המכתב שלא יישלח.

יואב. מוזר לי. עברו כבר ארבעה חודשים ועדיין מוזר לי לקרוא לך ככה. הרי, אתה האהוב שלי, הקטין שלי. אבל זה בסדר, אני מתרגלת. בכל זאת, כבר אין לי שום סיבה שבגללה אני צריכה לפנות אליך ככה. אין לי שום סיבה לפנות אליך בכלל. עצוב לי אתה יודע? בסיוטים הכי גרועים שלי לא דמייני שככה זה ייגמר בינינו. טוב, לא דמיינתי שזה ייגמר בכלל. אבל היה לי ברור שבסופו של דבר זה יקרה, פשוט לא ככה. אתה פגעת בי. אני לא מפחדת לומר את זה. הבנתי הרבה דברים אחרי הנסיעה הזאת. היה לי טוב איתך, באמת. אהבתי אותך יותר מהכל, וגם אתה אותי. הרגשתי שיש לי בשביל מה לקום בבוקר, גם אם אתה רחוק. ואפילו שהיית רחוק, תמיד היית איתי. כשאני מסתכלת אחרוה לתקופה שבה היינו יחד- היא נראית לי כמו חלום. אבל, ואני מצטטת- "אף פעם פעם לא יחזור". ואני לאט לאט מתחילה להפנים את זה. מה שהיה, היה, והיה נפלא. ומה שיהיה, כבר לא קשור אליך. ומה שעכשיו- זה רק בשליטתי. אני לא התגברתי עליך. אפילו לא במעט. אבל אני כן המשכתי הלאה. ואם אתה לא מסוגל להבחין בהבדל זו הבעיה שלך ורק שלך. אני ממשיכה הלאה. מניחה אותך מאחור. וברור לי, שזו לא החלטה שאני יכולה יום אחד ככה לקום ולהחליט. עוד יבואו לילות של בכי, עוד יבואו זכרונות מתוקים וצורבים יחד, עוד יבואו ימים קשים. אבל גם אותם אני אעבור. בשנה שעברה, ממש באותה התקופה, בימים אלה ממש, הגעתי לנקודת השבירה. בגללו. לא ראיתי איך אני ממשיכה הלאה, והנה- פחות משבוע אחרי, הגעת אתה ומילאת את החיים שלי באור. אז הפעם, שנה אחרי, אני לא אשבר. ההפך, אני אקח את הנקודה הזו, ומכאן רק אעלה. ואם חשבת שאני הולכת להציג אותך בתור הרע. שרק פגע. אתה טועה. עשיתי את זה פעם אחת וזה הספיק. זו לא הדרך להתמודד עם המצב. אבל גם אל תחשוב שיצאת שה תמים. אתה שיקרת לי. ועל זה אני לא אסלח לך לעולם. אתה אמרת דברים, שאני לא מסוגלת לשכוח, וגם לא לסלוח. אין טעם לצטט. מה שנאמר נאמר. אני רק מקווה שאתה יודע כמה פגעת. ובאשר לך, אני באמת מאחלת לך רק טוב. כי כן מגיע לך בסופו של דבר. אבל יחד עם זה, אני מאחלת לך, שתפגוש מישהי, שתתפוס אותך כל כך חזק שכל העולם שלך יתהפך. פי 10 מאיך שהוא התהפך כשפגשת אותי. ואז, כשתרגיש שאתה כבר נשרף מבפנים מרוב אהבה אליה, אז היא תשבור לך את הלב. ואני לא מאחלת לך את כל זה כדי שיכאב לך, או כדי לנקום, אלא כדי שתבין שהדרך שבה נהגת בי הייתה מלוכלכת ומכאיבה. שתבין שזה לא קל לאחות לב שבור, זה לא קל להתגבר. אני באמת מקנאה בך. איך אתה עובר את גיל ההתבגרות כהרתקאה אחת גדולה, שכולה כיף אחד גדול. אבל זה שעד היום לא הרגשת מעולם דחיה, ותמיד הצלחת להשיג את מה שרצית, לא מבטיח לך כלום לגביי העתיד. וכשזה ישתנה, אתה תזדעזע, ואתה תיזכר בי, ומה עשית לי. אז תודה. ולא תודה. אני אוהבת אותך, אבל כועסת. לא שונאת, מעולם לא שנאתי, ואני מקווה שאתה יודע שזה נאמר רק מתוך כעס ועלבון. והרי, מה הייתי אמורה להגיד אחרי מה שהטחת לי בפרצוף בכזאת קלילות? הפעם, אני לא אתן ללב שלי לגבור על הראש, כי לא מגיע לך שאני בכלל אסתכל לכיוון שלך, לא אחרי מה שעשית. לא אחרי מה שאמרת. ולא, יואב, אתה לא עשית הכל כדי שלא אפגע. אתה לא. אתה עשית הכל כדי שאתה לא תיפגע. ואני טעיתי, חשבתי שתמשיך להתייחס אליי בכבוד גם אחרי שזה ייגמר. כנראה שאתה יודע להתייחס בכבוד רק כשאתה אוהב עד מעל לראש, וכשזה עובר לך, אני סתם עוד אחת שאתה יכול לזרוק לזבל ולעבור להבאה בתור. עזרת לי להבין הרבה דברים, והחשוב מביניהם, הוא שיש לי חברים כל כך טובים ואוהבים, ולא משנה כמה אני אוהבת- אני לא אתן לאפחד להרחיק אותי מהם שוב. אין לך בעלות עליי, ומעולם לא הייתה. ואתה איבדת את הזכות להחליט עליי, בשניה שנפרדנו. אז אם אני צבועה ושקרנית, כנראה ככה זה, אני לא אחזיר לך בלהגיד כמה שאתה ככה וכמה שאתה ככה. אני יודעת מה אני חושבת שאתה, ואתה יודע מה אתה בשבילי. תמיד תישאר איתי. בלב. חרוט. עמוק. "כבר היו לפניו שרבוטים במחברת ויבואו שמות אחרי" דנה .

