יוגה/מדיטציה

יוגה הוא תהליך של שיפור הבריאות הפיזית והמנטלית המתמקד בעיקר (לפחות בהתחלה) בתרגול סדרת תנוחות המועילות לגוף, מעוררות את זרימת האנרגיה בו וכך גורמות להרגשה כללית טובה יותר. מדיטציה היא תהליך של רכישת הבנה עמוקה יותר של המציאות שבתוכנו וסביבנו על ידי התבוננות ישירה. הבנה זו מובילה לגישה שקולה ומאוזנת יותר לגבי כל אירוע בו אנו פוגשים וככלל לחיים מאושרים יותר. עשויים להתחולל גם שינויים בבריאות הפיזית בשלבי מדיטציה מתקדמים. בכדי להגיע להארה (מצב אושר עילאי של שחרור מכל סבל והבנה מוחלטת של המציאות) המדיטציה הכרחית. ניתן לפתוח ביוגה ולהמשיך למדיטציה או להתחיל ישירות במדיטציה ואם רוצים לשלב יוגה בהמשך. אין סתירה בין יוגה ומדיטציה, הם יכולים אף להועיל זו לזו. שניהם נתיבים רוחניים הישפרו את חייך. אנשים שונים מעדיפים נתיבים רוחניים שונים בהתאם לאישיותם. מנסיון אישי שלי אני חש שתרגול המדיטציה תרם לי יותר מתרגול יוגה.

יכול להיות שהגישה שלך ליוגה היא כזו. אבל, ידידי, היוגה אינה מה שאתה מתאר בהחלטיות כה רבה. היוגה היא לא רק שיפור הבריאות המנטלית והפיזית. והאסנות אינן בדיוק תנוחות... ובעיקר, חלק בלתי נפרד מהיוגה היא ה"דהיאנה"- מה שבמתודיקה היהודית-נוצרית נקראת "מדיטציה". כך שהמדיטציה היא חלק בלתי נפרד מהיוגה, או יותר נכון מפילוסופית היוגה, "יוגה דארשנה". זה שהרבה אנשים מתייחסים ליוגה כך ולמדיטציה אחרת- זו טעות מוכרת, אבל טעות. גם מה שאתה מתאר כ-"הארה" הוא מונח הלקוח מהיוגה-דארשנה, ונקרא במקור "סמדהי". יש כמובן גם טכניקות מדיטציה שאינן קשורות ליוגה, אבל מדברות בעקרון על אותו דבר. אולי תקרא קצת את ה"יוגה סוטרה" לפני פסיקות החלטיות כאלה?.... בעקרון, זו לא רק "הבעיה" שלך. זו בעיה מוכרת שנובעת מחוסר יידע מצד אחד, וסמכותיות ייתר מצד שני של אנשים שחושבים שהם יודעים כבר הכל. הבורות היא בעיה. והיוגה הקלאסית, ה"יוגה דארשנה", מתייחסת לכך רבות. בשמחות- גילי חרובי.

