הדיבר ה-11 - לא תקלל

הדיבר ה-11- לא תקלל 10 דיברות יש לנו, ואני חושבת שהייתי הופכת את זה ל-11 והייתי מכניסה את המילים "לא תקלל" כדיבר נוסף. כלומר, לא תאחל רע, לא תחרוש רע, לא תייחל לרע אצל אחר, וגם את החיים שלך לפעמים. אז תשמעו מה קרה לי ביום חמישי ה-24.3.05 בימים טרופים אלו של מרקורי בנסיגה בהם הכל משתבש. רוצים הוכחות? ר לפניש בוע באתי לדואר לשלוח 900 מכתבים ששולים ומדודים וספורים, וכבר 4 שנים הם שוקלים בדיוק 20 גר' והנה הם שקלו פתאום 21 גר' ורלו לחייב אותי ב-900 ש' יותר. אז במלוא כעסי נסעתי לתל-אביב ברכבת עם שק של 300 מכתבים במטרה לשבת ולפתוח את כל המעטפות ולגזור את השוליים כדי להגיע ל-20 גר' מיוחלים, לחלוטין עבודה סזיפית. הרכבת היתה עמוסה, והשק ותיק על עגלה עמדו במעבר. בבניימינה, היה לי פתאופ חוש שישי, מתי לראות מה שלום התיק והשק, כי היו כל כך הרבה אנשים, והנה זעקת אימה! התיק שלי נעלם. ברגע האחרון ראיתי אותו על הרציף, והתחלתי לצעוק, ועד רע הרכבת נוסעת, ואנשי התחנה כבר התאספו סביב חפץ חשוד שכשה ועוד העלו לי את זה מיד לרכבת. איזה אימה.. לנסוע בלי כל התיק.... בלי הבגדים, בלי הספרים בלי כלום... אז כהרגלי בקודש, יום חמישי, אני נוסעת לתל-אביב, ושב ברכבת, ושוב התיק והעגלה, ועוד שקית ניילון ביד, ולמותני פאוץ שעליו באופן קבע תלוי הפלאפון שלי. השעה הינה 14:30 הרכבת יוצאת מחוף כרמל ב- 14:55. והנה אני תופסת מונית שירות לטירת הכרמל וכהרגלי בקודש, אני מנסה לשחד את הנהג: "תשמע, יש לי רכבת אני עומדת לפספס, כך עוד 5 שקלים ותכניס אותי לתחנה". זה מרחק של 500 מ' מהכביש הראשי למטה, וכמובן שאף נהג לא עומד בקסם הפרצרותי ומסרב ל-5 ש'. הפעם זה היה שונה. מונית עמוסה, נהג עצבני, ממהר לאיזה שהוא סידור. לא עזרו כל התחינות שלי. השעה היתה כבר 14:45 ממש 10 דקות לפני צאת הרכבת. מה לעשות התעכבנו. ומתחיל ויכוח, והנוסעים גם הם: "גברת מה את רוצה הוא ממהר". ואני בשלי: "זה בסך כל חצי דקה ואפילו פחות של סטיה מהכביש הראשי, מה זה כבר היה משנה לו". ואז אני פולטת את המילים: "תשמע אתה לא בן אדם". והוא מתחיל מיד במבול של מילים והוא הולך ומתחמם ועוד ועוד: "אני לא בן אדם, תשתקי לך, תתביישי לך, שיחרב עלייך ביתך....". ואני רוצה לענות לו באותה הלשון. ומחשבות רעות מתחילות להציף אותי. מחשבות של נקמה. הלוואי שיאחר לסידור שלו, אני חושבת לעצמי. שיתקע בפקק של החיים שלו, ושריגיש מה זה נקרא לאחר. עוד רגע והמילים האלו פורצות מהפה שלי. כי מה יותר פשוט מלאחל רע? אני לא מאמינה בעין רע, אבל אולי זה בעצם המקור שלה? מחשבה רעה כזו? ואז אני עוצרת את עצמי, נושמת נשימה עמוקה ונרגעת. המונית עוצרת לי בגשר, יש לי בידוק 4 דקות עד שהרכבת תצא, ובהם אני צריכה לרוץ כחצי ק"מ, עם עגלה נגררת, ועם שקית ניילון. אז אני יורדת מן המונית ואומרמת לו בקול מאוד עצוב: "תזכור אותי, ואני מאוחלת לך מכל הלב שתספיק את הסידור שלך כמו שאני איחרתי את הרכבת שלי". ואני פותחת בריצת מרתון, אל הרכבת, חושבת בלבי אולי אלוהים יהיה בעזרי, סך הכל, הנה לא קיללתי, לא נסחפתי