סתם עידכון של כל החודש.. יותר שיתוף רגשות.

חשבתי איך להתחיל.. מאיזה חלק להתחיל לספר לכם מה עבר חודש שלם.. מאיזה כיוון? מהצער ,מהכאב,מהשמחה,מהשיוויון,מהשאהבה,הערכה,מזה שהייתי בתופת,שהייתי אח"כ בשקט,או עכשיו שאני בבית והכל רגוע? החלטתי לשחזר את כל הרגעים המרכזיים,וכן היו הרבה כאלה.. התעוררתי בבוקר,שעה 7 וחצי או שמונה.. משהו בקירוב.. התעוררתי ביום חמישי ב-13 ל-7..הרגשתי את הרצפה משום מה זזה.. מן הדף כזה שנכנס דרך החלון הפתוח. פתחנו את הטלויזיה והיה משדר חדשות-אישה נהרגה מפגיעה ישירה של קטיושה בחיפה. אמרתי להורים שלי-בואו נפנה את המקלט כי אם הגיעו עד חיפה מחר זה יכול להיות כבר כאן. הם כמובן מצידם התנהגו באופטימיות מוחלטת-שאנטיות -בשפתנו.. כאילו כלום לא קרה. כאילו לא שמעו את הקריין אומר להכין מקלטים בכל רחבי הצפון.. במיוחד איזורים שקרובים לקריית שמונה.. היום המשיך בפחד,כאילו יושב לי בלב איזשהו סנאי ומכרסם לי חלק חלק באיטיות גמורה. אמא ואבא נסעו לטפל בשן של אחותי,נועה. פחדתי שיקרה להם משהו..בדרך או שיקרה משהו ואני אהיה פה לבד עם שאר האחים. אז דודה שלי הייתה בקשר טלפוניי והבן שלה בא אלינו להיות איתנו. ההורים התקשרו,אמרו להכין קוסקוס לצהריים. הכנתי,והמחשבות עפו להן אל הקריין שאמר כל פעם-אישה נפגעה בפגיעה ישירה של קטיושה במרפסת ביתה,מנסה לסלק את המחשבות הרעות אבל הן שבות. מה יקרה אם יגיע אלינו? אין מקלט-הוא עמוס. השכנים שאננים לא רוצים בכלל להוזיז תתחת שלהם כדי להוציא תדברים שלהם מהמקלט. ישבנו לאכול כל המשפחה, המשכתי לנדנד להורים שלי על המקלט,יותר נכון בכיתי כבר להורים שלי על המקלט. הם ניסו ליצור מגע טלפוני עם המועצה והם מצידם טענו שזו אחריות התושבים לפנות ולארגן מקלטים. אירגנתי הכל רחצתי כלים,ההורים ישנים. התחלתי לשמוע בומים עמומים כאלה,חשבתי שהכל בדימיון שלי,שהכל פרי דימיוני מרוב הלחץ החרדה והפחד. אבל לא, חברה שלי אומרת לי,הקפיצו את אח שלי לצפת נפלו שם. ואז התחיל הלחץ הרגעי הפתאומי.. הערתי את אמא אמרתי לה שלא מעניין אותי שתקרא לשכנים ואני מצידי יוציא את הדברים לבד ויזרוק את הכל לפח. היא אמרה שאני מדברת שטויות. ואז נשמעו שתי הבומים שירדו בדיוק ממולנו,בהר. אפשר לראות את החורים אפילו.. והייתה אזעקה. האופטימיות נשכחה השאנטיות הלכה הכל פרח מה שהעסיק את הראש זה להגיע למקלט. והוא-חסום. בקושי שלושה ארבעה כיסאות יכולים להיכנס בו. התחלתי לפנות לבד את המקלט כולו. פיניתי חצי ממנו לבד,כשהשכנים שלי מסתכלים עליי ומחכים שאפנה להם את דרך המלך.כמו תמיד. סידרנו מזרנים והעברנו חשמל כדי שלפחות נוראה אחת תדלוק שיהיה אור בלילה אם נשאר פה.. היום עבר כולו במחשבות-מה יקרה איך יהיה למה כמה ועמה.. אפילו לא חשבנו על כמה טוב שיש מקלט.. כמה טוב יש שכולם יחד שאפילו אנשים שלא דיברו ולא אמרו שלום השלימו וחייכו אחד לשני. אבל זה ידוע שבשעה כזאת אפילו לא חושבים עד כמה החיים יפים. חמישי עבר בשינה רדופה במקלט..אני לא ישנתי בכלל כל הזמן חיכיתי לבום הבא ולפחד ולדמעות. יום שישי היה יום התופת בישבילי. היום שהיו את הקטיושות הכי קרובות ,ז"א רעש גדול יותר,הדף גדול יותר,פםחד גדול יותר,ובחלק מהמקרים-רסיסים רבים יותר. קמנו מוקדם מאוד כדי להתקלח כי עדיין היה שקט אחרי הלילה בשעות הבוקר המוקדמות התקלחנו והתחלנו לעבוד לקראת שבת-אולי היום יהיה שקט..