הנזיר אג'אן צ'ה מתאילנד שהיה אחת ממורי המדיטציה המוערכים ביותר במאה האחרונה התייחס לשאלת ה - Rightness שאנשים מיחדסים לאמירותיהם בהסבירו: "In every Rightness there is Wrongness". למה הכוונה? כאשר אדם נקשר לדעה בה הוא מחזיק, הוא כבר טועה, ממש בצעד הראשון. את האמת ניתן לחוות ופחות מכך להסבירה במושגים אנושיים שאינם מספיקים לכך. לכן, כאשר אתם מייחס אמת ונכונות רבה לדבריו הדבר נקרא "השקפה מוטעית", "דיטי" בפאלי. כלומר האדם נקשר לדעותיו, מתיחס אליהן כאל רכושו כביכול עד כדי כך שכאשר הוא שומע אנשים אחרים מביעים דעות מנוגדות הוא מתמרמר וכועס כאילו פגעו ברכושו ואף בו עצמו. כאן נמצאת ה - Wrongness. ולגוף העניין: מדיטציה בודהיסטית שונה באופן מהותי מאוד ממדיטציה המבוססת על המסורות הברהמניות/הינדיות הנלקחות מטקסטים הדומים לאלו שהזכרת, גלעד. גם מושג ההארה במסורת הבודהא שונה גם הוא ממושג הסמדהי המוזכר ב"יוגה סוטרה". מעבר לכך, ישנן סתירות בין שתי המסורות, בעיקר בנושאים כגון קיומה של נשמה וקיומו של כוח עליון (סוגיות "אטמן-ברהמן" לעומת אנאטה). המדיטציה הכלולה במסורת היוגה מוגבלת ואינה מסוגלת להוביל להארה מלאה. במסעו לקראת ההארה ניסה הבודהא את כל השיטות היוגיות שהיו קיימות בתקופתו ונוכח כי למרות שאכן הן מועילות במידה מסוימת הן אינן מסוגלות להביא את המתרגל להארה מלאה, לשחרור מוחלט מהסמסארה. בודהא גילה את הדרך המובילה לטיהור מלא ולשחרור משלושת המישורים (הארצי, הארצי המעודן והשמימי) בעוד שהדרך היוגית מובילה בשיאה (ה"סמהדי") למישור השמימי ולא מעבר לכך. חסרונה הוא שגם כאשר מגיע המתרגל המסור למישור זה עדיין בסופו של דבר ימשיך ויתגלגל ממנו למישור אחר כאשר תכלה כל הקארמה הטובה עליה שקד. רוב ההינדים מתייחסים לבודהא כאחד מגלגולי ראמה ואינם טורחים להקשיב וללמוד ממשנתו. איני מתיימר חלילה לדעת הכל אך אני מנסה לשמוע דעות שונות ממסורות שונות. לחסידי מסורת היוגה לא יזיק להתרענן קצת בסוטרות הבודהיסטיות הנפלאות. ברצוני רק להבהיר שוב כי איני ממעיט בערך המעשי אותו ניתן להפיק מנתיב היוגה (כמובן עם האספקטים המדיטטיביים המשולבים בו)! אך לשואפים להגיע לפסגת הנתיב הרוחני יועיל לפחות להתנסות פעם אחת בסדנת מדיטצייה בודהיסטית (למשל סדנאות ויפאסאנה).

בעיקר למסורת הברהמינית/וודנטית. ה"יוגה דארשנה" של פטאנג'לי, היא היוגה הקלאסית, שונה באופן מהותי. זו גם הסיבה שרוב האנשים, בחשבם על יוגה, מתייחסים קודם כל ל"בהגווד גיטה" (המתאימה במדויק להגדרות שלך על יוגה) ולא כל כך יודעים את ההבדל. .בס---דר. גם מונח ה"סמדהי" אינו בדיוק ההארה עליה אתה מדבר. ולקבוע שהמדיטציה לפי היוגה היא "פחותה" אל מול הבודהיזם- ושזה מגיע "רק" למישור השמימי-ההגדרות הללו, שוב, שייכות לדיאלוג בין הגישה הדתית אל מול הגישה הלא דתית. וכאן יש כיוון מעניין, כיוון שהבודהא התכוון ליצור "לא דת", ויצא לו דת , בסך הכל. העיקר שתתקיים מדיטציה מדי פעם. בשמחות.

איני מדבר על בודהיזם, הדת שהתפתחה והתגלגלה סביב משנתו של הבודהא בצורות שונות ובארצות שונות במשך 2,500 השנים שלאחר מותו (לא הוא יצר זאת, ממש כפי שלא ניתן לאמר שישו יצר את הנצרות כפי שהיא כיום, וממש כפי שדיון בפילוסופיה של היוגה אינו צריך להתמקד בטקסים ומנהגים הינדים הנהוגים כיום), איני מתמקד כאן בדתות כלל וכלל אלא במה שלימד הבודהא, ה ד ה א מ ה (בפאלי) או דהארמה (בסנסקריט). דהאמה פירושה הדרך, האמת, אופיה העמוק של המציאות והנתיב המוביל להבנתה. בנוגע ליוגה, כיצד נקבע אם להתעמק בדבריו של פטאנג'לי או לקרוא את הבהגווד גיטה ופירושיה, האם להתייחס לברהמה, שיווה ווישנו כהתגלמות כוחות אמיתיים המסובבים את הקוסמוס או ללכת בגישת האדוואיטה? יופיה של היוגה היא בפלורליזם שבה, במגוון הדרכים והגישות, ראג'ה יוגה, קארמה יוגה, בהקטי יוגה... ובמיוחד במסורות התרגול השונות המבוססות על מורים רוחניים וסוואמים שלכל אחד מהם גישה משלו - איינגר, אשטנגה, שיווננדה וכולי!