וכו'. וזה קשה. העגלה מתעקמת, המכנסיים נוטות ליפול מריצה כל כך מטורפת, וזה כל כך לא נוח. והפעם אני כן "מקללת", את הדרך, את האי נוחות, את זה שאני תמיד ברגע האחרון, עד שאני נרגעת ואני אומרת לעצמי, "יאללה גילה, כולה רכבת".... ואני מגיעה כל עוד שנמתי בי לתחנה, מהר עבורת את הביקרות, ממש בזמן, אבל אז הקופאית אומרת לי, "אין לך מה למהר, הרכבת מאחרת". איזה מזל, אני חושבת לעצמי, בחלומות הכי ורודים שלי, לא תיארתי לעצמי שזה יהיה המצב. ואני עולה לרציף בנחת, ברמקול עוד מודיעים שהיא תאחר 10 דקות. ואני מתיישבת לי בשמש, ממששת את הפאוץ של החגורה, ופתאום זעקת אימה, הטלפון הנייד שהיה תלוי על החגורה נעלם! אלוהים אדירים, הנייד שלי, הקשר שלי לעולם החיצון, אנשים יחפשו אותי, ממש ממש, "אם אתה לא מחובר אתה לא קיים". אז מה עושים? אלוהים אדירים. אולי שכחתי אותו בבית? לא ייתכן הרי שוחחתי מן המונית. אז אולי הוא נפל במונית הזו, ועכשיו זה כבר יהיה קרמה ביני לבין הנהג הזה, עוד פעם הוא... אוף, איפה זה? אני ניגשת לחיילת נחמדה, מבקשת ממנה להתקשר לפלאפון שלי, ומקבלת תא-קולי. סימן שהוא לא במונית כנראה. אז מה עושים. יש רכבת, וזה עוד 7 דקות בטח. ולהתחיל לרוץ את כל הדרך חזרה ולהתאכזב? אבל למה שאתאכזב, מגיע לי משהו טוב. הייתי בסדר. לא קיללתי, לא חשבתי מחשבה רעה.... אז מה נעשה? אין ברירה, נרוץ בחזרה לכביש הראשי. נבקש ממנהל התחנה שישגיח לי על התיק והוא הסכים. ונרוץ והפעם זה יהיה בעליה. ואני חוזרת חזרה, ועיני בולשות אחר הכביש והפלאפון איננו... עכשיו הם יכריחו אותי לשלם, ולהחליף מכשיר, וכל המספרים ששמרתי בזיכרון יאבדו, וכל כך חבל... ואני מתקרבת אל עבר הכביש הראשי ואין ואין כלום. אז כבר בטח מישהו ראה את זה והרים את זה, ואין מה לעשות גילה, תשלימי עם המצב. ממש כ-50 מ' לפני הכביש הראשי, יש שם משהו שחור, על הכביש, קרוב למדרכה, ואלוהים אדירים שזה יהיה זה, הרי הוא בנרתיק כזה שחור, שאני לא אתאכזב, אז בלי צפיות, זה סתם חתיחת פלאסטיק זרוקה בכביש, ובכלל מה פתאום שזה יהיה פלאפון, זה בבסלול של האוטובוסים שיוצאים מן התחנה, אז בטח זה יהיה השאריות שלו... ואני מתקרב, וכן זה היה זה! מונח לו שם בשמש בנרתיק השחור שלו, ללא שום פגע, ושום אוטבוס עוד לא דרס אותו, איך זה ייתכן? מה לא עברו אוטבוסים ב-10 דקות האלה? ואני מרימה אותו וממש מנשקת אותו, תחשבו שאני מטורפת. ואני אומרת לעצמי, "גילה את רואה, זה פרס בשבילך, הנה לא קיללת, לא חשבת רע, למדת גם לקח של לחשוב חיובית, הנה את רואה, יותר אל תגיעי למצבים כאלה, הנה רצת, התעצבנת, כנראה הידית של העגלה פגעה לך והטלפון עף לך, אז בפעם הבאה פשוט תירגעי..." ואתם לא תאמינו, היתה עוד רכבת מאחרת להשיג, כי היא כבר היתה בתחנה, ומר חטפתי את הדברים שלי, ועוד הספקתי לתפוס את הרכבת, מחבקת בחוזקה רבה את הפלאפון שלי, שחס וחלילה לא יישמט עוד מידי. באיזה קלות יכולתי לאבד אותו, בדיוק באותה קלות שבה כל כך קל להיסחף, ושהדם יעלה לראש, ומיד להתעצבן ולקלל. אז אתם מוזמנים לספר מה השתבש לכם בשבוע האחרון עם המרקורי הזה ברטרו.

