אני בדיכאון של החיים שלי
היום בצוהריים ראיתי באחד הפורומים בואלה איזה אחת מאושרת שאמרה לכל חברי הפורום לכתוב את הדברים שהם אוהבים בעצמם ואז חשבתי מה אני אוהבת בעצמי התחלתי לחשוב וכל דבר שעלה לי בראש ראיתי שבעצם אני לא אוהבת את התכונה הזו בעצמי (יש לי בטחון עצמי ואני אומרת את כל מה שאני חושבת לאנשים- הגעתי למסקנה שזה לא טוב כי לפעמים כדי לסתום את הפה) חשבתי עוד איזה אחד אמר שהוא יפה (אני לא) חכם (גם לא) אותה אחת שרשמה את ההודעה אמרה שהיא יודעת לעודד בנות ועוד כל מיני דברים (ואני לא כולם...).
אז הלכתי לחברה שלי בצוהרים ופתאום נזכרתי בזה ושאלתי אותה מה היא אוהבת בעצמה היא גם חשבה על הדברים והגיעה לרעים שבה והתחלנו לדבר על כמה שרע לנו בחיים וכמה היינו רוצות לשנות אותם ואני יודעת מה אני רוצה לשנות (אני ביקורתית לא מקבלת את כולם- אני חושבת 100 פעם לפני שאני מספרת לאיזה חברה שלי משהו, אני נהייתי בן אדם קר בזמן האחרון אני לא מתגברת מהר על דברים-אהבה, אני שונאת את הגוף שלי אבל לא עושה דיאטה כדי לשנות את זה, אני מתלהבת יותר מידי מדברים ומרוב התלהבות חושבים שאני מפגרת, אני טוחנת מים ועוד ועוד.)אבל אני לא משנה את זה.
אבל יש דברים שאנשים שאני מכירה 5 דק' אומרים לי ואני מבררת אם אני כזו ומנסה לשנות את זה (מישהו אמר לי שאני אדישה התחלתי לשאול את כל החברות הטובות שלי איך למה ומדוע ובזמן האחרון אני הרבה פחות אדישה) אכפת לי מה אנשים מבחוץ חושבים עלי
והחברה שלי דיי כמוני והרגשנו בודדות והיה לנו רע שמענו מוזיקה והגענו לשיר של ברי סחרוף "אולי זה לא אני, רק חלום של מישהו זר וזה הרבה זמן בין היום לבין מחר ....רוצה לצרוח ואולי זה יעזור"
והרגשתי שאני רוצה למות (אם היה לי אקדח או הייתי בבנין גבוה הייתי עושה את זה) ואני בן אדם שבד"כ לא דיכאוני מתנגדת להתאבדויות וחושבת שזה הדרך הקלה אבל היום הרגשתי ממש חרא וחשבתי על כל החיים שלי וכמה שחרא לי בהם ואני בעצמי לא מוצאת בי משהו טוב אז למה שאנשים אחרים יראו בי דברים טובים
ועכשיו גם ממש מגעיל לי ואני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי אני מרגישה בתוכי ריקנות שלא מתמלאת וממש מגעיל לי
מה אני רוצה ממכם אני לא באמת יודעת אולי אני רק מחפשת מקום לפרוק בו את הרגשות (פעם שניה היום) ולספר לכם כמה רע לי שתרחמו עלי (ואני לא בנאדם שאוהב שמרחמים עליו ואני בד"כ לא מספרת לחברות שלי ולאנשים סביבי כמה רע לי וכמה חרא לי בחיים אבל היום אני פשוט מרגישה צורך)
אני אנסה לעודד אותך בכל כוחי!
אוקיי אמרת שאת בדיכאון וגם חברתך, לפחות זה מה שאני הבנתי.
דבר ראשון לא יכול להיות שאין שום דבר טוב בך. לכל אחד/אחת יש דברים טובים...
דבר ראשון אני אגיד לך שלפעמים גם אני בדכאון ורוצה להתאבד.
ישנם הרבה אנשים שנכנסים לדיכאון במיוחד בגיל ההתבגרות...
עכשיו, כמו שאמרתי, תנסי לחשוב על התחביבים שלך, אפשר ללמוד המון על אדם כשיודעים את תחביביו.
כשאת בדיכאון תעזבי מה זאת עושה כרגע (אם את יכולה אם לא תעשי את זה יותר מאוחר)
ותעשי משהו שאת אוהבת.
אם את אוהבת לראות טלוויזיה,לשחק במחשב,לצייר,לצבוע,לשמוע מוזיקה לרקוד(את יכולה לרקוד לבד בחדר-זה לא בושה)תעשי זאת! זה ישמח אותך!
דבר שני-אמרת שאת לא מסוגלת לחשוב על שום דבר טוב שיש בך-אני לא מכירה אותך ואני כבר חושבת על מספר דברים טובים בך: אכפת לך מה אנשים חושבים עליך,אכפת לך מהסביבה ואת לא תפגעי בה,את לא סנובית וחושבת רק על עצמך,אם אנשים קרובים עליך אומרים לך שאת אדישה יתר על המידה את מבינה שזה לא טוב ואת משנה או לפחות מנסה לשנות-לא הרבה אנשים מוכנים לקבל בקורת והערות מאחרים.
דבר שלישי אמרת שיש לך חברה,שגם היא בדיכאון,נסו-כל אחת-לחשוב על דברים טובים של השנייה...הרי על זה בנויה כל חברות, לא? כל חברות טובה בנויה על התכונות הטובות והתכונות המשותפות של האנשים!
אם אתן חברות טובות (כמו שאתן נשמעות) בטוח תוכלו למצוא לפחות מספר קטן של תכונות
לכל אחת, אתן יכולות גם לבחור תכונה שהייתן רוצות,להאמין בהן,לשאוף אליהן ולפעול (ברצינות) כדי להשיגן.
יש לך חברה ואני בטוחה שיותר מאחת,אם לא היית מוכשרת במשהו או אם לא היו לך תכונות מיוחדות איך יש לך חברה? עובדה-החברה שלך כן חשבה שיש לך תכונות טובות...
ולסיום איך את מעזה לומר שאת לא חכמה! את חכמה ועוד איך! אולי את לא חכמה במקצוע או במקצועות מסויימים,אבל בשאר את חכמה,ואל תעזי להגיד לי שלא, אל תשקרי!
אמרת שאת לא נוהגת לשחרר דברים מליבך,וזה לא טוב, זה לא טוב לאגור דברים בלב ולא לשחררם (יכול להיות שדברים אלו,שננעלו בליבך ורצו לצאת החוצה ולא נתת להם, הם אלו שגרמו לדיכאונך)..
אז להתראות ותהיי משוחררת...