מבינה אותך

אני כל כך מבינה אותך... את שיכתבת את כל הרגשות שלי על הדף. גרמת לי להבין את עצמי ואותו. אני מאחלת לך שליבך יתאושש במהרה, שתפגשי משהו ששווה אותך. אל תכנעי למניפולציות, תהיה חזקה

תודה..

פשוט שפוט, כל כך תודה. ואני שמחה שעזרתי לך להבין, אותך, אותו, בהצלחה גם לך. דנה .

המכתב שלא יישלח.

יואב. מוזר לי. עברו כבר ארבעה חודשים ועדיין מוזר לי לקרוא לך ככה. הרי, אתה האהוב שלי, הקטין שלי. אבל זה בסדר, אני מתרגלת. בכל זאת, כבר אין לי שום סיבה שבגללה אני צריכה לפנות אליך ככה. אין לי שום סיבה לפנות אליך בכלל. עצוב לי אתה יודע? בסיוטים הכי גרועים שלי לא דמייני שככה זה ייגמר בינינו. טוב, לא דמיינתי שזה ייגמר בכלל. אבל היה לי ברור שבסופו של דבר זה יקרה, פשוט לא ככה. אתה פגעת בי. אני לא מפחדת לומר את זה. הבנתי הרבה דברים אחרי הנסיעה הזאת. היה לי טוב איתך, באמת. אהבתי אותך יותר מהכל, וגם אתה אותי. הרגשתי שיש לי בשביל מה לקום בבוקר, גם אם אתה רחוק. ואפילו שהיית רחוק, תמיד היית איתי. כשאני מסתכלת אחרוה לתקופה שבה היינו יחד- היא נראית לי כמו חלום. אבל, ואני מצטטת- "אף פעם פעם לא יחזור". ואני לאט לאט מתחילה להפנים את זה. מה שהיה, היה, והיה נפלא. ומה שיהיה, כבר לא קשור אליך. ומה שעכשיו- זה רק בשליטתי. אני לא התגברתי עליך. אפילו לא במעט. אבל אני כן המשכתי הלאה. ואם אתה לא מסוגל להבחין בהבדל זו הבעיה שלך ורק שלך. אני ממשיכה הלאה. מניחה אותך מאחור. וברור לי, שזו לא החלטה שאני יכולה יום אחד ככה לקום ולהחליט. עוד יבואו לילות של בכי, עוד יבואו זכרונות מתוקים וצורבים יחד, עוד יבואו ימים קשים. אבל גם אותם אני אעבור. בשנה שעברה, ממש באותה התקופה, בימים אלה ממש, הגעתי לנקודת השבירה. בגללו. לא ראיתי איך אני ממשיכה הלאה, והנה- פחות משבוע אחרי, הגעת אתה ומילאת את החיים שלי באור. אז הפעם, שנה אחרי, אני לא אשבר. ההפך, אני אקח את הנקודה הזו, ומכאן רק אעלה. ואם חשבת שאני הולכת להציג אותך בתור הרע. שרק פגע. אתה טועה. עשיתי את זה פעם אחת וזה הספיק. זו לא הדרך להתמודד עם המצב. אבל גם אל תחשוב שיצאת שה תמים. אתה שיקרת לי. ועל זה