שלוםמ בחרה
לפני שנתיים כתבתי את לבטי, בנושא של לא מתייחסים לילד, אלא הוא רק מספרים עבורם, של ציונים וממוצעים וכו'.
זה היה לקראת המעבר מחטיבה לתיכון.
ואז כתבתי איך רק בית ספר אחד הסכים לקבל אותו ולאומנות!!!!
אז הנה הקיירה של "האומן" הצעיר הגיע לקיצה השבוע, בשיחה מאוד נוקבת עם המנהלת. סוף סוף היא הגיעה למסקנה שאומן הוא לא יהיה יותר!!! אחרי שנכשל כמובן בכל מקצועות הגרפיקה, הרישום, הציור וכו'...
והנה סיפורי:
ובסיומו שאלה.
----------------------------------------------
פברואר 2001
אז כמה שווה ילד במערכת החינוך?
עם התקרב תקופת ההרשמות לבתי ספר תיכוניים, לקחתי את עצמי ועליתי לבית ספרו של בני בן ה-15 לשמוע דיווחים על מעלליו אחרי שקיבל ממוצע 45 בתעודה.
דיברתי עם המורה הטיפולית שלו, ולפתע הילד פלט שהיועצת שצריכה לכוון אותם לשנת הלימודים הבאה בכיתה י' שוחחה עימו.
אמרתי לעצמי: "איזה יופי, אולי היא תוכל לייעץ לנו, לאיזה כיוון להפנות ילד מיוחד זה. גאון במחשבים, בעיות של קשיי למידה, שונא ללמוד, טוב באנגלית, חלש מאוד בדקדוק ותנ"ך וכו'. אני הרי בטוחה, שאין אני היחידה עם בעיות מסוג זה, ובתור יועצת אולי תוכל ממש להאיר את עיני."
אבל הילד, רק הביט אלי ואל המורה הטיפולית בחזרה ואמר בכזאת תמימות: "אמא היא יעצה לי אולי ללכת לפנימיה"!
"פנימיה, שאלתי בתמיהה, מה היא לא יודעת שאתה לא הכי חזק בצד החברתי"!
"כן, אמרתי לה", הוא השיב.
"נו ואז?"
"היא התחילה לשאול אותי אם יש לי ידיים טובות".
למה?"
"היא פתאום המליצה לי על הבית ספר שנחשב הכי גרוע בחיפה, ופתאום, אמא, היא התחילה לזרוק כל מיני מקצועות שבחיים לא שמעתי עליהם: מכונאות, שרברבות, מזגנות, כיסאות... לא מבין אמא, מה היא רוצה ממני, על סמך מה היא החליטה שאני מתאים לזה?"
הוא הביט בי, והביט במורה הטיפולית שישבנו עימה, עם המון תחושה של אמת וצדק, כאשר השאלה ממש עומדת לה תקועה ומנסרת לה בחלל האוויר:
"אמא על סמך מה היא החליטה שאני מתאים לזה???"
המורה היתה נבוכה, וגם אני לא ידעתי מה לענות, ואז חשבתי לעצמי.
אין לי שום דבר נגד אותה יועצת, אבל למה אני מספרת את הסיפור הזה, כי לדעתי זה מאפיין את כל מערכת החינוך, הפועלת כפי שהיא פועלת, ואני תוהה מתי זה ישתנה, וכיצד השינוי יגיע?
האם היא מכירה את הילד, באמת על סמך מה, היא החליטה שהוא מתאים למכונאות, או שרברבות, או מזגנות וכו'?
הבנתם?
בואו ותראו מה שווה הילד שלכם, זה נשמע כמו:
ממוצע עד 45 - שרברבות, מכונאות, ואולי כמה פנימיות לחוסים.
ממוצע עד 55 – פנימיה חקלאית, בית ספר פתוח, משהו בקיבוץ.
ממוצע עד 65- אולי קצת יותר פנימיות, ושוב משהו מקצועי.
ממוצע עד 75- פנימיות צבאיות, מגמות הומניסטיות, בית ספר תיכון עיוני.
ממוצע עד 85- כל בית ספר תיכון עירוני, וגם מקצועי.
ממוצע עד 100 – כמעט הכל.
ממוצע מעל 100 (רק אלוהים)- מחשבים!!!!
הבנתם חברה, הילדים שלנו הם רק מספר בתעודה, והציון בתעודה אתם יודעים ממה הוא מורכב:
מאי הכנת שיעורי בית, משכחת ספר או מחברת, שוכחים שיש מבחן, ובקיצור, לא בדיוק מצליחים להיות "חנון של המורים". וכמובן הציון גם מורכב מאמא עסוקה, עם המון רגשות אשמה, וגם קצת אנטי ממסדית, כזו שאחותה מתגאה לפניה כל הזמן, על איך הילדים שלה הם אדוני המאיות של בית הספר וכו'.....
