חזרתי אחרי העדרות ממושכת, אשמח אם תקראו..

היי בנות.. לא הייתי כאן המווווון זמן כי היו לי ים דברים על הראש... אני שמחה לראות פה פרצופים חדשים ומבטיחה לנסות לעזור לכל מי שצריכה.. (: ובכן.. יש לי איזה עוד השתפכות יצירתית, משהו שיוצא בלי המון מחשבה, מהלב כזה. אני מקווה שתאהבו ושכל אחת תוכל איפשהו להזדהות ולמצוא את עצמה קצת במה שאספר. ובכן.. החיים מחייכים אליי. 5 חודשים והדברים השתנו מהקצה אל הקצה. יש לי עבודה, חברות מצחיקות, שמחת חיים, מוטיבציה בשחקים ותאוותנות לטעום ממה שהעתיד עוד ייזמן לי. קשה לי לרגע לקלוט איפה הייתי לפני זה. שבר כלי של ממש. כמו איזה ציפור שלקחו לה את הכנפיים והיא לא יכולה ללמוד ללכת. אני חושבת על זה ונהיית לי צמרמורת, מחליא אותי המקום ההזוי והנורא הזה שדחקתי את עצמי אליו "בשם האהבה". זה היה כל כך חולה.. פשוט פוגרום. אין איך להגדיר את זה. אני זוכרת שסבלתי מבעיות כמו דופק מואץ, התעלפויות, מחזור חודשי שהיה משבית אותי, אנמיה, כאבי ראש, חולשה ושלשולים חריפים בלי קשר למה שאכלתי. חשבתי שזה כלום. שככה זה בגיל הזה, הגוף קצת משתגע. אבל הכל בעצם קרה בגלל הסטרס המטורף שהגוף שלי הושפע ממנו. אתן בכלל לא קולטות מה עברתי... כל יום בלעדיו, כל יום שהוא זלזל בי ופגע בי היה פשוט יום של סבל, של כאבי תופת פיזיים, של כעס, עצבים, לחץ מטורף... כמה פחדתי להיות בלעדיו. הייתי תלויה בטלפון שלו. כאילו אם הוא לא מתקשר- קרה לו משהו! משהו נורא! לא הצלחתי בחלומות הכי גרועים לשער בנפשי מה אעשה בלעדיו. הוא היה שם תמיד, איפשהו ברקע.. וכשהתחלנו לצאת הוא הפך למרכז עולמי. הזנחתי את המשפחה המדהימה שלי, לא רציתי להכיר אנשים חדשים, הייתי מתזמנת את עצמי ומרשה לעצמי רק את הדברים שהיו מתאימים "לנו". אבל בפועל, ידעתי. ידעתי שאני שבויה שלו. שבויה בקסם המטורף שלו, במילים.. במגע.. במחשבה האווילית שהוא "כל כך מיוחד" וש"אין אף אחד כמותו" וכמובן "שבלעדיו, אני לא אני". הבאתי את עצמי למצבי קיצון. הגוף שלי כבר אותת לי, כאילו ממש אמר לי שהוא לא מסוגל יותר לסבול את הלחץ הנוראי הזה שכפיתי עליו בגלל האדם הזה ששלט ברגשות שלי. הפכתי לבן אדם כל כך סגור... הייתי בשפל כל כך נמוך.. ואז הגיעה הפרידה המיוחלת. וכאן אני פונה לכל בחורה שפוחדת להיפרד ממישהו/משהו: אל תפחדי. פשוט א-ל. בגלל הפחד הזה פספסתי שנה מהחיים שלי. שנה שהייתה אמורה להיות מהיפות בחיי. בגלל הפחד הזה איבדתי את הזהות שלי, את שמחת החיים שלי, את הייחוד והאופי שלי. איבדתי את עצמי בגלל פחד לאבד מישהו. ואחריו... הייתי לבד. אח.. כמה פחדתי מהלבד הזה. זה היה נראה לי כמו איזה מטלה, "להעסיק את עצמי". איך אני מעסיקה את עצמי לעזאזל?! הייתי שואלת לעיתים תכופות בראשי. מה עושים עכשיו?!?! הייתי ממשיכה וחופרת לעצמי בפצעים הפתוחים. נוברת בהם עמוק יותר ומגיעה לרבדים חדשים של כאב. שום דבר בי לא התאחה. הרגשתי כמו חיה פצועה שרואה את הטורף שלה מרחוק, מנסה להשתולל ולהתנגד אבל כבר אין לה כוח. לא יכולתי למנף את עצמי לשום מקום. אפילו לא מצאתי לנכון להעריך את הזמן הפנוי המדהים הזה שקיבלתי כדי להשקיע בעצמי, לעשות מה שאני אוהבת ולחזור לחיק האנשים שאוהבים אותי באמת. לקח לי