אני לא אסלח לך לעולם. אתה אמרת דברים, שאני לא מסוגלת לשכוח, וגם לא לסלוח. אין טעם לצטט. מה שנאמר נאמר. אני רק מקווה שאתה יודע כמה פגעת. ובאשר לך, אני באמת מאחלת לך רק טוב. כי כן מגיע לך בסופו של דבר. אבל יחד עם זה, אני מאחלת לך, שתפגוש מישהי, שתתפוס אותך כל כך חזק שכל העולם שלך יתהפך. פי 10 מאיך שהוא התהפך כשפגשת אותי. ואז, כשתרגיש שאתה כבר נשרף מבפנים מרוב אהבה אליה, אז היא תשבור לך את הלב. ואני לא מאחלת לך את כל זה כדי שיכאב לך, או כדי לנקום, אלא כדי שתבין שהדרך שבה נהגת בי הייתה מלוכלכת ומכאיבה. שתבין שזה לא קל לאחות לב שבור, זה לא קל להתגבר. אני באמת מקנאה בך. איך אתה עובר את גיל ההתבגרות כהרתקאה אחת גדולה, שכולה כיף אחד גדול. אבל זה שעד היום לא הרגשת מעולם דחיה, ותמיד הצלחת להשיג את מה שרצית, לא מבטיח לך כלום לגביי העתיד. וכשזה ישתנה, אתה תזדעזע, ואתה תיזכר בי, ומה עשית לי. אז תודה. ולא תודה. אני אוהבת אותך, אבל כועסת. לא שונאת, מעולם לא שנאתי, ואני מקווה שאתה יודע שזה נאמר רק מתוך כעס ועלבון. והרי, מה הייתי אמורה להגיד אחרי מה שהטחת לי בפרצוף בכזאת קלילות? הפעם, אני לא אתן ללב שלי לגבור על הראש, כי לא מגיע לך שאני בכלל אסתכל לכיוון שלך, לא אחרי מה שעשית. לא אחרי מה שאמרת. ולא, יואב, אתה לא עשית הכל כדי שלא אפגע. אתה לא. אתה עשית הכל כדי שאתה לא תיפגע. ואני טעיתי, חשבתי שתמשיך להתייחס אליי בכבוד גם אחרי שזה ייגמר. כנראה שאתה יודע להתייחס בכבוד רק כשאתה אוהב עד מעל לראש, וכשזה עובר לך, אני סתם עוד אחת שאתה יכול לזרוק לזבל ולעבור להבאה בתור. עזרת לי להבין הרבה דברים, והחשוב מביניהם, הוא שיש לי חברים כל כך טובים ואוהבים, ולא משנה כמה אני אוהבת- אני לא אתן לאפחד להרחיק אותי מהם שוב. אין לך בעלות עליי, ומעולם לא הייתה. ואתה איבדת את הזכות להחליט עליי, בשניה שנפרדנו. אז אם אני צבועה ושקרנית, כנראה ככה זה, אני לא אחזיר לך בלהגיד כמה שאתה ככה וכמה שאתה ככה. אני יודעת מה אני חושבת שאתה, ואתה יודע מה אתה בשבילי. תמיד תישאר איתי. בלב. חרוט. עמוק. "כבר היו לפניו שרבוטים במחברת ויבואו שמות אחרי" דנה .

שאלה?

