נמאס לי.

נמאס לי.

נמאס לי. נמאס לי מהלימודים. נמאס לי מהשיעורים. נמאס לי מהמבחנים, מהבחנים. נמאס לי שאנשים אומרים לי מי אני. מה אני. נמאס לי שאנשים אומרים לי מה לעשות. איך להתנהג. נמאס לי. נמאס לי שאנשים שופטים אותי. נמאס לי. נמאס לי שאני מנסה לעשות רושם, ולאף אחד לא אכפת. נמאס לי. נמאס לי. נמאס לי שאני מאוהבת, והיה משהו, ונגמר. נמאס לי, שפעם הוא היה נותן חיוך ומבט, ועוד חיוך מתקתק, ועכשיו אני צריכה להלחם בשביל לקלוט רק איזה מבט. נמאס לי. נמאס לי לראות שהוא מחובר במשך שעות, לכתוב לו, לראות שהוא משנה תמונות והודעות, מה שמוכיח שהוא שם, ולא לקבל אף פעם הודעה בחזרה. נמאס לי לבכות. נמאס לי לשמוע שירים עצובים כל הזמן. נמאס לי. נמאס לי לזיין את השכל לחברות שלי על כמה שהיה משהו, שנוצר קשר ופתאום כלום. נמאס לי. נמאס לי למחזר את המילים שלי כל הזמן, עד שהן כבר כמעט מאבדות משמעות. נמאס לי. נמאס לי שאנשים אומרים לי מה אני, ואיך אני צריכה לנהוג. נמאס לי. זוכרות אותו? אותו, שהתאהבתי. אמרתן שאני אקשור שיחה, אנסה להתקרב. מצחיק לחשוב שבהתחלה אפילו לא ידעתי את השם שלו... אז כן, התקרבתי, דיברנו במסן, עוד לא במציאות.. (אני רואה אותו יום יום [הוא בשכבה שלי] והוא יודע שזאת אני, זה לא איזה זר מהאינטרנט :|) השיחות היו מצויינות, חופשיות וקלילות, מצחיקות ונחמדות... בבצ'פר היו חילופי מבטים, חיוכים, "היי" פה ושם... ואז פתאום-טראח. הוא התחיל לנפנף אותי במסן, עד שזה הגיע להתעלמות מוחלטת מההודעות שלי. בבצ'פר אני צריכה להלחם כדי לסחוט ממנו איזה מבט, כשקודם הוא היה נותן אותו בכזאת קלות, ברצון. ועכשיו כלום. ואני רוצה לגשת לדבר איתו, עד עכשיו היססתי. אבל זה כבר מתחיל לתסכל אותי, עכשיו אני כבר לא רוצה לדבר בשביל להתקרב אליו, כמובן שגם, אבל בעיקר כדי לקבל תשובות. מה קרה פתאום? מה? נמאס לי, כל כך נמאס. הכל התקדם כל כך טוב, נראה כל כך מבטיח, ופתאום בום-הכל נעלם כלא היה. מה? מה??! עד שהצלחתי, עד שיצרתי את הקשר.. זה היה כל כך קשה, וזה כל יום עוד קשה לראות אותו מחובר, משנה את התמונות המדהימות שלו... הכאב לא מפסיק... ואתן בטח תגידו "תנסי לשכוח ממנו", אבל אני לא יכולה, רק המחשבה על זה נראית לי לא מהעולם הזה בכלל.. אני לא יכולה, אני לא יכולה בכלל לתאר את עצמי מנסה לשכוח אותו.. אני אוהבת אותו בכל הלב שלי... פשוט נמאס לי.

ענברי...

וואיי לקרוא מה שכתבת העביר בי צמרמורת.. אני כל כך מבינה אותך .. והאמת שגם לי נמאס.. כמעט מהכל.. גם לי היה משהו עם מישהו שבאיזה כמה חודשים היה מדהים ואז פתאום..הכל השתנה.. פתאום לא מדבר איתי כל כך.. לפעמים מסנן.. זה כואב זה קשה אבל אין מה לעשות.. הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לך זה שזאת תקופה.. וגם היא תעבור.. ואולי זה נראה בלתי אפשרי עכשיו .. אבל תאמיני לי .. עברתי את זה .. אולי לא לחלוטין אבל אני מרגישה יותר חזקה עכשיו.. אני יודעת שזה נדוש להגיד אבל זה הפך להיות לי למין משהו שאני תמיד אומרת לעצמי במצבים קשים כאלה- הכל לטובה! מקווה שעזרתי.. אלמוג

זה כמו לחזור אחורה.