קול התגנב אל ליבנו..אולי הכל היה חלום ועכשיו התעוררנו רק במיטה זרה. אבל לא,בשעה 2 התחילו הקטיושות והצרחות של הילדים וכמובן גם שלי. אבא היה למעלה,בבית,ככ פחדתי. אבא שלי שאני ככ אוהבת מעריכה ומכבדת וצוחקת וחושבת וסומכת ומאמינה.. כל הרגשות בעולם מופנות אל אמא ואבא שלי.. אבל אל אבא אני קשורה יותר. ושם-הכל השתנה. הוא היה בבית ואנחנו למטה. והקטיושות נופלות אחת אחרי השניה. התחלתי לצעוק ,הלכה לי הנשימה,בכיתי,מרחתי שרק יביאו אותו אליי,למקלט. חיבקתי אותו כמו שבחיים לא חיבקתי אותו באותו הרגע שהוא הגיע לפתח המקלט. ומהרגע הזה כל חיי השתנו מקצה לקצה. "חרדה" -אולי לא נפל לי בבית קטיושה למרבה המזל ב"ה.. אבל מספיק לדעת שאבא שלי היה שם הכניס אותי לחרדה מתמדת. מחשבות רצות כמו באיזה סרט נע.. הכל מההתחלה לסוף. כל החיים כשהייתי קטנה עם אבא ,עכשיו,רגעי משבר,מה לא אמרתי לו ומה כן. חשבתי אם פעם אמרתי לו שאני אוהבת אותו או כמה אני דואגת לו ומעריכה.. עשיתי חשבון נפש רציני אפשר לומר. הנשימה בקושי חזרה אליי במשך יומיים. נשמתי בקושי -עווד במקלט. הביאו לי פסיכולוגית שבילבלה את השכל עם נשימות וכלום לא עזר. במוצא"ש התחלתי לנדנד להורים לעזוב את חצור. ברגע אחד,בשניה אחת-החלטנו לעזוב את חצור...לשלושה ימים. לירושלים-לסבא.. והנה עוד דאגה פילחה את חזי וליבי-סבא.. אני לא מדברת עם סבא בכלל,דווקא אליו הולכים? הגענו אחרי שלוש שעות נסיעה בערך בשעה 1 וחצי נכנסנו,חיכיתי לתגובה ממנו,למבט,למילת שלום. אבל הוא החזיר לי-התעלם ממני כמו שאני התעלמתי ממנו בבית שלי. הרגשתי מזה התעלמות ,מזה ממש להרגיש לא רצוי. רציתי רק לצאת ולצעוק לאלוהים שהוא מנחית עליי מכה אחרי מכה. באתי בטרוניה כלפי אלוהים ולא כלפי -אני זאת שטעיתי אולי שהתעלמתי ממנו,למרות שצדקתי בטענות כלפיו.. זה לא אומר שאני אמורה לא לכבד ולא לסלוח.. אם אלוהים סולח מי אני שלא אסלח..? אבל לא,אני עדיין לא סולחת לו בפנים עמוק,למרות שדיברנו אחרי כמה ימים... הימים בירושלים נהיו דומים.. החלטנו ללכת לשלושה ארבעה ימים וחזרנו אחרי חודש וארבעה ימים. זה היה כגמו גיהנום. לא לדבר על המצב הכלכלי שלנו ולא לדבר על זה שירושלים היא עיר שצריך בה כסף.. הכל נע על כסף.. אוטובוסים והכל.. התגעגעתי לבית. ושוב הקדיחות באו אחרי שבוע-אמרתי לאמא שאני רוצה לחזור. היא אמרה שבאנו רק בגללי ושאני לא אציק לה גם פה ולא יעשה לה את המוות. עברו עליי הרבה לילות של בכי של צחוק של המון המון דברים. אבל מצד אחד-חזרתי הביתה,הכל רגוע בינתיים ב"ה,חזרתי להתפלל בבוקר ולקריאת שמע בלילה. חזרתי לדבר על אלוהים אחרי שלא דיברתי איתו המון זמן . הרגשתי מהי כוחה של תפילה מהלב ועם רצון וכוונה ברורה. הרגשתי שאלוקים איתי. אז חפרתי פה די הרבה מי שיקרא ויגיב-תודה מראש על הכל. מקווה אולי שמישהו יבין פה את המסר אולי שמבעד למילים הכואבות. תודה לחברות המדהימות שלי שכ"כ דאגו לי ובאו אליי עד ירושלים לבקר אותי.. תודה ליערו המנהלת המדהימה שלנו..שתמיד תמיד תמידדד שלחה לי חיבוקים אוהביםםםם -מתגעגעת אלייך מיי לאב.. תודה ללירני המתוקיתתתתתת ששאלה מה שלומי... אנשים,תנצלו את החיים ואת מה שיש, כי מי יודע מה יהיה מחר?!