בקיצור, אתם מבינים?
בעבר הרחוק, ללמוד מקצוע זה היה להשתייך ברוב כבוד והדר לגילדה מסוימת, והיה צריך כישרון, יצירתיות ונטיה לעבודה ידיים. גם בן אדם חש גאווה על מקצועו.
כיום אין שום קשר בין כישרון למקצוע, והחברה חיה לפי סולם חברתי של זה יותר יוקרתי וזה יותר בזוי. עבור אותה יועצת, אשר פעלה בתום לב, הילד הוא לא יותר מאשר מספר 45!!!!
דבר נוסף:
הלימודים באמת משעממים וזה גם מקומם אותי. מי צריך את השווא נע ונח בדקדוק ואת החטף פתח והדגש הקל והחזק וכו'. מי צריך עוד הרבה פרטי פרטים של מקצועות שזה גם אותי היה משעמם והייתי נכשלת.
זה דור אחר, המכונה אצל קריון "ילדי האינדיגו". הם זריזים, מהירי תפיסה אך חסרי סבלנות, היפרים כאלה, פקחיים, יותר תכליתיים ובעלי מיומנויות שאנו לא מסוגלים להגיע אליהם.
הם בהחלט דור של מחשבים, ולמה לחסום זאת בפני ילדים מוכשרים, שכפי שהבנתם אין לבן שלי כל סיכוי, כי הוא צריך גם 100 בתנ"ך או בלשון כדי להגיע לשם.
------------------------------------
מאי 2001
סוף דבר
הגיע תקופת ההרשמה הלוהטת לבתי הספר- לקראת חופשת הפסח. היועצת המהוללת הזמינה את האמא והילד לשיחה.
ישבנו מולה בבית הספר, והיא ישר פתחה ואמרה במילים: "מאחר ואינך ממשיך (המילים "אינך ממשיך" נאמרו בהדגשה) בבית ספרנו, הזמנתי אותך גב' בויום, לראות לאן לרשום את אלי בשנה הבאה".
ידיה ריפרפו מעל גבי ערימת פרוספקטים צבעוניים, שנראו מאוד מבטיחים, תוך כדי כך שהיא ממלמלת בינה לבין עצמה:
"אולי לכאן- אהה, לא יקבלו אותך, ואולי לשם- לא, גם לשם לא יקבלו אותך..."
זאת כאשר עיניה מרפרפות מעל גבי גיליון הציונים הארור, והבנתי מתוך כך שהיא אינה מכירה את הילד בכלל...
בסוף היא העלתה בחכתה הצעות "משובבות נפש" נוספות כמו: אולי טכנאות שיניים, אולי בית ספר בתעשיה הכימית וכו'.
אמרתי לה, שאני מתכוונת לנסות במספר בתי ספר מקצועיים בעיר, ואז היא הביטה בי בהקלה ואמרה שאם לא אמצא שום סידור עד לאחרי פסח, אזי היא וקצינת ביקור סדיר של משרד החינוך יהיו חייבים למצוא לו מקום בכתה י', כי זה חינוך חובה.
יצאנו ממנה בידיים ריקות, ובני אמר לי:
"אמא, בשביל מה היא הזמינה אותנו, כדי לספר לנו לאן לא יקבלו אותי!"
ניגשנו לאחד מבתי הספר המקצועיים המרכזיים בחיפה, וכאן לא רצו אפילו לראות בילד מועמד לבחינות הכניסה, למרות ששיפר את ציוניו במקצועות הריאליים! הציונים השליליים בספרות, תנ"ך, היסטוריה, לשון וכו' היו בעוכריו, וגם בהתעמלות... זאת למרות שמרבית האוכלוסיה בבית ספר זה, הינם עולים חדשים מרוסיה!
לבסוף הלכנו לבית ספר מקצועי אחר, יותר קטן ואינטימי, שם הסכימו לבחון את הילד.
הוא כתב בעדיפות ראשונה מחשבים, ובעדיפות שניה עיצוב ובעדיפות שלישית תעשיה וניהול. הוא וגם אני חשבנו שעיצוב זה במחשב, לא הבנו שזה אומנות וגראפיקה ביד, והנה לאחר שבועיים קיבלנו תשובה מבית הספר, שעל הילד לבוא להיבחן בציור!!!!
"ציור", אמרתי בפליאה, "הוא דיסגראפי, הוא בקושי יודע לכתוב בעברית ברמה של כיתה ג', ואתם רוצים לעשות ממנו צייר, למה לא מחשבים"?
"כי 100 רצו ורק 40 התקבלו, והוא לא היה בין ה-100 הראשונים, לא עם הציונים של התעודה שלו..."