נורא מצטערת שנפרדת ממנו אבל בסוף יעבור ההיתי רוצה לשאול עד כמה ההיתם רחוקים ונפרדתם בגלל המרחק? כי יש מישהו שאני די רוצה אבל אני מפחדת שזה יגמר מהר בגלל המרחק הגדול.

היי רות.

אני גרה בכפ"ס. הוא בערד. כמה זה רחוק? 3 שעות נסיעה באוטובוס. האם זה עבד? בהחלט. האם המרחק הפריע? כן. האם המרחק עשה טוב? כן. האם המרחק הוא זה שהרס? כן. תני לזה סיכוי, הכי הרבה- זה ייגמר. ואולי הפרידה תהיה כואבת, אבל לפחות תדעי שניסית. במבט לאחור, כשהתלבטתי אם לתת לזה צ'אנס או לא, אני מאושרת שבחרתי כן. בהצלחה, תעדכני. דנה .

תודה:]

תודה שענית ואולי ננסה כבר ותנסי לשכוח אותו בסה"כ כל הפרידות הן קשות אבל צריכים להמשיך אלה.

המכתב שלא יישלח.

יואב. מוזר לי. עברו כבר ארבעה חודשים ועדיין מוזר לי לקרוא לך ככה. הרי, אתה האהוב שלי, הקטין שלי. אבל זה בסדר, אני מתרגלת. בכל זאת, כבר אין לי שום סיבה שבגללה אני צריכה לפנות אליך ככה. אין לי שום סיבה לפנות אליך בכלל. עצוב לי אתה יודע? בסיוטים הכי גרועים שלי לא דמייני שככה זה ייגמר בינינו. טוב, לא דמיינתי שזה ייגמר בכלל. אבל היה לי ברור שבסופו של דבר זה יקרה, פשוט לא ככה. אתה פגעת בי. אני לא מפחדת לומר את זה. הבנתי הרבה דברים אחרי הנסיעה הזאת. היה לי טוב איתך, באמת. אהבתי אותך יותר מהכל, וגם אתה אותי. הרגשתי שיש לי בשביל מה לקום בבוקר, גם אם אתה רחוק. ואפילו שהיית רחוק, תמיד היית איתי. כשאני מסתכלת אחרוה לתקופה שבה היינו יחד- היא נראית לי כמו חלום. אבל, ואני מצטטת- "אף פעם פעם לא יחזור". ואני לאט לאט מתחילה להפנים את זה. מה שהיה, היה, והיה נפלא. ומה שיהיה, כבר לא קשור אליך. ומה שעכשיו- זה רק בשליטתי. אני לא התגברתי עליך. אפילו לא במעט. אבל אני כן המשכתי הלאה. ואם אתה לא מסוגל להבחין בהבדל זו הבעיה שלך ורק שלך. אני ממשיכה הלאה. מניחה אותך מאחור. וברור לי, שזו לא החלטה שאני יכולה יום אחד ככה לקום ולהחליט. עוד יבואו לילות של בכי, עוד יבואו זכרונות מתוקים וצורבים יחד, עוד יבואו ימים קשים. אבל גם אותם אני אעבור. בשנה שעברה, ממש באותה התקופה, בימים אלה ממש, הגעתי לנקודת השבירה. בגללו. לא ראיתי איך אני ממשיכה הלאה, והנה- פחות משבוע אחרי, הגעת אתה ומילאת את החיים שלי באור. אז הפעם, שנה אחרי, אני לא אשבר. ההפך, אני אקח את הנקודה הזו, ומכאן רק אעלה. ואם חשבת