מוזר..

מוזר..

זה מסכם את התחושה שלי בזמן האחרון.. זה מצחיק עוד פחות מחצי שנה אני מתגייסת נשמע הגיוני בכלל?? עוד פחות מחצי שנה מסיבת סיום, פרידה מביה"ס.. וסוףסוף פרידה מאנשים מסוימים. שלא, זה בסדר, אתם לא חייבים לשמור על קשר.. ועם כל ההתרגשות, יש איזשהו פחד כזה, וגם עצב מוזר שנמהל באושר הגדול.. ולא חשבתי שאני ירגיש ככה, אני באמת מפחדת לחשוב מה יהיה בעוד חצי שנה..איפה אני אהייה לאיזה תפקיד אני יגיע, מה מכינים לי החיים. וכלום לא בטוח, ואני לא אוהבת את החוסר שליטה הזה שאני מרגישה כשאני חושבת על העתיד שלי.. תמיד הכל היה נראה לי כל כך פשוט, כאילו העתיד שלי מטווה וברור, ובכלל עכשיו אני לא בטוחה מה אני רוצה בכלל, החלומות השתנו, הרצונות השתנו ואני נותרתי מבולבלת.. עוד חצי שנה אה?? בעצם, פחות.. וכל מה שנותר לי לעשות זה לחכות ולראות לאן החיים יובילו אותי.. שבוע מקסים..

מורי....

אני מנסה להיזכר בתקופה ההיא - שאת כיום נמצאת בה גמני הייתי מבולבלת , כי כמה ש"ידעתי" על הצבא- לא ידעתי כלום . לשמוע סיפורים- זה עדיין לא לדעת יש דברים שצריך לחוות כדי להבין . זה נורמלי.. הצבא הוא מערכת ענקית , שכל כך פשוט להתבלבל בה , לטעות בה ללכת לכיוון ההפוך ליפול ברשת להאמין למי שלא צריך להגיד מילה לא במקום ולחטוף כהוגן . הכללים בצבא שונים מכל מסגרת שאי פעם היית בה- לטוב ולרע . אני מאמינה שהכל עניין של גישה . החברות שלי בטח יגידו עכשיו - "יופי יערה, חוכמה גדולה .... את קיבלת מה שרצית בצבא " נכון- הגעתי לאן שרציתי בצבא , האומנם? היה כל כך פשוט?! הצבתי לעצמי מטרות מאוד ברורות - לאן אני רוצה להגיע, איך? מתי ? ולאט לאט- "קטפתי" את היעדים , כל פעם עוד צעד בדרך ליעד . אני זו דוגמא לאדם שהרצון , נחישות , אמונה עצמית וההתמדה הביאו אותו לאן שהחלום והנשמה קיוותה . רק תרצי, תילחמי על רצונותייך - והשמיים הם הגבול . שוב- הצבא הוא לא מקום פשוט , צריך לדעת על מה להתעקש , למי לפנות וכמובן- לשמור על איפוק . הבילבול- בקרוב יתבהר לך ... הכאפה של הצבא - מעירה אותך מאוד מהר ..... בהצלחה לך מורי, בכל אשר תבחרי . לכי עם הלב ... מה הוא אומר לך ? לפעמים אנשים אחרים סתם מבלבלים בשכל - גם אם "יש להם ניסיון" .... אני הקשבתי ללב - והגעתי לאן שהנשמה קיוותה . בהצלחה לך במסע הארוך והמחשל הזה אם את צריכה יש את מי לשאול

מורי

התחלה חדשה, הא? אין דרך לעצור את הזמן, בין אם את רוצה או לא. לא נותר לך רק לחכות. אל תעשי את זה. אל תיתני לחיים להוביל אותך בעצמם. קחי אחריות, תעשי מה שאת רוצה לעשות. תחליטי את איזה תפקיד את רוצה. מה יהיה בעתיק הקרוב, או הרחוק. שלא יכתיבו לך את החיים! תכתיבי אותם בעצמך. בנתיים זו בהחלט תהיה תקופה מוזרה. למה ציפית? 12 שנים למדת, ופתאום לעזוב את כל החברים, ואת כל הסדר הקבוע שעל פיו חיית כל כך הרבה זמן? בטח שזה לא פשוט, לא רגיל. נסי לסדר דברים בראש שלך, נצלי את התקופה הזו של החצי שנה (בערך) ותהני. את לא לבד בעולם, יש לך הרבה אנשים שאוהבים אותך, שיעזרו לך. כשתגיעי כבר לצבא, כל הלחץ יעלם ותיראי שלא היה לך בכלל ממה לפחד. העיקר שתתפסי שליטה על החיים שלך. זה לא יקרה ביום, או בשבוע. יקח זמן, אבל בסופו של דבר את תביני, ותהיי מסוגלת להחליט החלטות נכונות. המון המון בהצלחה :) אוהבת :)
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
שיחת בנות
בחר
בחר