 


גילה בויום


אסטרולוגית, נומרולוגית, מתקשרת ופותחת בטארוט.


www.oryada.com/kartis.htm

אכן מעניין ומרתק

גילה שלום... קראתי את הסיפור שלך בשקיקה וצימטון. אכן נהנתי. הכי עצוב, שאין אנשים רבים שהיו חושבים על זה בצורה ומנקודת מבט כזאת. לגבי מרקורי בנסיגה, אני כבר מזמן מתייחס לזה כאל מבחן בגרות. הכי קשה זה להתנתק משטף האירועים, להסתכל מהצד, לאזן את עצמך ולראות את הכל "מלמעלה". אין לי סיפור ספציפי לספר לך, אך נוכחתי ב 1000% של ודאות, כי "הכל לטובה", אפילו אירועים רעים, אפילו שאנו לא רואים את של השרשרת ואת התוצאה הסופית. יש סיפור יפה על כך,ואם תרצי אכתוב לך בתשובתי לתשובתך.... שיהיה לך יום נהדר ובלי "מבחנים" מלחיצים כאלה דני

מרקורי ועונשו

מרקורי בנסיגה - ואני בכוננות ספיגה! בד"כ אילו מכשירי חשמל שמגלים קשיי תיפקוד עד כדי יציאה מכלל פעולה. לפני שנה הגל הזה החל אפילו עוד לפני הנסיגה: מכשיר וידאו, מעבד מזון, שואב אבק, וזה רק היה הסיפתח. מכיוון שעל פי המבינים, מרקורי הוא כוכב התקשורת, הרי בדיעבד היה די טבעי שאחטוף אותה חזק בקטע שמחבר את מכשירי החשמל עם התקשורת - התחברות לאינטרנט!!! בטיפשותי נעניתי להצעה אטרקטיבית של בזק בינלאומי והתחברתי לפס הרחב - זה היה באמצע אפריל והיו לי חבלי קליטה ממש מההתחלה: ADSL , שקע טלפוני, חוסר יכולת להיכנס לאתרים מסוימים, היתקעויות, מהירות נמוכה מהמובטח ומה לא? וזה עוד נמשך זמן רב גם אחרי שנסתימה הנסיגה. ולקראת אמצע אפריל אני צריך להחליט אם להמשיך בכלל באינטרנט המהיר, ואם כן,אז עם איזו חברה וספק תשתית וממש אין לי כוח לכל זה. נכון להיום, יש לי קצר חשמלי בחוט של המגהץ ששירת אותי בנאמנות למעלה מעשור; אני מקווה שזה יהיה הנזק היחידי.

אכן מעניין ומרתק

גילה שלום... קראתי את הסיפור שלך בשקיקה וצימטון. אכן נהנתי. הכי עצוב, שאין אנשים רבים שהיו חושבים על זה בצורה ומנקודת מבט כזאת. לגבי מרקורי בנסיגה, אני כבר מזמן מתייחס לזה כאל מבחן בגרות. הכי קשה זה להתנתק משטף האירועים, להסתכל מהצד, לאזן את עצמך ולראות את הכל "מלמעלה". אין לי סיפור ספציפי לספר לך, אך נוכחתי ב 1000% של ודאות, כי "הכל לטובה", אפילו אירועים רעים, אפילו שאנו לא רואים את של השרשרת ואת התוצאה הסופית. יש סיפור יפה על כך,ואם תרצי אכתוב לך בתשובתי לתשובתך.... שיהיה לך יום נהדר ובלי "מבחנים" מלחיצים כאלה דני

נו קדימה- יאללה תביאו עוד סיפורים!

שלום דני וכולם נו נו נעשה מדורת השבט ונשמע קצת סיפורים על מרקורי בנסיגה. אז מה קורה אצלך? מבחינתי חברת הכבלים של הוט די סובלת ממני במרקורי בנסיגה. הם פתחו שירות VOD וכל יום יש אצלי טכנאי אחר... לא רואה, נתקע, לא עובד וכו'.... אז שירוצו. יש לציין שיש להם המון טכנאים וטכנאי בא מהיום למחר. ביום שישי ב-3 בלילה הבן שלי אומר: "נו אמא כתוב תקלה בשירות, בואי ונתקשר. וואלה הערתי מישיה שם משינה, רואים יש להם תורנות נודניקים כמוני בלילה ביום שישי. מה עוד קרה? מרצה שכח את התאריך שלו, לא הצלחתי לעדכן את התא הקולי עשו אותו יותר מדי משוכלל, הקלט, לחץ, חזור, אשר... אשפר להשתגע. נו טוב, זה מרקורי בטלה, דני, מה זה אומר שזה בטלה? יאללה תביא סיפור גילה

 


גילה בויום


אסטרולוגית, נומרולוגית, מתקשרת ופותחת בטארוט.


www.oryada.com/kartis.htm

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מיסטיקה ואסטרולוגיה
בחר
בחר