שאני הולכת להציג אותך בתור הרע. שרק פגע. אתה טועה. עשיתי את זה פעם אחת וזה הספיק. זו לא הדרך להתמודד עם המצב. אבל גם אל תחשוב שיצאת שה תמים. אתה שיקרת לי. ועל זה אני לא אסלח לך לעולם. אתה אמרת דברים, שאני לא מסוגלת לשכוח, וגם לא לסלוח. אין טעם לצטט. מה שנאמר נאמר. אני רק מקווה שאתה יודע כמה פגעת. ובאשר לך, אני באמת מאחלת לך רק טוב. כי כן מגיע לך בסופו של דבר. אבל יחד עם זה, אני מאחלת לך, שתפגוש מישהי, שתתפוס אותך כל כך חזק שכל העולם שלך יתהפך. פי 10 מאיך שהוא התהפך כשפגשת אותי. ואז, כשתרגיש שאתה כבר נשרף מבפנים מרוב אהבה אליה, אז היא תשבור לך את הלב. ואני לא מאחלת לך את כל זה כדי שיכאב לך, או כדי לנקום, אלא כדי שתבין שהדרך שבה נהגת בי הייתה מלוכלכת ומכאיבה. שתבין שזה לא קל לאחות לב שבור, זה לא קל להתגבר. אני באמת מקנאה בך. איך אתה עובר את גיל ההתבגרות כהרתקאה אחת גדולה, שכולה כיף אחד גדול. אבל זה שעד היום לא הרגשת מעולם דחיה, ותמיד הצלחת להשיג את מה שרצית, לא מבטיח לך כלום לגביי העתיד. וכשזה ישתנה, אתה תזדעזע, ואתה תיזכר בי, ומה עשית לי. אז תודה. ולא תודה. אני אוהבת אותך, אבל כועסת. לא שונאת, מעולם לא שנאתי, ואני מקווה שאתה יודע שזה נאמר רק מתוך כעס ועלבון. והרי, מה הייתי אמורה להגיד אחרי מה שהטחת לי בפרצוף בכזאת קלילות? הפעם, אני לא אתן ללב שלי לגבור על הראש, כי לא מגיע לך שאני בכלל אסתכל לכיוון שלך, לא אחרי מה שעשית. לא אחרי מה שאמרת. ולא, יואב, אתה לא עשית הכל כדי שלא אפגע. אתה לא. אתה עשית הכל כדי שאתה לא תיפגע. ואני טעיתי, חשבתי שתמשיך להתייחס אליי בכבוד גם אחרי שזה ייגמר. כנראה שאתה יודע להתייחס בכבוד רק כשאתה אוהב עד מעל לראש, וכשזה עובר לך, אני סתם עוד אחת שאתה יכול לזרוק לזבל ולעבור להבאה בתור. עזרת לי להבין הרבה דברים, והחשוב מביניהם, הוא שיש לי חברים כל כך טובים ואוהבים, ולא משנה כמה אני אוהבת- אני לא אתן לאפחד להרחיק אותי מהם שוב. אין לך בעלות עליי, ומעולם לא הייתה. ואתה איבדת את הזכות להחליט עליי, בשניה שנפרדנו. אז אם אני צבועה ושקרנית, כנראה ככה זה, אני לא אחזיר לך בלהגיד כמה שאתה ככה וכמה שאתה ככה. אני יודעת מה אני חושבת שאתה, ואתה יודע מה אתה בשבילי. תמיד תישאר איתי. בלב. חרוט. עמוק. "כבר היו לפניו שרבוטים במחברת ויבואו שמות אחרי" דנה .