זמן. והיום אני פשוט בן אדם אחר. זו לא עוד קלישאה מטומטמת. זה קרה לי באמת. נהיה לי בזכות האדם המקולל הזה, סטנדרט לאנשים שמקיפים אותי. למדתי לבחור אותם אחד אחד, בפינצטה של ממש... ולהיזהר מאוד. כמו ללכת על ביצים עם נעלי ריקוד. למדתי להירגע. החזרתי לעצמי את השלווה שלי לאט לאט.. שמתי לעצמי מטרות שאני רוצה לכבוש. התחלתי להרים את הראש.. ממש כמו חמנייה שמתרוממת בזכות השמש- אהוביי היו השמש שלי. הם, האנשים שתמיד הזנחתי בגללו, שראו אותי הורסת את עצמי במו ידיי ולא יכלו לעזור לי- רק הם קיבלו אותי ואהבו אותי ללא תנאי.. רק הם היו שם בשבילי ורק עליהם אני כל כך סומכת. על המשפחה שלי. לא חיפשתי חבר אחריו. גם לא סטוץ. לא רציתי ששוב יהיה כאן מישהו שיעזור לי ללקק את הפצעים. רציתי להתמודד לבד. וזה היה כל כך מפחיד... אין לכן מושג איזה אתגר זה היה בשבילי להגיד את המשפט "אני לא תלויה באנשים יותר, הדבר הכי חשוב לי הוא אני". פחדתי מהלבד הזה, שיהיה לי ריק, שיהיה לי רע... עוד הייתי תקועה בחשיבה ילדותית מפגרת. עכשיו אני רואה את התקופה הזאת כמתנה מדהימה- תקופה שבה גדלתי והתפתחתי המון.. תקופה שהחזרתי לעצמי את הכוחות שלי. רק כשהייתי עם עצמי יכולתי לראות איזה נזק נעשה לי. עוד יותר היה קשה לקלוט את העובדה הקשה שאני היא זו שאפשרה לכל זה לקרות, יכולתי לעשות בחירות אחרות, יכולתי להיות היום שונה... אבל הנה אני כאן. הרבה אחריו, ועם עוד הרבה לפניי. רוצות לדעת מה קרה לי? שחררתי את הפקק הזה, את המחסום! פרצתי גבולות נפשיים והגעתי לעוצמות שיכולתי לדמיין אותן רק בחלומות!! אף אחד לא מצליח להכאיב לי יותר. אין אתגר קשה מדי ואין מכשול גבוה מדיי עבורי. אני מרגישה כל כך יפה. כאילו יש בי משהו זורח.. כמו שמש, כמו איזה קרן אור חדה וברורה שלא נעצרת אף פעם. הכל קרה כי הבנתי את עצמי. לקחו הרבה שנים ועברתי חוויות מזעזעות שהסתיימו בפרידה מוחצת וקשה, אבל רק בזכותם הבנתי הכל. אנשים חיוביים באים אליי.. אני לא מחפשת אותם, הם באים לבד. אני כל כך רגועה, כל כך מחושבת וכל כך חזקה עד כדי כך שאני מרגישה לפעמים שזה לא אמיתי, שאין מצב שאלה החיים שלי.. אין מצב שאני ממגנטת אליי את כל הדברים הטובין האלה!!! אני כבר לא מפחדת לאבד שום דבר ואף אחד..הפחד הזה לא קיים יותר. נמחק מהלקסיקון. הכל קרה כי הבנתי שהפחד האמיתי שלי הוא מזה שאאבד את עצמי. אני כל כך מאושרת בנות... ויודעת שההגה נמצא עכשיו ותמיד היה בידיים שלי... אני לא מצליחה אפילו לנסות להעביר לכן את תחושת הסיפוק שלי מעצמי וממה שיצרתי. המסר היחיד שלי אליכן הוא שתתרכזו בעצמכן, במה שטוב לכן, ואל תשכחו שתמיד אתן יכולות לשנות הכל- לטוב או לרע. השליטה בחיים שלכן נמצאת אצלכן בידיים! והחיים שלכן יפים ויקרים מדי מכדי שתבזבזו אותם על אנשים קטנים ועלובים או על מצבים טיפשיים. תהנו מכל רגע, כי כל דקה שיש לכן לא תחזור... תהיו נאמנות לעצמכן ותרשו לכאב שחוויתן בעבר להקהות ולהתפוגג לו...תנו לעצמכן לפרוח וחייכו- כי מגיע לכן. זה לא קשור בגבר זה או אחר. זה קשור בנו, בכמה שאנחנו יפות, מדהימות ומאושרות בזכות עצמנו... ובעיקר- בזה שהאושר שלנו תלוי ר-ק אבל ר---ק בנו. מקווה שנהנתן, אוהבת כל אחת ואחת מכן, באמת. Me