הסיפור שלך הוא כמעט בדיוק כמו מה שקרה לי.. ו.. אני עד היום לא העזתי לשאול אותו למה הוא נפנף אותי ככה.. ואני רואה אותו יום יום בשכבה ואנחנו מתעלמים אחד מהשני.. ואת? אני לא אתן לך לעשות את אותה טעות.. ענברי? פשוט תאזרי את כל האומץ שיש לך.. לכי ודברי איתו.. לפני שיהיה מאוחר מידי.. חבל לבכות, להתמרמר..כשאת אפילו לא יודעת מה קרה באמת.. תשאלי אותו מה נהיה? ולמה הוא התרחק קצת? לפעמים שיחה אחת יכולה למנוע המון בעיות בעתיד. את הבעיה שלי כנראה לא אפתור לעולם.. אבל את עוד יכולה.. קדימה ילדה

תודה אלמוגי

לקרוא את המילים שלך נורא עזר לי, ניחם אותי, לדעת שזה קרה גם למישהי אחרת, והחיזוקים... אני מתכוונת ללכת לדבר איתו, ואת רק עוד יותר עודדת וחיזקת אותי, נתת לי עוד יותר ביטחון, ואני הולכת לעשות את זה. רק רציתי לומר תודה,באמת תודה

ענברי...

וואיי לקרוא מה שכתבת העביר בי צמרמורת.. אני כל כך מבינה אותך .. והאמת שגם לי נמאס.. כמעט מהכל.. גם לי היה משהו עם מישהו שבאיזה כמה חודשים היה מדהים ואז פתאום..הכל השתנה.. פתאום לא מדבר איתי כל כך.. לפעמים מסנן.. זה כואב זה קשה אבל אין מה לעשות.. הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לך זה שזאת תקופה.. וגם היא תעבור.. ואולי זה נראה בלתי אפשרי עכשיו .. אבל תאמיני לי .. עברתי את זה .. אולי לא לחלוטין אבל אני מרגישה יותר חזקה עכשיו.. אני יודעת שזה נדוש להגיד אבל זה הפך להיות לי למין משהו שאני תמיד אומרת לעצמי במצבים קשים כאלה- הכל לטובה! מקווה שעזרתי.. אלמוג

נכון..

גם אני חושבת שהכל לטובה.. גם לי זה הפך למאין מוטו כזה, שלפעמים באמת מצליח לנחם... אני אגש אליו, אני אברר מה העניין, ונראה מה יהיה.. מה שיהיה יהיה, מה שצריך לקרות, יקרה, ומה שלא-פשוט לא..:) אבל תמיד אפשר לקוות תודה על המילים החמות אלמוג

תודה אלמוגי

לקרוא את המילים שלך נורא עזר לי, ניחם אותי, לדעת שזה קרה גם למישהי אחרת, והחיזוקים... אני מתכוונת ללכת לדבר איתו, ואת רק עוד יותר עודדת וחיזקת אותי, נתת לי עוד יותר ביטחון, ואני הולכת לעשות את זה. רק רציתי לומר תודה,באמת תודה

מצטערת, הייתה היתבלבלות עם הכינויים..=] תודה לך דידו

נכון..

גם אני חושבת שהכל לטובה.. גם לי זה הפך למאין מוטו כזה, שלפעמים באמת מצליח לנחם... אני אגש אליו, אני אברר מה העניין, ונראה מה יהיה.. מה שיהיה יהיה, מה שצריך לקרות, יקרה, ומה שלא-פשוט לא..:) אבל תמיד אפשר לקוות תודה על המילים החמות אלמוג

בכיףף=) שיהיה בהצלחה!! ספרי איך היה

נמאס לי.