אמרתי לך כבר שאני אוהבת אותך?... גיבורה שלי. נ.ב.: מצפה לראות אותך בקרוב!!!11 דברי איתי יפה.

ענברי שלי,

תודה. תודה. תודה. ושוב תודה. אני אוהבת אותך כל כך. כל כך. דנה .

המכתב שלא יישלח.

יואב. מוזר לי. עברו כבר ארבעה חודשים ועדיין מוזר לי לקרוא לך ככה. הרי, אתה האהוב שלי, הקטין שלי. אבל זה בסדר, אני מתרגלת. בכל זאת, כבר אין לי שום סיבה שבגללה אני צריכה לפנות אליך ככה. אין לי שום סיבה לפנות אליך בכלל. עצוב לי אתה יודע? בסיוטים הכי גרועים שלי לא דמייני שככה זה ייגמר בינינו. טוב, לא דמיינתי שזה ייגמר בכלל. אבל היה לי ברור שבסופו של דבר זה יקרה, פשוט לא ככה. אתה פגעת בי. אני לא מפחדת לומר את זה. הבנתי הרבה דברים אחרי הנסיעה הזאת. היה לי טוב איתך, באמת. אהבתי אותך יותר מהכל, וגם אתה אותי. הרגשתי שיש לי בשביל מה לקום בבוקר, גם אם אתה רחוק. ואפילו שהיית רחוק, תמיד היית איתי. כשאני מסתכלת אחרוה לתקופה שבה היינו יחד- היא נראית לי כמו חלום. אבל, ואני מצטטת- "אף פעם פעם לא יחזור". ואני לאט לאט מתחילה להפנים את זה. מה שהיה, היה, והיה נפלא. ומה שיהיה, כבר לא קשור אליך. ומה שעכשיו- זה רק בשליטתי. אני לא התגברתי עליך. אפילו לא במעט. אבל אני כן המשכתי הלאה. ואם אתה לא מסוגל להבחין בהבדל זו הבעיה שלך ורק שלך. אני ממשיכה הלאה. מניחה אותך מאחור. וברור לי, שזו לא החלטה שאני יכולה יום אחד ככה לקום ולהחליט. עוד יבואו לילות של בכי, עוד יבואו זכרונות מתוקים וצורבים יחד, עוד יבואו ימים קשים. אבל גם אותם אני אעבור. בשנה שעברה, ממש באותה התקופה, בימים אלה ממש, הגעתי לנקודת השבירה. בגללו. לא ראיתי איך אני ממשיכה הלאה, והנה- פחות משבוע אחרי, הגעת אתה ומילאת את החיים שלי באור. אז הפעם, שנה אחרי, אני לא אשבר. ההפך, אני אקח את הנקודה הזו, ומכאן רק אעלה. ואם חשבת שאני הולכת להציג אותך בתור הרע. שרק פגע. אתה טועה. עשיתי את זה פעם אחת וזה הספיק. זו לא הדרך להתמודד עם המצב. אבל גם אל תחשוב שיצאת שה תמים. אתה שיקרת לי. ועל זה אני לא אסלח לך לעולם. אתה אמרת דברים, שאני לא מסוגלת לשכוח, וגם לא לסלוח. אין טעם לצטט. מה שנאמר נאמר. אני רק מקווה שאתה יודע כמה פגעת. ובאשר לך, אני באמת מאחלת לך רק טוב. כי כן מגיע לך בסופו של דבר. אבל יחד עם זה, אני מאחלת לך, שתפגוש מישהי, שתתפוס אותך כל כך חזק שכל העולם שלך יתהפך. פי 10 מאיך שהוא התהפך כשפגשת אותי. ואז, כשתרגיש שאתה כבר נשרף מבפנים מרוב אהבה אליה, אז היא תשבור לך את הלב. ואני לא מאחלת לך את כל זה כדי שיכאב לך, או כדי לנקום, אלא כדי שתבין שהדרך שבה נהגת בי הייתה מלוכלכת ומכאיבה. שתבין שזה לא קל לאחות לב שבור, זה לא קל להתגבר. אני באמת מקנאה בך. איך אתה עובר את גיל ההתבגרות כהרתקאה אחת גדולה, שכולה כיף אחד גדול. אבל זה שעד היום לא הרגשת מעולם דחיה, ותמיד הצלחת להשיג את מה שרצית, לא מבטיח לך כלום לגביי העתיד. וכשזה ישתנה, אתה תזדעזע, ואתה תיזכר בי, ומה עשית לי. אז תודה. ולא תודה. אני אוהבת אותך, אבל כועסת. לא שונאת, מעולם לא שנאתי, ואני מקווה שאתה יודע שזה נאמר רק מתוך כעס ועלבון. והרי, מה הייתי אמורה להגיד אחרי מה שהטחת לי בפרצוף בכזאת קלילות? הפעם, אני לא אתן ללב שלי לגבור על הראש, כי לא מגיע לך שאני בכלל אסתכל לכיוון שלך, לא אחרי מה שעשית. לא אחרי מה שאמרת. ולא, יואב, אתה לא עשית הכל כדי שלא אפגע. אתה לא. אתה עשית הכל כדי שאתה לא תיפגע. ואני טעיתי, חשבתי שתמשיך להתייחס אליי בכבוד גם אחרי שזה ייגמר. כנראה שאתה יודע להתייחס בכבוד רק כשאתה אוהב עד מעל לראש, וכשזה עובר לך, אני סתם עוד אחת שאתה יכול לזרוק לזבל ולעבור להבאה בתור. עזרת לי להבין הרבה דברים, והחשוב מביניהם, הוא שיש לי חברים כל כך טובים ואוהבים, ולא משנה כמה אני אוהבת- אני לא אתן לאפחד להרחיק אותי מהם שוב. אין לך בעלות עליי, ומעולם לא הייתה. ואתה איבדת את הזכות להחליט עליי, בשניה שנפרדנו. אז אם אני צבועה ושקרנית, כנראה ככה זה, אני לא אחזיר לך בלהגיד כמה שאתה ככה וכמה שאתה ככה. אני יודעת מה אני חושבת שאתה, ואתה יודע מה אתה בשבילי. תמיד תישאר איתי. בלב. חרוט. עמוק. "כבר היו לפניו שרבוטים במחברת ויבואו שמות אחרי" דנה .