אדוושקה א=ה=ו=ב=ה !!!!

אהווובה ... כל כך כואב לי לקרוא את מה שכתבת... אני שמחה שכתבת, שזה ניקה אותך וששפכת .. אני יודעת שהיה לך קשה ומפחיד ... זה בהחלט מפחיד .. מחלחמה ארורה ! אני מצטערת על ההרגשה של לא להיות רצוי ולעשות משו בשביל אחרים ושהם פשוט כפויי טובה !!! מותק.. את חזקה יותר ממה שנדמה לך.. והרגשות שלך נכונים ואמיתיים .. מלחמה ארורה - שהרסה כל כך הרבה .. את החיים , את החופש , את השיגרה , הרסה משפחות שלימות , הרגה לנו את הטובים שבטובים - חיילים אמיצים , הרגה לנו אזרחים חפים מפשע , הרסה לנו את הכלכלה , מוטטה אלפי בתי עסק של אנשים . הרסה בתים , רחובות... הרסה אתה שלווה , את הביטחון , את האופטימיות .. אני יודעת שיש לך צלקת מהמלחמה ויש את הפחדים שלא עוזבים ... אבל תתרכזי כרגע- בבית ! חזרת הביתה - ואין אין על הבית ! home sweet home תתרכזי בעצמך ובחברות ובחזרה לשיגרה .. אני לא אומרת שזה קל- זה מאוד קשה ואני יודעת שיש לך מטען כבד והרגשת אחריות עצומה .. אבל שתדעי לך- שלא הפסקתי להתגעגע לרגעעעע!!! תמיד חשבתי עלייך ומה קורה איתך ומה שלומך .. ואני מצטערת שלא יכולתי לעשות יותר ! אני אוהבת אותך- מאוד מאוד .. שולחת לך חיבוקים חמים חמים... מחץץץץץ תהיי חזקה מותק, את יכולה .. אני תמיד תמיד כאן בשבילך אוהבתת - יותר מאי פעם !!!!

תגובה..מכל הלב..באמת..

אני אל מכירה אותך..אבל שמחתי לקרוא מה עבר עלייך.. אני חושבת שהיית מציאותית כבר בהתחלה,וזה טוב.. אני מקווה בשבילך שתוכלי להמשיך הלאה,בשיגרת חיים רגילה כמו שהייתה לך עד למלחמה המעצבנת..שגרמה לך לשנות אורך חיים ועשתה לך מהו רע בלב.. אני רוצה להגיד שאני מאמינה מאוד בדיבור עם אלוקים,ותאמיני לי שהוא שומע..ובטוח גם עוזר..לא תמיד רואים את זה ישר.. וזה נכון לדעתי לבחור לדבר איתו ברגעים הקשים,כי בעצם זה "בגללו".. אני רוצה להגיד שאני מעריכה אותך!!אני לא יודעת מה הייתי עושה..אבל לא הייתי יודעת איך להתמודד ואת לקחת את עצמך ביידים ועשית מעשה-דיברת עם ההורים,שכנעת אותם לעבור דירה זמנית וניקית את המקלט לבד.. אני באמת מאחלת לך מכל הלב..(שוב למרות שאני לא מכירה אותך)רק הצלחה והמשך התמודדות עם המצב בצורה טובה.. אני מקווה שבמעט חופש שנשאר תהני ותנצלי כל דקה לכיף!!יום טוב!!