נמאס לי. נמאס לי מהלימודים. נמאס לי מהשיעורים. נמאס לי מהמבחנים, מהבחנים. נמאס לי שאנשים אומרים לי מי אני. מה אני. נמאס לי שאנשים אומרים לי מה לעשות. איך להתנהג. נמאס לי. נמאס לי שאנשים שופטים אותי. נמאס לי. נמאס לי שאני מנסה לעשות רושם, ולאף אחד לא אכפת. נמאס לי. נמאס לי. נמאס לי שאני מאוהבת, והיה משהו, ונגמר. נמאס לי, שפעם הוא היה נותן חיוך ומבט, ועוד חיוך מתקתק, ועכשיו אני צריכה להלחם בשביל לקלוט רק איזה מבט. נמאס לי. נמאס לי לראות שהוא מחובר במשך שעות, לכתוב לו, לראות שהוא משנה תמונות והודעות, מה שמוכיח שהוא שם, ולא לקבל אף פעם הודעה בחזרה. נמאס לי לבכות. נמאס לי לשמוע שירים עצובים כל הזמן. נמאס לי. נמאס לי לזיין את השכל לחברות שלי על כמה שהיה משהו, שנוצר קשר ופתאום כלום. נמאס לי. נמאס לי למחזר את המילים שלי כל הזמן, עד שהן כבר כמעט מאבדות משמעות. נמאס לי. נמאס לי שאנשים אומרים לי מה אני, ואיך אני צריכה לנהוג. נמאס לי. זוכרות אותו? אותו, שהתאהבתי. אמרתן שאני אקשור שיחה, אנסה להתקרב. מצחיק לחשוב שבהתחלה אפילו לא ידעתי את השם שלו... אז כן, התקרבתי, דיברנו במסן, עוד לא במציאות.. (אני רואה אותו יום יום [הוא בשכבה שלי] והוא יודע שזאת אני, זה לא איזה זר מהאינטרנט :|) השיחות היו מצויינות, חופשיות וקלילות, מצחיקות ונחמדות... בבצ'פר היו חילופי מבטים, חיוכים, "היי" פה ושם... ואז פתאום-טראח. הוא התחיל לנפנף אותי במסן, עד שזה הגיע להתעלמות מוחלטת מההודעות שלי. בבצ'פר אני צריכה להלחם כדי לסחוט ממנו איזה מבט, כשקודם הוא היה נותן אותו בכזאת קלות, ברצון. ועכשיו כלום. ואני רוצה לגשת לדבר איתו, עד עכשיו היססתי. אבל זה כבר מתחיל לתסכל אותי, עכשיו אני כבר לא רוצה לדבר בשביל להתקרב אליו, כמובן שגם, אבל בעיקר כדי לקבל תשובות. מה קרה פתאום? מה? נמאס לי, כל כך נמאס. הכל התקדם כל כך טוב, נראה כל כך מבטיח, ופתאום בום-הכל נעלם כלא היה. מה? מה??! עד שהצלחתי, עד שיצרתי את הקשר.. זה היה כל כך קשה, וזה כל יום עוד קשה לראות אותו מחובר, משנה את התמונות המדהימות שלו... הכאב לא מפסיק... ואתן בטח תגידו "תנסי לשכוח ממנו", אבל אני לא יכולה, רק המחשבה על זה נראית לי לא מהעולם הזה בכלל.. אני לא יכולה, אני לא יכולה בכלל לתאר את עצמי מנסה לשכוח אותו.. אני אוהבת אותו בכל הלב שלי... פשוט נמאס לי.

ענבר ..

וואי שמעי .. אין לי מושג מי זה , על מי את מדברת , אבל אני לא חושבת שזה באמת משנה . כמו אלמוג ודידו .. גם בי זה העביר צמרמורת .. את בטח יודעת על מי מדובר , אבל .. את יודעת .. הייתי איתו שנה וחצי , ואז הוא נפרד וניתק קשר . הוא הודיע שהוא מנתק קשר . זה לא שסתם ככה הוא התחיל להתעלם . אבל אני מסוגלת להבין את הכאב שלך . כי זה כן דומה . אני אגיד לך מה דעתי , כמו שדידו אמרה , וגם אלמוג אם אני לא טועה .. תאזרי אומץ , תלכי אליו , ותשאלי . כי מגיע לך הסבר . מהנסיון שלי , כשמשהו הוא חסר סיכוי בדר"כ ממשיכים להיאחז בו , וזאת טעות . מה שאין לו סיכוי , צריך לעזוב כמה שיותר מוקדם , אחרת זה רק יכאב יותר . לי לקח הרבה יותר מדי זמן לעשות את זה , וכאב לי . אל תעשי את זה בעצמך . ותזכרי תמיד , הלך אחד ? יבוא אחר . זה מה שקרה לי , בא אחד הרבה הרבה הרבהה יותר שווה . יהיה טוב ענבר . את חזקה . דנה .