דנדיקייס שלי..

אני פשוט גאה בך, את כל כך בוגרת ומדהימה.. אוהבת המון המון.. יהיה בסדר D.

אני פשוט אוהבת אותך3>

היי רות.

אני גרה בכפ"ס. הוא בערד. כמה זה רחוק? 3 שעות נסיעה באוטובוס. האם זה עבד? בהחלט. האם המרחק הפריע? כן. האם המרחק עשה טוב? כן. האם המרחק הוא זה שהרס? כן. תני לזה סיכוי, הכי הרבה- זה ייגמר. ואולי הפרידה תהיה כואבת, אבל לפחות תדעי שניסית. במבט לאחור, כשהתלבטתי אם לתת לזה צ'אנס או לא, אני מאושרת שבחרתי כן. בהצלחה, תעדכני. דנה .

אממ גם לי יש שאלה

תראי, יש לי חבר שגר שעתיים נסיעה באוטובוס ממני. עכשיו אנחנו נפגשים פעם בשבוע אבל בגלל שזה חופש.. אני לא ממש יודעת מה יהיה בזמן לימודים וזה מפחיד אותי.. איך הסתדרתם? כמה פעמים בשבוע נפגשתם? תודה מראש, אוהבת אלמוג.

המכתב שלא יישלח.