נשמה אהובה שלי

קודם כל אני שמחה שהחלטת לשתף את כולנו במה שעברת בחודש האחרון. החודש האחרון היה קשה מאוד לכולנו ובייחוד לך, הרגשת כאילו הכל מתמוטט, הרגשת נפילה.. נכון החודש הזה נראה כמו סיוט שלא נגמר- הקטיושות,החרדות ,הפחדים,לא להיות בבית.. דברים שאנחנו א רגילים להם בכלל. אדווה נשמה שלי, התקופה חלפה,תחשבי על ההווה והעתיד, תחשבי מה הלאה מפה. נכון,תמיד יש את החשש שהכל ישוב אבל האופטימיות באה להקטין את הפחדים והחרדות. אני שמחה שלמרות הכל יצא מזה משהו טוב ושהתקרבת לקב"ה.. אני שמחה שחזרת לבית, שמחה לראות אותך. לאט לאט השיגרה תחזור והפחדים יעלמו.. שולחת לך חיבוק ענקי.. אוהבת אותך בלי סוווף. חנית. את

ילדה מדהימהההה

תהיי חזקה יפה שלי, אוהבת אותך ושולחת עד לפתח דלתך חיבוקים ונשיקות מכל הלב. אין שנייה שאני לא חושבת עלייך, כל פעימה הלב לוחש "אדווה". אני כאן בשבילך, איפה שלא תרצי....באייסיקיו, בפלאפון, מה שבא לך. רק דברי. זה חשוב.

אדוושקה א=ה=ו=ב=ה !!!!

אהווובה ... כל כך כואב לי לקרוא את מה שכתבת... אני שמחה שכתבת, שזה ניקה אותך וששפכת .. אני יודעת שהיה לך קשה ומפחיד ... זה בהחלט מפחיד .. מחלחמה ארורה ! אני מצטערת על ההרגשה של לא להיות רצוי ולעשות משו בשביל אחרים ושהם פשוט כפויי טובה !!! מותק.. את חזקה יותר ממה שנדמה לך.. והרגשות שלך נכונים ואמיתיים .. מלחמה ארורה - שהרסה כל כך הרבה .. את החיים , את החופש , את השיגרה , הרסה משפחות שלימות , הרגה לנו את הטובים שבטובים - חיילים אמיצים , הרגה לנו אזרחים חפים מפשע , הרסה לנו את הכלכלה , מוטטה אלפי בתי עסק של אנשים . הרסה בתים , רחובות... הרסה אתה שלווה , את הביטחון , את האופטימיות .. אני יודעת שיש לך צלקת מהמלחמה ויש את הפחדים שלא עוזבים ... אבל תתרכזי כרגע- בבית ! חזרת הביתה - ואין אין על הבית ! home sweet home תתרכזי בעצמך ובחברות ובחזרה לשיגרה .. אני לא אומרת שזה קל- זה מאוד קשה ואני יודעת שיש לך מטען כבד והרגשת אחריות עצומה .. אבל שתדעי לך- שלא הפסקתי להתגעגע לרגעעעע!!! תמיד חשבתי עלייך ומה קורה איתך ומה שלומך .. ואני מצטערת שלא יכולתי לעשות יותר ! אני אוהבת אותך- מאוד מאוד .. שולחת לך חיבוקים חמים חמים... מחץץץץץ תהיי חזקה מותק, את יכולה .. אני תמיד תמיד כאן בשבילך אוהבתת - יותר מאי פעם !!!!

נשמותתת טהורותתת..

תודה לכולכם על התגובה. תודה על שאתם אנשים ואנשות ככ מדהימים. לרעות שלא מכירה אותי-המון תודה על כל הדברים שאמרת ,כל מילה נכנסה ללב ונשמרה בפינה משלה. לירני מדהימה שלי אני כבר אדבר איתך שיחה כמו שצריך,אני יודעת שנעלמתי לכולם בזמן האחרון.. המצב שלי נפשית לא הכי טוב זה כבר ידוע.. יהיה בסדר,כי אם לא יהיה בסדר היה נגמר כבר העולם מזמן.. אוהבת. את כולכם.

שיהיה לך לילה טוב

וסופ"ש מקסים. בבקשה דברי איתי במוצ"ש, או לפחות שלחי לי מייל. זה יותר אישי מהודעה בפורום. אוהבת אותך כל כךךךךך

לירני נסיכה..

צאני אשלחח בלי נדר.. אני לא מבטיחה כי יש מצב שאני אשכח.. אבל הנה התחיל לו היום ובינתיים הכל טוב למרות שהשמיה החדה שנהייתה לי קולטת בומים עמומים. מקווה שהכל בסדר שם ולא יתחיל שוב הכל. אני אשלח את המייל ב"ה.. אוהבתותך יפההה יומטובבב ובשורות טובות.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
שיחת בנות
בחר
בחר