דנושק'ה

אם אני יכולה לקרוא לך ככה..;) קודם כל, זה לא מישהו מהכיתה שלי :| שלא תעלי בדעתך אפילו :| אבל מישהו מהשכבה..3> גם לא מהכיתה שלך... כל פעם פשוט כיף לקרוא את הדברים שלך... את צודקת, 100%.. יום שלישי אני יודעת שאני רואה אותו, תהיה סיטואציה מסויימת... שהוא בדיוק יצא מאיזה שיעור וזה.. אז אני אקח אותו ואדבר איתו, זה כבר מוחלט.. אני אדבר איתו. רק לחשוב על זה מלחיץ אותי ברמות מטורפות, ונראה לי שיהיה כדאי להזמין אמבולנס 5 דקות לפני תחילת השיחה, כי אני פשוט בטוחה שאני אתעלף. :| אבל מגיעות לי תשובות. ונכון שלפעמים נתפסים חזק דווקא במה שלא אפשרי, ולא ניתן למימוש, אבל.. פה היה משהו. היה, באמת שהיה.. אני לא ילדה פתאטית, שחיה באשליות.. באמת שהיה משהו.. נוצר קשר, נוצר. למשל, זה משהו שאני לא אשכח בחיים שלי נראה לי- קצת אחרי שהתחלתי לדבר איתו במסנג'ר, יום אחד עמדתי מחוץ לכיתה שלו בסוף ההפסקה, והוא יצא כדי לקחת מהכיתה ליד כיסא.. (עמדתי שם סתם, לא כדי לראות אותו או משהו...) כשהוא יצא בכלל לא שמתי לב, אבל כשהוא חזר הייתי כל כך מהופנטת שכמעט ובהיתי בו, ושנינו הסתכלנו אחד על השני כמעט כל הדרך שהוא חזר לכיתה, וכשהוא עבר לידי הוא הצדיע לי. כמו שעושים בצבא, אבל עם שתי אצבעות כזה, מבינה?... אני התמוגגתי. וכזה דבר בנאדם לא עושה לבנאדם שהוא לא שם עליו כלום ולא מעניין אותו.. אבל עכשיו, הוא עובר לידי ואפילו לא מסתכל עלי, לא מזיז בכלל ת'ראש, רק רגע לפני שהוא עובר אותי הוא מזיז ת'עיניים אלי, ולפעמים גם זה לא. אפילו לא טורח להזיז ת'פאקינג ראש!!!! אני פשוט מתחרפנת רק מלחשוב שהיה משהו, שהשיחות היו כל כך נחמדות ופתוחות, הוא סיפר לי כל כך הרבה על עצמו... הכל היה כל כך נינוח ונחמד.... מגיעים לי הסברים.

שמעי ..

מי כמוני יודעת כמה מלחיצה הסיטואציה של לדבר איתו . כי לתכנן הכל בראש , מילה במילה מה את רוצה להגיד לו , זה הרי נורא פשוט .. אבל באמת באמת להגיד לו את זה בפנים ?! וואו , זה כבר משהו אחר . אבל את יודעת מה ? את צריכה להחזיק את עצמך ולהגיד לו הכל . כי את אמרת בעצמך . מגיעים לך הסברים ! אני .. רציתי לומר לו משו כל כך הרבה פעמים .. אבל לא הצלחתי .. רציתי ללכת אליו , כשכולם רואים , ולהגיד לו שהוא ממש פגע בי , ושזה לא בסדר , להעיף לו סטירה וללכת . זה היה בהתחלה .. עם הזמן הרצון הזה חלף . הבנתי שהיו לו סיבות , לא שזה עושה את העובדה שנפגעתי לבסדר אבל .. זה מה שקרה ואני לא יכולה לשמור טינה . ניסיתי לדבר איתו באייסקיו וזה לא הלך , הוא לא הגיב . אז בקורס משצים , באחד הלילות , כשהוא כבר היה בשק שינה , ניגשתי אליו וניסיתי לדבר איתו , הוא התעלם . הסתכל לצד השני . המשכתי לדבר , ואמרתי לו את כל מה שרציתי . זה כאב , זה מאוד כאב . אבל אחר כך , למרות שזה לא עזר בגרוש הרגשתי טוב עם עצמי . כי הצלחתי . אני מקווה שגם את תצליחי . ובין אם הוא ישתף פעולה ובין אם לא . לפחות תתגאי בעצמך שהצלחת ! בהצלחה ! דנה .

בכיףף=) שיהיה בהצלחה!! ספרי איך היה


tomorrow is the day

בנות, מחר זה היום:| מחר בסביבות 13:50, זה יקרה. אני אגש לדבר איתו. כל הסופ"ש, כל יום, כל שעה, אני חושבת על זה, עליו. אם זה בזמן האוכל, הבטן שלי מתהפכת ואני מנקה את הראש מהר, לפני שאני אקיא. אם זה כשאני במיטה מכורבלת מירוב קור, אני מתחילה להרגיש רע.. לדמיין את הפרצוף שלו...מצד אחד זה תענוג לשמו, מצד שני-כאב נורא... מחר אני הולכת לעשות את זה. מחר אני הולכת לקבל תשובות. תכננתי במדוייק מה אני הולכת ללבוש, אפילו עגילים. קצת מפחיד, קצת אובססיבי. אבל חפיף מחר... בנות, תחזיקו לי אצבעותתתתת לילה טוב-אוהבת אתכן

בהצלחה !

תעדכני איך הלך .. דנה .

בהצלחהה!!! יהיה בסדר אל תדאגי!

נראה לי קצת הזוי, לא הבנתי כל כך find a date Free Dating App

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
שיחת בנות
בחר
בחר