יואב. מוזר לי. עברו כבר ארבעה חודשים ועדיין מוזר לי לקרוא לך ככה. הרי, אתה האהוב שלי, הקטין שלי. אבל זה בסדר, אני מתרגלת. בכל זאת, כבר אין לי שום סיבה שבגללה אני צריכה לפנות אליך ככה. אין לי שום סיבה לפנות אליך בכלל. עצוב לי אתה יודע? בסיוטים הכי גרועים שלי לא דמייני שככה זה ייגמר בינינו. טוב, לא דמיינתי שזה ייגמר בכלל. אבל היה לי ברור שבסופו של דבר זה יקרה, פשוט לא ככה. אתה פגעת בי. אני לא מפחדת לומר את זה. הבנתי הרבה דברים אחרי הנסיעה הזאת. היה לי טוב איתך, באמת. אהבתי אותך יותר מהכל, וגם אתה אותי. הרגשתי שיש לי בשביל מה לקום בבוקר, גם אם אתה רחוק. ואפילו שהיית רחוק, תמיד היית איתי. כשאני מסתכלת אחרוה לתקופה שבה היינו יחד- היא נראית לי כמו חלום. אבל, ואני מצטטת- "אף פעם פעם לא יחזור". ואני לאט לאט מתחילה להפנים את זה. מה שהיה, היה, והיה נפלא. ומה שיהיה, כבר לא קשור אליך. ומה שעכשיו- זה רק בשליטתי. אני לא התגברתי עליך. אפילו לא במעט. אבל אני כן המשכתי הלאה. ואם אתה לא מסוגל להבחין בהבדל זו הבעיה שלך ורק שלך. אני ממשיכה הלאה. מניחה אותך מאחור. וברור לי, שזו לא החלטה שאני יכולה יום אחד ככה לקום ולהחליט. עוד יבואו לילות של בכי, עוד יבואו זכרונות מתוקים וצורבים יחד, עוד יבואו ימים קשים. אבל גם אותם אני אעבור. בשנה שעברה, ממש באותה התקופה, בימים אלה ממש, הגעתי לנקודת השבירה. בגללו. לא ראיתי איך אני ממשיכה הלאה, והנה- פחות משבוע אחרי, הגעת אתה ומילאת את החיים שלי באור. אז הפעם, שנה אחרי, אני לא אשבר. ההפך, אני אקח את הנקודה הזו, ומכאן רק אעלה. ואם חשבת שאני הולכת להציג אותך בתור הרע. שרק פגע. אתה טועה. עשיתי את זה פעם אחת וזה הספיק. זו לא הדרך להתמודד עם המצב. אבל גם אל תחשוב שיצאת שה תמים. אתה שיקרת לי. ועל זה אני לא אסלח לך לעולם. אתה אמרת דברים, שאני לא מסוגלת לשכוח, וגם לא לסלוח. אין טעם לצטט. מה שנאמר נאמר. אני רק מקווה שאתה יודע כמה פגעת. ובאשר לך, אני באמת מאחלת לך רק טוב. כי כן מגיע לך בסופו של דבר. אבל יחד עם זה, אני מאחלת לך, שתפגוש מישהי, שתתפוס אותך כל כך חזק שכל העולם שלך יתהפך. פי 10 מאיך שהוא התהפך כשפגשת אותי. ואז, כשתרגיש שאתה כבר נשרף מבפנים מרוב אהבה אליה, אז היא תשבור לך את הלב. ואני לא מאחלת לך את כל זה כדי שיכאב לך, או כדי לנקום, אלא כדי שתבין שהדרך שבה נהגת בי הייתה מלוכלכת ומכאיבה. שתבין שזה לא קל לאחות לב שבור, זה לא קל להתגבר. אני באמת מקנאה בך. איך אתה עובר את גיל ההתבגרות כהרתקאה אחת גדולה, שכולה כיף אחד גדול. אבל זה שעד היום לא הרגשת מעולם דחיה, ותמיד הצלחת להשיג את מה שרצית, לא מבטיח לך כלום לגביי העתיד. וכשזה ישתנה, אתה תזדעזע, ואתה תיזכר בי, ומה עשית לי. אז תודה. ולא תודה. אני אוהבת אותך, אבל כועסת. לא שונאת, מעולם לא שנאתי, ואני מקווה שאתה יודע שזה נאמר רק מתוך כעס ועלבון. והרי, מה הייתי אמורה להגיד אחרי מה שהטחת לי בפרצוף בכזאת קלילות? הפעם, אני לא אתן ללב שלי לגבור על הראש, כי לא מגיע לך שאני בכלל אסתכל לכיוון שלך, לא אחרי מה שעשית. לא אחרי מה שאמרת. ולא, יואב, אתה לא עשית הכל כדי שלא אפגע. אתה לא. אתה עשית הכל כדי שאתה לא תיפגע. ואני טעיתי, חשבתי שתמשיך להתייחס אליי בכבוד גם אחרי שזה ייגמר. כנראה שאתה יודע להתייחס בכבוד רק כשאתה אוהב עד מעל לראש, וכשזה עובר לך, אני סתם עוד אחת שאתה יכול לזרוק לזבל ולעבור להבאה בתור. עזרת לי להבין הרבה דברים, והחשוב מביניהם, הוא שיש לי חברים כל כך טובים ואוהבים, ולא משנה כמה אני אוהבת- אני לא אתן לאפחד להרחיק אותי מהם שוב. אין לך בעלות עליי, ומעולם לא הייתה. ואתה איבדת את הזכות להחליט עליי, בשניה שנפרדנו. אז אם אני צבועה ושקרנית, כנראה ככה זה, אני לא אחזיר לך בלהגיד כמה שאתה ככה וכמה שאתה ככה. אני יודעת מה אני חושבת שאתה, ואתה יודע מה אתה בשבילי. תמיד תישאר איתי. בלב. חרוט. עמוק. "כבר היו לפניו שרבוטים במחברת ויבואו שמות אחרי" דנה .

לכו לעזאזל כולכם.

לא מתקרבת יותר אל בנים. פשוט לא בא לי לאמלל את עצמי שוב.

אני איתך.

או שלא?....
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
שיחת בנות
בחר
בחר