"אז למה שלא תפתחו כיתת מחשבים נוספת?"
"כי אין לנו מקום, ואין לנו תקציב, ולאומנות ועיצוב יש עוד מקומות"!
"אבל הילד אוהב מחשבים, הוא טוב בזה, למה לא לתת לו ללמוד משהו שהוא אוהב, משהו שהוא טוב בו", אני אומרת בלב זועק.
"תראי, אבל עם הציונים שלו!"
"אבל, על סמך מה אתם קובעים מי מתאים למחשבים, למה שלא תעשו בחינה במחשבים!"
"אנחנו לא דורשים דרישות קדם למחשבים, אנחנו מלמדים הכל מהתחלה, ולכן עבורינו הציונים בתעודה זה מה שקובע"!
בקיצור, ראיתי שאין עם מי לדבר, והבנתי שעושים לי טובה שבכלל מוכנים לקבל אותו למסגרת נורמלית כלשהי, והחלטתי לשלוח את הילד למבחן בציור, ורק ביקשתי, שיהיו כנים וימנעו ממנו סבל מיותר, אם זה חסר כל סיכוי!
בקיצור, חברה, לא תאמינו, הוא התקבל, ואין לי מושג למה, וכך בני, גאון המחשבים המהולל מבחינתי, יהפוך להיות צייר, ואולי נגלה כאן רמברנט או פיקאסו חדש!
ואני יושבת וקוראת בעיתון כתבה ממעריב מ-7.5.01 ושם כתוב שרק 40 אחוז מהילדים מגיעים לתעודת בגרות! ואני ממש לא מאמינה! לפני כחודשיים ראיתי דיון בכנסת ובו סגן שר החינוך התריע ש-20 אחוז מן הילדים, הם בעלי קשיי למידה ואין למערכת פיתרון לכך! שימו לב, המספר עלה מ-10 אחוז ל-20 אחוז!
האם מערכת החינוך פשטה את הרגל? האם מישהו שם למעלה שרוי בתרדמה?
מדוע ללמד את הילדים דברים שאנו המבוגרים כיום, לא היינו מוכנים ללמוד אותם?
ושוב, אני חוזרת ואומרת, זה "דור ילדי האינדיגו", אלה ילדים שונים, בעלי אינטליגנציה שונה ויכולות שונות, והמערכת הנוכחית אינה מתאימה להם!
אני לא חושבת שהם פחות אינטליגנטיים מספיק על מנת ללמוד לבגרות, אלא שלימודים אלו, אינם עוד מתאימים להם, וזאת תעודת עניות למערכת, אם זה מה שיהווה את כרטיס הביקור שלהם לחיים!
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07052001/ART142097.html
בקיצור, המערכת בוחרת להתאים תלמידים לפי מה שנוח לה, ויותר מזה אין לי מה להגיד, אלא רק לאחל לבני הצלחה בדרכו החדשה כצייר הדור.
--------------------------------------------------------------
אז ככה.
הם ניסו כמיטה=ב יכולתם לדחוף אותו למה שנוח להם ולא למה שמתאים לו והם הרימו ידיים.
כבר באמצע השנה אמר לי המורה לרישום שחבל על הילד שהוא נפל ברישום, ואין לו מה לעשות עם הילד.
הוא אמר בגלוי, שאין כאן שום כישרון!!!
אז עיכשו רוצים להעביר אותו למן מגמה חדשה שיצרו עבורו ועבור עוד כמה "ציירים לשעבר" כמוהו.
למגמה לכלכלה וניהול.
שאלתי מה ילמדו, אמרו לי מבוא לכלכלה, משאבי אנוש, מבוא לתורת הניהול.
מי שהוא יכול להגיד לי מה זה?
זה ניהול או שזה שוב זיבול?
מישהו למד את זה, או שיש לו ילד שלומד את זה?
מה מלמדים בזה? ובמיוחד מה מלמדים בזה בבית ספר תיכון?
אשפר לגלות בזה עניין או שזה משעמם?
מה דעתכם?
כששאלתי אותה למה לעזעזל לא תשימו אוךו במה שהוא טוב, במחשבים, אז היא שוב אמרה לי שאין לו ציונים.
איך יהיה לו ציונים במה שהוא אוהב?
אחר כך היא רמאה שאם אני רוצה מחשבים שאני אלך לחנוך הפרטי, ואשלם כסף.
הבנתם את זה?
המסחרה הזו הגיע כבר גם לבתי הספר התיכוניים!
ספרו לי גם איך אתם מריגישים באקסטרניים, זה יותר טוב שם?
בברכה
גילה
אמא דואגת עם הרבה תהיות
והחושבת שהחינוך פשט את הרגל.
ואשמח לשמוע על הסיפורים שלכם.
