספקט מוזיקלי - הוא נהיה גלגולו המודרני פחות או יותר - והגישה המילולית הוקרבה פה, ולמען האמת גם ביתר האלבום, כדי להדגיש טוב יותר את המינימליזם הרגשי שאפשר לחוש בשמיעת האלבום - על מרבית גווניו. למרות שאני מתקשה לאהוב מינימליזם מוזיקלי שכזה (ולכן אני לא צוהל לשמע מרבית אלבומי הדום והבלאק מטאל - שמתאפיינים בקו רגשי אחיד ומינימליסטי) - אני חושב שדיסטורטד הצליחו לפרוץ את חומת האדישות שלי לז'אנר - ועל זה לבדו מגיע להם כל הכבוד.

וואי וואי, תראו מי הגיעה

ברוכה הבאה יפתי

אהבת חיי

שלום לכולם

אני רעות, בת 19 ומשהו, חיילת בצריפין (:() ואני התוספת החדשה לפורום. כבר כמה שבועות שאני קוראת את כל הדברים שנכתבים פה, והחלטתי לתרום קצת מהדעות שלי. נכון לעכשיו אני מכירה רק את יותם, רוני ודורון- אבל אני מאמינה שהמצב עוד ישתנה. קצת קשה לכתוב את כ-ל הדברים שאני שומעת, כי אני מנסה להיות פתוחה להכל (חוץ מבלאק מטאל )- אבל אפשר להגיד שהסגנונות האהובים עלי הם ת'ראש, ספיד, הבי, אינדסטריאל, דום, דת',מטאלקור, מוזיקה אלטרנטיבית (ו-MTV2 בפרט), ורוק ישראלי. וכל דבר שקשור לג'ייסון ניוסטד, קורטני לאב וטרנט רזנור :) אז... אהלן לכולם. ועכשיו אני אשאיר את החפירות ליותם

לא מכיר אותך לכי מפה

כפרהההההה 3>

אני לא חושב שהוא חובבני

ואולי הליריקה שלו לא מנפצת גבולות חדשים מבחינה טקסטואלית, אבל זה מצביע לדעתי על שני דברים חיוביים : א. הביקורתיות שלנו כלפי מוזיקה ישראלית היא מהגבוהות שיש. אנחנו מסוגלים כמו הורה אכזר לאהוב את ילדינו ואם זאת לא לחסוך בהם שבטים. המון להקות ישראליות מחושלות במחנה טירונות קשה שנקרא "הקהל הישראלי של המטאל" - ואין אצלנו הנחות, וככה צריך להיות. התוצאה הסופית : אלה שלא יעמדו בלחץ יתפרקו וינשרו, אלה שכן - ישמעו פצצה. החישול של אף להקה, אפילו לא סאלם או אורפנד לנד, עוד לא הגיע לכדי מיצוי. תמיד יש איפשהו לחדש ולהשתפר. דיסטורטד כמובן אינם חפים מזה - אבל נכון לעכשיו - אני חושב שהם קולעים להגדרה נהדרת של דום מטאל אינטנסיבי מבחינה ריגשית על גבול הדת' המלודי מכיוון שהמוזיקה נהיית אסרטיבית בחלק גדול מהמקומות - מאפיין שאצל להקות דום מטאל דומות כמו דרקוניאן או טריסטניה למשל - לא תמצאו. ב. הביקוש לליריקה גבוהה הוא סובייקטיבי. אני פעם חשבתי כמוך, ולמעשה עדיין מחזיק בדעה דומה, שהתצוגה המילולית של השירים צריכה לבוא בגובה העיניים לפחות - ולא לכוון למכנה המשותף הנמוך בארץ - מילים פשוטות ורעיונות מוכרים. אבל בכל זאת, כשללהקה יש Theme מסוים לשיר, אני מאמין שצריך להקריב גם את האיכות המילולית לפעמים כדי להעבירו טוב יותר. השיר Redepmtion הוא הדוגמה האידאלית לכך. 10 שנים אחרי Kaddish של סאלם -אנחנו מוצאים שיר שנוגע במקומות הנכונים בגישה מ-א-ד שונה של מוזיקה מטאלית, הפעם במקום יסורי זכרון, אנחנו מקבלים את קולה המנחם של מירי, משולב בשאגות הזועמות של רפי. לדעתי רדמפשן השיר הוא הבן החורג של קדיש השיר - מבחינת נושא ומבחינת אספקט מוזיקלי - הוא נהיה גלגולו המודרני פחות או יותר - והגישה המילולית הוקרבה פה, ולמען האמת גם ביתר האלבום, כדי להדגיש טוב יותר את המינימליזם הרגשי שאפשר לחוש בשמיעת האלבום - על מרבית גווניו. למרות שאני מתקשה לאהוב מינימליזם מוזיקלי שכזה (ולכן אני לא צוהל לשמע מרבית אלבומי הדום והבלאק מטאל - שמתאפיינים בקו רגשי אחיד ומינימליסטי) - אני חושב שדיסטורטד הצליחו לפרוץ את חומת האדישות שלי לז'אנר - ועל זה לבדו מגיע להם כל הכבוד.

ליריקה זו רק ליריקה.

זה הפרט הכי שולי בכל העניין שנקרא מוסיקה,זה סתם מילוי!!! למה לקחת את זה בצורה כ"כ כבדה,ולפסול להקה? גם אם ללהקה יש את המילים הכי מפגרות בעולם כמו tankard למשל. הם כותבים על בירות(טנקרד זה גביע בירה גדול באנגלית,יותר בריטנייה),על כסף לבירות,ועל שאר ירקות בסגנון הדבילי. אבל יש להם ט'ראש פאנק מטאל,מכסח,שאני מאוד מאוד אוהב. למה לא?! אני למשל יודע שאני לא כותב מי יודע מה מרשים,אבל על זה תבוא ותגיד לי,היי חרא ליריקס לא שווה לי לשמוע אותם בכלל?! זה נראה לי מטופש,לדרים ט'יאטר יש אחלה ליריקה,אבל המוסיקה שלהם זה מה שמדהים לא? בסופו של דבר זה מוסיקה,זה שיש לבנאדם כישרון מדהים בהלחנה,לא אומר שהוא משורר. אבל כיף לו לכתוב שירים,הוא אוהב את זה,והוא רוצה להביע את הסגנון שלו. לפעמים יש טקסט שיכול להראות שטחי,אבל יש כ"כ הרבה רמזים ועומקים מאחוריו,שאפשר ליצור תיאוריה! ורק אם מסתכלים מאוד עמוק,ומבינים תראש של האומן רואים את זה. לי יש שיר שכל הזמן כתוב גהינום,ושדים,אבל זה בכלל מדבר נגד השטן!! תסתכל בצורה שטחית,ותראה שיר של תלמיד חטיבה מתלהב שכתב שיר לשטן... ד"א יותם,זו לא תגובה רק אליך,זה בכללי.
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מטאל
בחר
בחר