שלום

שלום ל זה טוב שיש לך את הסיפור משלך מה שמובן שיש לך תהליך מסוים ש בארך כולם עוברים אותו מהב"ס עד בניית החיים לכן יש אנשי לא בהשמתינו שמושפים אלינו ולא לחשוב בניגוד עדיף בלאט אולי אפילו לקבל מהם עזרה או תוך התנועת הבירור להירחק ולהיות בחיי ובסביבה המתאימה יש לך עבודה, חברות מצחיקות, שמחת חיים, מוטיבציה בשחקים ותאוותנות לטעום ממה שהעתיד עוד ייזמן לי.-משה כתוב זה טוב כי בערך כ"כה צריך ליהות את כותבת על מישהו ספציפי שהית תלויה בטלפון וכול זמן אם צלצולים ודאגות עלו למרות שהית ליצור קשר איתו בלבד ותוך שיחות לשיים באיזה שהסכמה מסוימת להמשיך ליות בקשר או עזיבה אנו לפעמים מגעים לאיזה שסוגי מצבים מכול מני הסיבות ש כקה ליות שלחץ זה מיהמצבים כמו לריבות או פרובוקטיבי אחר והרגישות שלך מובן שגורמת לך להרגיש לכתוב מיכתב כזה ולהוביל למצב כמו פה לפשות ולהרגיש ברבים למרות היו הכוונות שלפגוש או להכיר אנשים אם יש צורך או להיתחלק בדיעה ומה שנישאר להמלצות של לינות לחייך ולהמשיך שאחרי כול משפט וואדי ותודה

וואוו וואוו וואוו ועוד פעם וואוו

הצגת פה מיקרה שאני חושבת שכמעט כל בחורה עברה במעט . המסר שהעברת פה הוא כ"כ נכון יש כל כך הרבה בנות שפשוט פוחדות להיות לבד וחושבות שהם צריכות גבר בשביל להרגיש טוב עם עצמם לא הבנתי אם זה היה סיפור אמיתי או לא , אבל אם כן אני פשוט מעריצה אותך שתיעלת את הפרידה הזאת לחזק את עצמך ולעלות למעלה ולא נתת לעצמך ליפול ישר כוח


" אפשר לחיות חיים שלמים על יד , אבל אני מגיע לי יותר "

לכותבת המדהימה!

אין לי מושג איך להגיד לך את זה אז אני יילך על זה ישר: את פשוט מדהימה!!!! אין כמו בנות עצמאיות חכמות ובטוחות בעצמם שיודעות איך להתגבר על מכשולים ולהעיף לעזאזל בחורים לא שווים.... אני מחזיק ממך ואני חושב שגם כל מי שקרא את הסיפור חושב כמוניי אם תרצי להיות בקשר תשאירי לי מייל אני יהיה יותר משמח להכיר את האישיות שמאחורי כל הקטעים היפים שאת מפרסמת....

איזה כיף לקרוא...

העלית לי חיוך לפנים שמחה לשמוע מותק ... ובהחלט לא היית פה מלא זמן. טוב לדעת שבזמן הזה עשית ופעלת למען עצמך . צפרדע חכמה כתבה לי פעם - פחד= דחף. או שהפחד דוחף אותנו לעשות דברים ומניע אותנו קדימה או שהפחד מונע, מושך למטה . הכל עניין של בחירה והסתכלות. הכל הרי בראש .... אנחנו מחליטים. אבל לפעמים, פשוט קשה לראות ולהרגיש כך . שמחה לשמוע שטוב לך , שהכל מסתדר עכשיו, ושדברים נהיו ורודים . לצאת מהחושך אל האור . מאחלת לך המון בהצלחות בהמשך דרכך ובכיבוש המטרות . חשוב להגדיר את המטרות , כדי שהכיבוש יהיה יעיל. שבוע מופלא

התגעגעתי אלייך..

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
שיחת בנות
בחר
בחר